"בוגד משלנו": כלום לא-קארה

זה כבר נראה כמו תהליך וכמו תופעה. אין צורך לומר שהעיבודים הקולנועיים של ג'ון לה-קארה אינם טובים או רעים חלילה, אבל הם אינם עומדים בקנה אחד עם הציפיות העצומות מהספרים, אשר נכתבו על בידיו של סופר מותחני הריגול המפורסם. "החפרפרת" המצוין, שראה אור מסרטה בשנת 2011, בכיכובו של גארי אולדמן, לא זכה להצלחה מסחררת, למרות איכויותיו הבולטות וגם "איש מבוקש מאוד" בכיכובו של פיליפ סימור הופמן, זצ"ל, סבל מאותה תופעה של חוסר הצלחה, למרות איכות גבוהה. שני הסרטים שיחקו עם המוח, חיפשו טוויסטים מתוחכמים ובוימו באופן מתיש למדי, המשחק היה נפלא, אבל הבימוי לא סחף ולא הצליח להרים את הסרטים (בשני המקרים ועם שני במאים שונים) לקצה גבול היכולת התוצאה שהתקבלה הייתה זהה - סרטים טובים מאוד, אבל לא יוצאי דופן ולא כאלו שמנסים לשבור את מחסום ה"בנאליות" של דפוס סרטי הריגול.

הסרט הנוכחי עושה את עצמו כאילו הוא לא שומע אף ביקורת, חמש שנים אחורה ולוקח את הבנאליות ה"ריגולית" למחוזות אחרים לגמרי, למחוזות פשוטים והסרט הזה מרגיש, בכל כך הרבה שלבים, כל כך ניינטיז וצפוי, שזה כמעט מכעיס. ככל שתמתינו יותר לטוויסט מתוחכם ולשבירת שגרה תמצאו את עצמכם מאוכזבים יותר ויותר ואם ה"חפרפרת" נשען על קאסט עילאי, כאשר מעבר לאולדמן היו גם: טום הארדי, בנדיקט קמברבאץ', מארק סטרונג, טובי ג'ונס, ג'ון הארט וקולין פירת', הרי ש"בוגד" ממשיך בקו הפשטני והמינימליסטי מבחינת הכוכבים (בניסיון להישען על עלילה), כמו "איש מבוקש מאוד" שהבליט בעיקר את כרסו וכישורי המשחק הנדירים של סימור הופמן, קצת לפני מותו.

הסרט הנוכחי משתמש ביואן מקגרגור, שכבר מזמן זנח את יכולות המשחק שלו בעבור חופן דולרים ותפקידים פשוטים (עד לסרט "טריינספוטינג 2" שהולך ומתקרב בצעדי ענק ועשוי להחזיר עבורו עטרה ליושנה - או שלא), הוא משתמש גם בסטלן סקארגארד הנורווגי בתפקיד הכל כך מתאים לו: מאפיונר רוסי ומעבר לשניים ישנו דמיאן לואיס, שרק ממבט עליו בכרזת הפוסטר, מתחשק לקרוע את הכרזה ולא לבוא בלובה יותר בחיים שלך.


(בטוח שאני לא אמצא שם פורנו? | צילום: יח"צ)

סוזנה ווייט (שום קשר לוולטר), שאת מירב ישיבתה בעמדת הבמאי עשתה בסדרות, מגיעה ירוקה למדי לקולנוע ההוליוודי ולא באמת מצליחה להטביע חותם, כאשר היא לוקחת תסריט של ספר, שזכה למבול ביקורות מפרגנות ודי משמימה ומייבשת אותו. שוב, אין מדובר כאן בסרט רע. הוא מעניין, מרתק ואפילו לא ארוך מדי, אבל תנו לנו עוד מהמוצר המוכר הזה משנות התשעים וסביר להניח שבסופו של דבר נקיא את הכל החוצה. גייל (נעמי האריס - מאניפני הנוכחית) ופרי (מקרגור) מגלמים זוג, שלא נראה מאושר מדי מחיי הנישואין שלו ובעוד הם נמצאים בחופשה במרקש, שאמורה להיות גלגל הצלה לנישואים כושלים, הם פוגשים בזר מסתורי, שכמה מסתורי מצידו; הוא מאפיונר במאפיה הרוסית והוא מחפש דרך יציאה אלגנטית וכזו שתשמור על חייו וחיי משפחתו.

הבור העלילתי, שמקורו כנראה בספר, חושף איזו שהיא נאיביות אצל בן אדם רציונאלי לגמרי, שפשוט מקבל הצעה ממאפיונר נואש, להתחיל תהליך שלא יפסח עליו בסופו של יום ולסייע לאותו עבריין להימלט ממות בטוח. הכניסה הטבעית הזו של פרי אל תוך עולמו ההזוי של דימה (סקארגארד) מריחה לא טוב בכל שלב וגם העובדה שעולמו די קורס עליו, לא מצליחה להוציא אותו מכמעט אדישות מוזרה עם ניחוח סרקסטי, שמנפחים את האידיאלים האנושיים, אשר גוברים על העובדה שמדובר כאן באיש מאפיה, כל אלו לא כל כך מובנים. חוץ מזה הכל זורם בסדר והתככים, המניפולציות ומריבות האינטרסים בתוך הסוכניות הבריטיות (ובכלל) לא מחדשים כהוא זה או צובעים תמונה מוכרת בצבעים קצת חדשים.


(השם הזה הרס לי את החיים - כולם חושבים שאני סטלן | צילום: יח"צ)

בסך הכל מדובר בסרט שזורם טוב, לא נתקע ולא מנסה לסבך את הצופה באובר אינפורמציה ודמויות, אבל ברגע שהוא זונח את הקו הכללי הזה הוא דווקא נופל למלכודת שמוציאה בעיקר אדישות ממי שצופה בו. באמת שגם אחרי חיפוש דקדקני ופרטני בציציות של הסרט הזה קשה לומר עליו משהו מיוחד, הוא הכי רגיל שיש, מתפלש בבינוניות ואפילו החלקים הטובים של הקאסט לא מצליחים להוציא מעצמם הופעה ראויה שתסחוף, לפחות בפן האישי. מאפיונר רוסי עם נטייה לדרמטיות וסחבקיות יתר, כבר ראינו ממיליון שחקנים פחות טובים מסקארגארד ואנשים הניצבים אל מול סכנת חיים ותקועים בין מאפיה לסוכנויות ביון נראים קצת יותר נרגשים מאיך שנראה מקרגור.

סרט שגם אם תיקלעו אליו איכשהו בקולנוע, תשכחו אותו כל כך מהר, שייתכן שעוד תנסו לראות אותו בבית פעם נוספת, לא בגלל שתרצו לשחזרו, אלא בגלל שפשוט לא תזכרו שראיתם אותו כבר. אם זו הייתה מטרתה של סוזנה ווייט, הרי שהיא הצליחה מעל ומעבר למצופה ובגלל שדי ברור שלא לזאת התכוונו ופיללו הסופר והבמאית של הסרט, אזי שאפשר לדלג על הצפייה הקולנועית ולהמתין לו שינחת במסך הטלוויזיה הביתי.