סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
The Occupant (2020)
סרט מעניין מאוד שלוקח לקיצוניות את האובססיה של אדם אחד שמצליח לקחת נפילה בחייו ולהפוך אותה למשבר עמוק ומוקצן פי 100. משחק טוב של השחקנים ועלילה מעניינת ומותחת.

7/10
  לפני יומיים
מיראז' (2018)
סרט לא רע בכלל, עוד פנינה ספרדית ועוד בנטפליקס ועוד עם הפרופסור ממשחקי הכס.
סרטים של משחקים בזמן (חזרה בזמן) לא תמיד קלים לצפייה אבל יחסית הסרט הזה זורם, המשחק לא רע והסרט מעניין ולא מטרחן כלא מעט סרטים אחרים, בהחלט שווה צפייה.
  לפני יומיים
החיים למעלה (2018)
מאז "רק אלוהים סולח" לא זוכר שנתקלתי בסרט עם כל כך הרבה יומרות וחשיבות עצמית, אבל לפחות בסרט של ניקולס וינדינג רפן זה היה נדמה כי הוא השקיע מחשבה במסר שמעבר, שאולי מישהו יצליח להבין אותו. כאן? אל אלוהים...מה דני רצתה מאיתנו? למה לדחוף את פטינסון ואת בינוש אל תוך הקלחת הזו? הבמאית הצרפתית המוזרה, שככל הנראה אני לא אמשך לפרויקט נוסף שלה בקרוב, השתמשה בשירותיהם של שחקני העל הללו וגם בשירותיהם של אנדרה בנג'מין (אנדה 3000 מ-outkast) ומיה גות' הצעירה והמבטיחה בשביל למרוח יצירה קולנועית פומפוזית ויומרנית ששוב מוכיחה לי, באופן אישי, שסרטי חלל ומסרים עמומים המתחבאים מאחוריהם פשוט לא עושים לי את זה, באופן אישי ויסלחו לי כל אלו שניסו ולא הצליחו, בסוף הלכתי על הבנאליים, המובנים והקוהרנטיים.

משהו על אסיר בחלל, שמגדל את בתו כנגד כל הסיכויים ומסע בזמן אחורה, קדימה ולאמצע, על מנת לומר משהו לצופים. על בדידות, על מהלכים מעוותים בגיל צעיר אל מול התשלום בהמשך הדרך, קחו את זה לאן שתרצו, רק תייצרו איזו אמירה מהסרט הזה של קלייר דני, שממש היה חשוב לה שתראו חלל, את רוברט פטינסון מתענה ואת עצמכם מחכים שהדרעק הזה ייגמר. זה נראה טוב, מצולם טוב ויש שם שחקנים טובים, שלא מצליחים לסחוב את הסרט הזה, בלי פיתוח עלילתי, בלי פיתוח לדמויות ובלי יותר מדי אמירה ברורה. אם לעשות את זה מרומז, כדאי שתעשי את זה טוב וברור.

הסרט, איך לא? כלל סצנות אלימות מכוונות, סצנות מיניות גראפיות ומוגזמות, כדי שאם לא תזכרו כלום מהעלילה, תוכלו לקחת איתכם משהו "מזעזע" ממנו, אבל באמת שאין כאן שום דבר שהיה צריך לגרום לכך שהמבקרים יתעלפו ממנו, כפי שהיה צפוי, לפחות מעבר לים. פה בארץ לא ראיתי שמישהו אמר משהו טוב מבלי לטנף על הסרט הזה על הדרך, בצורה מרומזת. סרט פסטיבלים קלאסי, שעושה מעצמו הרבה יותר ממה שהוא באמת.


הלאה לאתגר הפסטיבלים הבא...
  לפני 6 ימים
בונז'ור מיאמי (2018)
איזה סרט מחורבן. לא מאמין שבזבזתי עליו את זמני ואת כל האשמה אני תולה בעומאר סיי. הצרפתי החייכן, עם החיוך המקסים והצחוק הכובש היה אמור לסמן וי נוסף על סרט בינוני בכיכובו, מאז שהיה דריס מ"מחוברים לחיים". אז סיי בהחלט עושה את עבודתו נאמנה, אבל התסריט המחורבן של ראשיד בושארב ועבודת הבימוי הדלה שלו הם פשוט מחפירות וגורמות לסרט הבאדיז הזה להיראות רע יותר ממה שהוא חשב שהוא יכול להיות.

