"פאודה" עונה 2 : דם רודף דם

הדעה הרווחת והפופלארית אודות העונה השנייה של "פאודה", סוברת שהיא פחות טובה מהעונה הראשונה, שאל-מקדסי לא מצליח למלא את החלל והוואקום שהותיר אחריו אבו-אחמד ושהפעם הצד הפלסטיני פחות מואנש או פחות מאוזן יחסית לצד הישראלי ואומרים...אז אומרים...העונה הזו הייתה נהדרת והגיעה אחרי נפילת מתח של שנתיים וחצי. אז פלא שהעונה הראשונה, גיבוריה ואויביה זכורים כדבר הכי טוב והכי בלתי מוחלף שיש בטלוויזיה הישראלית? העונה הזו שינתה כיוון עם הפרוטוגוניסט הראשי, נידאל אבו-עוואדלה, AKA אל מקדסי, ששימש משך כל העונה רוצח קר ומחושב, טוב מראה ואנטיתזה גמורה לאחיו, שרצה להקים בית ומשפחה בישראל (או פלסטין) ורק רצה שקט.

האויב המרכזי של דורון נבנה הפעם בפרק ורבע, בלי הרבה רקע. אם את אבו-אחמד הציגו כאויב ותיק שקם מן המתים, הרי שאת אל-מקדסי תופסים חובר לוואליד (שמאז הסכין, או יותר נכון הכדור, שדפק בגבו של אל מקדסי, הפך להיות מפקד הזרוע הצבאית של חמאס) ומפוצץ יהודים ללא כל רגש עודף, לעיניו הנדהמות ואישוניו המורחבים (ולא בפעם האחרונה) של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס. ברור לכל צופה שנידאל הולך לשים את וואליד בכיס הקטן בכל הנוגע לאיום על הגיבור הראשי, אבל הם לא יודעים שהנחש הזה יהיה דו-ראשי לפרק זמן קצר, במסגרתו אורך צוואר ראשו של אל-מקדסי פשוט יהיה ארוך יותר.


(מה בסך הכל ביקשתי? לעבור לירדן? גם את זה לא נותן לי | נטי לוי, באדיבות yes)

הגירושים מגלי הפכו להיות עובדה מוגמרת, נאור פרש מהצוות (וחזר להיכשל פעם נוספת מול וואליד), מורנו הלך קפוט, אחותו נכנסה לוואקום, הכניסה רומן חדש עם סטיב והתאדתה לה אל האוויר החם וגם היה את עמוס - האבא הכי הכי, שגם הצטרף למסדר ההרוגים של העונה השנייה וזה כאב. כאב מאוד. העונה השנייה נפתחה בסערה ואותתה על הרוחות הסוערות שיקיפו אותה בכל השלבים וכן, העלילה המשיכה להיות בדיונית ברובה, אבל בכל בדייה יש שמץ שמצה של אמת, או בסיס אמת והעונה הזו שמה לצופה מראה מול הפרצוף, בין אם הוא ישראלי או ערבי - הנקמה Is A Bitch. אין צד נוקם שלא משלם.

דורון איבד (את בועז) והרג (את השייח), בכך יצר את הנמסיס שלו, נידאל. נידאל איים, הרג (את מורנו ואת עמוס) ואיבד (את סמיר ואת כבוד אמו אליו), הוא חטף (את דורון ובנו) וחטף (כדור בראש. לכאורה, לכאורה) וברקע לכל הפורענות גם איבדנו את אחת מהדמויות הטובות בסדרה - וואליד "עיניים גדולות" תבורי, שהיה בו קצת אבו-אחמד וקצת נידאל, אבל הוא היה דמות בהתקדמות ונסיגה בו זמנית, דמות עם תסכול רב ועם כלום להפסיד. את ההפסד המרכזי שלו הוא כבר הפסיד ועוד ליהוד, דורון האבו-חרא! שאפילו לא היה צריך לחטוף לו את האישה, הוא פשוט נתן לה יד והיא באה.


