"הנערים": אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו

טלוויזיה
השם מטעה, התוכן כמעט חד כיווני ולמרות זאת מדובר ביצירה מופתית, מסעירה ומעוררת עם שלם, לא משנה מאיזה כיוון אתם מגיעים. מה נכון או לא נכון? רק אתם תוכלו להחליט.

"הנערים": אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו
"הנערים": אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו

בעולם מושלם, יוצרים מקומיים היו יכולים להציג את מה שטוב ורע במדינת ישראל בשקט ולהתקבל גם באופן די שווה בעיניים חיצוניות ולא משוחדות. בעולם העקום והנוכחי, חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו-ואיל הרכיבו סדרה מפיח של מציאות ישראלית דפוקה ורקדו לעיתים בעדינות ולעיתים ריקוד סוער וגס עם האמת שלהם וכנגד רוב תושבי המדינה והיושב בראשה. באופן אישי לגמרי, מתחשק לסגור את הטלוויזיה אחרי הפרק הראשון ולא להמשיך עוד לראות את החד צדדיות הזו, אבל מכיוון שלא כולם מירי רגב וגם כיוון שהסדרה נארגה ביד אומנים, לאורכה רוחבה וגם לא מעט בזכות הלוגו המושלג של HBO שהוא לא פחות ממחייב, התחייבנו להמשיך ולצפות בה עד סופה.

יש ב"הנערים" הכל ועם זאת חסרים פה לא מעט כלים לסוגים שונים של הציבור. לספר את סיפורם של הנערים הישראלים שנחטפו ונרצחו, כולל ייסורי המשפחות היה הצד הברור עליו היו הולכים יוצרי סדרה בשם "הנערים". חגי לוי בעצמו אמר שאם רוצחי הנערים היו מקבלים פוקוס והומניזציה (כמו רוצחי אבו ח'דיר בסדרה הנוכחית), הוא ושני חבריו ליצירה היו בבחינת מתאבדים, בכל הנוגע למה שהם מציגים והתגובות הנזעמות שהם היו סופגים. ועם זאת, אי אפשר לחשוב על צופיה של הסדרה בארצות רחוקות, שם השיפוט קצר וחותך הרבה יותר וזאת נוכח חוויית צפייה במסגרתה הם רואים המון יהודי מוסת שצועק "מוות לערבים", מערכת משפטית ופוליטית שרק מנסה לרחוץ עצמה מצפונית ולהימנע מחיכוכים מיותרים עם השכנים מיידי האבנים ויורי הטילים (שכמעט ולא מוזכרים פה ככאלה) וכמובן דתיים קיצוניים שמעודדים רצח, מתנגדים בחריפות לחוקרי שב"כ ועוד ועוד.


כבוד הרב, אל תקום. עדיף תישאר לשבת | קרדיט: רן מנדלסון, באדיבות yes

זה לא נראה טוב בהמון שלבים בכל הנוגע להסברה שלנו מול אומות העולם. איך שלא נהפוך ונכבס את זה. אפילו בדקות המועטות שבהם מציגים את מבצע צוק איתן, התדמית שבוערת הרבה יותר חזק היא זו שמציגה כיצד צה"ל מפגיז בתי ספר בעזה וגורם לנשים וטף להימלט. כמעט אפס תצוגה של תושבים ישראליים שחוטפים טילים בכל מקום (בעיקר בדרום הארץ) ובעיקר תצוגה תכליתית של אומללות ודיכוי פלסטיני במזרח ירושלים בעיקר וגם קצת בעזה. בימים בהם ההסברה המקומית שלנו זקוקה לפיזור שטרות על דמי לובאטו, שבעיקר עושה יותר נזק בביקורה מאשר תועלת, יוצרים ישראליים חייבים להתגייס. זו חובה לאומית ולא, זה לא סותר במילה אחת את מרבית האמיתות שמוצגות בסדרה החשובה הזו. האמיתות הללו חייבות להיאמר ולהישמע, אבל לא רק אלו, טוהר הצד הישראלי מקבל מיוצרים מקומיים בדרך כלל קול ענות חלושה, בכל הנוגע ליצירה קולנועית וטלוויזיונית ישראלית וזה פסול מהיסוד.