"שעת שיא", "השוטר מבוורלי הילס", "בחורים רעים" ו"נשק קטלני" הם רק חלק מהאילנות הגבוהים בהם נתלה הבמאי האלג'יראי, אבל מה שיש לו לעבוד איתו הם השחקן הצרפתי הענק ולואיז גוזמן העגול, שימיו היפים כבר נמצאים הרחק והרבה מאחוריו.

סרט שרוצה להיות קומדיית חברים-שוטרים בלשים חייב שתהיה כימיה משובחת בין שני השחקנים הראשיים, בדיחות פנימיות וחיצוניות שעובדות והיגיון פנימי מינימאלי. אף אחד מאלו לא קיים בסרט שלפחות היה צריך, במינימום להצחיק, אבל גם את זה הוא לא מצליח לעשות וחוץ מכמה חיוכים שמושגים בזכות הפנומן הצרפתי, אי אפשר לציין שום דבר חיובי בסרט הזה.

למחוק מהזיכרון ולעבור הלאה.
  לפני 6 ימים
מועדון הנשים השקופות (2018)
סרט מקסים נוסף, אשר מגיע מצרפת ומתאר בראליסטיות ובלא מעט הומור מקבץ סיפורים של נשים, אשר לא שפר עליהן מזלן והן נאלצות לנדוד מבית מחסה יומי לבית מחסה לילי, ללקט דמי נסיעה, להתקלח במוסד ולקבל הקצבת סבון. עובדות סוציאליות, אשר אחראיות על מעון היום, לוקחות על עצמן משימה שיוצאת מגדר הרגיל עבורן ומנסות לא רק לשקם את הנשים, אשר מחפשות עבודה ולא מוצאות, אלא גם דואגות להן לבית חם ומסגרת, שתאפשר להן להגיע מוכנות לתהליך מציאת העבודה.

מצאתי את עצמי צוחק בקול רם מלא מעט סיטואציות ויש לכך סיבה מרכזית אחת - הצרפתיות של הסרט. ההומור הצרפתי יודע תמיד לדלג באלגנטיות מעבר לסיטואציות קשות ותמיד איכשהו זה עובד. החן, השפה והטקסט השנון והמושחז תמיד יוציא נחרת אושר ואף קצת יותר מכך. הנשים הן כל כך אמיתיות, עד שלא היה לי ברור אם הן שחקניות מקצועיות או טיפוסים שנאספו באקראי ופשוט מגלמות את עצמן ומספרות את סיפורן, כחלק מתסריט כתוב מראש.

קצת לפני או שאפילו במקביל לסרט הזה, יצא סרטם של צמד הבמאים - נקש וטולדנו שהביאו לעולם את "מחוברים לחיים" - שם הסרט היה "יוצאים מן הכלל" והוא סיפר את סיפורם המאוד אמיתי, עד להכעיס, של ילדים בעלי מוגבלויות קשות, שהממסד בוחר להותיר אותם מאחור, זו הייתה מנת ראליזם גדושה ומהולה בהומור ואין ספק, שהסרט הנוכחי מרגיש כמו המקבילה הנשית של סרטם של צמד הבמאי המוצלח ואולי עצם העובדה שראיתי את האחד לפני השני, גרמה לי להעריך את ההוא קצת יותר או להתרגש ממנו קצת יותר, אבל אין הדבר מוריד מאומה מההנאה שלי מהסרט הזה.

קו העלילה הרגיש קצת מבולגן ומבורדק, לעתים. הייתה חוסר קוהרנטיות או שפשוט חוסר עניין בשלבים מסוימים ועם זאת, הראליזם והנושא המרכזי הם אלו שבנו את העלילה והעניין שבה ותוסיפו לכך את התיבול ההומוריסטי וקיבלתם שילוב מנצח, לסרט שלא כדאי לפספס.
  לפני שבועיים
טרולים מסביב לעולם (2020)
מצד אחד, מדובר בסרט לא רע בכלל, הוא מתחיל קצת צולע ומשתפר מדקה לדקה, הרעיון מקורי ויפה, כמובן יש המון מסרים בסרט, המוזיקה מצוינת ויש שלל מדובבים נחמדים שכיף לנסות לזהות את הקולות שלהם אבל מצד שני הוא עדיין לא מספיק טוב כמו סרטים אחרים, אולי בגלל שהוא קלישאתי מידי, אולי בגלל ההתחלה הקצת בעייתית ומשעממת ואולי כי לא כל סרט יכול להיות סרט מדהים.

