"מראה שחורה", עונה 4: סדקים במראה

האנתולוגיה של צ'ארלי ברוקר יצאה לעונה שנייה במדיה הנוצצים של נטפליקס וזה עדיין מוכר ונראה נהדר, אבל עוד קצת פחות. כפי שהעונה השלישית סימנה את היציאה מהטלוויזיה הבריטית וההנמכה האיכותית המסוימת, כך גם העונה הרביעית ממשיכה את דרכה. מגניבה, מלוטשת ומנצנצת, אבל הרבה פחות חדשנית, פחות עוכרת שלווה ונדמה שבנאלית במהלך חלק מהפרקים, אם לא ברובם. קירבתה למציאות של הסדרה דרשה קצת גיוון ומשם נולד הפרק הראשון, הארוך והמפתיע של הסדרה, אבל ככל שהתקדמו הפרקים, הטעם היה מוכר וקצת חסר ייחודיות ולמרות שהרמה נותרה גבוהה זה היה קצת מתחת לרף הגבוה שהציבה המראה השחורה בשלל העונות עד כה.


(יש לכם 12 שעות לסיים את כל העונה הרביעית של "מראה שחורה" ו...זוז! | צילום: IMDB)

חוסר המקוריות היחסי של הסדרה התנגש לעיתים עם אלמנט נוסף שלא היה מזוהה עם הסדרה. התחושה החמימה, שהפרקים בסדרה של ברוקר לא היו מזוהים איתה עד ל"סאן ג'וניפרו" המצוין משנה שעברה. התחושה החמימה הזו עטפה עוד חלקים בעונה הנוכחית ושידרה קצת פחות פסימיות ומלנכוליות, בהן הסדרה הקפידה להתגאות בתום כל פרק. הקרירות היחסית, המהולה בקצת חמימות, אספו אליהן את כל הטוב שייצג את "מראה שחורה" עד כה ולצער הצופים הכניסו גם קצת חוסר מקוריות, חוסר אמינות ובנאליות, אבל השורה התחתונה ממשיכה להישאר חיובית, כאשר בתום העונה הנוכחית, המורכבת, כרגיל, מאסופת נושאים וז'אנרים שונים, מתמקם לו פרק סיום שאורז את העונה הנוכחית באריזה מהודרת ומעוררת מחשבה.

חלק ראשון - "ספינת החלל קאליסטר"

אחד הפרקים שוברי התבנית המוכרת של "מראה שחורה", ולו רק בגלל עצם העובדה שהיה צבוע בשלל צבעי הקשת וכלל בתוכו עלילה פנימית שנראית כאילו נלקחה מפרקי "סטארטרק". הפרק הראשון של העונה הרביעית היה הארוך ביותר שבין הפרקים שבעונה הנוכחית ובין הארוכים שהיו בסדרה בכלל. "נקמת החנונים" אם אפשר לקרוא לו בשם אלטרנטיבי, המציג את ג'סי פלמונס (AKA Fat Damon ואחד השחקנים העסוקים בעת האחרונה) בתור סמנכ"ל טכנולוגי, שלא מוערך על ידי אף אחד בסביבתו, כולל השותף שלו להקמת החברה. הוא דוגם DNA של קולגות לעבודה ורץ לשחק בדמויותיהם החיות-מדי של החברים לעבודה. כל ההשפלות שהוא סופג במהלך היום נורות בחזרה אל עבר הדמויות הכלואות במשחק שלו והוא הופך מהגיק החביב לנבל המושלם במציאות החלופית שבנה לעצמו.


