"צ'רנוביל": אז ממה אתם מפחדים?

איך אפשר לדעת שהסדרה שאתם עומדים לצפות בה הולכת להיות טובה? באז תקשורתי קטן וממוקד ודווקא לא מהסוג של "משחקי הכס" טרף את הקלפים. והתזמון לא יכול היה להיות מושלם יותר, כאשר עליית "צ'רנוביל" ; התקיימה בחפיפה כמעט מלאה ללכתה של הסדרה האפית מאת אותה רשת (HBO). וכך, עם שני פרקים לתום "משחקי הכס" פתאום עלתה לה להבלחה קצרצרה, מצמררת ומטלטלת המיני-סדרה הכי טובה שראתה הטלוויזיה בשנים האחרונות. אחרי הלעטה והאבסה חסרת תקדים ומעצורים של סדרת הפנטזיה שהגה פעם ג'ורג' ר.ר. אין ספק שיש צורך ברגיעה וכמובן במנה נכבדת של ריאליזם טלויזיוני ו"צ'רנוביל&qu ot; עומדת לרשותכם ולשירותכם. מספיק להטות אוזן או עין לכיוון הרשת בשביל להבין שהיא הדבר האמיתי.

אין צורך יותר מצפייה בפרק הראשון בכדי להבין שהסדרה הזו הולכת להיכנס לכם מתחת לעור למשך חמש וחצי שעות מצטברות ואיך אפשר לדעת שהיא טובה אתם שואלים? פשוט תצפו בפרק הראשון ותנסו לעצור את עצמכם מצפייה בפרק השני ברצף. הפרק השלישי רחוק מרחק לחיצה, אבל צריך כבר להיכנס ללכת לישון ומה לעשות? סדרה טובה הולכת איתך בדרך כלל גם למיטה ואם לא בטלוויזיה שבחדר השינה אז אפשר להמשיך לעולם הפנטסטי שמסדרים לכם חלומות הלילה באותו חדר ואם היא מופיעה גם שם (הסדרה, כן?), אתם יכולים להבין שהתמכרתם ולמזלכם הגדול מדובר בהתמכרות קצרצרה וסופר איכותית - נניח שהיו ממציאים זן קוקאין שמקורו בגללי מלאכים ושאינו ממכר, כנראה שהיו קוראים לו "צ'רנוביל" ;.


גם גמרתם את "משחקי הכס" וגם העפתם את "צ'רנוביל" ; בחמישה פרקים? מה?! | באדיבות yes

"צ'רנוביל" ; מספרת את הסיפור המקיף והמלא אודות פיצוץ ליבת תחנות הכוח שאנשים העדיפו לשכוח ולמחות מהזכרון או פשוט סתם לא שמעו או טרח לנסות לחפור אודותיו. היא סדרה שמפזרת חששות, אמיתות ומציאות רעילה בדיוק כשם שתחנת הכוח פיזרה קרינה בלתי מבוקרת אל כל עבר. זו סדרה אפוקליפטית המשלבת גם פוסט אפוקליפסה שמגיעה לצופים יותר בתור פרה-אפוקליפסה למציאות קיימת ואי אפשר שלא לחשוב על המקרה הפרטי של מדינת ישראל, בעיקר בימים רותחים שכאלו, שהתחמשות גרעינית היא כבר חלק מהלקסיקון היומי וגם מלחמה קרה איננה מונח זר ומנוכר, בעיקר נוכח ההתחממות הלא רצויה שהולכת וקורמת עור וגידים בין ארצות הברית לאיראן ושותפתה למלחמה הקרה הקודמת של ארצות הברית - רוסיה.

וכך יוצאת לה הסדרה לדרך בדיוק במקום שבו החל האסון - בתחנת הכוח "צ'רנוביל" ; ובסביבתה, בעיקר בעיירה פריפיאט, שספגה כמעט מיידית את מרבית הנזק והקרינה. היא מציגה את ההתמודדות של ברית המועצות עם האסון בצורה ממוקדת ומפוזרת בו זמנית וזאת בעזרתם של מספר גיבורים, שלא כולם בהכרח חיוביים, אבל כולם בהחלט מהווים חלק ממערכה גדולה בהרבה יותר מכיבוי שריפה ומניעת התפשטות הקרינה לכל הסביבה. כל חלק אינטגרלי מהדמויות בסדרה מונע בעיקר דרך פחד ונאמנות עיוורת והזויה למולדת, ברמה כזו שיעדיף למות מאשר לפתור בעיות שימנעו את מותו.


מה העשן הזה? סתם שטויות, בטח מישהו שכח את הטוסטר דלוק | באדיבות yes

שני הפרקים הראשונים עושים חשק לצרוח מול ועל המסך, בכל הנוגע להתפתחות ואין ספור המחדלים שסבבו את קבלת ההחלטות שהתקבלו בנוגע להתמודדות עם הפיצוץ. זה זועק לשמיים, אבל מאחורי מסך העשן הסמיך עומדים אנשים. אנשים שהיו מונעים על ידי אגו ופחד. סדרת מחדלים בלתי נתפסת הובילה לכל כך הרבה מוות מיידי ומוות בטווח ארוך וככל שהסדרה מתקדמת היא מפרקת עוד ועוד מוקדי מחדלים ותוך כדי עורפת את ראשיהם של האחראיים לאותן סדרות בלתי נגמרות ובלתי נתפסות ועושה זאת ללא רחמים. זה רק נראה ומרגיש כמו עולם קומוניסטי ישן ולא רלוונטי לימינו אנו, כאשר צופים בסדרה שמוקד ההתרחשות שבה נעוץ בשנות השמונים, אבל אי אפשר לומר שמישהו מהמנהיגים הנוכחיים של אירופה והעולם מראה אי אילו סימנים שאסון צ'רנוביל לא יכול להתרחש פעם נוספת ובמוקד שונה.