בסך הכל לא רע 7/10.
  לפני שבועיים
הקיסר נפל על הראש (2000)
סרט מקסים, מצחיק וחמוד, אופטימי ומושלם לצפייה בכל מצב ובכל גיל
  לפני שבועיים
יולי (2018)
פספסתי אותו בקולנוע והנה הוא הגיע ל-yes, רק כדי לומר לי שזה לא היה כל כך נורא שפספסתי אותו על המסך הגדול ושם (בקולנוע) צריך לראות סרטים שהמסך הגדול ייתן דרכם משהו נוסף לצופים. מדובר בסיפור כמעט נדוש, מרוב שהוא צפוי ועם זאת יש בו משהו מקסים, על אף הניסיונות של איסיאר בוליין, במאית הסרט, לבלבל אותנו עם הזמנים ובכלל עם הכוונות של גיבורי הסרט, אי אפשר שלא להישבות בדמות המרכזית ולא משנה כל כך מאיזו תקופה היא מגיעה.

סיפורו של רקדן הבלט - קרלוס אקוסטה, שניכר כי הוא זה שהזין את בילי אליוט, רק במהופך מעט. אקוסטה היה אחד מרקדני הבלט השחורים הראשונים, שעשו ממש מהפכה בעולם המחול. קשה לומר כי זה ניכר בסרט, כיוון שהתסריט והרצף העלילתי מצליחים לבלבל ולהסיח את הדעת, בדיוק להיפך ממה שבמאית של סרט זקוקה לו. באופן אישי, היה לי קשה להתחבר אל הגיבור ואל הדרך שבה הוא הוצג, גם קטעי הבלט, שהתמזגו היטב דווקא בסרט, הוסיפו עוד רובד, אשר באופן אישי לא קסם לי, מעבר להערכתי את האלגנטיות והחינניות בה ניחנו כוכבי ושחקני המשנה של הסרט.

באף שלב לא הרגשתי הזדהות עמוקה וחוצת גבולות עם כוכב הסרט ועל אף גילום דמות אביו למופת, קשה לומר שהרגשתי הזדהות וחיבור לאף אחת מהדמויות. עם זאת, מדובר בסיפור סינדרלה מרתק, שאי אפשר להתעלם מעצם קיומו ומדובר על ניסיון מעניין לשדר את הרעיון דרך סרט שמדלג על זמנים ומדינות בצעדי בלט קלילים. יש פה גם לא מעט צדדים פוליטיים, אשר מציגים את קובה בתור יעד שמצד אחד רוצים לברוח ממנו מרבית יושביו ומהצד השני, יש את התושב החוזר, שלא מוכן לעזוב את מכורתו.

