סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 20
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
טריפל איקס 2 (2005)
ב2002 XXX הפך את וין דיזל לסוכן סמוי חובב צניחות, פיצוצים, קפיצות, ריחופים וגלישה. או במילים אחרות - ג'יימס בונד בגרסת האקסטרים-ספורט. עוד בטרם הספיק הקהל להתאושש כראוי - או אפילו להתלהב - מסצינת הסנואו-בורד הנפלאה, וכבר נפל דבר: סרט המשך. וין דיזל התנער מהפרויקט, ולכן, בתחילת 'xXx2', לאחר מתקפת טרור איומה על מטה סוכנות הביטחון המיוחדת, מוחלט לגייס טריפל-אקס קר-רוח חדש.

הסוכן אוגוסטוס גיבונס (סמואל ג'קסון), מקצועי עד הסוף, מצליח שלא להניד עפעף כשהוא אומר: '' אנחנו צריכים xXx חדש, יותר קשוח. יותר מסוכן. יותר אמיתי. עם יותר אטיטיוד''. הוא אומר את זה בשכנוע פנימי כל כך עמוק, שאני חייב להאמין לו, מי שהוא לא יהיה. הסרט מניח שאנחנו גם זוכרים מה התפקיד של גיבונס , וגם אם במקרה אתם לא זוכרים את הסרט הראשון על כל הפרטים שלו, גיבונס מפגין מספיק ביטחון עצמי כדי שלכולם יהיה ברור שהוא עובד... במשהו בטחוני שושואיסטי, ושם הוא... נו... כזה סמכותי ורגוע. סמואל ל. ג'קסון, בקיצור.

האויב החדש הוא שר ההגנה של ארה"ב (וויליאם דפו), שסיים בגישה השמאלנית "יפת הנפש", ודואג ''להעלים'' את כל מי שמפריע לו, בדרכו להפיכה צבאית ולהשתלטות על העולם. הסרט נשאר נאמן לז'אנר לפחות מבחינה אחת: העלילה לא מתפתחת או הופכת למורכבת, וכל התככים מפנים את מרכז הבמה לטריפל, כדי שיוכיח למי שצריך להוכיח שמושחתים, נמאסתם.

אייס קיוב, טריפלקס החדש שלנו, מנסה להוכיח שיש לו "אטיטיוד" כשהוא אומר: ''אני טריפל-אקס חדש. אני עושה דברים בדרך שלי''. הדרך שלו, מתברר, היא להעתיק סרט אחר של וין דיזל: 'מהיר ועצבני'. ופה כבר מצאתי את עצמי בבעיה אמיתית. לא באתי לראות עוד סרט נהיגה מהירה. באתי לראות סוכן מגניב עם הרבה אפקטים. עם כל הכיף שבנהיגה במהירות האור, ב-'xXx2' ממילא יש רק סצינה אחת כזו, והסרט כולו בונה לקראתה. כל השאר - במקרה הטוב - הן סצינות נהיגה... רגילה, עם קצת להבות ברקע.

הסצינות הללו אינן מהנות במיוחד, בגלל סוגיה חמורה: מישהו פישל באפקטים.

אם נחפש יתרון, יש רק מעט מאותן סצינות נהיגה לא מספקות ושאר פעלולים. מצד שני, זה לא שבשאר הזמן הסרט טוב יותר. זה היה בלתי נמנע, כי אייס קיוב... לא בכושר. כיוון שכך, הביצועים הפיזיים שלו מצומצמים למינימום, ונגזר עליו להיות xXx מהסוג שנוהג לדבר. הולך ומדבר. מדבר והולך. הולך לחפש את החברים שלו, ואז מדבר איתם קצת. הולך לחפש את החברה שלו, ואז מדבר איתה קצת. הולך לחפש את החבר'ה הרעים, ואז מדבר איתם קצת. לטעמי, האייס כושל באופן מוחלט במשימתו להיות כוכב אקשן. כלומר, אם הוא רוצה לחקור - שיחקור. אבל אם כבר הוא מדבר כל כך הרבה, שלא יזיין לי את השכל עם משפטים כמו ''יש רק דרך אחת לברר''. קצת מקוריות לא תזיק פה. ואם, במקום הכי לא קשור, קיוב תוקע את השאלה ''אגב, מה קרה לאקס הקודם?'', אני לא רוצה לשמוע תשובה יבשושית כמו ''מת''. הכי מתבקשת התשובה ''אקס אקס אקס אקס''.
  לפני 15 שנים
קונסטנטין (2005)
ג'ון קונסטנטין נלחם בשדים, כבר שנים רבות. כמו כל בלש בסרט אפל הוא יודע שבחורות יפות שנכנסות למשרדו משמעותן צרות. אבל אחרי שהוא משתכנע לחקור את המקרה של אנג'לה, הוא מגלה בו עניין מיוחד: תוכניות שטניות עוד יותר מהרגיל מתפתחות בגיהינום, וגורל העולם - כרגיל - נמצא בידיים שלו. הוא ואנג'לה יוצאים למסע בעולם-שליד-העולם: דרך העוסקים בנסתר ובאפל במרתפים ובמועדונים בלוס-אנגל'ס, עם פגישות עם מלאכים וחצאי שדים, שיודעים יותר ממה שהם מגלים. יש אפילו קפיצות לביקור בגיהינום - שנמצא במרחק אמבטיה אחת מכולנו...
למרות שזה נשמע כמו כישלון צפוי, הצופים (ואני בינהם) דוקא אהבו אותו. הסרט מתרחש בלוס-אנג'לס, והוא כתוב סביב דמות אמריקאית, ולא מתבייש בכך (בקומיקס HellBlazer שעליו הסרט מבוסס, מדובר על בלש בריטי) לא קיבלנו "בן-תערובת" שמנסה לרצות את כולם, אלא סרט שמנסה לרצות את צופי הסרט. אז זה אמנם סרט אמריקאי, אבל סרט אמריקאי טוב מאוד: העלילה הדוקה ובעלת הגיון-פנימי; למרות ריבוי המפלצות והשדים המגניבים/זוועתיים, כל סצינה שייכת לסיפור, ולא קיימת שם סתם כי הבמאי חשב שהיא נורא מגניבה. (וזו טעות די נפוצה של במאים) הסטים והאפקטים אפלים ומלוכלכים במידה, משרים אווירה מתאימה ומעוצבים, גם אם לפעמים עלובים טכנית.
עוד נקודה שצריך להוסיף היא שאנשים מחשיבים את הסרט ל"מטריקס 4", תרשו לי לגלות לכם שהסרט טיפה (אבל רק טיפה) מזכיר (לפחות לי) את סדרת המטריקסים... גם בגלל קיאנו, גם בגלל האפקטים ומעל הכל, הרעיון - מעבר בין "עולמות" שונים... אבלבכל זאת זה סובייקטיבי, ואני בטוח שיש מי שיחלוק עליי בקשר לזה.
מה שכן, וכמעט שכחתי לציין, שאת הסרט ראיתי כמובן בקולנוע, ואני ממליץ לראות אותו בקולנוע הקרוב לביתכם, הסרט עתיר אפקטים וחידושים, אז זה שוה את זה (ולמי שיש סלקום -> ויפה שעה אחת קודם!)
בשורה התחתונה, לא מדובר ביצירת מופת חדשנית, אלא בסרט שנעשה כמו שצריך לכל אורכו, ושמקיים בדיוק כל מה שהוא מבטיח: שעה וחצי של הנאה מקסימלית בלי להשקיע מחשבה עמוקה מדי על העלילה...

אני אהבתי. ממליץ.
  לפני 15 שנים
הטינה (2004)
שרה מישל גלר מגלמת את קארן - סטודנטית לעבודה סוציאלית, שעוברת לגור בטוקיו עם החבר שלה. במסגרת לימודיה היא מקבלת עבודה במרכז הקהילתי, והכל טוב ויפה. עד שהיא מתבשרת יום אחד שהבחורה הקבועה לא הגיעה היום לעבודה, ולכן היא נשלחת במקומה לבית של איזו זקנה, לטפל בה. היא מגיעה לשם, ומגלה שהזקנה שורצת כל היום במיטה ולא מהווה אטרקציה חברתית, והבית עצמו נראה כמו דיר חזירים. כבזמן שהיא עסוקה באיסוף זבל במסדרון החשוך, בוקעת לפתע יללה מקפיאת דם מתוך הארון...