(שגר אותי סקוטי | צילום: IMDB)

הומאז' ברור ובוטה ל"סטארטרק", שכמעט משכפל בצורה מדויקת לגמרי את גשר הפיקוד, המדים ואנשי הסיפון ועם זאת, הפלא הטכנולוגי עוכר השלווה והקרב למציאות שלנו מקבל נפח ומימד פחות וקטן יותר לעומת הסיפור על נפש עדינה שבהינף אותה הטכנלוגיה הופכת מועצמת בכמה וכמה דרגות של שנאה ותיעוב עצמי וחברתי. מעבר לג'סי פלמונס המצוין, ישנו גם ג'ימי סימפסון, שגילם דמות די דומה לזו של פלמונס, בפרק הנוכחי, בסדרה "ווסטוורלד", כאשר נכנס לנעלי הבוקרים של וויליאם, או כפי שכולנו למדנו להכיר אותו בגרסה המבוגרת והפסיכוטית של האיש בשחור (בגילומו של אד האריס המצוין). עוד פליטה של "פארגו" היא כריסטין מיליוטי, שהופכת לגיבורה מכורח הנסיבות ועוזרת להשלים קאסט מרשים ונהדר בפרק מפתיע, שלא חף מטעויות, אבל בהחלט מצליח להפתיע ולענות על הציפיות לתחלית העונה הרביעית של הסדרה.

חלק שני - "ארקאיינגל"

הפרק שבמסגרתו "מראה שחורה" חוזרת לתכנים היותר קלאסיים שלה, עם שיטה טכנולוגית לבצע בקרת הורים דרך צ׳יפ מתקדם, אשר מציג את מה שהילדה רואה מגיל צעיר ועוזר לנטר את תכני המציאות המוצגים ומושמעים לה. זה לא רק צ׳יפ מעקב, כמו שהורים רבים היו רוצים, אלא כזה שמסנן תכנים לא רצויים לילדים, כאמור ועוטף אותם בעטיפת בועות מגוננת. בתור הורה חרדתי, יכול להעיד כותב שורות אלו שהרעיון קורץ לגמרי, אבל אין כמו "מראה שחורה" שתציג את הבבואה הפסימית ישר אל תוך פרצופו החרד של אבא, שהיה רוצה לשלוט בכל אספקט שקשור לפסיעות של ילדיו בעולם ההולך ומאפיל.


(נו, מתי היא חוזרת כבר?! טוב, אני אבדוק באפליקציה | צילום: IMDB)

קשה לומר ש"ארקאיינגל" ; הולך להפיל מישהו מהכסא, אבל הוא עדיין משכנע ומבצע עבודה טובה וכמה שהוא צפוי וידוע מראש, הוא עדיין עוכר שלווה ופוגע להורים מתחת ובו זמנית גם הרבה מעל החגורה. בדיוק איפה שהם מצפים ועדיין חוטפים את המכה חזק ועמוק. רוזמרי דוויט היא הכוכבת של הפרק הנוכחי ובהחלט מצליחה ללכוד את החרדות ולהעביר את התחושות של הורים חרדים וכאלו שמתקשים לשלוט בדחפים שלהם, על מנת להשיג שליטה בכל אספקט הקשור לילדיהם. פרק אינטנסיבי וחזק, על אף העובדה שהוא צפוי החל מהרגע הראשון שלו.

חלק שלישי - "קרוקודיל"

ולירידה הגדולה בעונה הנוכחית - קבלו את הפרק הקרוי "קרוקודיל", שנוטף כולו מחוסר אמינות בכל כך הרבה אספקטים. הפרק מספר את סיפורה של מיה, המעורבת בתאונת דרכים בצעירותה וכיצד דרכיה עומדות להיפגש עם חוקרת תאונות מטעם הביטוח. המסלול הזה, שנמצא בדרך המהירה להתנגשות, צפוי החל מהרגע הראשון וניכר שוב כי החלק הטכנולוגי הדיסטופי משמש בעיקר כתירוץ עבור פרק שנראה יותר כמו סרט פשע מותח ותו לא. הכלי הטכנולוגי מוצג משני צידי המתרס, כאשר הוא מביא תועלת ומצד שני משמש בתור סוג של אח גדול ופולשני ביותר בכל הנוגע לשיטת גביית עדויות מצילום מחשבתי מראשו של הנאשם.