קרלוס אקוסטה מגלם את עצמו היטב, בשלבים בהם הוא מהרהר ממרום גילו על עברו וגם צמד השחקנים שמגלמים אותו בגילאים של ילד ובחור עושים עבודה טובה. זה היה סרט טוב, אבל באף שלב שהוא, הוא לא הרגיש כמו כזה שיכול, רוצה או מסוגל לעשות את הצעד המרהיב כלפי מעלה, כמו זינוקי הריקוד של אקוסטה. סרט שהיה לי נעים לראותו, בוודאי לא היה חובה לצרוך אותו בקולנוע, אבל כן לצפות בו בבית, כיוון שעל אף שהוא לא נותן פולסים רגשיים, מדובר בסרט פשוט מהנה ומעניין.
  לפני שבועיים
פרזיטים (2019)
אז עכשיו אנחנו יודעים מי הבמאי הכי אוברייטד בדרום קוריאה.
אני אוהב סרטים קוריאנים ונחשפתי לתעשייה שלהם לפני שהעולם ידע שהם קיימים - סרטים כמו i saw the devil הם מאסטרפיס. פרזיטים לא.
סרט מוזר מאוד, ללא עלילה אמיתית שאפשר להשען עליה, כלומר אין התפתחות לכיוון מסוים, אין גיבור שאפשר להזדהות איתו.
הסרט התחיל טוב ואז הדרדר למשהו אחר בלתי מובן. אני נשארתי עד הסוף למרות כל נורות האזהרה שנדלקו לי כי אני יודע מתי סרט הולך מהפח אל הפחת, אבל בגלל ההילה סביב הסרט, לא יכלתי לפרוש באמצע.
  לפני שבועיים
רמבו 5 (2019)
רמבו 5 last blood הוא הסרט הכי טוב שנעשה ב2019
ולדעתי גם סרט האקשן הכי טוב שנעשה בעשור האחרון
אנשים פה מתלוננים על התסריט והעלילה, נכון העלילה קלילה
אבל מי קבע שסרט צריך להיות עם טוויסט תמיד??
הסרט אומנם צפוי, אבל עדיין העלילה מרגשת, והסיפור ייחודי,
ויש בו אפילו איכות! הסוף של הסרט... לא זכור מעולם סוף שכזה בסרט אקשן! ועוד משהו שמפריע לי, זה שמשווים את הסרט הזה לעלילה של חטופה, אז בוא נעמיד דברים על דיוקם...
סטאלון היה אמור לעשות את הסרט כבר ב-2007
אז מה זה אומר? שמפיקי הסרט של חטופה לקחו מסטאלון את הרעיון לסרט... מי שלא מאמין שיראה את מאחורי הקלעים של רמבו 4 ויבין על מה אני מדבר.
ודבר נוסף, יש בסרט הזה אקשן מטורף שמדביק את הטוסיק לכסא, וסטאלון פשוט עושה בית ספר לכל כוכב אקשן בהוליווד, בית ספר!
וכמו שאמרתי הסרט אומנם קליל אבל מצמרר והסוף של הסרט - מאוד מאוד מאוד ייחודי!
לסיכום מדובר באחד הסרטים הכי טובים של סטאלון בקריירה! זה הסרט הכי טוב בסדרה, והסרט הזה לוקח בהליכה כל סרט אקשן שנעשה פה בעשור האחרון.
הביקורות הרעות בעולם נעשו בגלל עמדות פוליטיות
ושנאה אישית כלפי סליי.
  לפני 3 שבועות
חמים וטעים (1959)
קלאסיקה. מדהים שאחרי יותר מ 60 שנה הסרט עדיין מצחיק. למרות שהסגנון הוא ישן, הסצינות ארוכות מידי במקרים מסויימים, וגם הצילום לא משהו, מדובר על יצירת מופת שתהיה רלוונטית גם בעוד עשרות שנים קדימה. שיקאגו של 1929, תקופת היובש. שני נגנים צעירים ותפרנים שמופיעים עם תזמורת במועדון לא חוקי שמוסווה כחדר מתים.לאחר פשיטת המשטרה וסגירת המקום, הם נקלעים לזירת פשע שבה המאפיה מחסלת אנשים. לרוע מזלם, עקב היותם עדים, עליהם לנוס על נפשם.אחרי ששמעו בסוכנות שמעסיקה אותם, על כך שלהקת נשים זקוקה לנגניות, הם מתחפשים לנשים ומצטרפים ללהקה בדרכה עם הרכבת לפלורידה.אחד מאמץ את השם ז'זפין והשני את השם דפני. להקת הנשים כוללת הרבה יפהפיות והכוכבת שלהן היא שוגר. בחורה בלונדינית שאוהבת שתייה חריפה וחלומה הוא להתחתן עם בעל עשיר. ז'וזפין ודפני נמצאות במלכוד 22. מצד אחד בתור גברים שמוקפים בנשים יפות הם מתים לממש את גבריותם, אך אם ייחשפו ייזרקו מהלהקה. כשהם מגיעים לבית המלון המפואר בפלורידה, הדברים מקבלים תפנית. ז'וזפין מאמץ לעצמו דמות מקבילה של גבר עשיר כדי לזכות בליבה של שוגר, ודפני מחוזרת על ידי גבר קשיש ועשיר.למרות הקושי שלהם לשחק דמויות נשיות, הם מצליחים לעשות מהלימון לימונדה. אבל, למרות שחשבו שהסכנה מאחוריהם, אנשי המאפיה מגיעים לבית המלון ומתברר שהסיפור עדיין לא נגמר.עכשיו שוב עליהם למצוא דרך כדי להישאר בחיים. ראיתי המון קומדיות שיצאו לאקרנים לאחר הסרט זה, ומעטים מוצלחים כמוהו.המשחק של כל השחקנים הוא נהדר, אבל בעיקר אהבתי את הביצוע של ג'ק למון. קצת פילוסופיה לסיום: הזמן הוא בר חלוף ואנשים מזדקנים והולכים לעולמם, אבל יש דברים שנשארים לנצח. ציון 8.5.
  לפני 3 שבועות
מסיבת הפרידה של ריצ'ארד (2018)
"הפרופסור", שהיה בתחילה "ריצ'ארד אומר שלום" ולבסוף הגיע בתור "מסיבת הפרידה של ריצ'ארד", הוא הזדמנות נוספת של ג'וני דפ לחזור לתודעה של הצופים, אם כי באופן קצת צולע.הוא מגלם את תפקידו של פרופסור באוניברסיטה יוקרתית ומפונפנת, אשר מתבשר בדקה הראשונה של הסרט על היותו חולה ומקבל דיאגנוזה של שנה וחצי עם טיפולים וחצי שנה ללא שום טיפול.