(היה שלום, חבר | רונן אקרמן, באדיבות yes)

בעונה הזו הצטרף עוד פליט "משהו נולד" (עידן עמדי, פליט "כוכב נולד") שהיה מיותר כמו אחותו לקאסט, רונה לי "צ'אק נורית" שמעון (שהכינוי שלה הוא אולי הדבר הטוב ביותר בתפקיד שלה). בעונה הזו המשכנו לטחון קווי עלילה בלתי סבירים בעליל וצרכנו כמו מכורים להירואין. דורון הצליח להגיע למעמד גיבור על, שמחפשים עבורו תסריט בהוליווד בניסיון להקים לתחייה את כוכב סרט הקומיקס - "קביליו מן". בעונה הזו מערכות היחסים בין אבות לבנים נידונו בלא מעט מקומות, כאשר נידאל וסמיר דיברו על ובשם אבא, דורון ועמוס קיבלו נתח לא קטן וגם אבו מאהר ובנו, על שמו הוא קרוי (מה?!) היו במוקד העניינים. הנשים הלכו, התעצמו וקיבלו עוד ועוד פוקוס, מעבר לצ'אק נ. הכושלת, שרק אלוהים,"קביליו מן" ויוצרי הסדרה (ביניהם "קביליו מן") הגנו עליה מהמוות הוודאי והכל כך מגיע לה.

בעונה הזו יוצרי הסדרה רצו להראות שאין גבולות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אין מעצורים. חמאס קיבלו מכה מוראלית רצינית לפרצוף, כאשר הם נראו כמו בעלי ברית פוטנציאליים מול האיום של דאע"ש והחשוב מכולם: רז ויששכרוב החליטו שלא מספיקים להם בועזים ואבו-אחמדים עם הראש באדמה, הם הולכים על כל הקופה והשמידו ללא אבחנה של דת, גזע, מין או חשיבות לצופים ולסדרה כולה, כאשר הרדימו את מורנו בפתיחת העונה, צרבו את הלב בפרק השביעי (שדרש העפת חפצים על הטלוויזיה), כאשר המיתו את שירין ו-וואליד וקינחו במות הסמיר (או שאולי זהו מאהר, כיוון שמדובר כנראה באותו אדם).


עזבי, נו... הבטיחו שלא ישלחו ידיים יותר | רונן אקרמן, באדיבות yes)

עונה שלמה של חתול ועכבר, אריה ואנטילופה, תום וג'רי, רואד ראנר והקיוטי ואין ספור מבצעים כושלים הביאה את דורון ונידאל לסצנת הסיום הדרמטית, עונה שלמה שנסתיימה לה בפרק קצר מהרגיל (אבל רגיל למדי ביחס לעונה הראשונה) ובמסגרתו כיכב מוטק'ה השכן במבצע ההפלה של הפראיירים הגדולים ביותר שמזמינים פאסט פוד ומקבלים כדור בראש לקינוח, כי הלכו לעשות את המעשה הנכון ולהזיז את המשאית. כל הדרמה שנבנתה כמעט משך עונה שלמה סביב הפיגוע בתל אביב התפוגגה שוב, בשביל לשים את דורון באותו המקום: מול קנה אקדח בפרק האחרון, על הברכיים, לא מתחנן; בדיוק כמו שציפיתם ממנו, אפילו שבנו נמצא בחדר ליד.

כן, כל מה שקרה בין החיסול של שני המחבלים עם המראה הישראלי, לבין הופעתו של דורון בכתום-אסיר-דעא" ;ש מזעזע היה קצת תלוש מהמציאות האלטרנטיבית, אותה בדו רז ויששכרוב ממוחם הקודח. זה היה נראה כמו תסריט של איזה סרט אמריקאי ממוצע, אבל זה שלנו ואנחנו אוהבים אותו, אפילו שהמשאית הייתה צריכה למרוח את דורון ובנו על הקיר הקרוב או הרחוק בטווח העצירה שלה, אפילו שאיוב עשה שיחת הלחצה-הרגעה לטלי, למרות שכל ילד בן עשר יודע שלא מתקשרים לאמא מודאגת שבנה ובעלה לשעבר עשויים להיחטף על ידי מחבלים וכל ילד בן עשר יודע שאסור להלשין לכלבים הציונים, שהפרס היחיד שמוצע על המגש הוא אי הלשנה לאבא שלך.


