"סמוך על סול", עונה 5 - פרק 3: עבודת נמלים

אח...הנמלים. גיליגן יודע שאתם יודעים שהוא יודע..לעשות טלוויזיה. המטאפורה של הנמלים תלווה את הפרק מתחילתו ועד סופו ואתם תוכלו לפרשן אותה כאוות נפשכם. פרשנות אחת טוענת כי ריבוי הטיפוסים המפוקפקים שנמשכים לסול גודמן מיוצגים על ידי הנמלים הנמשכות לקונוס הגלידה העטוף והמרוסק שלו על הרצפה, בדיוק כשם שסול גודמן עטוי חליפת עורך דין מבחוץ ואף עוטה את עורו של ג'ימי לרגעים מסוימים, הוא מושך אליו שחיתות חיצונית, בזכות הנוכל הפנימי שאינו יכול לוותר עליו.

פרשנות אחת עשויה לטעון כי אלו גם חלקים אחרונים מנשמתו של ג'ימי מקגיל שהולכים ואוזלים, אל מול עוד ועוד אלמנטים של סול גודמן שהולכים וטורפים כל חלקה טובה שעוד נותרה ואפילו אמות המוסר השנויות במחלוקת של קים המעורערת והמערערת, שאינה בטוחה כבר באיזה צד היא, מה היא מנסה ובשביל מי, נראות מגובשות וטהורות יותר אל מול אלו של ג'ימי את סול. גיליגן מצית את הדימיון עם סצנת פתיחה אומנתית, משובחת וכמובן מטאפורית ופתוחה למספר פרשנויות שגורמות לגלגלים בראש לעבוד עם נעימת הפתיחה ובטרם הפרק החל.


אל תפחד, אני לא נושך. רק רעיל | צילום: IMDB

דרך סצנת הפתיחה הזו בעצם נזכרים הצופים במה שקרה לפני שבוע בדיוק, בהפרש הרגיל בין פרקים בסדרה, כאשר נאצ'ו ביקש את ג'ימי לעלות לרכבו אל הלא(לו) נודע. לאלו מקבל את פניו של ג'ימי-סול בשתיקה רפה, אותה ממלא הלה בהמון טקסט. כאשר לאלו מתחיל לדבר, ג'ימי מבין שהוא עומד על פתחה של מחילה שאת הסוף שלה הוא יראה רק בפרקי הפתיחה של כל עונה ועונה, אז אם הפטיש עומד להכות בראשו המוצמד לסדן, למה שלא יעשה מזה כסף? 7925 דולר, ליתר דיוק.

מפה לשם...סול גודמן מתחיל לעבוד עבור לאלו ומשפחת סלמנקה, מנחה את קרייזי 8 להפליל את גאס פרינג, שלאחר מכן יקבל את אזהרתו הריגולית של נאצ'ו. בין לבין מגיעים האנק וגומי לביקור ראשון בסדרה וככל הנראה לא האחרון ומדובר בעצם בפרק שטומן בחובו הרבה התרחשות בפרק זמן קצר ובפרק עמוס לכשעצמו והבה נפרוט אותה לפרטי פרטים. הפרט הראשון מקשר את קרייזי 8 לסול גודמן, כאשר הוא בעצם הופך ללקוח, שאיתו סול מבצע הצגה גדולה עבור צמד חוקרי ה-FBI המורעבים להרשעות וגם למאכלים פגי תוקף. אותה הצגה מסמלת את המעבר האפלולי ביותר של ג'ימי לכיוון סול, כאשר הוא משמש בתור קבלן של המאפיה, שמעביר מידע לפושעים בנוגע לפושעים אחרים, קצת לפני חקירה פדרלית.


אתה תגיד משהו שסותר את מה שאני אומר | צילום: IMDB

המחילה שנאצ'ו חפר עבור סול, במחציתה ממתין לו לאלו עם "בקשות מיוחדות" רק הולכת ונפערת, בכדי לסגור ולהיפתח כאוות נפשה על ראשו של סול גודמן. לאחר מספר סיבובי שטח, במסגרתן לאלו מאכיל אבק פיזי את סול ונאצ'ו, שיושבים בשקט וממתינים לגזר הדין, מאכיל לאלו אבק מטאפורי את ג'ימי מק'גיל ההולך ודועך ומסביר לו שככל הנראה חליפתו של סול תחנוק את גרונו של ג'ימי עד אחרית הימים.

ג'ימי-סול ישוב לאותו המקום ממנו ירד ובדרך יבין דרך נאצ'ו שברגע שהוא בפנים...הוא בפנים. נאצ'ו, בדומה לג'ימי-סול, כבר יודע שהוא בפנים, למרות שאביו לא כל כך הפנים את העניין הזה ועוד מנסה לשכנע אותו לעזוב את חיי הפשע. ישנה דואליות קריפית אצל נאצ'ו, אשר מצידו האחד מטיל אימתו על סול, בצורה שגורמת לו להבין שלמרות הגינותו אין סיכוי שהוא יורד מתחת לרדאר של לאלו ומצידו השני הוא נמצא תחת אותו מכבש, רק שבצד הלוחץ נמצא גאס פרינג, שאומנם לא מוכן לאבד אותו, אבל מפעיל עליו לחץ שקט, שקול, מדוד ומחושב להיות סוכן משולש בינו לבין לאלו.