בהינף יד הוא מחליט שהדרך שבה הוא חי את חייו עד כה הייתה שגויה ומסובב את הכל במאה שמונים מעלות ומתחיל סשן של חיי פיצוי. הוא מגלה שאשתו בוגדת בו ומחליט שגם הוא יכול, הוא משחרר את מרבית תלמידי כיתתו, שפחות מתעניינים במה שיש לו להציע ומבטיח להם ציון סביר ומשאיר ליבה של אמיצים, איתם הוא שותה, מעשן ומהרהר על מהות החיים ומאמץ בכיף את העובדה שבתו יוצאת מהארון.

חברו הטוב, פיטר, הוא היחיד שמודע לסוד וכל השאר פשוט מקבלים אותו מחופף לחלוטין. זו קומדיה שחורה, שבמרבית הזמן היא גרוטסקית ואפופה אווירה צינית ועם זאת יש כאן ניסיון להעניק תקווה, באופן קצת מזויף לכל המסלול של הסרט וכמובן שהוא מקנח במלודרמה גדולה ובעצם בשלבים רבים קשה לומר מה הסרט הזה בדיוק רוצה מהצופים. דפ מפגין יכולות די בנאליות ורגילות, טרום תפקידי הכיסוי שלו ושומר על קול נמוך וטון סרקסטי במהלך כל הסרט, כמעט לא מפגין רגשות רבים ורק גורם להרהר בנוגע למתי ימצא את דרכו בחזרה לבמה המרכזית, מעבר לשערוריות הנקשרות לשמו השכם וערב.

בתוך שעה וחצי של סרט, אפשר לשאוב מעט הנאה, כי יש לא מעט חלקים מבדחים בסרט, שמעלים חיוך. זה סרט שכאילו מנסה לגרום לנו להרהר, אבל לא באמת מעמיק, בכדי לגבות את עצמו. דני יוסטון, רון ליווינגסטון, זואי דויטש ורוזמרי דה-וויט לצידו של דפ, בסרט שיעביר לכם את הזמן ובסך הכל לא רע, אבל גם לא יותר מדי טוב.

6.5 ונמתין לג'וני שיחזור להיות Good. או שעדיף שיהיה Very Good.
  לפני 3 שבועות
פרויקט פאוור (2020)
אחרי שצפיתי בטריילר, זה היה נראה כמו אקשן גנרי, שעדיין שווה לבדוק, כי אחרי הכל....מי יכול לומר "לא" ל-ג'.ג.ל ולג'יימי פוקס (בחיזוק של רודריגו סנטורו)? ובאמת לא שללתי על הסף ואפילו הייתי מסוקרן, כי הטריילר נתן את התחושה שיש כאן איזה שהוא ניסיון לייצר משהו דומה לסרט ההוא של בראדלי קופר - "ללא גבולות". ואכן היה מדובר כאן בסיפור קצת דומה והרבה יותר שונה. פוקס ולוויט לא מנסים אפילו להרים את רמת המשחק שלהם מעל הממוצע וגם הסרט עצמו מתאים את עצמו לרמת המשחק שלהם.

