"נפש עדינה": לא לעדיני נפש

סרטו של סרגיי לוזניצה (אוסטרליץ') הופץ באופן מצומצם למדי בארץ, כאשר הופץ ולא בכדי. זה לא סרט שכנראה יקבל אחוז גבוה של צפיות על ידי ציבור שאינו עכברי סינמקים וסרטים זרים והנה הוא עושה עלייה פעם נוספת והפעם לערוץ הסרטים הזרים של yes (yes3 וכמובן ל-VOD) ובהקבלה די צמודה לכניסתו של סרט רוסי נוסף ומופתי למאגר סרטי ה-VOD: "אהבה חסרה" של זוויאגינצב. ניכר כי גם "נפש עדינה" לא מוכן לוותר לצופיו, בדיוק כמו "אהבה חסרה" והוא מגיע לדחוף את האמת בפנים, בדרך לא דרך ובכמה דרכים במקביל. אם זה לפרצוף כמו סצנות וסיקוונסים ברורים למדי ואם זה דרך מטאפורות וסמלים פתלתלים ועקיפים, שמורחים את הצופה ומשמנים אותו מהצדדים, בשביל להשחיל אליו את האמת הקרה והמרה.

לוזניצה לא חוסך שבטו מהצופים ומערב אותם בכל פרט קטן שבקטנים, כאשר הוא מגולל סיקוונסים שלמים על פעילויות יומיומיות, של מגוון עובדים, רשויות ושל הגיבורה עצמה. כל סצנה מקבלת הקדמה ויכולות לעבור דקות ארוכות עד שמשהו זז, אבל וזה אבל גדול, את כל זאת עורך לוזניצה בכדי להעמיק את עובי המבוכה בה שרויה הגיבורה ובכדי להעניק חוויה אותנטית ומלאה, שתשקף לצופה את מצוקתה של הגיבורה הראשית. עד שהיא מנידה את עצמה ועוקרת את מקום מושבה בכדי לעבור מסע, שרק ילמד אותה את עומק הבור בו היא חפורה, הנשמה יוצאת החוצה, מפרפרת, מציצה על העולם מלמעלה וחוזרת שוב להפיח כוחות בנפשה.


כל נסיעה באוטובוס...חוויה (שלילית) | באדיבות yes

מדובר בסרט שגורם אי נוחות וסבל רב למי שצופה בו וזו בדיוק כוונת המשורר, כאשר כל פעולה מקבלת את העובי שהיא צריכה בכדי לתת את התחושה הלא נוחה שהגיבורה נטולת השם והזהות חשה, כאשר היא סובבת בין בני עמה, בכדי להגיע ליעד הלא נכסף במיוחד ובעבור מטרה לא נוצצת. מטרת המסע איננה מטרה שברומו של עולם, כיוון שהגיבורה בסך הכל רוצה להעביר ארגז עם מוצרי בסיס לבעלה הכלוא במתקן מאובטח, עקב רצח, שאותו לא מוכנה גיבורת הסרט להעיד כי ביצע. לוזניצה יוצר חווייה רפיטטיבית, כאשר הוא מעביר את הגיבורה (והצופים) מסכת כמעט עינויים, חסרי ריגוש או שיאים, בדרכה להמשיך ולהתאכזב מכל יעד בו היא עוצרת, במה שהיא מאמינה כיעד אחד לפני המפגש עם בעלה.

ישנן אסקלציות בין סיקוונס לסיקוונס ובמסגרתן הגיבורה למדה עוד ועוד אודות הבדידות בארצה, מעבר לבדידותה ללא בעלה. היא נתקלת במערך מעובה של פקידים ביורוקרטיים, שגורם למוסד לביטוח הלאומי או לדואר להיראות כמו שניים מהגופים היעילים ביותר במדינה, לצורך ההשוואה המקומית. היא גם נתקלת בציבור עוטף, אבל יותר קרוב לעוטף עזה מאשר לעוטף ברגשות חיוביים. ציבור שלמרות שאינו קשור אליה, מרגיש בנוח להתערב בכל אספקט של חייה וזו מעצם ההמתנה בתורים, תחנות אוטובוס, באוטובוס עצמו, ברכבת או במונית. כולם מתערבים ובלי הרבה התחשבות ברגשותיה. הדמויות משני צידי המתרס (תושבים פשוטים ופקידים), המוצגות בסרט, גורמות לחוויה הישראלית להיות חוויה מתקנת ושיא תרבותי, נוכח התסכולים המוצגים בסרט.