הסרט - שהעלילה שלו מלאת חורים, לא טורח להציע פתרון של ממש גם לבעיה הזאת. חוץ מ... למות. אבל זה בסדר, ממילא איחלתי מוות לדמויות. לחלק איחלתי סיור לא מודרך בבית הארור, אם הן טרם ביקרו בו, כי השחקנים בכלל לא מפצים על חוסר העלילה. סמארה מהגרסה היפנית של 'הצלצול' אמנם מגיעה להופעת אורח בניסיון להציל את המצב, אבל זה כל כך לא מקורי...
מבחינת אפקטים אין הרבה מה לחדש, וכל מי שהעיף מבט על סרט אימה יפני רגיל, מכיר את הצורה הישירה בה מוצגות רוחות הרפאים. גם הרוח ב'הטינה' איננה דמות ערפילית שחולפת באלגנטיות במסדרון, אלא ישות מוצקה ומגואלת בדם, שבוכה בקולי קולות. היא יכולה להופיע בכל צורה שתחפוץ: ילד קטן וחביב או זומבי מדמם ומרייר, ויש לה חוש קונדסי משעשע למדי, ויכולת טכנולוגית לא מבוטלת. אולי היא אפילו תתקשר אליכם לסלולארי, אם תהיו טובים. קשה לנחש משהו על מניעיה של הרוח, ההגיון שבמעשיה (אם יש כזה), או סדר הרדיפה המועדף עליה, ואפשר לשחק בניחושים ''את מי יהרגו עכשיו?''. באין גורם הפתעה מוצלח אחר בסרט, זה תחליף חביב.
בשבילי, נקודת האור העיקרית היתה הצופים שהיו באולם; מומלץ עד הכרחי לראות את הסרט בחברת אנשים. עקרון ההפחדה ב'הטינה' מבוסס על הבהלה של משהו שקופץ עליך לפתע בחושך, אבל לעתים קרובות בכלל לא ברור האם הכוונה היתה להפחיד או להצחיק. האמת, בקטעים ה''מפחידים'', התעורר בי צחוק שהלך והתגבר, בהתאמה ישירה להתגברות ה''מתח''. אך ככל שהסרט נמשך, כך הסצינות המגוחכות הפסיקו להצחיק. נו, התרגלנו ועכשיו אנחנו סתם סובלים.
הסרט לא מספר סיפור מעניין, אין בו אווירה מושכת והוא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות בשביל שיהיה מבדר. ייתכן שקלילות מסוימת היתה תורמת.אם היו נותנים לבאפי לעשות את מה שהיא באמת יודעת לעשות, אולי היה יכול לצאת אחלה סרט. אבל במקום זאת, נותנים לה למלמל כמה משפטים ביפנית בקול קטן ומאנפף ולפחד הרבה.
ציון: 6/10
  לפני 15 שנים
המלך ארתור (2004)
ארתור של פרנזוני הוא ראש מסדר אבירים, שנשלחו בפקודת הרומאים להלחם עבור האימפריה הרומאית. אחרי 15 שנות שירות כפוי, מובטח להם כי ישוחררו לארצותיהם ולבתיהם, ככה אמרה רומי. תחילתו של הסרט בתום התקופה הזו, כאשר ארתור ואביריו שבים ממשימתם האחרונה, במטרה לקבל את תעודות השחרור שלהם מהנציג הרומאי. אבל הרומאים יודעים מה ערכה (ואורכה) של עלילה קולנועית, והם אינם מוכנים לשחרר את האבירים. במקום זאת, הם שולחים אותם לעוד משימה אחת אחרונה, שהיא באופן בלתי מפתיע גם הקשה ביותר בה האבירים נתקלו עד כה. ואחריה הם יהיו חופשיים לעשות כרצונם. באמת.
כך יוצאים ארתור ואנשיו אל צפון בריטניה, עמוק בתוך ארצם של ה''וודס'', אנשי היערות המסתוריים, המונהגים על ידי מרלין המסתורי לא פחות, כדי להציל את האפיפיור לעתיד ומשפחתו מידיהם של הסקסונים המרושעים. אלה כובשים את בריטניה במהירות ובאכזריות, כפי שרק ברברים מימי הביניים יודעים. בדרך הם פוגשים את גווניבר ולומדים לקח חשוב על החיים... או משהו כזה.
במשך השעה הראשונה של הסרט, עד שארתור והסקסונים מתחילים בתחרות ''למי יש קשת ארוכה יותר'', לא קורה כלום. כלומר, טכנית יש עלילה שצריך לעקוב אחריה, אבל רובה מורכבת מהתבכיינות בלתי נפסקת של ארתור ואביריו, ככה שזה לא ממש מעניין. בעצם, גם אחרי שהקרבות הגיעו סוף סוף, לא מצאתי את עצמי מרותק לעלילה במיוחד. אנחנו מקבלים ארתור עייף שנמאס לו כבר להלחם, ורוצה רק לחזור הביתה בשלום. הוא כריזמטי במידה, כראוי למפקד של שישה לוחמים, אבל לא מספיק כריזמטי להיות מלך, או לסחוב סרט שלם לבדו. שאר האבירים לא מציגים מספיק אישיות כדי לחפות על המחסור בזו של ארתור.
אבל בסופו של דבר, 'המלך ארתור' הוא סרט קיץ לא מזיק, אם כי גם בהחלט לא מועיל. אם נמדוד אותו בסולם שבין הפקות ערוץ 'הולמרק' לבין 'שר הטבעות', הסרט יהיה די נמוך, וחבל. למרות זאת, אני חייב להגיד רק שהבמאי הצליח במה שהוא ניסה לעשות - הוא סיפר את סיפורו של ארתור מלך הבריטונים, רק בלי הקסם.ציון: 6/10

  לפני 16 שנים
שמש נצחית בראש צלול (2004)
ג'ואל באריש, גיבור הסרט, מגלה שחברתו האימפולסיבית קלמנטיין  פנתה ברגע של תסכול למכון מיוחד למחיקת זיכרון וביקשה שיסירו כל זכר לקיום שלו ממוחה. המום ומאוכזב, מחליט באריש לנקום בכך שיעשה את אותו הדבר, רק הפוך. רוב הסרט קורה בתוך מוחו של באריש בזמן תהליך מחיקת הזכרון, איך שקלמנטיין נעלמת ממנו לאיטה. דרך התהליך הזה אנחנו מתוודעים ליחסים ההולכים ונשכחים בין ג'ואל וקלמנטיין, ונותרים לחשוב, בסופו של דבר, מה יותר חזק: המוח שמפסיק לזכור, או הלב, שממשיך לאהוב?
את הסרט ביים מישל גונדרי, במאי קליפים מבריק ומי שביים כבר סרט אחד מבית מדרשו של קאופמן - הפלופ החינני 'המין האנושי'. אני אישית לא סובל את הסגנון הויזואלי של גונדרי. הוא תקוע בראש של קליפים ולא קולט שסרט באורך מלא צריך גם סגנון. מצלמות הרעד שלו, והאפקטים המיוחדים שמופיעים כל פעם משומקום, ממש מקלקלות, בחלקים מסוימים, את ההנאה מלקרות, שהיא כבר מספיק מעניינת גם בלי כל הרעש. בחלקים אחרים הן סתם עושות כאב ראש קליל. הדבר המפתיע הוא שדווקא במאי הקליפים הזה מצטיין בתחום אחר, שלא כל כך בא לידי ביטוי בהתמחות הקודמת שלו: בימוי שחקנים. עבודת המשחק ב'שמש נצחית' מקפיצה את הסרט בכמה רמות: ג'ים קארי הוכיח כבר מזמן שהוא יודע להפתיע, אבל בניית הדמות שלו סביב הדמות של הבחור הביישן, בלי הניסיונות המביכים שלו לרגש (עיין ערך 'מג'סטיק') פשוט מוציאה ממנו את המיטב, קייט וינסלט נהדרת בתפקיד הבחורה שהוא אוהב וקירסטן דאנסט נותנת קטע ג'וינט די טוב...
'שמש נצחית' הוא עדיין סרט עם יותר נקודות כוח מחולשה, אבל אולי בגלל ההתלהבות הראשונית, קשה לי לא לראות בתחושת הריקנות שמלווה אותי ממנו אכזבה מסוימת. כי כשצ'רלי קאופמן מפסיק, אתם יודעים, גם זה נראה קצת כמו חלק מהתרגיל.
ציון: 9/10, אהבתי.