זה לא שמישהו מהמשולש הזה רע, פשוט זה לא טוב. לא טוב מדי ולא מעניין יותר מדי, על אף שההתחלה, כרוב ההתחלות, מבטיחה המון, אבל לא מצליחה לספק המשך מבוסס מדי. העלילה פורשת את סיפורו של כדור קסום אחד, שנותן כוחות על לחמש דקות ומופץ ברחבי ניו אורלינס, רבתי ויוצר כאוס מטורף ברחובות ורשימה של אנשים בעלי עניין להפצה אל מול מספר בעלי עניין לחסימת כל הסיפור.

מעבר לכמה אנקדוטות על ניו אורלינס ועל היחס המפלה לשחורים, שעולה כמעט תמיד בכל מקום אפשרי ומנסה לקדם את האג'נדה הבין גזעית, ישנם שלושה גיבורים גנריים שהעלילה לא מצליחה לגרום להזדהות רבה איתם וגם בחלקים מסוימים, שאנחנו אמורים לחוש אמפטיה, זה לא באמת נוגע.

האקשן לא יוצא דופן ולא מרשים באופן מיוחד במינו והסיפור לא מושך או פורץ גבולות ותקרות זכוכית למיניהן. חוויה נטפליקסית טיפוסית, שפשוט משאירה סימן שאלה גדול מעל שירות הסטרימינג המוביל, שמצליח לייצר כל כך הרבה תכנים ביתיים, הנפרשים על פני יריעה של כמה עונות ודווקא באיזור והמקום המתומצת והמרוכז, אין יכולת מצד הפקות המקור של נטפליקס לייצר גם משהו מקורי יותר לצופים, החובבים את האינטנסיביות של סרט קולנוע, הקצר ולעניין.

לא תתעלפו ממנו ואולי תירדמו ממנו, תשכחו תוך חמש הדקות שהוא מעניק לכל אחד ואחת ופשוט תעברו לסרט הבא בתפקיד המקוון שלכם בבית.
  לפני 3 שבועות
אמה. (2020)
לומר שחיכיתי שהדבר הזה יגיע לקולנוע? לא...לא...אבל הוא היה בתכנון וסתם סקרן אותי לצפות בו, אז עשיתי את זה. קצת לפני שמגיע לטלוויזיה, בכל מיני פורמטי VOD למיניהם. והאמת....יש כל מיני סוגים של רעשים שעושים בשביל לתאר איך שהסרט הזה הרגיש עבורי. אחד מהם מתלבש בול לנסות ולומר את שם המשפחה של ביל ניי, רק שצריך להאריך את שם המשפחה שלו בעוד כמה יודים.

אחרי שגם קצת קראתי עליו, כי לא ידעתי יותר מדי על הסיפור והעלילה, זה עזר לי לשפוך קצת אור על השעמומון הבריטי החמוד ומתקתק הזה. מסתבר שהפעם זו גרסה מספר XX לספרה המאוד מפורסם (מודה, לא הכרתי) של ג'יין אוסטן, כאשר המפורסם בהם, עבורי, היה האדפטציה לשנות התשעים - "קלולס", אותו מאוד אהבתי בזמנו ועדיין אוהב וזאת למרות שאני לא ילדה קטנה עם קוקיות ברבי אסופות היטב.

אמה היא, כמו שרבים ינהגו לכנותה במילניום הנוכחי, בוחשת. סוג של לוביסטית עתיקה, שרוצה לכנות את עצמה שדכנית, אבל מעבר לכך היא רכילאית על שמסובבת את מרבית יושבי עיירת ההייבורי (ואין לזה שום קשר לארסנל), היא גרה אצל אביה החרדתי והמטורף קלות ומתרועעת בחוגים החברתיים הגבוהים. יש לה חברה טובה, אותה היא מנסה לשדך או להפריד מכמה גברים ובעצמה אינה מרשה לאף גבר לסדוק את חומות האדישות היחסית שלה לגברים צעירים.