הפחד הניע כסתוח וטיוח. אלו הובילו לשורת אסונות ומחדלים על הנייר, שבסופו של דבר הגיעו לפיצוץ ליבת הכור הפיזי וגם זה המטאפורי, בכל הנוגע לאמינות התושבים בממשלותיהם. במדינה כמו ישראל, שתרבות ה"סמוך, יהיה בסדר" מובילה את ממשלתה ותושביה, אין צורך בנאמנות או פחד בכדי ליצור מחדלים, כיוון שאלו מגיעים כבר "בילט אין" עם המדינה, ראשיה ותושביה. ברוסיה הדרג הניהולי לא היה מסוגל לשמוע אפילו רמיזה על טעות, בכל מקום בו היה דרג ניהולי ולכן הדבר היחיד שאפשר היה לסמוך עליו שאין סיכוי שסובייטים עושים טעויות, מה שהוביל לתוצאה הסופית ההרסנית והטראגית.


המספרים לא מסתדרים, יש מצב שמישהו פה טייח ולא את הקירות | באדיבות yes

פעם אמרו ש: "Assumptions are the mother of all fuck ups" ובמקרה הנוכחי יש יותר מדי מקום להנחות וחוסר וודאות, כאשר הדקות, השעות והימים נוקפים וחיי אדם נגבים בכל רגע ורגע וכל מה שמעניין את הדרגים הניהוליים הוא לזרות מלח ולפזר מסך עשן בעיניי התושבים ושאר העולם, על מנת לא להיראות חלשים ולו לדקה אחת. הפרק האחרון ממחיש כמה שניעור מערכתי היה בגדר חובה, בכל הנוגע לצורה שבה הסובייטים ניהלו את ענייניהם הפנימיים, על פי חוקים ודרך סטליניסטיים, קומוניסטיים ומיושנים ועם זאת, אין ספק שגם דמוקרטיות גדולות ונאורות שמתקיימות היום לא משדרות תמונות שונות לגמרי מאלו שמציפה סדרת המופת הזו.

כמו ב"סטאלין מת!" גם "צ'רנוביל" ; משתמשת בשחקנים בריטיים, בעלי מבטא בריטי וזונחים את האפשרות הדי מביכה שכוללת סוג של חיקוי רוסית עם מבטא מזויף או עם מילים ברוסית שלא באמת מובנות לדוברי השפה. קו אחיד שפשוט מתרגם לאנגלית רהוטה את הרוסית, עם השמות הרוסיים וכמובן הסיטואציות שאף בריטי לא היה מנסה לדמיין בארצו. זה לוקח כמה דקות של הסתגלות, אבל מיד עובר הלאה באופן טבעי ונשכח, על מנת לפנות מקום לדרמה האמיתית שמכילה הסדרה בקרבה.


אם יוצא משם עוד בריטי שמשחק אותה רוסי, אני מוריד אותו | באדיבות yes

הקאסט של הסדרה מובל על ידי מספר שחקנים ובראשם עומדים סטלן סקרסגארד, ג'ראד האריס ואמילי ווטסון המצוינים שעושים עבודה נפלאה בהשראת ובהנהגת יוצר הסדרה: קרייג מאזין, שכתב תסריטים בעיקר לקומדיות אשפתיות כמו שני סרטי "מת לצעוק" (השלישי והרביעי) וגם שני סרטי "בדרך לחתונה.." (השני והשלישי). אבל ל"צ'רנוביל&qu ot; מגיע מאזין מוכן ולאחר סדרת תחקירים ואובססיה מעיקה לכל נושא האסון של תחנות הכוח בצ'רנוביל. אין ספק שמאזין עשה עבודה נפלאה בתחקור והגשת העובדות, בעזרת החופש היצריתי שהוא הקנה לעצמו מעצם מעמדו בתור מספר מהצד ולאחר זמן רב.

ההצלחה חוצת הגבולות של הסדרה אף הביאה עימה התעוררות תיירותית עצומה שהשיא השלילי שנרשם דווקא הוא הזלזול העצוב שמפגינים חלק מתיירי האיזור, שעדיין נחשב מסוכן ברמות מסוימות, כאשר הם מקפידים לצלם סלפים בעיזורים רגישים ובכלל משתדלים להיות הכי פחות רגישים שאפשר בכל הנוגע למקום ולהיסטוריה העגומה שלו. מדובר באחת הסדרות הטובות שנעשו בשנים האחרונות וכזו שמסתפקת בחמישה פרקים בשביל לספר את הסיפור בצורה נוקבת, מערערת, מטלטלת ומעוררת מחשבה מבלי להיגרר או לנפח ועדיין להיות רלוונטית וממוקדת. בהחלט מגרדת את השלמות ויצירה מופתית שפשוט אי אפשר להרשות לפספס.