"Fyre: המסיבה שלא היתה": כשהמציאות עולה על כל דימיון

גילוי נאות קודם – סרטים מבוססי סיפור אמיתי הם סוג של תחביב עבור כותב שורות אלו. יש משהו ברגע הזה באמצע הסרט שאתה נעצר לשנייה וחושב – "רגע, הדבר הזה אשכרה אמיתי!". זה קרה ב"אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון" ואפילו בחלקים של סדרת המופת של ספילברג "הפסיפיק". וזה קורה גם בסרט הדוקו הנוכחי. למה? כי יש כאן רגעים מופרכים שבהם התמימות האנושית והצורך העז שלנו להגיד "יהיה בסדר" מתנגשים עם ההגיון הבריא ומעבר לזה.

הסיפור שלנו מתחיל בפסטיבל הגדול והיוקרתי ביותר שהופק אי פעם. כמה יוקרתי? ובכן, הכרטיסים נמכרו במכירים שנעים בין 500 ל-1500 דולר וחבילות הגיעו אפילו ל-12,000 דולר לאוהל יוקרתי על חוף הים. אבל מבלי להעניק ספויילרים מיותרים, אפשר רק לסכם ולומר שאוהל יוקרתי זה לא היה מעורב בסיפור האמיתי. מפיק האירוע הוא אחד הכוכבים העולים ושמו הופך הולך לפניו ברחבי ניו יורק כיזם על, שלא יודע לקבל "לא" ומצליח לבצע דברים ובעיקר – להגיע לקהל שאף אחד לא באמת מבין – דור ה-Y.


אולי הייתי צריך להקשיב ל: "לא..." | באדיבות yes

יחד עם צוות של אנשים לא רעים (כולל הראפר ג'ה רול) בכלל הוא ניגש למלאכת ההפקה של האירוע ולא נותן לדברים פשוטים כמו תשתיות, מגבלות פיזיות או תכנון פיננסי לעצור בעדו. הוא נוסע על 300 קמ"ש ולא מוכן להאט כדי לחשוב. כאן נבצע עצירה בכדי לא לעשות ספויילרים ורק להסביר מה כל כך מושך בסרט הזה: הזווית השיווקית.

הסרט הזה הוא בעצם מבוא לשיווק, שמסביר איך אפשר למכור קרח לאסקימוסי. רק בלי שבאמת יש לך את הקרח ובלי להיפגש ממש עם האסקימוסי. הסרט מעצים את היכולת של אנשי שיווק ובעצם של כולנו, להעלות ברשתות החברתיות מצגת שווא שכל קשר בינה לבין המציאות... מקרי בהחלט. באחד הרגעים בסרט, שבו כבר מתחילים להבין לאן הולך האירוע אחד מאנשי ההפקה נותן דוגמה נוספת לשיווק ומשווה את הפסטיבל שלהם ל"וודסטוק". לא בגלל הגודל אלא בעיקר בגלל מה שהיה בו.



וודסטוק זה לא | באדיבות yes

אז מה אנחנו יודעים על וודסטוק? שיאם של ילדי הפרחים. הופעות של האמנים הכי טובים: מ"לד זפלין" ועד ג'ימי הנדריקס (בסצינת שריפת הגיטרה המפורסמת)
מאות אלפי אנשים שחיים אהבה חופשית, מוזיקה ובגדול רגע השיא של ה-60. כל זה נכון, אבל התיאור הזה מכסה רק צד אחד בלבד באירוע שבו היו עשרות אלפי רכבים שנתקעו במקום (פיזית, באותו מקום) למשך ימים שלמים, מזון שאזל ונאלצו להביא במסוקים (כמו אזור מוכה אסון) ואפילו מחלות שהתפרצו (מאות אלפי אנשים על כמה מאות תאי שירותים כימיים של שנות ה-60) ובגדול האזור כולו היה קרוב מאוד לאנרכיה וכמעט הוכרז כאסון הומניטרי.

הסרט הוא בעצם מבוא לרשתות החבריות והבלוף שלהם. הסרט מאיר אור על כולנו בעצם ומראה איך אנחנו נוטים לייפות את המציאות שלנו ומשקיעים יותר זמן בצילום המנה בזווית הנכונה מאשר בלאכול אותה ולמה מקומות שבהם יש מנות יפות מאוד אבל טעימות בצורה בינונית מינוס, עדיין מצליחים להיות הדבר הכי חם שיש. הסרט הזה הוא הקצנה של הערבוב בין מה שנראה טוב באינסטגרם לבין המציאות שלאו דווקא תמיד דומים ובמקרה הזה, ממש לא קשורים אחד לשני.


כך נראתה ההשקה של הפסטיבל באינסטגרם - המוני סלב עם תמונה של ריבוע כתום | באדיבות yes

תישארו עם מחשבה הזו בראש כשאתם ניגשים לראות את הסרט ותחשבו על זה בפעם הבאה שאתם במסעדה או בהופעה ומנסים לאתר את הזווית הכי נכונה לצילום.
הסרט ישודר היום (יום שני, ה-15.4), בשעה 22:00 ב-yes דוקו, ב-yesVOD וב-STINGTV.