"השנה הראשונה שלי": סטודנט העיר

ביקורות
תומא לילטי ("רופא הכפר") חוזר לפרק את תחום הרפואה מנקודת מבט נוספת והפעם מוסיף לקלחת את אורח חייו התובעני עד בלתי אפשרי של הסטודנט המודרני, בעודו מספק הצצה אלגנטית, קלילה ורלוונטית מאין כמותה אל עולמם של שניים כאלו

"השנה הראשונה שלי": סטודנט העיר
"השנה הראשונה שלי": סטודנט העיר

הבעיה במגזר הרופאים כבר מזמן אינה מתויגת אך ורק בתור בעיה לוקאלית במדינה מסוימת וזאת מכיוון שמדובר במגיפה כלל עולמית. המחסור ברופאים מקצועיים והרף, הכמעט בלתי אפשרי, המורם לאלו המנסים להפוך לרופאים מורגש היטב בישראל וכמובן בשאר חלקים בעולם המודרני. סרטו של לילטי מגיע בעיתוי מאוד רלווטני, בכל הנוגע לתכנים המוצגים בו, בטח ובטח כאשר מדובר במקום כמו ארץ ישראל, שהזעקה בנוגע למחסור ברופאים והיכולת להפוך לרופאים נשמעת בלא מעט הזדמנויות וכמובן שלא מטופלת כראוי ובצורה שורשית. לילטי לא מביים בכדי לזעוק את זעקת הקהל הישראלי, אבל אין שום בעיה להשאיל ממנו את הקונטקסט הנדרש, על מנת ללמד את העוסקים בדבר את המסקנות המתבקשות.

תומא לילטי, סטודנט לרפואה בעברו, מרבה לעסוק בענייני המדיצינה בסרטיו ולאחר הצלחתו המקומית בישראל, שהגיעה לפני שנתיים ביחד עם סרטו, מחמם הלב - "רופא הכפר", אין ספק שהקהל המקומי ישמח לצרוך בהנאה מרובה סרט נוסף שמתמקד בבעיות מאותו עולם מושגים, אך שונות במקצת מאלו שהוצגו בסרט ההוא; בכיכובו של פרנסואה קלוזה, הקשורות לתחום הרפואה. הביצוע של לילטי אלגנטי, כפי שהרגיל את הצופים מסרטיו הקודמים והוא ניגש לבעיה המרכזית, עליה מדבר הסרט ושוטח אותה דרך דרמה במידה נכונה ובעיקר דרך הפוגות קומיות קלילות, שלא נותנות לסרט לגרום לצופים בו לשקוע בדיכאון. ועם האמור לילטי בהחלט לא מוכן לוותר על הקונספט המרכזי של הסרט, כאשר הוא מוביל אותו דרך מספר שבילים עלילתיים, שהמרכזי שבהם הוא החברות בין צמד גיבורי הסרט, המגולמים על ידי ונסן לקוסט ו-וויליאם לבגיל.


נאכל משהו או שהולכים ישר ללמוד? | באדיבות סרטי עדן סינמה

אנטואן (לקוסט) הוא סטודנט במכינה ללימודי רפואה. הוא מנסה וכושל לעבור לשלב הבא כבר במשך שנתיים ועתה הגיע לשנה השלישית ואיך אומרים בצרפתית? 'Third time's a Charm'. לקראת הניסיון השלישי מצטרף חבר חדש למסע – בנז'מה, בן (מיעוטים) למנתח בכיר וכמובן שמצופה ממנו להצטיין ולהמשיך את דרך אביו; תמה שתלך ותתפתח במינונים מוקצבים ונכונים במהלך הסרט. מיותר לציין שבנז'מה לא נראה כמו אחד שהולך להמשיך את דרך אביו והוא זקוק לזריקת מוטיבציה, בדיוק כזו שסטודנט שנה ראשונה בפעם השלישית יכול להעניק לו, מהצד העצוב של ההתנסות בתור אקדמאי בתחילת דרכו, הנמשכת הרבה יותר מדי זמן.

השניים מתחברים ודי משלימים זה את זה והסרט כולו עומד ונשען על חברותם, שלא עומדת במבחנים רבים בכל הנוגע לחוזק הקשר בין השניים, כמו שהיא עומדת במבחנים רבים הקשורים לניסיונות הבלתי אפשריים כמעט להצטיין בכדי לעבור לשלב הבא: התקבלות לבית הספר לרפואה. לילטי מעניק מבט מעניין על חייהם של צמד הסטודנטים ביחד ולחוד, בוחן את הרקע המשפחתי של אחד מהם קצת יותר ובעיקר מעמיד מראה חברתית לא נעימה, המציגה צעירים הרוצים לרכוש השכלה ונדחקים הרבה אל מעבר לקצה גבול היכולת שלהם, במה שהולך ומודגש כמשימה בלתי מושגת – להפוך בסופו של תהליך לרופאים.