  לפני 16 שנים
פתאום 30 (2004)
ג'ניפר גארנר היא ג'נה, והיא פותחת את הסרט כשהיא בת 13, בשנת 1987. ג'נה היא ילדה חכמה, רגישה ויצירתית, ויש לה חבר חכם, רגיש ויצירתי (ושמן...) בשם מאט, שמלווה אותה מאז גיל אפס, בערך. אבל להיות חכם, רגיש ויצירתי בגיל 13, לא יביא אותך רחוק מדי במעלה הסולם החברתי, וג'נה כבר מספיק מבוגרת כדי להבין את זה. היא מציבה לעצמה מטרה - להיות אהבלה מזויפת ויפה, כמו קבוצת הילדות המקובלות בבית הספר שלה. והיא תעשה הכל, כדי להשתייך לקבוצה הזאת, כולל את השפלתו של מאט. החברות באותה קבוצה, בהנהגתה של ילדה ביצ'ית במיוחד בשם לוסי, גומלות לה בהשפלתה שלה, המתרחשת ביום הולדתה. ג'נה לוקחת את הסיפור קשה, מסתגרת בארון הבגדים שלה ופורצת בבכי. בסצינה הבאה היא מתעוררת בדירה ניו-יורקית, מגלה שהשנה היא 2004 ושהיא הפכה לג'ניפר גארנר.
היא לא עובדת הפעם בשביל ה-CIA. אבל היא כן חתיכה משגעת, שעובדת בשביל אחד מאותם מגזיני יופי שהיא נהגה לקרוא בנעוריה. יש לה חבר שגם הוא חתיך משגע, כוכב הוקי, שסובל, ככה זה נראה, מפיגור שכלי קל. יש לה ארון מלא בתלבושות "משונות", והשיער שלה עובר התעללויות לעיתים קרובות מדי. החברה הכי טובה שלה במגזין שבו היא עובדת היא לוסי, לשעבר ראש קבוצת המקובלות מבית הספר וכיום עפר לרגליה של ג'נה. ואם כל זה לא מספיק כדי לחרפן את דעתה, היא מגיעה למשרד, ומגלה שהבוס שלה הוא לא אחר מאשר --- גולום, הידוע גם כאנדי סרקיס. למרבה מזלה של ג'נה, הקפיצה שהיא ביצעה 17 שנים קדימה בזמן גרמה לה לדלג על הצפייה בסרטי 'שר הטבעות', כך שהתגלית הזאת דווקא לא גורמת לה להתחרפן.
אחרי שהיא מתגברת על ההלם הראשוני, ג'נה עוברת ליהנות מהחיים הטובים, הזוהרים והחדשים שלה - דייטים, מסיבות, והמכשירים המוזרים האלה שמשמיעים צפצופים משונים. היא גם מלמדת את אנשי המאה ה-?21 הנבערים קצת מחוכמת הזן העתיקה של שנות ה-?80: ריקודים לצלילי שירים של מייקל ג'קסון, מסיבות פיג'מות עם שכנותיה הקטינות ועוד כל מיני דברים מוזרים.
אבל לאט לאט, כשחולף הזמן, חושדת ג'נה שמשהו רקוב בממלכה. שאולי הבחירה שהיא עשתה בעולם האהבלות-המזופיות לא היתה כזאת מוצלחת. שאולי העולם הזה הוא כולו זיוף אחד גדול, ולחיות בו זה לא כזה שוס כמו שנדמה. שאולי ההחלטה להעיף לעזאזל את מאט לא היתה צעד כזה מבריק, במיוחד עכשיו, כשהוא הוריד כמה קילוגרמים טובים.
'פתאום 30' הוא בהחלט קומדיה נחמדה, במיוחד בחצי הראשון שלו, המתאר את ההלם במהלכו ג'נה צריכה להדביק את כל ההתפתחויות התרבותיות והטכנולוגיות ב-?17 השנים שחלפו. נכון, אין בסרט שום בדיחה ממש הורסת, מהסוג שתגרום לכם להתפתל על הרצפה תוך השמעת קולות משונים. גארנר חביבה להפליא בתפקיד הקלולסית, אבל מי שגונבים ממנה את ההצגה הם ג'ודי גריר - שעושה את לוסי  ואנדי סרקיס, בתפקיד שונה לחלוטין מגולום, אבל מוצלח לפחות באותה מידה.
פתאום 30' הוא לא בשורה גדולה לעולם הקומדיה - הוא לא ממש מקורי, והוא לא תמיד פוגע במקומות שאליהם הוא מכוון, במיוחד בחלקים הדרמטיים שלו. אבל הוא סרט חביב פלוס, שהשאיר אותי עם הרגשה סימפטית אחרי קצת יותר משעה וחצי...
ציון: 7/10

  לפני 16 שנים
שרק 2 (2004)
ב'שרק 2', שרק ואהובתו פיונה חוזרים מירח הדבש שלהם לביצה רק כדי לגלות שהחמור עזב את הדרקונית האהובה שלו והתנחל להם בבית. אחרי שני ניסיונות כושלים לגרום לו להתחפף, מגלה שרק כי למרבה הזוועה, עליו להצטרף אל פיונה במסעה לעבר הארץ הרחוקה-רחוקה, כדי לפגוש את הוריה השליטים ולקבל מהם את האישור המלכותי לנישואין. שרק לא ממש מתלהב מהרעיון - ההורים של פיונה הם זוג מלכותי, ולא יסכימו בשום פנים ואופן שבתם הטהורה והזכה לא תעמוד בציפיות ותתחתן עם מפלצת. אביה של פיונה כמעט חוטף שבץ כשהוא רואה את התוספת החדשה למשפוחה.ו...הסיפור מתגלגל לטלנובלה קורעת לב הכוללת תככים בממלכה, פיה מושחתת, הנסיך המקסים, פארודיה על כל סרט אפשרי כמעט, וחתולוס מדליק במגפיים.
מי שחשב להשתמש בילדיו כתירוץ לראות איתם את הסרט, כדאי שישקול זאת שוב. הסרט השני יותר בוטה מקודמו, ומכיל כמה בדיחות שהייתי מעדיף לחסוך מאחי הקטן בשלב זה של חייו. אם בסרט הראשון החתרנות הסתכמה בבדיחות, גרעפסים ובעיטות בביצים, בסרט השני אפשר כבר למצוא מגוון רחב של איזכורים די ברורים לסקס, סמים ורוקנ'רול. אני חייב להודות שזזתי באי נוחות כשאח שלי שאל אותי למה החמור מתכוון כשהוא מציע לסרס את החתול, או, כפי שמנסח זאת התרגום בקולנוע - לעשות לו ''דויד ד'אור'' שם למטה.אבל זה לא נורא עד כדי כך... זה לא שהראו שם פורנו עוגי. בשביל זה צריך לחכות לסרט השלישי.
קשה לתאר כמה האנימציה השתבחה מאז הסרט הראשון. בני האדם עדיין מלאכותיים בהשוואה ליצורים הקסומים, אבל התנועה שלהם הרבה יותר חיה ואנושית. רואים שאולפני דרימוורקס השקיעו לא מעט בעולם שהם עיוותו.
אם כבר אני משבח כל כך את הסרט, בואו נדבר קצת על החתול במגפיים: הוא מצחיק, החתול במגפיים. מאוד מצחיק. אני לא מסוגל להזכר באחת מהסצינות שלו בלי לחרחר איזה צחקוק קטן. מהאני אומר, כל המחמאות בהחלט מגיעות לו. להגיד שהוא גונב את ההצגה זה ניסוח עדין מדי, אז בוא נאמר שיממה אחרי הצפיה אני עדיין לא מסוגל להפסיק לדבר במבטא לטיני.
הבעיה היחידה אולי של הסרט היא האובר-קיטשיות... נבליג על הקלישאות, אבל מה לעזאזל עושות כאן שורות שמתאימות יותר מכל לאופרת סבון? אנחנו לא אמורים לצחוק על הדברים האלה, או משהו? הדיאלוגים הללו, שמגיעים בלי שום פאנצ'ליין בסופם, משאירים בדרך כלל תחושה מאוד לא נעימה של החמצה מתקתקה...
בשורה התחתונה:  'שרק 2' מצחיק מאוד, הוא מדובב נפלא והוא מונפש נהדר. אה, ויש בו חתול. בואו נראה מישהו שיכול להתווכח עם הטיעון הזה...
ציון: 9/10
  לפני 16 שנים
ספיידרמן 2 (2004)
בשנתיים שחלפו מאז שפיטר פארקר הפך לספיידרמן, הרבה מאוד דברים השתנו. מרי ג'יין היא עכשיו שחקנית תאטרון מצליחה ומוערכת, והארי אוסבורן מנהל את החברה של אבא שלו ובדיוק החתים  לחברה את ד''ר אוטו אוקטביוס, מדען שעובד על המצאה גאונית שבוודאי תביא לו את פרס הנובל הבא. רק החיים של פיטר פארקר לא הולכים לשום מקום. הוא מאחר לשיעורים, לא מצליח להישאר בעבודה, מאחר בתשלומי שכר הדירה ומאכזב את החברים שלו, שלא מבינים למה הוא לא נפגש איתם יותר. אה, הוא גם צריך לטפל בכל מקרי הפשיעה של העיר ניו יורק, כי המשטרה לא ממש מתפקדת.
הארי, שהיה פעם החבר הכי טוב שלו, מת מקנאה. הוא לא מתמודד עם מות אביו ובטח שלא מבין את המחויבות העצומה של פיטר לחבר ה"שרץ" הזה שלו, זה שהרג את אבא של הארי. ומרי ג'יין - גם לה נשבר הלב.
ובכל זאת, כשהארי שומע שפיטר צריך להגיש עבודה על ד''ר אוקטביוס, הוא מסדר לו פגישה עם המדען, ומזמין אותו להדגמה של ההמצאה החדשה של הגאון. ההדגמה, כמה לא צפוי, כמו בסרטים, משתבשת, ולגופו של אוקטביוס מתחברות ארבע זרועות מתכת תמנוניות, בעלות רצון ודעה משלהן.
ביאתו של ד''ר "אוקטופוס" אינה גורמת לסרט להתמקד במלחמתו של ספיידרמן ברע החדש, כפי שמתבקש. הד''ר המשוגע הוא רק עוד כאב ראש אחד שנוסף לבעיות של פיטר פארקר. עד ש...:

פיטר מואס בחוקי המשחק ומחליט לסיים את קריירת הספיידרמן שלו.
מצד אחד, הבחירה של הסרט להתרכז במה שעובר על הגיבור מייחדת את הסרט מכל שאר סרטי הסופר גיבורים. מצד שני, מצאו להם טיפוס להיכנס לו לחיים. יכול להיות שהרבה מאוד אנשים אוהבים את ספיידרמן או מזדהים עם האישיות הפיטר פארקרית שלו, אני ממש לא סבלתי אותו. כאיש, לא כסרט. ואני אפילו לא יכול לשים את האצבע מאיפה מגיע הנגד הזה...

