השבאביניקים: קלילה וזורמת

בשנים האחרונות ישנה מגמת עלייה של סדרות המתעסקות בנושאים דרמטיים ומתובלות בלא מעט הומור. לאחר "הבורר" שהתעסקה בעולם של משפחות הפשע וכבש את לב הצופים עם דמויות קיצוניות, "עספור" המספרת את סיפורים של ארבעה בחורים צעירים המנסים להתמודד עם קשיים כלכליים בירושלים ונעה כל הזמן בין הקומי לדרמטי, "זגורי אימפריה" שנכנסה אל עולמה של משפחה מזרחית מרובת ילדים בבאר שבע ו-"מטומטמת" שסיפרה את סיפורה של שחקנית צעירה הנאלצת לשתף פעולה עם המשטרה כסוכנת על מנת לעזור לבן זוגה לצאת מתסבוכת גדולה, מביאה לנו הוט סדרה חדשה - "השבאבניקים" ;, שמתעסקת בעולם הדתי/חרדי.

השבאבניקים מספרת את סיפורים של ארבעה תלמידי הישיבה החרדית "נתיבות אברהם" הנמצאת בירושלים ומתנהלת כמעין פנימייה. תלמידי הישיבה גרים ולומדים שם ביחד. מהר מאוד אנו מגלים את מאזני הכוחות השונים בישיבה, בין עם מדובר בתלמידי הישיבה ובין עם מדובר במנהליה. את הסדרה מלוות ארבעה דמויות עיקריות של בחורים צעירים הלומדים בישיבה: אבינועם (דניאל גד), בחור ציניקן ודעתן המפקד כסוג של מנהיג החבורה ונוהג לפעול לעיתים שלא בהתאם לנורמות המקובלות בעולם הדתי, דב (עופר פרלמן), בחור יהיר ושחצן שמאוד בטוח בדעותיו. גם הוא מאוד דומיננטי. מאיר (ישראל אטיאס) המתקשה בלימודי התורה וסובל לעיתים קרובות ליחס מפלה על רקע מוצאו, ו-גדליה (אורי לייזרוביץ'), המצטרף לחדרם בישיבה של השלושה האחרים. תלמיד חרוץ ושקדן, אך מתקשה להשתלב ולהתחבר, גם כשמדובר בחבריו לישיבה וגם כשמדובר בשידוכים.



בעשור האחרון ישנה מגמת עלייה בסדרות המתעסקות בעולם הדתי/חרדי, ולאחר סדרות כמו "מעורב ירושלמי", "סרוגים", "שטיסל", ולאחרונה גם "כיפת ברזל" שזכו להצלחה אדירה וכבשו במהרה את לב הקהל (בעיקר השלוש הראשונות), יהיה זה הגיוני להמשיך וליצור סדרות כאלה שבינתיים מסמנות כהצלחה בטובה. ההבדל בין סדרות אלה לבין השבאבניקים, הוא שהאחרונה היא סדרה מאוד קלילה וקומית, לעומת הדרמטיות הבולטת בשלושת האחרות. הבדל זה גם בא לטובת השבאבניקים, אך גם לרעתה. מצד אחד, תמיד כיף לראות דברים חדשים, ובמספר קטעים מוצלחים, משכילה הסדרה לנצל את היתרון והשוני שלה על מנת לייצר מספר רגעים משעשעים הקשורים בעולם הדתי/חרדי ולהציג את דמויותיה באור קליל יותר. מצד שני, לעומת שלושת הסדרות האחרות, "השבאבניקים" ; אינה מצליחה להעמיק בכל מה שקשור להתמודדות היום יומית של אנשים הנמצאים בקהילה מסוימת ומנסים לפלס בה את דרכם, היא לא מצליחה להגיד משהו על העולם שעליו היא מספרת ונראה כי בסופו של דבר היא משתמשת בעיקר בקלישאות כדי לנסות ליצור רגש והזדהות עם הצופה.

למרות כל זה, ולמרות שהסדרה אינה מצליחה לממש את הפוטנציאל שלה ולעמוד ברוב מטרותיה, יהיה זה הגיוני להניח שהסדרה תצליח לצבור פופולאריות ולהגיע ללא מעט מהאנשים, שכן היא זורמת מאוד, קלילה ולא לוקחת את עצמה ברצינות. יחד עם רגעים משעשעים ומבדרים המבליחים פה ושם, העריכה הקצבית והמרעננת תגרום לצופים לא לאבד בה עניין, וגם העובדה שהסדרה תכלול רק 13 פרקים, באה לטובתה במקרה הזה, שכן היא תצטרך להניע את העלילה ולסגור קצוות התפתחות שונות מהר יחסית. מה שנשאר לנו זה לקוות כי הסיפור יתפוס תאוצה וכי הדמויות יתפתחו ברמה מספקת. התמקדות בפערים ובדינמיקה ביניהן תוכל להעלות את הסדרה כמה רמות למעלה ולחבר כמות גדולה יותר מציבור הצופים.