אז אני מניח שנלמד קצת | באדיבות סרטי עדן סינמה

תהליך הלמידה הסזיפי ולעיתים רבות גם חסר התכלית מוצג בביקורתיות נוקבת. לילטי מציג תהליך של איבוד צלם האנוש מצד הסטודנטים וזאת, בעיקר, על מנת לדקלם חומרי לימוד, אשר בחלקם ככל הנראה לא ישתמשו לעולם. הצגת התהליך היא בבחינת סטירה מצלצלת עבור מקבלי ההחלטות האמיתיים, מחוץ לעולם הקולנועי, אשר מתקשים להתחבר לסבל הנפשי העז העובר על הסטודנטים וזאת בשביל להשיג את כרטיס הכניסה הנכסף לעולם של לימודים נוספים, במהלכם בהחלט ינשרו רבים, טובים ומתוסכלים וזאת בעיקר בשם רף גבוה מדי ולא באמת דרוש, אשר נועד בעיקר בשביל לשמש סף כמעט לא הגיוני על מנת לזכות במקצוע המאתגר – מוסכניק של גוף האדם.

לילטי "נהנה" להציג בכל פעם ופעם את הכמיהה של הסטודנטים לזכות בדירוג גבוה ככל האפשר, ממש כמו בתחרות ספורטיבית הכוללת נקודות ודירוג על פי טבלה עצומה וזאת על מנת לשפר את הסיכויים שלהם להבטיח את הכרטיס לבית הספר לרפואה. כל השיטה נראית כמו תוכנית ריאליטי, שתוצאותיה בעיקר יאפשרו לעוברים והנכשלים לווסת את קצב נשימותיהם ודפיקות הלב שלהם ולתכנן את המסלול הבלתי אפשרי הבא. עוד במסגרת "הריאליטי": כיתות ענק וחוקים נוקשים לנבחנים, לוחות עם תוצאות, שהנבחנים עטים עליהם כמו במבצע ממש ממש אטרקטיבי במסגרת חגיגת ה-Black Friday ובעיקר המון לחץ שמתועל למקומות רבים שלא בהכרח מנצלים את שכלם של הסטודנטים.


נשאר עוד הרבה חומר ללמוד? | צילום: IMDB

לילטי לועג למערכת ומבקר אותה בצורה קשוחה ועושה זאת בחן רב ודרך סיפור מרגש, מקסים ויוצא דופן מאלו המוצגים בשוק הבשר ההוליוודי. הוא נהנה מתצוגת משחק אלגנטית של צמד הגיבורים שלו ועוטף אותם בנופים העירוניים ומלאי החיים של פריז, בניגוד מוחלט לנוף הציורי הכפרי, אשר הוצג בסרטו הקודם, שכאמור, תקף את הבעיה במצרך הנדיר שנקרא: רופאים, מזווית שונה לחלוטין, אבל בעלת סאבטקסט כללי כמעט זהה לחלוטין. החלפת הלוקיישן כוללת כמובן ריחוק חברתי ומיקוד בשני חברים באמצע יער של אנשים, שאת רובם הם לא מכירים ולא יוכלו להכיר, בניגוד לקהילה המחוברת שב"רופא הכפר", שם כולם היו ערבים זה לזה.

הסרט הוא הוכחה נפלאה ונוספת כי לילטי יכול להתקדם לנושא הבא, בו יבחר להתמקד, לאחר שעשה עבודה יסודית ומוצלחת בכל הנוגע לתחום הרפואה, כמעט מכל זווית וכיוון אפשריים. הקהל הישראלי יכול לשוב בבטחה לצפות בעוד יצירה מעניינת ועשויה היטב מבית היוצר של הבמאי הצרפתי, שבהחלט מתחיל לצבור לעצמו מוניטין וקהל מעריצים מקומי לא קטן וזאת בעיקר בזכות יכולותיו לספר את סיפורו בדרך קולנועית אלגנטית, שובת לב ומרגשת.


תעיר אותי מוקדם, להספיק ללמוד עד שיתחיל המבחן | באדיבות סרטי עדן סינמה

משפט על הסרט:
שילוב נהדר של דרמה, מהולה ברגעים קומיים קלילים ובעיקר הנחת המסר בפני הצופים, בלי צורך בתיווך מיוחד.

משפט על הבמאי:
לילטי, שהיה סטודנט לרפואה, שומר על אותנטיות רבה בסרטו, על מנת לחבר את הצופה לחוויה הסטודנטיאלית האותנטית ומגע הקסם הריאליסטי הזה, הוא בהחלט אחד הרכיבים במתכון להצלחת סרטו.

משפט על השחקנים:
ונסן לקוסט כבר עבר אצל לילטי לפני כמעט עשור ב"היפוקרטס" ומגלם היטב ובאופן דרמטי ורגיש את אנטואן המורכב. לצידו של לקוסט - וויליאם לבגיל, המבוגר ממנו בשלוש שנים, בהופעה נפלאה, שובה, משעשעת ומרגשת לא פחות, עם רגעים שפשוט אי אפשר שלא להתענג. השניים אף העידו שלאחר תפקידם המשותף בסרט "ג'קי" הם הפכו לחברים קרובים והכימיה בין צמד השחקנים ניכרת היטב במהלך הסרט.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. כבר כמעט ולא עושים סרטים כאלו ממוקדים, אשר משרתים את הצופה ביכולותיהם לספר סיפור, מבלי למרוח אותו אפילו טיפה ועם זאת לקלוע היטב.

סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "השנה הראשונה שלי": סטודנט העיר