שמה של הסדרה תעתע בלא מעט צופים וכבר גרר את אלו השפויים, שהיו מסוגלים לצפות בה עד הסוף ולא להתלהם מבלי לראות דקה ורבע (כן, ביבי ומירי, המילים הללו מכוונות אליכם, גם אם אין סיכוי שתקראו אותן בחיים). "הנערים" הוא השם העברי, "הנערים שלנו" הוא התרגום האמריקאי ואין ספק כי מדובר על נערים משלנו, אשר ביצעו את הרצח המחריד והלא אנושי הזה. כל אחד בדרכו ותרומתו שלו. הנער שכביכול אינו שלנו ובעיקר מנוכס כ-שהיד עבור פלסטיני עזה ומזרח ירושלים הוא גם משלנו, כי הוא יכול היה באותה המידה להיות נער שגר בכל אחת מהשכונות הסמוכות לבית מגוריכם והוא יכול היה להילקח באמצע החיים, להיחטף ולהירצח וזה היה כואב למדינה שלמה, מבלי ליזום מלחמה עקובה מדם לאחר מכן. ועם זאת, שם הסדרה אכן מתאר מספר נערים, שאינם שלושת החטופים והנרצחים שחשבתם שעליהם מדברת הסדרה.


מה זאת אומרת לא הבאת בגדים להחלפה?! | קרדיט: רן מנדלסון, באדיבות yes

תאורת הנאון עבור שם הסדרה הולכת וכבה על המילה Our לקראת סוף הצגת שם הסדרה וזה קורה בכל פרק מחדש. בכל פרק מחדש כל ישראלי אמיתי קצת פחות רוצה לנכס לעצמו את אותם בחורים שעשו את מה שעשו ולא משנה מה היו הסיבות המקדימות. בכל פרק מגלה הצופה הישראלי כי ישנה קליפה עבה מאוד שנחדרה ורוסקה בכל אחד ואחד מיוזמי החטיפה והרצח - בעיות אב, בעיות נפשיות, בעיות קליטה של מזרחי בחברה אשכנזית, שזהו עוד צד לגזענות המקומית שהסדרה מציפה והסדרה מציפה גזענות מכל צד וצד, בין אם חלק גלוי יותר או חלקים גלויים פחות. ישראלים נגד ערבים ולהיפך, מזרחים מול אשכנזים בזעיר אנפין והררי שנאה שהתולדה הישירה שלה היא רצח, מלחמה וחוסר יכולת להסתדר עם השכן שלך ולא משנה כמה שאתה מרגיש קרוב אליו. אנחנו מתחלקים לגזעים ולא מצליחים למסמס את העובדה הזו בעיתות שלום, בטח ובטח לא בעיתות מלחמה.

הסדרה הזו היא הוכחה נוספת לעליה החדה באיכות היצירה המקומית והמקורית. HBO לוקחת חסות ואי אפשר שלא להתגאות ברמה של הצוות הנפלא, שחלקו (שאדי מרעי וליאור אשכנזי) עומד לייצג בקרוב גם אצל טרנס מאליק (השם יתיר דמו). שלומי אלקבץ מהפנט בתור סימון, החוקר המיוסר. ג'וני ערביד מופתי בתור חוסיין, האב המיוסר יותר ואדם גבאי, אור בן מלך ואייל שיקרצי (אביר מ"זגורי אימפריה") פשוט נפלאים בתור שלושת הישראלים שביצעו את המעשה המתועב. ואי אפשר לחתום יצירה מקומית בלי ליאור אשכנזי, צחי גראד ולאחרונה גם ללא יעקב כהן הנפלא.