סצינות האקשן היו טובות הרבה יותר מהדבר העלוב שהיה בסרט הראשון. אז כן, ספיידרמן עדיין מרחף בין גורדי השחקים של ניו יורק, אבל זה תחום שאי אפשר לחדש בו הרבה, ולשמחתי לא היו הרבה מאלה. לעומת זאת, הקרבות של ספיידי וד''ר אוקטופוס היו מרשימים, בה שני ה''סופרים''ים מנצלים את תנאי הסביבה לצורכיהם, ומשתמשים בכל מה שנמצא בהישג יד (אנשים, למשל) כדי להשיג יתרון, ואפילו זמני..

ציון: 8/10
לכו תראו....

  לפני 16 שנים
חלון סודי (2004)
כשרואים סרט שמבוסס על סיפור של סטיבן קינג, לא משווים אותו לסרטים האחרים של אותו הבמאי, אלא לסרטים האחרים שמבוססים על סיפורים של קינג. היו לנו כבר מספיק סרטים כאלו כדי לדעת שהטובים שבהם מנצלים את יכולתו של קינג ליצור דמויות מלאות ומעניינות,
אז עכשיונבחן עוד צד של סיפורים שלו.

מורט רייני, הוא סופר מצליח שחייו נהרסים כשהוא מגלה שאשתו בוגדת בו. חצי שנה לאחר מכן הוא חי בבית מבודד באמצע היער, כי את הבית בעיר לקחו אישתו והבחור שאיתו עזבה. מורט לא מתמודד עם השינוי בצורה "בריאה" כל כך: הוא שותה, לא מסכים לחתום על מסמכי הגירושין, לא מצליח לכתוב ובעיקר ישן הרבה. יום אחד הוא מתעורר לקול נקישות בדלת, ופותח, מנומנם, ומגלה שאדם בשם ג'ון שו?טר טוען שרייני גנב ממנו סיפור שהוא - שוטר - כתב, ולא רק שהוא לא נתן לו קרדיט, הוא גם שינה את הסוף. לרייני אין שמץ של מושג מה הבן אדם הזה רוצה ממנו, והוא זורק אותו לעזאזל. אבל שוטר לא מרפה, ומתגלה כנחוש ואכזרי הרבה יותר ממה שרייני חשב. מכאן העלילה מתקדמת לפי כללי סרטי האימה... עד הסוף המפתיע.
הסרט - לפחות בחלקו הראשון - לא ממש רע. אתה כל הזמן יודע שמשהו רע הולך לקרות, אבל לא ברור לך איך ולמה. הסרט גם קצת ארוך בשבילו...

הסרט מצולם מצוין ומכיל תנועת מצלמה מעולה. למשל, תנועה זורמת וחלקה של המצלמה ממסע מעל אגם, אל הבית, למעלה לחלון (הסודי...), פנימה דרכו ועד לסיבוב אלגנטי אל מול מסך מחשב - שוט מקורי ומרשים, ובלי לתת הרגשה שמתאמצים להוציא לכם את העיניים.
אי אפשר להסביר מה באמת רע ב'חלון סודי' בלי להרוס אותו, אבל בואו נגיד רק שהסוף גרוע, וביותר מבחינה אחת. למשל, הסרט בונה בצורה לא רעה את היחסים בין הדמויות, אבל בסופו של דבר כל זה לגמרי, אבל לגמרי, לא משנה... לא הבנתם? תראו את הסרט.
ציון: 6
  לפני 16 שנים
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן (2004)
שנתיים עברו מאז שהארי פוטר, הצעיר הממושקף שהפך לכוכב על, החל ללמוד בבית הספר לקסמים הוגוורטס. למרות הצרות שהוא גרם למנהלי בית הספר במהלך אותו זמן, הם לא מיהרו להעיף אותו... אז הוא חוזר אלינו שוב!

השנה השלישית של לימודיו של הארי פוטר בבית הספר לקוסמים מתחילה בצורה די מדאיגה: רוצח מסוכן בשם סיריוס בלאק בורח מכלא אזקבאן, הכלא השמור ביותר בעולם הקוסמים. ובתור תומך של הלורד וולדמורט, יש לו חשבון לא סגור עם הארי הצעיר.
בעקבות הנסיבות הלא שגרתיות האלו, נשלחת קבוצה של יצורים נוראיים בשם ''סוהרסנים'' לבית הספר הוגוורטס, במטרה למצוא את הפושע הנמלט, סיריוס. הסוהרסנים הם יצורים לא סימפטיים במיוחד, המסוגלים לשאוב כל טיפת שמחה מבני האדם הסובבים אותם. זו בערך ההתחלה של הסיפור ומכאן הוא רק הולך ונהיה אפל יותר.

בהתאם לספר עליו הוא מבוסס, הסרט נותן לעולם של הוגוורטס גוון מאוד אפל. תשכחו ממראות פסטורליים של שדות ירוקים מלאים בילדים רצים וצוחקים, שיחות משעשעות מסביב לאח באחד החדרים בהוגוורטס, או הצצות לשירותי הבנות. חלק גדול מהעלילה של 'אזקבאן' מתרחש בלילה, סצינת הקווידיץ' היחידה בסרט מתרחשת בגשם כבד ומדכא, והסוהרסנים שמרחפים לאורך כל הסרט יכולים לתת לנאזגול מ'שר הטבעות' שיעורים באימה. זה לא ש'הארי פוטר' הופך לסרט זוועה, וסביר להניח שהוא לא יגרום לנדודי שינה למי שכבר יכול לקרוא את הכתוביות לבד, אבל העלילה שלו התבגרה יחד עם הדמויות, וזה עשה לה רק טוב.
כמו הסרטים הקודמים, גם 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' מנסה לסכם בתוך שעתיים אירועים של שנה שלמה. בגלל זה, תחילת הסרט אינה ממוקדת, ומדלגת במהירות מאירוע לאירוע, ללא קשר ישיר בין האירועים. זה נראה קצת כמו תקצירים מחייו של הארי מאשר כמו סרט עם עלילה שיש לה התחלה, אמצע, וסוף. אבל אותם פרקים עשויים טוב הרבה יותר מאשר בסרטים הקודמים - היצורים, הקסמים והדמויות החדשות מתוך הספר מומחשים באופן מצוין, והמצלמה שמטפסת על קירותיו של הוגוורטס, ועוברת דרך מראות, נהדרת...
''הארי פוטר והאסיר מאזקבאן'' יכול - וראוי - להיזכר בזכות עצמו, ולא רק בתור תוצר לוואי לסדרת הספרים האגדית. נכון, אלו שיצפו בסרט ללא ידע בסיסי לא בנוגע לאירועים שהתרחשו בשני הסרטים (או הספרים) הקודמים לא ממש יבינו חלקים ממנו, אבל גם עבורם, ההמלצה שלי עומדת בעינה.
ציון: 8.5 מתוך 10
  לפני 16 שנים
הלבוי (2004)
כמובן.... עוד סרט קומיקס :)

השנה היא אלף תשע-מאות שלושים ומשו. הנאצים, מבואסים מהעובדה שידם על התחתונה ומחליטים לנקוט בדרך אחרת בדרך אל הניצחון. הם ישלמו לבחור עם זקן מוזר העונה לשם רספוטין, והוא יזמן עבורם כמה מפלצות שישמידו את העולם. קונספט מבריק. באמת. תחשבו על זה: מפלצות גדולות, עולם הרוס - הנצחון הוא שלנו. Yes!
כמובן שהאמריקאים האמיצים, לא יכולים לעמוד ולא לעשות כלום. הם שולחים מחלקה של חיילים, חמושה בנשק הסודי האולטימטיבי - מומחה לתופעות על-טבעיות. החיילים נועזים בנועזותם, והזימון של אותן ישויות ממימד X נכשל - כפי שבוודאי שמתם לב, כיוון שהעולם עדיין עומד על תילו. אלא שמשהו בכל זאת מצליח לעבור.
אותו משהו הוא שד קטן ואדום, שהחיילים האמריקאים, במפגן מרשים של חוסר תבונה, מעניקים לו את השם המקורי ''הלבוי''. ילד-גיהינום. עם כזאת חשיבה, מוזר איך הם הצליחו לנצח במלחמה.המומחה לתופעות על טבעיות מאמץ את השדון, והנ''ל גדל להיות שד גדול ואדום, הנלחם למען עקרונות האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית.