(לא מצאנו אפילו שמץ של עור קרודויל בפרק הזה | צילום: IMDB)

קשה לומר שאנדריאה רייסבורו מוכרת היטב את עצמה בתפקיד הראשי. קשה לומר שהדמות שהיא משחקת נכתבה באופן מהודק וזהו בהחלט אחד הפרקים הפחות טובים שהסדרה הנפלאה הזו הגישה לצופיה. לא בשר ולא חלב, פרווה רציני וכזו שמהווה הכנה כרונולוגית ראויה עבור הפרק הטוב ביותר של העונה הנוכחית, בהנחה ואכן צפיתם בפרקים על פי הדרך בה תכנן ברוקר להגיש לכם אותם.

חלק רביעי - "לתלות את הדיג'יי"

ואחרי שכבר התחלתם להשלים עם הירידה והדעיכה של העונה הנוכחית מגיע הפרק הזה ומוכיח שיש תקווה לעונה הזו בכל זאת. הפרק הזה נראה כמו פרק אותנטי של "מראה שחורה" ומנבא את העתיד הרומנטי שלנו, כאשר תוכנה אחת אחראית על זיווג ושידוך בין בני זוג פוטנציאליים וזאת אחרי שהיא מפגישה בין מספר מדוד של בני זוג ובוחנת התאמה על פי השארתם במערכות יחסים הנקבעות מראש לתקופה מסוימת, במסגרתה תוכל התוכנה ללמוד כיצד למצוא לבני הזוג את האחת או האחד עבורם. מה שיפה בפרק הזה הוא שבני זוג מוותרים באופן יזום על ניסיון לצאת לדייטים כושלים שיבזבזו להם את הזמן, אבל נותנים לתוכנה לעשות כן ובכך מתסכלים את עצמם ברגע שמצאו שידוך מוצלח ונאלצים להיפרד ולהמשיך הלאה ובעצם השליטה כבר לא מצויה בידיהם.

זהו בדיוק הסיפור של פרנק (ג'ו קול שתיזמן מעבר בין סדרות, כאשר הופיע במקביל בתור ג'ון שלבי מ"פיקי בליינדרז"), אשר מגיע לפגישה הראשונה שלו במסגרתה הוא פוגש את איימי (ג'ורג'ינה קמפבל מ"ברודצ'רץ&qu ot;) ויש שם משהו טוב, שנאלץ להתחסל די מהר, משם השניים עולים על מסלול מקביל שלא נפגש ומוצאים את עצמם מחפשים את הדרך לחזור זה לזרועות זה על מנת לקיים את מערכת היחסים שהם חושבים שאליה נועדו, למרות שהתוכנה חושבת אולי קצת אחרת.


(אז מי מושך למי באצבע עכשיו? | צילום: IMDB)

תוכנה לניהול מערכות יחסים ובניית זיווג מושלם על בסיס סטטיסטיקת דייטים נשמעת כמו משהו לא מופרך בכלל ואפילו אופטימלי במידת מה. שליטה של המערכת על אילו דייטים יבוצעו וכמה זמן יוקצה עבור כל זוגיות היא הצד הפסימי של העסקה הזו ולשם לוקחים אותנו יוצרי "מראה שחורה", על מנת לאתגר את המחשבה וההפלגה בדימיון כמה שנים קדימה. בכל מקרה, אין ספק שהכימיה בין זוג השחקנים נפלאה וזהו הפרק הטוב ביותר בעונה הנוכחית וגם אחד הטובים בעונות האחרונות ובעל טוויסט מקסים ומעורר מחשבה עת סופו של הפרק.

חלק חמישי - "מטאלהד"

קצת לפני הסוף מגיע הפרק הקצר ביותר של העונה הנוכחית וזורק את הצופה שרק זה עתה סיים לחזות במרשמלו ז'אנרי של מערכות יחסים, על עבר עתיד דיסטופי, נטול צבעים וכזה שמציב את האדם מול המכונה בעימות כמעט חסר סיכוי, שנראה כאילו שאב את השראתו מסדרת סרטי "שליחות קטלנית". הפרק הקצרצר מעוצב בצבעי שחור-לבן ועומד על קרב קלאסי בין טוב וכמעט תמים לרע הקר והאכזרי, המיוצג על ידי מכונה חסרת פשרות.