(וואי, איזה קטע, תראה מה מצאתי בארון | נטי לוי, באדיבות yes)

מי לוקח את הילד שלו לטורניר ג'ודו שחייו בסכנה וריחו של מגה פיגוע עוד באוויר?! אבל כזה או דורון "קביליו מן". רוצה לשמור על כולם, אבל לא באמת מוכן לעשות מעשים אמיתיים בשביל לבצע את עניין השמירה, נשבע שיעשה גיבוי לכונן הנייד, אבל משאיר את המחשב ללא אנטי-וירוס. הוא אמנם הצטרף לעידו ולקח אותו לטורניר, אבל כפי שידוע כבר מזה זמן רב, "קביליו מן" איננו ערובה לביטחון, גם אם הוא יתחפש לאפוד מגן וזוהי עוד נקודה משותפת לשתי הדמויות היריבות הראשיות בסדרה - מודעות מלאה ועם זאת, הנכונות להקריב את היקרים מכל עבור הצלחה במבצע האישי שלהם כנגד האויב.

איוב, שמרבית העונות עוטה מסיכת נחמדות וחרטטנות יתר פרץ פעמיים מתוך ההצגה: פעם אחת שוואליד דיבר על הילדים שלו וחטף והפרק האחרון הכיל בתוכו את הפעם השנייה, שבשביל לחלץ מידע על מיקומו של דורון, איוב נשבר ושבר את מרווה באיומי הפלה רק ממבט ישיר אל תוך עיניו יותר מחמש שניות ברצף. אבל חרף העובדה שאיוב קיבל את כל האינפורמציה הדרושה למצוא את דורון, דווקא אבו סמארה ולוחמיו המושפלים מההשתלטות של לוחמי "המדינה האיסלאמית" מגיעים לעזרת חבר (ובנו) ועוד מעזים להעביר ביקורת על שיטות עבודתו של נידאל בכל הנוגע לחטיפת ועינוי יהודים. אין ספק שהוא דרך להם על יבלת כואבת ולכן הם כאן, בשביל לפוצץ לו אותה בפרצוף.


(שלום לך, חבר | רונן אקרמן, באדיבות yes)

כן, עד הרגע האחרון היה נראה שמישהו ייצא ויכוון את הנשק לעבר עידו או דורון, אבל כמו שאיש לא השגיח על עידו, מהרגע שדורון החל להצטלם לנאום הפרידה שלו, כנראה שאין איש מספיק חושב בשביל ללכוד אותם לאחר ותוך כדי מעשה. "פאודה" לקחה השנה את אלמנט "משחקי הכס" צעד אחד קדימה, כאשר נפרדה מכמות כפולה של גיבורים ראשיים וגם השאילה אלמנט נוסף מהסדרה המדוברת, בעודה מונעת מהצופה את הירייה האחרונה אל עבר נידאל, מה שהשאיר סוף פתוח לכאורה ואין סיבה אחרת להעלמה של כדור האקדח שיוצא מדורון לכיוונו של נידאל. בטח לא בגלל המוסריות והצנזורה של הסדרה.

דורון רץ (או יותר נכון מדדה) לכיוון החברים ומוריד מסך על עוד עונה משובחת עם כל הגינונים מסרט אקשן אמריקאי סביר פלוס. פאודה תחזור אלינו לעונה שלישית בשנה, בשנה הבאה, כאשר יוצריה הבינו כבר לפני יציאת העונה השנייה לאוויר שהתרנגולת שלהם תמשיך לשלשל ביציי זהב. דרוש אנטי גיבור חדש, דרוש דורון אנושי יותר, בייחוד נוכח האסונות הפרטיים והאישיים שהוא חווה ודרוש קיצור מאסר בשליש להמתנה לעונה השלישית של הסדרה המדוברת.