אם עד עכשיו נשמע כאילו לא הייתי מרוצה מהסרט, זה רק משום שהתייחסתי בעיקר לעלילה. היא מטופשת ביותר, כצפוי מסרט פעולה אמריקאי.למרבה המזל, עלילה זה לא הכל, אם מתעלמים מהסיפור אנחנו נשארים כאן עם רצף מרשים של סצינות פעולה משובחות, המבוימות ביד בוטחת. מה שהמבקרים בחו''ל נוטים לכנות ''רכבת הרים של אדרנלין''. וגם אם מדי פעם הצופה שראה יותר מדי סרטים יוכל להבחין בשימוש במסכים כחולים ברקע, מרבית הסצינות נעות מהר מספיק מכדי שבאמת יהיה אכפת.
אבל בסך הכל, 'הלבוי' הוא דוגמה מצוינת לסרט קיץ מהנה שהוא אמנם מטופש, אבל לא מכאיב במוח כ'ואן הלסינג'. אם מתעלמים מקטעים מתים פה ושם, ונסיונות הגותיים קצרים, הרי שאנו נשארים עם אקשן משובח. אל תתנו לקיץ לתפוס אתכם לא מוכנים.

ציון: 7/8 מתוך 10. סרט קומיקס עם עלילה טיפשית שיצא טוב! (Sounds good to me...)
  לפני 16 שנים
המעניש (2004)
עוד סרט קומיקס? כן, עוד סרט קומיקס... לפחות הפעם הוא טיפה יותר 'ריאליסטי' אז החלטתי לנסות לברר מה הוא שווה...

פרנק קאסל היה פעם שוטר והתסבך עם עם האנשים הלא נכונים....  הרגו לו את המשפחה. הרוצחים לא הקפידו מספיק, והשאירו אותו בחיים. עכשיו הוא חוזר לנקום. לא לנקום - להעניש.
פראנק קאסל הוא אדם די  קודר, וחסר הרבה מקוריות במאבקים עם האויבים שלו. כנראה ניסו לעשות כאן סרט כביכול-ריאליסטי,בניגוד לגיבורי קומיקס אחרים, אין לו אקדחי לייזר או חגורת-כלי-עטלף, והוא אפילו לא לובש מדים מיוחדים... פרנק קאסל הורג אנשים בדרכים די רגילות. והפיצוצים, גם כשהם שם... רעמים ואש ועשן לא מספיקים ללא מקוריות או עניין, ומזה אנחנו לא מקבלים כאן משהו. הכל טכני וריאליסטי במובן הרע של המילה...

כסרט שקיבל (אצלי) ציון בינוני, לא ממש מופיעים כאן השחקנים הכי טובים שתראו. תומאס ג'יין, המשחק את ''המעניש'' הוא לא ממש שחקן רע. אבל בתור 'סוס' שיורה באנשים רעים, הוא בסדר, יחסית.
לצידו של ג'יין, מופיעה בסרט בתפקיד שולי רבקה רומיין משהו...  ראיתם אותה ב-'אקס-מן'. אבל בהתאם לבינוניותו הבלתי מתפשרת של הסרט, כאן היא נראית... נו, בסדר. ממש בסדר. וכן, אין ברירה אלא לציין גם את ג'ון טרבולטה... היהירות שלו (''לי יש מליוני דולרים בבנק וגומה בסנטר, ולכם לא!''), עוברות איתו מסרט לסרט, וכאילו חוץ מזה אין לו שום דבר להציע.

רגע, אז מה בעצם אני אומר? סרט רע? לא, ממש לא סרט רע. פשוט סרט בלי משהו מיוחד... אבל אם תראו אותו כשאין לכם משהו אחר לעשות, תוכלו להעביר את הזמן בכיף. בעיקר אם המזגן מתפקד, והקולה קרה...:)

ציון שלי: 7 מתוך 10
  לפני 16 שנים
היום שאחרי מחר (2004)
האנושות התעלמה מהעולם, והיא משלמת...

ג'ק הול, פרופסור לאקלים, מנבא שהאדם יביא לתמורה הרסנית. ההתחממות העולמית תמס את המים בקטבים, אלה יקררו את הזרם הצפון-אטלנטי, המחמם את חצי הכדור הצפוני, ובאנג! חצי הכדור הצפוני יקפא. לבהלתו של הפרופסור (אך לשמחתם של חובבי סרטי אסונות), מדען בריטי קשיש מגלה שהתחזית הנ''ל אקטואלית הרבה יותר מכפי שהפרופסור שיער. האירועים הגלובליים שבאים אחר כך בלתי אמינים בעליל, אבל מבדרים בהחלט. זה כרוך בסופות מדהימות וצניחת טמפרטורה קיצונית, ואנשים הופכים לארטיקים תוך שניות. עכשיו הפרופסור חייב: לנסות להניע לפעולה את הממשל האטום, ולהבהיר להם שאסור בשום אופן לנסות לחלץ את האנשים התקועים בנתיב הסופה, כי זה פשוט מסוכן מדי, ולצאת לחלץ את בנו סם, שנסע לניו יורק עם חברים ונתקע בנתיב הסופה. אם יצליח להציל אותו, יתקן את היחסים המעורערים איתו, וגם עם אשתו... ואני שואל: האם נזכה פעם לראות סרט אסונות בו הגיבור אינו צריך לשקם את יחסיו עם בני משפחתו על ידי הצלת חייהם?
בקטע אחר גל עצום עולה מהים ומציף עיר שלמה. שלג קובר מתחתיו הכול, ויוצר כמה מראות יפים, למי שנשאר בחיים כדי לצלם תמונות בשביל גלויות... יש סצינות חביבות שבהן רואים מה קורה לעצמים שונים - הליקופטרים, בשר אנושי - כשהטמפרטורה יורדת בן רגע במאה מעלות. יתרון נוסף של הסרט הוא שבניגוד לסרטים אחרים, כמעט כל האפקטים המיוחדים מרוכזים ב-?40 הדקות הראשונות. זה מאפשר למי שמעוניין רק בהם פשוט לקום וללכת כשהם נגמרים, כמו כמה אנשים שישבו איתי בקולנוע. מי שישאר יגלה ששני השלישים האחרים של הסרט, שבהם הוא הופך מסרט אסונות נטו למאבק של האדם בטבע, מעניינים קצת פחות...

רוב השחקנים בסרט לא מביישים את עצמם יותר מדי, וזה אולי המקסימום שאפשר לדרוש בסרט כזה. דניס קוויד בסדר בתפקיד הראשי: הוא מביע כעס, מצוקה והחלטיות נחרצת, לפי הצורך. ג'ייק ג'ילנהול עצבן אותי בתפקיד הבן האובד, וכמו שאר דמויות המשנה, גם חבריו למשלחת נעים בטווח שבין סביר למיותר לגמרי... בכלל, התסריט מכיל שלל טלאים עלילתיים מכוערים, שתפקידם לספק לסרט בכח רגעים מותחים או דרמטיים: ג'ילנהול מוכיח את מסירותו לאהובתו על ידי התמודדות עם סכנה אכזרית שהושתלה שם במיוחד לצורך העניין; וורד נקלעת לתפקיד הרופאה-בדילמה כדי לסחוט את בלוטת הדמעות, בעלילת משנה שלא קורה בה שום דבר....:|

אחרי הכל, הסרט בכל זאת מיועד לקהל הרחב. 'היום שאחרי מחר' לא ישנה את העולם, הוא רק עוד סרט אפקטים שקצת נמתח יותר מדי. אבל אין בו נפילות גדולות, הוא מצליח להרשים, ולצד הרבה רגעים סתמיים הוא מכיל כמה רגעים מהנים ואפילו מעוררי מחשבה. כסרט אסונות הוא עולה על הממוצע...
ציון: 8
  לפני 16 שנים
אלפנט (2003)
בית הספר האמיתי שלי הוא מקום הרבה פחות מעניין. המון שיעורים מיגעים אצל מורים שרק רוצים לחזור כבר הביתה, ערסים חנונים פריקים ופאקצות שלא מדברים זה עם זה... אני מעדיף לזכור את הגרסה הטלוויזיונית (90210)