הקומדיה התקופתית הבריטית הזו מתהדרת בחידודי לשון וכל מיני פאנצ'ים ישנוניים, עיצוב תקופתי מרשים מאוד ומשחק סולידי, של מרבית הסגל. זה מוציא אותנו, בתור צופים אובייקטיביים ולא חובבי הסגנון, עם הלשון בחוץ והעיניים נעצמות בשלבים לא מועטים של הסרט. מי שלא בקיא בפרטים העלילתיים ואיבד ריכוז לכמה שלבים, יצטרך לבדוק עם הצופה לידו מי התחיל עם מי ומי סירב למי, כי קצת קשה להתחבר לדמויות ולהילה שסביבן.

אנה טיילור ג'וי בתפקיד לא רע בכלל, אבל גם לא סוחף ויוצא דופן, ביל ניי נפלא, כהרגלו ומעבר להם ישנו סגל אפרורי למדי, שחלקם עושה עבודה טובה יותר וחלקם קצת פחות. הסרט הזה מנומנם לכל אורכו, לא שובה ולא מרשים בעלילה, אבל מדייק בכל כך הרבה אופנים אחרים, כמו המשחק, המבטא, השפה וכמובן הלוקיישנים והביגוד. לקראת סופו, כאשר הקצוות מתחילים להתהדק והעננים מתפזרים להם, יש תחושה חמימה כזו, כאילו שראינו סרט יותר טוב ממה שהוא, אבל בינינו.......אני מעדיף את "קלולס" בכל יום.
  לפני 3 שבועות
הרפתקאות פרסיליה - מלכת המדבר (1994)
החשיבות כאן היא ההקשר הסוציולוגי של הסרט. אחרי שנות ה-80 שסימלו שמרנות, הגיעו שנות ה-90 עם נפילת ברה"מ וחומת ברלין, תהליך הגלובליזציה וההפרטה, כניסת האינטרנט והטלפונים הסלולריים לחיינו והאינדיבידואליזם התחיל לקבל ביטוי משמעותי. כחלק מזה, גם ה"יציאה מהארון" שהיתה אות קין קודם לכן, התחילה לקבל לגיטימציה חברתית. עולם שהיה סגור מבחינות שונות, נפתח. אם בוחנים מקצועית את הסרט, אז ייתכן שהוא פורץ דרך, אבל לא מדובר ביצירת מופת. טרנסג'נדר מבוגר ועוד שני הומואים צעירים שאחד מהם היה נשוי לאישה, עושים את הדרך הארוכה מסידני אוסטרליה לאליס ספרינגס עם אוטובוס. במהלך הדרך הארוכה, הם פוגשים אנשים וחווים חוויות, חלקן מצחיקות וחלקן מאיימות. תוך כדי הן מופיעות עם התלבושות הססגוניות שלהן לצלילי מוזיקה יפה, בעיקר משנות ה-70. האמירה כאן היא ש"אני מי שהוא אני" ואני לא מתבייש במי שאני, ולא אתן לאף אחד לשפוט אותי. בסך הכל מדובר בחוויה יפה וצבעונית, שהעלילה בה היא לא הדבר הכי משמעותי. יש פה גם אלמנט נוסטלגי לרגשנים שביננו, בין היתר בזכות השירים.
  לפני 4 שבועות
צבע מחוץ לחלל (2019)
לא כל כך ברור מה הרעיון של הסרט, אבל גם אם היה רעיון, הביצוע כל כך נוראי, לא מפתיע שניקולאס קייג' בחר לשחק שם.

הסרט בעיקר איטי, לא מפחיד ולא ממש מעניין.

3/10
  לפני 4 שבועות
ויוואריום (2019)
אין תכלית בעליל לסרט! פשוט מרגע לרגע אתה מתחרפן ביחד עם השחקנים ואולי זה התכלית |:
הסרט לא היה שווה את הזמן ב כ ל ל.
  לפני 4 שבועות
אי האשליות (2020)
סרט אימה עם רעיון טוב, ביצוע לא רע ושחקנים סבירים, בהחלט מפתיע לטובה.

חבורה של אנשים מגיעה לאי שאומרים עליו שמגשימים שם את כל הפנטזיות, אבל כמו בחיים וגם בסרטים, לא תמיד מה שביקשנו יוצא טוב כמו שחשבנו שהוא יהיה והחבורה השמחה הופכת לקצת פחות שמחה.

לא מדובר ביצירת מופת ובהחלט לא מתיימר להיות יצירת מופת, אבל אחלה סרט לצפייה.