אז ברגע שאתה בפנים, אתה בפנים...אה? | צילום: IMDB

בין הפטיש לסדן הל(א)לו מסתתרת לו נפשו העדינה של נאצ'ו, שמטפל בכפייתיות של אחת הנערות ששורצות בביתו המסודר ומנסה לפרק לו שלטים ושאר רהיטי בית. הטיפול העדין של נאצ'ו מציג את מה שאף אחד לא רואה באף מקום אחר, מלבדנו הצופים. הביריון הקשוח, שגם חושש לחיי משפחתו, הוא בסך הכל טיפוס עדין למדי, שמסוגל לראות מצוקה של אנשים שנמצאים מעבר לאפו. הסימבוליזם של הפירוק והניקיון, אליו נכנסת באובססיה אחת הנערות, יכול להיות אקט שמסמל על הרצון של לא מעט דמויות למרק את מצפונן ונאצ'ו מתפקד בתור הדאוס אקס מכינה ומתערב מהצד בשביל לספק להן התערבות חיצונית, גם אם לא תמיד לטובה.

עוברים למייק, אשר מעורב בעוד שתי סצנות מופלאות, כאשר מצידו האחד הוא שותה להטביע ערימה של יגון ותסכול שהולכים איתו לכל מקום ומהצד השני, הוא מתרגם את הרגשות, באיבחת אגרוף, לכדי טיפול תרפי במזיקים טורדניים, שמנסים להפר את שלוותו. היה קשה להבין מה לעזאזל הוא רצה מהתמונה בפאב, אבל זה מצריך אחד מהשניים: זיכרון של "צ'ייסר" או מסע בין מחוזות הרשת, על מנת להבין שהיה זה בית האופרה בסידני, שנבנה על ידי אביו של דיטר זיגלר, איתו התחבר חיבור עמוק בעונה שעברה ונאלץ לחסלו בסופה.


תוריד, תוריד ת'תמונה | צילום: IMDB

לבסוף הדמות השנייה, שכל מטאפורה או סמל כלשהו תופס לגביה מההתחלה ועד לסוף – קים וכסלר, שמקבלת את פניו של ג'ימי בערב עם בירה על המרפסת. הבקבוק שהיא סיימה עומד לו בצד, בין מרפסת לתהום המדרכה שמתחת. היא מסוקרנת ולא מורידה את העין וכאשר מזדמן לה, היא מיד חוטפת אותו, כדי שלא יתרסק. סימבוליזם אמרתם? אכן כן. זו היא וה-state of mind שלה. בסוף הפרק ולאחר שהיא מתערערת ללא סוף, היא כבר מרגישה נוח לשחרר ולפרוק...את הבקבוקים המלאים למחצה ומלאים לגמרי ומטיחה אותם במדרכה ללא רחמים.

את אנחת הרווחה שקים משחררת, כאשר יש לה יום פרו-בונו נטו וללא ענייני מסה ורדה, אפשר לשמוע עד הירח. כאשר היא נקטעת בכדי ללכת ולטפל בשרך וותיק שממאן להתפנות מהשטח, בכדי לאפשר למסה ורדה לבנות מרכז שירות, היא נאלצת לכתת רכבה ולהגיע עד לבית המריבה. האמיתות שחושף ומטיח בפניה מר אייקר מערערות את יסוד קיומה והיא נאלצת לנסות ולהשיב לו ולעצמה, בכדי להשקיט את מצפונה וגם את כל הסיטואציה בכלל.


בשביל זה הוצאתם אותי מבית המשפט?! באמת? | צילום: IMDB

המפגש השני בין קים לבין סול-ג'ימי הוא כאמור מפגש פורקן הכי א-מיני שבני זוג עשויים להציג בטלוויזיה. זה לא ברור מתי הכל יתפרק שם, אבל ממה שוינס גיליגן מציג עד עתה, ייתכן ואין יותר מדי מה לפרק, בכל הנוגע לרומנטיקה, כאשר בני הזוג מתנהגים כמו זוג נשוי ממוצע, בעל מספר ילדים וכלבלב. אין ליטופים, אין גיפופים וחס וחלילה שלא נראה הבעת חיבה קלה שבקלות.

אחד הפרקים הטובים, הגדושים והעמוקים ביותר שהסדרה הזו העניקה לצופיה אי פעם. נותנת לא פעם ולא פעמיים את התחושה שמדובר בפרק המשך שהולך, משתווה ולעיתים גם מתעלה לא מעט על הבכיר ממנו. כן, "סמוך על סול" היא סדרה מבריקה וכמעט מושלמת, שמתבססת באופן חזק על בסיס אגדת וולטר ווייט ואם לא היה וולטר ווייט, לא הייתם מכירים את סול גודמן, אבל האם מישהו שואל שאלה כזו בנוגע לאינטרקציה וערבוב סיפורי המקור של באטמן את ג'וקר?