'אלפנט' מתרחש בבית ספר תיכון אמריקאי טיפוסי בפורטלנד. כולם מתעללים בחנונים ומעריצים את הספורטאים, פה ושם מסתובבים מורים, אבל הם אף פעם לא יוצאים מהכיתות. מורים נועדו ללמד ולנזוף בתלמידים.
הסרט מתמקד במספר תלמידים בבוקר גורלי אחד. ג'ון המחומצן מאחר, כי הוא אכל ארוחת בוקר עם אביו השתיין. אחרי זה הוא הולך... והולך... והולך... ואז הוא פוגש את אליאס, המכונה איליי. איליי מצלם תלמידים לפרויקט כלשהו שמטרתו מעולם לא מוסברת. אחרי זה הוא הולך... והולך... והולך... ואז הוא עובר ליד מישל, החנונית שלא מוכנה ללבוש מכנסיים קצרים בשיעור ספורט. ואז היא הולכת... והולכת... ורצה... והולכת...
למעשה, חצי מהסרט (הקצר, יש לציין - 81 דקות בסך הכל) מתבזבז רק על הליכה ממקום למקום בצילום רציף וארוך. המצלמה מתמקדת בתלמיד ועוקבת אחרי מסלולו בבית הספר בזמן אמת, עד שעובר תלמיד אחר וגונב את הפוקוס.
שניים מהתלמידים, אלכס ואריק, מתכננים משהו גדול. רוב האנשים יבינו מיד מה הם מתכננים, בעיקר אם הם מעורים טיפה בהלך הרוח האמריקאי בשנים האחרונות.
גאס ואן סנט (הבמאי) יודע שאתם יודעים מה עומד לקרות, ולמה לא כדאי להיות בסביבה כשזה יקרה, ויודע שאתם יודעים שהוא יודע. הידיעה הזאת אמורה להעניק פרספקטיבה חדשה למאורעות היום השגרתי. אחרת, מה כל כך מעניין ביום רגיל שבו אנשים הולכים... והולכים... והולכים...?
רוב השחקנים בסרט הם בני נוער חסרי ניסיון-משחק, שנאספו באקראי לתפקידים השונים.  בנוסף, חלקים גדולים מהדיאלוגים מאולתרים: פשוט הציבו מצלמות ואמרו לשחקנים ''שוט!''. כל זאת מתוך כוונה להעניק לסרט תחושה יותר אותנטית, כאילו הוא מתרחש בתיכון המקומי שלכם, לא בתיכון 90210.
הרעיון הזה מתפספס. קודם כל, פגם באמינות: אם השחקנים נאספו מהרחוב כדי שיעניקו לסרט מראה יותר אותנטי, למה 90 אחוז מהתלמידים נראים כאילו יצאו מסוכנות דוגמנות? בעיה נוספת היא שרוב השיחות האקראיות כביכול נראות כאילו הבמאי הורה ללא-שחקנים שלו להתמקד בנקודות שיעוררו דיון בקרב הקהל. השיחות האלה נראות מאולצות, ולא עוזרות ללמוד שום דבר על התלמידים.
כל זה עוד היה נסלח לו הסרט לא היה כל כך איטי. מרוב הליכות ממושכות וחוסר התרחשויות, התחלתי לחלום... אחרי כל חוסר ההתרחשות המרדים הזה, אפילו עשרים הדקות האחרונות של הסרט, שהן אינטנסיביות בהרבה מהשעה שקדמה להן, לא הצליחו להזיז לי יותר מכמה שערות באף. הסרט יכול לשמש כסם הרדמה מאוד יעיל לפילים, ואולי מכאן בא לו שמו.;)
זהו... כשהלכתי (והלכתי... והלכתי... והלכתי... והלכתי...) לישון אחרי הסרט הפסקתי לחשוב עליו מיד... הוא לא מהסרטים שגורמים לך לחשוב עליו אחר כך... (אולי קצת נו...)
ציון: 6 מתוך 10.
  לפני 16 שנים
רוק בבית הספר (2003)
כבר בהופעה הפותחת את הסרט, דיואי, משוכנע שהוא אליל ההמונים, קופץ לזרועות הקהל, שמצידו מתרחק מיד ומשאיר את דיואי להתרסק בדד על הרצפה. מפגן הצניחה הזה הוא הקש ששובר את גב הלהקה, ואלו מחליטים להחליף אותו בזמר אחר...
כיוון שדיואי המובטל חייב כסף ומהר, הוא מתחזה בצעד נואש לחברו הטוב נד שניבלי, מורה מחליף במקצועו, ומתחיל לעבוד בבית ספר יוקרתי ומכובד. אחרי שהוא מגלה את הכשרון המוזיקלי של תלמידו הקטנים, הוא מחליט להקים איתם להקה חדשה, להקת הארד קור אמיתית! לא כמו כל הלהקות הממוסחרות שמסתובבות בשוק! ויותר מזה, הם יופיעו בתחרות, יזכו במקום הראשון, ודיואי/נד ירוויח המון כסף על חשבונם!
ללהקה הוא מגייס את מיטב המוחות המוזיקליים של כתה ג', ביניהם זאק, ילד שמגדיר מחדש את משמעות המילה ''חננה'', סאמר, ילדה חכמה ומעצבנת באופן בלתי ניתן לתיאור, ועוד מגוון רחב של מוזיקאים צעירים. כמו כן, תכנית הלימודים הרגילה מבוטלת לטובת חזרות חשאיות לקראת התחרות הגורלית.
רוב ההומור בסרט מתבסס על הניגוד בין דיואי הרוקיסט לתלמידיו החנונים, בין דיואי לבין המורים האחרים בבית הספר, ובכלל, בין דיואי לבין שאר העולם. הבדיחות הן, מה שנקרא, נחמדות. זאת אומרת, הן מעלות חיוך קל מידי פעם, אבל הן לא גרמו לי לצחוק ממש, עם כל האפקטים הקוליים והפירוטכניקה הכרוכה בכך. אבל אל תטעו, בדיחות נחמדות זה לפעמים מספיק, בעיקר כשיש לסרט עוד מעלות מלבדם.
והמעלה הגדולה של הסרט היא, ללא ספק, השירים. לאוזני חסרות ההשכלה בתחום הם נשמעו פשוט מצוינים. כבר שמעתי בעבר שירים של ג'ק בלאק, אבל הם היו ברובם פארודיות ופרויקטים לא רציניים. אבל עכשיו אני משוכנע לחלוטין שהוא באמת זמר רוק מוכשר. מילות השירים אולי מטופשות, אבל הוא חביב....
מצד שני, יש בכל זאת כמה בעיות מהן סובל הסרט: ג'ואן קיוזאק בתפקיד המנהלת, מתנהגת כמו שיכורה פארנואידית, עושה מגוון פרצופים לא מעוררי סימפטיה ובאופן כללי היא משחקת לא משהו.
גם סוף הסרט משאיר טעם של החמצה: כל אחת מהדמויות, ללא יוצא מן הכלל, מתנהגת באופן מנוגד לחלוטין לאופייה במהלך כל הסרט, וההתרחשויות המסיימות את הסרט נוגדות כל היגיון אנושי, אפילו עבור מישהו שהצליח להיתלות בעלילה הלא ממש הגיונית גם ככה (מה, אף אחד לא בא לבדוק אף פעם מה המורה המחליף מלמד?)
הסרט די בסדר, המשחק של הילדים לא עד כדי גרוע, אבל הסרט הזה... ילדותי...
ציון: 6/10
  לפני 16 שנים
צ'ק פתוח (2003)
מייקל ג'נינגס הוא מהנדס מוכשר, המרוויח את משכורתו מ... העתקת המצאות טכנולוגיות באמצעות הינדוס לאחור. אולם כדי שהדמות של אפלק לא תיראה יותר מדי שלילית, מראים לנו שהוא לא רק מעתיק, אלא גם משפר ומשדרג תוך כדי. המעבידים של מייקל מאוד מרוצים מעבודתו, אבל כדי לא לחשוף את דרך הפיתוח הייחודית שלהם, הם מטילים על מייקל חובת סודיות מוחלטת. לא, הם לא הורגים אותו, כיון שאז יכול להיות קצת קשה להעסיקו שוב. הפתרון הוא מחיקת הזכרון של מייקל מתקופת עבודתו. השכר הנדיב שהוא מקבל נועד לפצותו על הזכרון האבוד ועל חוסר היכולת לקדם את חייו באותה תקופה מבחינה אישית, חברתית ומקצועית.

