"פאראנו": לפעמים להיחטף ע"י חייזרים זה לא הדבר הכי נורא

אריאל סמל מתעד, מצלם ובעיקר מכניס את כל חייו ל...משהו שאפשר לקרוא לו: "דוקומנטרי". החל מתמונות ביזאריות של אדם בשירותים ועד מריבות עם בת זוגו, אשר כוללות אפילו הקלטה קולית, שבמסגרתה היא אף מודיעה לו כי היא רוצה להתגרש. סמל לא מנסה לשנייה אחת לחסוך מהצופים פרט קטן כגדול ומציג דרך חווייתו האישית והצמודה את האירועים שקורים לו, להם, כאמור, אי אפשר להישאר אדיש לשנייה אחת, עובדה היוצרת התעוררות בלתי פוסקת מרגע לרגע ואת התחושה שהמוצר הזה פשוט חייב להילגם בשקיקה.

קשה לכתוב תקציר לסרט שאי אפשר ממש לקרוא לו סרט. חייו של אריאל סמל הם הכל חוץ מ-רגילים. האיש שהפך בשנות ה-80 להיות הפרודיג'י של עולם הצילום והחליט להשקיע את כל הונו ומשאביו כדי למצוא את החייזרים שחטפו אותו הוא הכל חוץ מ-מתוסרט. הסרט חושף את חייו של אריאל כאוסף של תמונות, סרטוני ווידאו ומלווה בקריינות שלו על עצמו עם חוכמה של בדיעבד.

הסרט מתחיל בתמונות רצות ומזפזפ לו על פני השנים הראשונות של בחייו אריאל. הסרטונים והתמונות נראו כאילו נלקחו מקליפ של משינה בשנות ה-80 ולוקח קצת זמן לעבור אותם. אבל לאט לאט אנו מתחילים להבין שזו לא חובבנות, זו שפה. זו הדרך שבה בוחר אריאל להציג לנו את חייו. סרטונים של סקס מזדמן על רקע משחקים שלו בחצר עם הילדים. דיבוב שבו מסביר מתי התאהב בפעם הראשונה ומיד לאחר מכן ווידאו אשתו, עירומה ומקללת את הבת שלה על היותה כפוית טובה.


מתוך הסרט "פאראנו" | צילום: יח"צ

הסרט אומנם מגולל את סיפורו האישי של אריאל אבל מצליח לטבול בתוך שאלות מהותיות כמו: האם אנו מעוצבים על ידי התורשה הגנטית שלנו או הסביבה שלנו, כיצד השואה עיצבה ועדיין מעצבת את חיינו דרך ניצולים מדור שני ושלישי, ויותר מכל - מה אדם שסובל מבעיות נפשיות מנסה לייצר לעצמו חיים נורמליים רק כדי להיכשל פעם אחר פעם יכול לעשות.

אריאל, בהיותו האנרכיסט שהוא, בועט בכל מה שיש סביבו ולא מאפשר לעצמו להיפתח באמת ובו בזמן כואב את היותו בודד ומנסה לנבור עמוק יותר להבין מדוע הוא כזה. בסרט אריאל מאפשר לנו ללוות אותו לא במסע אחד, אלא בכמה מסעות שהוא עובר בתקופות חיים שונות. הסרט שמתחיל לתעד את חייו של אריאל סמל בסביבות גילאי ה-20 שלו, מסתיים בהיותו אדם מבוגר עם מבט כואב לאחור על חייו וניסיון אופטימי להסתכל קדימה.

אריאל מאפשר לנו להציץ על הקשרים שלו עם בנות הזוג, הילדים, ההורים, החברים ולא חוסך מאיתנו את הפרטים הקשים. אנחנו מלווים אותו בלידה של בתו הראשונה (פיזית, רואים אותה יוצאת), במותה של אמו ובשיחה שבה הוא ואשתו "מחלקים את הילדים". סמל מעניק לנו מבט כנה, כואב, אינטימי וחודר על חייו הבלתי רגילים וזה מהפנט.

הסרט אשר צולם באובססיביות על ידי אריאל, הוא מסע כואב ומדמם של אדם אחד בניסיון שלו לפצח את אחת החידות הבלתי פתורות הגדולות של היקום – את עצמו. כמו בכל מסע, אנו הצופים זוכים לראות מהצד כיצד אדם צומח, מתבגר ומשתנה אל מול המצלמה וכמו במסעות הגדולים ביותר בסופו אנו נותרים עם יותר שאלות מאשר תשובות.