(הלו? מישהו שומע? נגמר לנו הפרק מהר מדי... | צילום: IMDB)

עיצוב של מותחן אימה ועלילה מינימליסטית, שאין בה יותר מדי אמירה. ניסיון של בלה (מקסין פיק) ועוד שני חברים לגנוב פריט כלשהו ממחסן, הנראה לא ממוגן. רק נראה. ברגע שהם עושים טעות קלה, עולה לו רובו-כלב בלתי ניתן לעצירה ויוצא למסע ציד בלתי נגמר אחרי בלה. זה מרגיש בכל שלב שהוא כמו אחד הרובוטים שנשלח לחסל את ג'ון קונור. הוא יודע תמיד איפה בלה נמצאת והוא לא עושה עצירות לתדלק. אורך הפרק הקצרצר סותם את הגולל על פרק לא משביע גם מבחינה תוכנית באופן די מהיר וחד ומשאיר את הצופה עם לא מעט שאלות בנוגע לצורך בפרק הסתמי למדי, שמציג טכנולוגיה מתקדמת, אבל לא מאתגרת מבחינה מחשבתית.

חלק שישי - "מוזיאון שחור"

פרק סיום העונה הנפלא שמרים את הסטטיסטיקה של ציוני הפרקים לעונה הנוכחית. נראה כמו פרק אריזת הסדרה במקום מסוים. ניש (לטישיה רייט, אותה נראה בקרוב ב"פנתר השחור") נכנסת למוזיאון נטוש אי שם באמצע המדבר על מנת להטעין את רכבה (הלו! העתיד כבר היה כאן) ובזמן שהיא מחכה שהסוללה תתמלא היא נכנסת למבנה שנראה עזוב מרחוק, אבל כולל אוצרות היסטוריים בפנים, כאשר בעל הבית מספר לה כי המוזיאון מכיל בתוכו פריטי אספנים הקשורים לפשעים מפורסמים והיא גומעת בשקיקה כל סיפור שהוא מספר לה, החל ברופא המגמר וכלה בפושע הצלוי לנצח (דרך בובת הקוף, בעלת התודעה האנושית).

הכניסה למוזיאן המסקרן חושפת בפני צופים ותיקים של הסדרה מספר קטן של אירועים נוסטלגיים מעונות קודמות ומנהל המקום חושף אודות חלק מהפריטים, כיצד הגיעו אליו ובעיקר כמה מעט מוסר היה מעורב בהנחת ידיו על הפריטים אותם שיווק לאנשים בעת מצוקה מסוימת. גם כאן מדובר בפרק לא קצר, שחוצה את גבול השעה, אבל מתגמל את הצופה מהרגע הראשון ועד סגירתו, כאשר הוא אוסף מספר סוגים של טכנולוגיות עתידיות, שמשתמשות בנוסחאות הקלאסיות של "מראה שחורה" בכל הנוגע לנבואה שתוליד בהכרח את הרע מתוך הטוב.


(זה לא המוזיאון שחוגגים למרטין לות'ר קינג? | צילום: IMDB)

נראה שחלק מהפרקים בעונה הזו איבדו פואנטה וירדו ממסילת הקו המנחה של הסדרה כולה והפכו להיות סתם פרקים עתידניים ודיסטופיים ועם זאת הסדרה עדיין זורחת על כל הפיזור של פרקיה מעל סדרות רבות אחרות והתחושה שמלווה כל צופה בתחילת כל פרק היא עדיין אותה תחושה של סקרנות ממשהו חדש לחלוטין שהולך להגיע ואין לצפות את הכיוון אליו הולך כל פרק בנפרד.

וכאשר הפרקים שלה ממוקדים ושומרים על הגחלת שהנחילו לה העונות הראשונות, בחסות הטלוויזיה הבריטית, אפשר לראות את האור השחור בקצה המנהרה, אשר משתקף אל הצופים מהמציאות הנוכחית שלהם אל עבר עתידם.