6.5/10
  לפני חודש
כופר (1996)
ראיתי את הסרט כשהוא היה יחסית חדש וכמעט לא זכרתי כלום חוץ מזה שהוא טוב, גם בצפייה אחרי כנראה בסביבות 20 שנה הוא עדיין מחזיק מעמד, הוא מעניין ומותח, אפילו השחקנים טובים (ולא רק מל גיבסון), בקיצור בהחלט שווה לראות אותו גם היום.

7/10
  לפני חודש
ימים נוראים (2019)
כמו כל יצירה ישראלית ומאוד פוליטית, אי אפשר לקבל את הסרט הזה בשום סוג של שיוויון נפש. איך ומאיפה שלא תהפכו את הסרט הזה, הוא חשוב לתרבות שלנו בתור ישראלים ועם זאת, הוא מונגש היטב וטוב יותר לקהל מסוים, כאשר קהל אחר עשוי לסיים את הצפייה בו במחשבות שונות לחלוטין.

ירון זילברמן כן תמרן את העלילה של הסרט כראות עיניו ואין בכך שום צל של ספק ועם זאת ואם אנחנו סומכים על עצמנו בתור צופים בוגרים ומביני עניין, נוכל לראות מעבר לקלישאות והמסרים הכאילו חבויים. כן, החברה הדתית מצטיירת בתור פגאנית ומוזרה, הרבה יותר ממה שהיא רוצה או צריכה להצטייר, אבל הסרט הזה מגיע לחטט בפצע שעדיין לא נצרב לכדי סגירה, של החברה הישראלית.

וכפצע שכזה, תפקידו להמשיך לשפוך דם לכל עבר ולפגוע בלא מעט קהילות ואושיות. ביבי נתניהו עולה על המוקד של זילברמן וזה בסדר, גם בתקופה הנוכחית, הסרט עדיין יכול להיחשב ככזה שמשמיץ אותו ועם זאת מזהיר מפני אסון שעשוי להתרחש גם מהכיוון ומהצד השני, החברה הדתית חוטפת ובענק וגם זה בסדר, כל עוד האמירה של זילברמן מובנת בערבון מוגבל ומעל הכל, מדובר בסרט עלילתי, דרמטי ומותח, שמנסה להתחקות אחרי השתלשלות אירועים באחד מהרגעים ההיסטוריים המכוננים ביותר שידעה המדינה בעשורים האחרונים ובכלל.

זילברמן מנסה לקלף את הקליפות מעל פני השטח ולהבין את הראש של הרוצח המפורסם בהיסטוריה של ישראל. הוא לא חופר עמוק מדי, אבל בהחלט מתחקה אחרי ההדרדרות המוסרית, אשר דחפה את עמיר לבצע את הרצח הנורא. הסרט עובד, קטעי הארכיון המתמזגים עם סצנות מהסרט נראות נהדר ומעל הכל, הוא מותח, מרתק ומאוד מאוד אפקטיבי, מדביק למסך ופשוט מרגיש כמו סרט שרוצה לזעוק זעקה שצריכה להישמע והיא אכן נשמעת; למרחקים.
  לפני חודש
סרטים בקולנוע
משפחה ברשת, תמיד השטן, לזמן את הרוע 3, השמרטפית מכה שנית, אני חושבת לגמור עם זה, Rogue, ועכשיו כולם ביחד, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, להציל את ההורים, פרויקט פאוור, איוון, האחד והיחיד, הוילה, מחנה הקסם, לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה, הכפר של ברברה, אהבה בשחקים: מאווריק, תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של FIRE SAGA, נשמה, היית צריך להשאיר, The King Of Staten Island, בלוז ערבי, הזהב של נורמן, קנדימן, גמביט, בקי, הכי רחוק שאפשר, הפשע האחרון
בקרוב בקולנוע
אנולה הולמס, Magic Arch 3D, קינגס מן: ההתחלה, יובִּי יציל את האלווין, מוות על הנילוס, המכשפות, פוטו אהבה, Halloween Kills, משפט השבעה משיקגו, רבקה, הנצחיים, לא זמן למות, הקרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, הבאטמן, יחידת המתאבדים, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,419 סרטים, 2,954 סדרות, 6,996 עונות, 119,364 פרקים, 386,806 אישים, 541,352 משתמשים, 267,031 הודעות, 28,686 ביקורות, 93,701 תמונות, 6,621 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020