מי היה מאמין שהפקידים בארץ לא כאלו נוראיים | באדיבות yes

כל סצנה הולכת ומתארכת אל מול קודמתה. הסבל של הגיבורה, המונחת תחת זכוכית מגדלת הולך ומתעצם והתסכול אל מול הגופים הממשלתיים והאנשים שמסביב הולכים ומביאים אותה לרמות חדשות של ייאוש, שקשה לצופה להכיל. זו בעצם המהות המרכזית והתמצית לסרטו של לוזניצה, שלא רוצה לוותר לצופים ומעביר אותם כמעט שעתיים שמרגישות זהות, בתחושה הכללית ומציב בעצם בבואת מראה עבור האנשים הפשוטים ולא רק עבור אלו היושבים בראש שרשרת המזון. אותם אנשים חודרניים, פולשניים וחסרי רחמים, הן ברחוב והן מאחורי שולחן וערימות של טפסים שמטשטשים כל זכר לרגשות או לב.

לוזניצה פוסע בשבילים עקלקלים, דרך בימוי ריאליסטי ומחוספס ומעביר את הגיבורה והצופים מסע שיוצא להפלגה ממחוזות הריאליזם ונח שם כברת דרך ארוכה, דרך מעגן במחוזות הסוריאליזם הצבעוני שלו וכלה בסיום הזועק והמזעזע, שמיד מוריד הילוך לכדי עילפון שקט, קודר ופתוח לפרשנויות. הצופה מרגיש ברבע האחרון של הסרט, שהוא אכן ביצע מסע ומסע פתלתל, כיוון שהרבע האחרון מוציא מהאדישות היומיומית, שמורגלת בסיאוב, אדישות, אלימות ואדישות למחוזות האלימות ולעוולות יומיומיים. הרבע האחרון פותח את הסרט ומעביר אותו לקצב קצת שונה, למקצב שרוצה לזעוק את הזעקה של במאי הסרט ולהישמע באופן ברור ונוגע.


וכעת, לגראנד פינאלה | באדיבות yes

משפט על הסרט:
זה לא סרט לכל אחד. קשה לצפות בדבר הזה כמו שקשה להביט באחד מהתהליכים האיטיים שהטבע בחר להעניק לנו, אבל מי שמתבונן עמוק אל תוך הנשמה של הסרט הזה יוכל להעריך את העומקים והמסרים שצריך לחפור אל מחוץ לכותלי התמונה המוצגת בסרט עצמו.

משפט על הבמאי:
לוזניצה הוא בעיקר במאי של סרטים תיעודיים וזו הזדמנות נפלאה עבורו לרתך את התכנים המוכרים שלו אל תוך סרט עלילתי, העשוי היטב ומרגיש ברובו כמו מחט שרוצה לקעקע מסרים עמוק אל תוך עורו של הצופה.

משפט על השחקנים:
לא מעט שחקנים שנראים כמו שחקני תיאטרון מעורבבים עם שחקנים לא מקצועיים, מהרחוב ו-וסילינה מאקובצבה אחת, הגוברת על כולם במבט ריאן גוסלינג קפוא, שלא מוכן להישבר נוכח הצרות שהחיים מנחיתים עליה.

משפט על אורך הסרט:
בגבולות השעתיים ורבע, תחום הנראה לא סביר, בייחוד נוכח מרבית הסרט, להוציא את עשרים הדקות האחרונות. כן, לוזניצה רוצה להנחיל state of mind בקרב הצופים וכן, הוא רוצה לענות אותם, אבל זה מבחן לא פשוט גם בעבור הצופים העמידים ביותר.

בכורה בלעדית ב-yes3; שלישי, 20 בנובמבר ב-22:00 וגם בספריית yesVOD24/7