"הפלאש 4": ותחשבו על זה

המסר הזה הוא עבור קהל קצת פחות גיקי מזה שבלע בצמא גדול את עלילותיו של הפלאש בחוברות הקומיקס. יקום הראשון שחשב שהעונה הזו הולכת לכיוון מעניין, כאשר היריב של הפלאש היה "החושב". כן, אתם עוד יושבים, הא? זה ממש לא נראה או נשמע מבטיח שהיכולת המרכזית, בה מתהדר קליפורד דה-וו היא היכולת לחשוב מהר יותר וחזק יותר מבארי אלן. ייתכן שזה סממן נוסף לשלטון הגיקים ההולך ומתהווה בעולם, אבל יריב שלא יורה או מפוצץ במסגרת עלילה של סדרת קומיקס עשוי למצוא את עצמו משליך את העלילה אל מעבר להר הגבוה ביותר ודן אותה להתרסקות טוטאלית.

קראו לזה הרגשה אישית, אבל כנראה שזו לא הרגשה אישית בלבד והאמת שהסדרה הזו לא צריכה הרבה מדי בשביל לבצע מעידה מושלמת ונפילה מפוארת, ממצב של קפיצות תכנון על המקפצה, קצת לפני הקפיצה עצמה. הקפיצות הראשוניות היו מהוססות, רועדות ולא בטוחות, אחריהן הגיעו עוד כמה קפיצות עם ביטחון גבוה, אבל הקפיצה האמיתית לא מתרחשת, כי במקומה מגיעה הדריכה הלא נכונה על הקצה, בצד המקפצה ומשם הדרך למים, בתוספת מכה קטנה בראש מהקצה הרוטט, היא קצרה עד מאוד. הפלאש שוב מתרסק בצורה מפוארת וקורס אל תוך העלילה הקלושה, המשפחתית, הדביקה והדי מאוסה שלו.


(כן, גם בכלא הוא ביקר בעונה הזו | צילום:IMDB)

כן, בארי מתחיל להשאיר את הבמה לחברים יותר ויותר. גיבור על נוסף מתגלגל ונמתח לו אל משפחת "פלאש" ואפילו אייריס מקבלת לא מעט דקות מסך בתור אצנית לא פחות טובה מבעלה. כן, זה עדיין קצת מוזר לומר זאת, כמו כל בן זוג שנכנס לסיטואציה הזו בתור "טרי". בארי ואייריס נישאים, ג'ו בדרך להיות אב בפעם השנייה-שלישית (כולל בארי, כמובן) והחבורה שמקיפה אותם ממשיכה להתחבט בנוגע לבעייה האמיתית שהוצבה להם בעונה הזו: איך מישהו יכול להיות חכם יותר מהשילוש הקדוש של קייטלין-סיסקו-הא� �י?

דה-וו דווקא הולך ומתגלה כנבל על טוב יותר ויותר, ככל שהעונה הולכת ומתפתחת. הרשעות שלו הולכת ומשתבחת ככל שהאיש מחכים וככל שהוא מבין שהוא צריך להאיר את עיניי העולם. בכל פעם שהוא סופג כוח נוסף, רשעותו מלבלבת וכוחותיו הופכים להיות כמעט בלתי אפשריים ואז...או אז, כאשר הוא בשיאו, בארי יגיע לכל התובנות שעונה שלמה הוא לא הצליח להבין ויביס אותו, במשחקו שלו, קרי - משחק האהבה והמשפחה. כן, המוטיב הזה הולך נשחק ככל שהסדרה הולכת ומתמשכת וטוב הלב של בארי והרצון שלו לשחק על פי הכללים וללא הרג, על אף שיריביו לא משחקים לפי החוקים, כבר מיצה את עצמו ממזמן והאוריינטציה הילדותית, אליה הולכת הסדרה גם היא הולכת ונשחקת.


(טוב, מה אתם מצלמים? אין פה כלום, קצת פידחנו. זהו! | צילום:IMDB)

גם דמותה של מרליז, אשתו של דה-וו, עוברת מהפכים קיצוניים ודווקא כאשר בעלה, אהוב ליבה והסיבה המרכזית לעשות את כל הרע שהיא עוזרת לו לעשות, דווקא שהוא מאבד את הצפון בצורה חד משמעית, היא עוברת את הטרנספורמציה המיוחלת והופכת להיות אחת מהחבר'ה הטובים, אחת שמשנה את כל אמונותיה בגלל כל אותם האלמנטים השליליים שראתה בבעלה וכיצד הוא הושפע משיכרון אוסף הכוחות הבלתי אפשרי שניכס לעצמו. בקיצור ולעניין - לא אמין בעליל ושוב חזרה למוטיב העלילתי הילדותי משהו.

מה היה לנו בסך הכל בעונה הזו? המון גיבורים מול נבל על אחד, שבהחלט לימד אותם שבשביל לנצח אותו במגרש שלו הם חייבים להיות ביחד ולהערים על חוכמתו - מרגש וחדש...לא! משפחת הפלאש מתמסדת ומתרחבת מכיוונים לא צפויים וכפי שהבליט לנו גם הפרק האחרון, גם מכיוונים צפויים, אי שם בעתיד העלילתי של משפחת ווסט-אלן. יש כאלו שהזוגיות שלהם פחות הצליחה מאשר בני משפחת ווסט ו-ווסט-אלן, כמו סיסקו שחתך עם ג'יפסי בהסכמה הדדית וגם קייטלין, שקיבלה מכת קור מ"קילר פרוסט" וכעת היא כמו גבר אחרי כמה דייטים עם בחורה עם אופי חרא - מחפשת את "פרוסטי" בטירוף וחוץ מלסמס לה כל כמה שעות, היא בערך עשתה את כל הצעדים הנואשים בניסיון להשיבה אל תוך תודעתה וגופה.


(לא. באמת. זה מה שמצאתם בתור תלבושת של גיבור על? | צילום:IMDB)

שוב, לצד פרקים לא רעים ואפילו סבירים, ההנחתה לפרקים שנושקים לגבולות העולב היא קיצונית מדי וקשה עבור הצופה הממוצע. וכן, גם הכמות המטורפת של הפרקים, שנראית כמו נחלת העבר, בעולם בו סדרות לא חוצות את רף 13 הפרקים, פוגעת בקוהרנטיות הכללית של העלילה העונתית ומקשה על הצופה המתמיד לעקוב בתשומת לב מלאה על הקו העלילתי של הסדרה וכמובן לגבי כל אותם הפרטים הקטנים, שאם לומר את האמת כמעט ולא מתקיימים ואם כבר מתקיימים, אז לא לעיתים תכופות מדי. עוד עונה, עוד אכזבה יחסית והמשך צפייה כמעט מכורח האינרציה. עוד עונה תגיע, הפתעה מהעתיד מגיעה ואיתה סוד, חידה וניסיון קלוש לעורר עניין בקרב הצופים ששרדו את העונה הנוכחית והמשמימה.