מצד אחד לדחות, מצד שני לחבק | קרדיט: רן מנדלסון, באדיבות yes

הסדרה הזו היא עצם מסיבית בגרון. קשה לעכל בתור ישראלי את המצוקה של הצד השני וקשה לא פחות גם לראות כיצד המצוקה מהצד שלנו מיתרגמת לכדי אלימות מתפרצת ובקושי מתוכננת, שמובילה למעשה כל כך מחריד. היא עצם בגרון כי הישראלי שבך רוצה לזעוק לחוסר שיוויון (שמגיע בכדי ליצור איזון ושיוויון, על פי ה"אני מאמין" של יוצרי הסדרה") ואז הוא נרגע ומבין שיש גם חוסר שיוויון עצום מהצד השני. בא לנו לשנוא את הסדרה ולכמה פוליטיקאים מתלהמים גם בא להעלים אותה, אבל זה יהיה המעשה השגוי, כאשר המעשה הנכון יהיה להשוות ולאזן אותה, כדי שקהל מחוץ לארץ יבין שלישראל יש צדדים יותר יפים ויותר רבים מ"היחידה היהודית", שכל מהותה היא לתפוס ולכלוא עבריינים יהודים סוררים, אשר מבצעים פשעי שנאה כנגד שכניהם הערבים.

המון דמויות הלכו, התעגלו והתעבו תוך כדי הסדרה, נעצרו ושוב קיבלו ליטוש לקראת סופה המדכא. סימון חשף עומקים שהם הרבה מעבר לדמות הפלקטית והקרה, אותה מציג שלומי אלקבץ המצוין. את אבישי אתם רוצים להוקיע, אבל עדיין איפה שהוא אולי קצת לחבק על אף המעשה הנפשע שהוא שותף לו ואת חוסיין, איעד וסוהא אתם רוצים לרצות כמה שאפשר, רק כדי שיקבלו סגירה ראויה למכאובם האינסופי, ככל הניתן וזאת על אף שהפכו עם הזמן וללא רצונם בחלק מהזמן, לאייקון למאבק במדינת ישראל. אפילו דמותה של דבורה, הפסיכולוגית מקבלת משקל לא קטן ומסמלת הרבה חוליים, שמקורם ביושבים בראש קהילות של חובשי כיפה חרדים, אשר משתמשים בה בעיקר בשביל לצבור כוח ולהטות ציבור שלם, שמתנהג בעדריות.


מביט רחוק, לא רואה תקווה | קרדיט: רן מנדלסון, באדיבות yes

ומעל הכל אי אפשר שלא להתייחס למשקלה העצום של הדת, בשני הצדדים ומשמעות המילה "פונדמנטליזם&qu ot; עבור כל אחד מהצדדים שרותם את הדת למלחמות קודש על כלום. כמה שלא נחיה במדינה דמוקרטית, אשר מעודדת ריבוי דעות והשמעתן, ישנם זרמים ולא מעט כאלו, אשר מושפעים על ידי "הרבי" או "האימאם" ומחשבות חופשיות מדוכאות על ידם ובכך בעצם הופכים השוליים, גדולים ככל שיהיו, לזרם מיני מרכזים וגוררים את הזרם המרכזי האמיתי למאבקים מיותרים בשם כל מה שקדוש או עשוי מאבן או מתכות יקרות.

"הנערים" מעוררת. זו סדרה שהוציאה המון רגשות שבינתיים צברו לא מעט אבק מאז תום מבצע (או נכון יותר מלחמת) "צוק איתן" וגם כאלו שמתעוררים ומרימים את ראשם במהלך מערכות בחירות. היא לא מושלמת, היא לא תמיד מאוזנת, אבל היא סדרה שיוצריה שלמים איתה ולא מפסיקה לעורר הדים גם מעל שבועיים לאחר סופה. תראו אותה ותשפטו, אל תראו ולא תוכלו לשפוט, גם לא אחרי שניים או שלושה פרקים. היא סדרה חשובה, שתיכתב לבטח אל עומקי ספרי הימים של הטלוויזיה המקומית והדרישה היחידה היא מהיוצרים המקומיים - לבצע איזון חזק יותר לכיוון הצד הישראלי וזאת בוודאי לא עבור הקהל הישראלי, כי אם עבור הקהל העולמי שמקבל המון המון פוקוס מהמבקרים הגדולים ביותר לדמוקטריה הישראלית.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
 — לפני 4 שנים
כרגיל תענוג לקרוא  —  כל כתבה מלמיליאן, איזו כתיבה רהוטה. כרגיל קלעת לפרושם של המון העם. אליפות
כתוב תגובה משלך על "הנערים": אז אם בסוף קצת השתגענו, זה שלנו
1