יום אחד, חבר של מייקל מימי האוניברסיטה, ג'ימי רת'ריק, העומד בראש חברת ענק, מציע לו הצעה שלטעמי ממש לא קשה לסרב לה: לעבוד בשבילו במשך שלוש שנים תמימות, שיימחקו בסופו של דבר מזכרונו, ובתמורה לקבל בוחטה של כסף. מייקל לא מתחבט יותר מדי ומחליט ללכת על זה. כל הלבטים שאולי עוד נשארו לו נעלמים אחרי שהוא מגלה מי עוד עובד עבור רת'ריק: ד''ר רייצ'ל פורט, ביולוגית שאוהבת לשחק עם איתני הטבע במעבדה. בשבילה גם אני הייתי מקריב שלוש שנים מחיי. ;)

שלוש השנים חולפות... מייקל משלים את חלקו בעסקה, וחוזר לביתו בלי זיכרון, אבל עם שכר צפוי של כ-?90 מליון דולר. רק שני דברים מורידים את שמחתו: הראשון - מסתבר לו שארבעה שבועות לפני סיום עבודתו הוא ויתר על כל שכרו, ובמקום זאת שלח לעצמו מעטפה עם עשרים פריטים יומיומיים וחסרי כל ייחוד כמו מפתח, כרטיס אוטובוס, תשבץ וכו'. שנית, ה-FBI עוצרים אותו. מייקל מופתע לגלות שהוא מואשם בבגידה במולדת וגניבת סודות הנוגעים לבטחונה הלאומי. פליאתו גדלה עוד יותר כאשר גם אנשיו של רת'ריק מתחילים לרדוף אחריו במטרה להפוך אותו לחולייה החסרה. אז בואו נסכם: אפס דולרים, פלוס 20 חפצי זבל, מינוס שלוש שנות זכרון, פלוס כל העולם ואחותו שמנסים לתפוס אותך שווה: באסה. כך, מלבד להישאר בחיים, נדרש מייקל לגלות מה בדיוק הוא יצר, כיצד הדבר קשור לנסיונות לחסלו, ובדרך עוד למצוא אהבת אמת. העלילה המוכרת של מרדפי חתול ועכבר מקבלת אופי קצת שונה, כאשר מייקל מגלה שלפריטים אותם שלח לעצמו יש השפעה ישירה על מהלך ההתרחשויות, דבר שכמובן לא ייתכן, אלא אם... טוב נו מה תראו את הסרט ציפיתים שאני אגלה הכל?
הבעיה עם הסרט מתחילה בכך שכמו מייקל, ציפיתי לקבל דבר מסוים, וקיבלתי משהו אחר. לצערי, 'צ'ק פתוח' (כל קשר בין השם העברי והסרט מקרי בלבד) אינו סרט המדע הבדיוני החכם שרציתי שיהיה. הסרט מציג מספר רעיונות מסקרנים ובעלי פוטנציאל, כמו מחיקת הזכרון, אך הם נשארים ברקע, מבלי שהסרט אפילו ינסה לחקור את המשמעויות וההשלכות שיכולות להיות להם על חיינו. לעומת זאת, עושה רושם שהתסריטאי ניסה את הליך מחיקת הזכרון בעצמו (כדי לוודא שהתיאור בסרט יהיה אמין, אני משער), ולכן אף פעם לא הספיק לחשוב על העלילה עד הסוף ולתפור את החורים הענקיים שנשארו בה. לוא רק היה לו כדור בדולח.
אני נותן לו ציון 7... בגלל שציפיתי לסרט טוב ומה שקיבלתי לא היה מה שציפיתי לו...וגם כי היה לסרט הרבה פוטנציאל מבוזבז...

  לפני 16 שנים
מטריקס רילודד (2003)
כבר בתחילת הסרט אנחנו מגיעים לציון, העיר האחרונה של בני האדם, ששוכנת עמוק באדמה, אי שם סמוך למרכז כדור הארץ, ומשכנת 250,000 אנשים חופשיים וחובבי טראנס. אבל כל זה עומד להשתנות: המכונות, כפי הנראה, בנו מכונת חפירה חדשה והתחילו לחפור לכיוון ההשמדה של ציון ואמרו לעצמן: וואלה, איך לא חשבנו על זה? והמשיכו לחפור, ישר למטה. מורפאוס מאמין שהדרך היחידה של אנשי ציון לשרוד היא לתקוף חזרה, ולהכות את המכונות במקום שיכאב: בליבת המטריקס, מרכז המערכת. הוא גם מאמין שניאו, הגיק המעופף, הוא היחיד שיוכל לעשות זאת. בכלל, מורפאוס ממש חזק בקטע של להאמין בדברים, וכדרכם של מאמינים מושבעים, ברגע שהוא מתחיל לדבר על אמונותיו, כל משפט שלו הופך לנאום ארוך...

מורפאוס מאמין - והוא צודק - שמי שיוכל להדריך את ניאו בדרכו להחזיר מלחמה נגד המכונות היא האורקל, זאת מהסרט הראשון, עם העוגיות, זוכרים? אבל במקום להגיד לניאו והחבריה בדיוק מה לעשות, היא נותנת להם את הכתובת של מישהו שמכיר מישהו שיודע. כתוצאה מכך שלישית ניאו מעבירים חצי סרט במפגשים עם מגוון של דמויות תמוהות עם שמות מגניבים: המרובינג'יאן, עושה המפתחות, פרספוני והתאומים. כולם - לא כל כך ברור מה הם עושים שם, אלא אם כן ההופעה שלהם כאן היא הכנה לתפקיד משמעותי יותר בסרט השלישי. חבל לי במיוחד על התאומים, אלה עם הראסטות הלבנות שיכולים להפוך לרוחות רפאים שקופות ואכזריות - זוג מגניב לאללה, שכאן מופיעים לרגע וכבר נעלמים. גם הפצצה האיטלקיה מוניקה בלוצ'י ('מלנה') משתתפת ומתבזבזת בסרט.
ובין לבין, יש את סצינות האקשן, שהן, עם כל הכבוד, ויש כבוד, הסיבה שלשמה התכנסנו - סצינות שנעשו כל אחת בתקציב של סרט הוליוודי ממוצע. אין טעם לנסות לתאר אותן - קטעים נבחרים ממילא ראיתם בטריילרים - אבל כל אחת מהן שוברת שיאים בדרכה. זה מה שקורה כשנותנים לצוות שממש אוהב סרטי אקשן תקציב בלתי מוגבל לעשות מה שבא להם. עם כל הכבוד לניאו וטריניטי, הכוכבים של הסרט, גם הפעם, הם איש הפעלולים ג'ון גייטה, כוריאוגרף הקרבות יואן וו-פינג והאחים וושאבסקי.
''בוודאי לא תבין את כל מה שאני אגיד'', אומר מישהו חשוב לניאו לקראת סוף הסרט, ואכן, לא הבנתי. נו טוב, זאת לא הפעם האחרונה שאני אראה את הסרט הזה...
סרט די טוב בהחלט...
קיבל ציון 8 וחצי מתוך 10 רק בגלל שהוא לא משתווה למטריקס האמיתי


תמונות:



  לפני 16 שנים
תעביר את זה הלאה (2000)
הקדמה:
אמנם זה סרט די ישן אבל אמרו לי שאני חייב לראות ושהסוף שלו פשוט פגז (שפה אני לא אגלה לכם מהו, אתם תצטרכו לגלות לבד...)
ו...צדקו אלה שאמרו שזה סרט טוב, זאת דרמה ואני לא מרבה לראות דרמות אבל זאת הייתה ממש טובה...

אוקיי אז...הסקירה:
קודם כל נתחיל עם העלילה:
הסרט פותח כשלעיתנואי שבא לסקר מקרה של חטיפה נהרסת המכונית... לאחר שהוא הגיב על מה שקרה ליקירתו, המכונית, מגיע בנאדם שמעניק לו משהו שרובנו היינו רוצים ובמיוחד אחרי שהאוטו שלך הלך טוטאלוס...: מפתחות ליגואר חדשה ומפוארת, הוא מסביר את זה לא כל כך ברור אבל בהמשך הסרט אנחנו מבינים מה היה שם.
4 חודשים לפני כן, אנחנו, הצופים, מוצאים את עצמנו ביום הראשון ללימודים של כיתה ז' שנפתח בשיעור אזרחות.
המורה החדש (קוין ספייסי) מעוטר בצלקות לא ברורות על הפנים שלו ומגיע למשימה לכיתה שלו:
למצוא רעיון שישנה את העולם, וליישם אותו...
חלק מהילדים מוצאים דרכים מקוריות אבל רק ילד אחד הצליח, כביכול להיענות למשימה - לשפר את העולם.
מה שהילד  בעצם עושה זה עוזר ומשקם איזה הומלס שהוא רואה ואומר לו שכתמורה עליו להעביר את זה( את העזרה שלו לאחרים) לשלושה אנשים שונים, משהו שהם לא יוכלו לעשות בעצמם, והשלושה האלה יעבירו את זה (כל אחד) לעוד שלושה אנשים כך שנוצר מצב של אינסוף...תלוי רק באנשים.
טוב אני סיפרתי רק את הרעיון המרכזי של העלילה בשביל לדעת עוד אתם תצטרכו לראות :)
והסוף...הסוף זה מה שעושה את הסרט לטוב לדעתי, תחליטו גם אתם...
ועכשיו לחוות דעתי:
הסרט עשוי בצורה מעולה... השחקן הצעיר היילי ג'ואל אוסמונט שמגלם את הילד שבמרכז העלילה עושה תפקיד מצוין וכך גם קווין ספייסי והלן האנט...
אני מאוד נהנתי מהסרט ואני חושב שגם אתם...
למרות שזה דרמה...גם שונאי הדרמות ימצאו משהו בסרט הזה...
והציון: 9 מתוך 10... רק בגלל שציון עשר הוא ציון נדיר ונותנים אותו רק לסרט אחד או במקרים נדירים ליותר...

