"התנגשות": התנגשות הטיטאנים

שוב מגיע הרגע הזה בשנה שהמפיצים המקומיים לא משתמשים בשיקול הדעת ומייבאים לאולמות הקולנוע סתם סרטים, עם הרבה שמות ומעט מאוד תוכן. השמות עצמם והעומדים מאחוריהם צריכים לקבל גינוי אישי נפרד, אבל עדיין לא ברור למה הסרטים הללו מגיעים לקולנוע ולא היישר לספריית ה-VOD של ספקיות הלוויין המקומיות. אולי זו תקופת פוסט סרטי האוסקר שנדחפו מהר מהר, לפני שייגמר וקצת אחרי שנגמר הטקס הנוצץ של הוליווד ואולי סתם ממניעים מסחריים לא ידועים לקהל הצופים הישראלי, אבל זו עובדה מוגמרת בשטח.

כוכבי הקולנוע הענקיים מהעבר מעדיפים לאחרונה לייצר זבל שיביא להם כסף ולא להיכנס ליצירות מורכבות שאולי יעניקו להם עוד פסלון מוזהב. אל פצ'ינו ורוברט דה נירו (ששיחק יחד עם ג'פרי דין מורגן ב"אוטובוס 657" מתחילת החודש) מככבים בלא מעט זבלונים, גם סמואל ג'קסון וג׳ון קיוזאק ("סלולרי", אשר יצא בתחילת החודש האקרנים המקומיים) מוצאים חלקות טובות וכנראה רווחיות בסרטי ה-B העלובים למדי, הרשימה עוד ארוכה וכוללת הרבה זוכים ומועמדים שהעדיפו לפזול לכסף הקל ולא לאתגרים מקצועיים. הפעם הקורבנות הוותיקים לכסף הקל הם בן קינגסלי ואנת'וני הופקינס, שני שמות גדולים ומכובדים שממש לא בוחלים בתפקידים קטנים וחלשים בסרטי זבל טהורים. השניים מדשדשים בקולנוע כבר כמה שנים טובות, על אף חזרתו של הופקינס לתודעה בעוצמה רבה דרך "ווסטוורלד" ואז מגיע הסרט הסתמי הזה ומחזיר אותו צעד או שניים אחורה.


(איפה נעלמו כל הרובוטים?)

ארן קריבי הבריטי כבר ביים סרט נהדר, שזכה לחיבת הצופים, לפני כשלוש שנים ("פאנץ' 119") ועם ריבוי הכוכבים שליהק, הפרויקט הנוכחי שווה צפייה, לפחות בסקרנות המושכת בזכות שמות השחקנים והבמאי המציב אותם מול מצלמתו. במרבית הזמן של הסרט זה מרגיש כאילו הכוכבים הוותיקים היו חייבים להחזיר חוב ישן או שהפסידו בהתערבות, כאשר הם מקצינים בהופעתם בסרט. קינגסלי מגלם עבריין קטן, בעל מבטא לא ברור ומשחק ממש, אבל ממש באופן לא משכנע. הופקינס מגלם ברוב הדר ופאתוס את עבריין הצווארון הלבן, שמדקלם שייקספיר ומתפלצן על יריביו במשך כמעט מרבית הסרט. שני הכוכבים הענקיים ממש לא מספקים את הסחורה, מכיוון שהתסריט והמחשבה מאחורי הסרט לא באמת דורשים את ה-A-Game שלהם ומרבית הופעתם בסרט מרגישה כמו השתתפות של שחקנים בכירים במשחק גביע הטוטו.

לעומתם, שני שחקנים ששיאי הקריירה עוד לפניהם: ניקולאס הולט ופליסיטי ג'ונס, משום מה, מחליטים לקחת הפוגה מייצור להיטים שוברי קופות ונכנסים מראש לפרויקט שפשוט לא יכול להצליח. לא עם תסריט כזה חלש, צפוי ובנאלי ולא עם אפס עניין ועלילה המושתתת בעיקר על מרדפי מכוניות ויריות. פרויקט כזה לא יכול להצליח כאשר הכרזה שלו זועקת לבינוניות ומטה, בעוד היא מציגה את הולט וג'ונס רצים יד ביד והרס מאחוריהם, אנחנו הצופים הסקרנים יכולים ללמוד ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. זו כמעט אקסיומה; אם יש אנשים רצים בפוסטר של הסרט, סימן שהסרט עצמו לא הולך, כנראה, לרוץ לשום מקום הלאה.


(עזוב, אל תגיד כלום על המשקפיים | צילום: יח"צ)

עלילת הסרט מתקיימת בגרמניה, גיבור הסרט הוא קייסי שטיין (המגולם על ידי ניקולס הולט) והוא מן תייר שנשאר, ויותר מזה, גם עושה כסף בזכות עבודה אצל ספק סמים מקומי. ממש בתחילת העלילה פוגש קייסי את ג'ולייט, הנפש התאומה שלו, שהיא זורמת עם הכל ובמיוחד איתו. השניים מתאהבים חיש קל - מונטאז'ון קצרצר לייצג את הזוגיות ואז - בום! משבר, מחלה וחייבים לגייס כסף בשביל לטפל בבחורה וכמו שהכותרת של הכרזה זועקת בכזה חוסר תחכום ובכזו בחירת מילים בנאלית: "כמה רחוק תלך עבור האהבה שלך?", קייסי מוכן ללכת רחוק ולקפוץ עם המעסיק שלו למים העמוקים, על מנת לגזול את המעסיק הטחון עד לעייפה של שניהם.

העלילה מתרחשת כולה בגרמניה והסרט משתמש לעיתים קרובות מאוד במוזיקה קצבית וקצב מסחרר בסרט עצמו. אחת הבעיות הרציניות של הסרט נעוצה בעלילה הצפויה והדלוחה שלו. אי אפשר לומר שישנה הפתעה באף שלב, אי אפשר לומר שישנו סיכוי שתופתעו מתפניות עלילתיות בסרט הנוכחי. זה עוד אחד מאותם סרטים שנועדו לנפח את משכורות השחקנים הראשיים ועוד אחד מאותם הסרטים, במסגרתם הצופים יכולים להפקיד את המוח בכניסה ולכבות את השאריות שנותרו, על מנת שיוכלו להצליח להנות מהסרט. לא מעט חורים על גבול הבורות העלילתיים, משחק ממש לא טוב (וזאת בלשון המעטה) וגם מי שמנסה לשחק טוב (כמו הופקינס למשל) כושל ונראה מגוחך יותר מאשר רציני ואמין.


(עוד מכונית מירוץ עם מפתח בסוויץ' | צילום: יח"צ)

הזדמנות טובה להנות קצת מאפקטים קוליים וממכוניות יוקרה (כי איכשהו הן זרוקות בסרט בכל מקום עם מפתח בתוך הסוויץ') טסות על המסך. הזדמנות מופלאה להנות מנוכחותם של קינגסלי, הופקינס, ג'ונס והולט בקאסט אחד, יחיד ומיוחד, על אף שאצל רובם ככולם זו הופעה שהיו מעדיפים לשכוח. והזדמנות לכבות את כל האורות שבראש, אחרי כל המאמץ שאחרי טקס פרסי האוסקר וכל הסרטים העמוקים האלה שהוא פינק בפרסים היוקרתיים.