  לפני 16 שנים
הנשכחים (2004)
יש איזו אישה, לצורך העניין נקרא לה ג'וליאן מור. היה לה בן, אבל הוא מת, הוא נהרג בתאונת מטוס שהתרחשה לפני יותר משנה. ג'וליאן עדיין לא התאוששה מזה... היא מבלה חלק גדול מימיה בהעלאת זיכרונות, נבירה במגרת החפצים של הבן, והסתכלות בתמונה שנראית מזויפת באופן חשוד, בה נראים היא, בעלה והילד בימים יפים יותר.
אבל בנקודה כלשהי, קורה דבר מוזר. התמונות של הבן פתאום כבר לא שם. בתמונה של הימים היפים יותר נראים עכשיו רק היא ובעלה. המגרה ריקה. כאילו אף פעם לא היה לה בן...
בעלה של ג'וליאן והפסיכולוג שלה שמחים על ההתפתחות החדשה הזאת, ומסבירים לה בעדינות את המצב: זה נכון, באמת אף פעם לא היה לך בן. התמונות באלבום? אף פעם לא היו שם. כל הזיכרונות האלה? את המצאת אותם. בקיצור, היית לא ממש שפויה בשנים האחרונות, אבל עכשיו, את רואה, זה מתחיל  לעבור לך. כך שאלה בעצם חדשות טובות!

בהמשך הסרט ג'וליאן ממשיכה להסתובב ולנסות להוכיח לעצמה ולאחרים שאכן היה לה בן. בדרך מעורבים סוכנים ממשלתיים בחליפות, שחקן הוקי לשעבר שבתו היתה (או לא היתה) באותו מטוס נעלם, וטיפוס שמתואר כ''איש נחמד'', ועם כולם היא נפגשת, מסתבכת או בורחת חליפות.
לא תמצאו פה חקירה של נפש האדם, או את המוזרויות של דייויד לינץ'. סתם סרט מתח, ואפילו כזה שמצולם ומבוים טוב, ומשרה אווירה מאיימת כראוי. יש רק בעיה אחת, אבל היא רצינית מאוד: מי שכתב את תחילת הסיפור, קיפל באיזשהו שלב את הדף והעביר אותו הלאה, כמו במשחק שכותבים תחילת סיפור ונונתים למישהו אחר שימשיך. הדף נחת אצל אחד מאותם אנשים חסרי דמיון, שתמיד הורסים את הסיפור והופכים אותו ל...די טיפשי...
התשובות שג'וליאן מוצאת, ואיתן כל העלילה, הופכים לפחות ופחות סבירים. מהר מאוד הם חוצים את כל הגבולות. או, במילים פשוטות: הסרט הופך לאידיוטי לגמרי.
היה יכול להיות קל מאוד לשפר את הסרט. למשל, קצת משחק גרוע היה יכול לחולל פלאים. אילו רק השחקנים בסרט היו גרועים, השילוב שלהם ושל העלילה המופרכת היה הופך את 'הנשכחים' - בכוונה או שלא - לקומדיה קורעת. אבל בסרט מככבת, כאמור, ג'וליאן מור, והיא שחקנית טובה. היא אמנם לא תקבל אוסקר על הסרט הזה, אבל היא עדיין הרבה יותר מדי אמינה. כשהיא נזכרת בבנה שמת, אתם עלולים להזדהות איתה במקום לצחוק עליה.
אז מה הסרט הזה? במובנים מסוימים הוא טוב מדי בשביל להחשיב אותו כזבל ולשכוח ממנו. אחרי הכל, זה באמת היה יכול להיות סרט מתח מצוין, ויש בו כמה סצינות הבהלה שבהן איימתי לשבור את השיא האישי בגובה קפיצה מהכסא... מצד שני, הוא קצת קודר כזה... ואולי יותר מדי רציני...

ציון: 7/10
  לפני 16 שנים
אפקט הפרפר (2004)
הסרט שמוקרן על המסך נפתח בציטוט מתורת הכאוס, על איך שמשק כנפי פרפר בצד אחד של העולם יכול לגרום לסופה בצד השני,ומיד ממשיך עם אוון.החיים של אוון מסובכים: יש לו אמא אשת חיל שאוהבת אותו,ואבא שמאושפז במכון הפסיכיאטרי המקומי.הוא מחבב את קיילי הקטנה והיפה, אבל לקיילי יש אח מעורער בנפשו ואבא פדופיל. וכדי להוסיף על הסיבוך, אוון סובל מהתקפי שכחה:בנקודות מסוימות בחייו,הוא עושה דברים מבלי לזכור או לדעת למה. זה קורה במהירות וללא אזהרה(ובאותם רגעים הצופה רואה את המתרחש מנקודת המבט של אוון),ודקות שלמות מחייו נעלמות ללא סימן.המעבר הוא תמיד חד, אלים, מפחיד לעיתים, והצליח להקפיץ אותי מהכסא.למשל, אוון מתחיל לדבר עם אביו, מקבל בלאק-אאוט, ובסיומו הוא מוצא את אביו חונק אותו.ואם הבלאק-אאוטים מבהילים בגלל המעבר החד בין תחילתם לסופם,שאר הסצינות מטרידות בפני עצמן,בגלל ההצגה המפורטת של מחלות נפשיות שמהן סובלות הדמויות, ובמיוחד אחיה הפסיכופט של קיילי.
בניסיון להתמודד עם התקפי השכחה, אוון כותב את העובר עליו ביומנים מפורטים. הכל משתנה כשהוא מגיע לגיל עשרים, מתחיל להיראות כמו אשטון קוצ'ר, הופך להצלחה אקדמאית ולחביב הבחורות, ועובר טרגדיה אישית.
אפשר למצוא בסרט גם דיון פילוסופי על השאלה האם בכלל אפשר להגיע להווה אופטימלי - האם ניתן, למשל, ליצור לקיילי ילדות מאושרת על חשבון אחיה. לא תמצאו פה דיון על שינוי ההיסטוריה "הגדולה".
רק הצגת ההשפעה (המשמעותית מאוד, לפעמים) שיש לשינויים קטנים בעבר על ההווה של שישה אנשים, ופתרון איטי של הפאזל "מה קרה ברגעי השכחה של אוון". ההשפעה של השינויים שאוון עושה על ההווה החדש של הדמויות נובעת כמעט כולה מפסיכולוגיה של דמויות מעורערות נפשית, גם אם חלק מהשינויים שהם עוברים נראים מוגזמים וקשים מעט לסיספונד - הבעיה העיקרית של הסרט. שילוב כל המרכיבים הללו יוצר סרט מעורר מחשבה ולעיתים אף מרתק, גם אם מדי פעם הוא קשה לצפייה.

לקינוח, השחקנים עושים גם הם את עבודתם נאמנה. אשטון קוצ'ר מצליח להשכיח את עברו הקומי כשהוא מגלם אדם הנקרע בין בחירות בלתי אפשריות, ושאר השחקנים מצליחים להעביר באמינות גרסאות שונות- ולפעמים הפוכות לגמרי - של אותה הדמות.
  לפני 16 שנים
   1   
סרטים בקולנוע
משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה, הכפר של ברברה, אהבה בשחקים: מאווריק, תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של FIRE SAGA, נשמה, היית צריך להשאיר, The King Of Staten Island, בלוז ערבי, הזהב של נורמן, קנדימן, גמביט, הכי רחוק שאפשר, הפשע האחרון, וונדר וומן 1984, ארטמיס פאול, בובספוג הסרט: מבצע הצלה, האביר הירוק, הסוד של הנרי פיק, האישה בחלון, המסור: המעגל נסגר, ירושה, מיסי מסתבכת, קפונה, המשלוח, הציור, האלמנה השחורה, לאחר מעשה, לשקר ולגנוב, שקרים מסוכנים, אנטבלום, החיים על פי פרנקי, טיילר רייק: חילוץ, רצח במעגל סגור, תיק קוליני, משפחת וילובי, הסוד: האומץ לחלום, מרדף בשידור חי
בקרוב בקולנוע
רומן גורלי, זהות זרה, קרוז בג'ונגל, אפליקציה סוף, Tenet, מורביוס, פיטר ראביט 2, ניו יורק על הגובה, לגעת בכוכבים, הוילה, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, לזמן את הרוע 3, משפחה ברשת, Magic Arch 3D, קינגס מן: ההתחלה, המכשפות, פוטו אהבה, Halloween Kills, הנצחיים, לא זמן למות, הקרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, באטמן, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,390 סרטים, 2,951 סדרות, 6,991 עונות, 119,321 פרקים, 385,581 אישים, 531,612 משתמשים, 266,991 הודעות, 28,647 ביקורות, 93,397 תמונות, 6,589 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020