סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
עיון בביקורותתוצאות 101 - 120 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
פרספוליס (2007)
מודה, לא יצא לי לצפות בסרט הזה המון שנים מכל מיני סיבות ודווקא הסרט הכי פחות טוב של מרג'אן סטראפי ("מארי קירי") הזכיר לי שיש לי עוד חובות צפייה לסרט שעשה ממנה מי שהיא. סטראפי, מנקודת מבטה בתור ילדה צעירה, שמתבגרת לאורך השנים, מספרת כיצד היא ראתה וחוותה הפיכה שלטונית באיראן, חיים במדינה זרה, תחת החשש לשוב לאיראן ולבסוף החזרה למולדתה.

זה סרט שאמנם אורז בתוכו מגוון מסרים פוליטיים ופמיניסטיים, אבל זה לא העיקר ולא הקו המנחה של הסרט. הקו המנחה הוא חייה של סטראפי וכיצד היא עוצבה נוכח התקופה וכיצד היא הושפעה מהאירועים, איזה צד היא לקחה ומתי היה לה טוב יותר וטוב פחות.

משפחתה של סטראפי הייתה משפחה מלומדת וממעמד יחסית גבוה, אשר הקנתה לה חינוך וערכים ועם ארגז הכלים הזה היא הייתה כשירה לשפוט מגיל צעיר את המצב שאליו נקלעה המדינה שלה. האנימציה היא דרך נפלאה להעניק דרור לדימיון ולצד מחזות מאוד מאוד ריאליסטיים, סטראפי נותנת לאנימציה הפשטנית יחסית, את הכוח לצייר תמונה של מה שהתחולל בנפשה, במקביל למצב במדינה שלה.

גרוטסקה מתערבבת עם הומור שחור ועם הומור בכלל, סטראפי מאפשרת לצופים לקבל הצצה על מהלך חייה, דרך דמויות מצוירות, שמציירות לנו את ילדותה והתבגרותה. הסרט אמנם קצר יחסית, אבל החזיק אותי מרותק לסיפור חייה המעניין וכמובן לתובנות הכל כך נכונות שסטראפי מציבה בפנינו הצופים.

במדינה כמו שלנו, שהיא גם נחשבת מדינת אויב לאיראן, חשוב פי כמה לספר שהתושבים האיראנים הם כנראה עם שוחר שלום, שלא מתעניין בגחמות של מנהיגיו, שמוביל חלק מסוים מהמדינה באופן עדרי למדי, על מנת לשלוט בהם בצורה טובה יותר ותמונה זו מהווה גם תמונה מראה עבורי, בתור יהודי שחי במדינת ביביסטן, לגבי איך אנחנו לפעמים משתקפים מבפנים כלפי חוץ ולהפך.

סרט חשוב. מעניין, שעשוי נהדר ומסופר נפלא וגם דרך אנימציה שמנסה להיות סוג של דרך לספר את הסיפור, מבלי לנסות למשוך את הצופה לטכנולוגיה וויזואלית, אלא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. אני ראיתי את הגרסה המדובבת לאנגלית (עם שון פן וקת'רין דנב) והבנתי כי הגרסה המרכזית היא דיבוב צרפתי, מה שחיזק אצלי את השאלה - למה לא בשפת האם והמקור?

בכל מקרה, לא לפספס.
  לפני 5 חודשים
קופסת הציפורים (2018)
נכון, "מקום שקט" יצא כחצי שנה לפניו ונכון, שהחלוקה לחובבי הסרט הזה הולכת בין אוהבים ושונאים, אבל "קופסת הציפורים" הוא פשוט נפלא, גם אם הוא סובל מלא מעט בעיות, שפשוט מטושטשות בצורה מסוימת מהמסך, נוכח העובדה שהסרט הזה ממגנט ולא מאפשר לצופה לקחת רגע אחד להתחיל לחשב את הבעיות וכמה אפשר היה לשפר אותן.

התיישבתי לצפות בסרט הזה בסביבות השעה 00:00 בליל אמש ואמרתי לעצמי שאני אצפה בחצי שעה או שעה ואז למיטה.....שעתיים מאוחר יותר, כמעט בלי עצירות. סיימתי.
היה טוב. מותח, מרתק והפלאפון לא היה בקרבת מקום בכלל (רק אולי בשביל להגביר ולהנמיך את הווליום). מה זה אומר מבחינת הסרט? עשה את העבודה שלו ומצוין. אי אפשר היה לעזוב אותו ומבחינתי זה ניצחון ענק לסרט.

כן, יש שם המון עובדות שלא היו יכולות להתקיים במציאות, אבל במיוחד בעידן שמרגיש קצת כאילו נכרת מתוך תסריט בלהות, פוסט אפוקליפסה היא מנת חלקנו וקונספט מסוג זה שובה, גם אם פוספס באופן אישי, במשך כמעט שנה.

חסר עוד קוף אחד בשביל שאפשר יהיה להשלים את התמונה - לא מדבר ("מקום שקט"), לא רואה ("קופסת הציפורים") ורק ההוא שלא שומע עוד לא הגיע (אלא אם כן שכחתי או פספסתי משהו...מוזמנים לתזכר אותי...) ואכן הסרט הזה משתייך לז'אנר מתח-אימה (ממש מעט) פוסט אפוקליפטי המבוסס על אחד מהחושים וזה יוצר עניין גדול, מתח ומשיכה חזקה לסרט.

בולוק מגלמת את מלורי, אישה שמנסה להעביר את ילדיה לאורך נהר, על מנת להגיע לגאולה בעידן שבו מבט בישות מסוימת גורמת לבן אדם להתאבד. נשמע מטומטם? אולי, עובד? בטח. הסרט מתחיל בנקודה הקרובה לסיומו ואז חוזר לאחור בזמן, בשביל ללמד על המסע שעברה דמותה של בולוק, בכדי להגיע לאן שהיא הגיעה...

חורים בעלילה? כן, דמויות שכמעט ולא מתפתחות - נכון מאוד (ועדיין זה סוג של אימה, דמויות כמעט ולא מתפתחות, אם משמידים את רובן בזו אחר זו) ועלילה שמרביתה ידועה מראש. כן! אז למה בעצם זה כל כך טוב?

אולי בגלל שאין רגע לנוח, אולי בגלל שמדובר בסרט שכמו "מקום שקט" שם את המשפחה על המוקד, החרדות מאיומים לא מוכרים וכאלו שאי אפשר להתמודד איתם ואולי אנחנו הולכים אליהם עם עיניים עצומות, באופן כמעט מודע, בשביל לשרוד. הסרט הזה מעורר המון רגשות, המון מתח והוא בכלל סרט שאי אפשר לוותר עליו, לחובבי הז'אנר וחובבי סנדרה בולוק שמפליאה במשחק נהדר, גם אם לעיתים קבוע ובנאלי - היא נהדרת.

לצידה של בולוק קאסט עצום שכולל את ג'ון מלקוביץ', טראוונטה רודס ("אור ירח"), שרה פולסון ("אימה אמריקאית"), דניאל מקדונלד ("פאטי קייקס"), רוזה סלזאר "אליטה: מלאך קרב"), ליל רל האוורי ("תברח") וטום הולנדר ("שודדי הקאריביים: סוף העולם") - כולם בתפקידים קטנים כאלו ואחרים ומהווים צוות משלים מצוין, גם אם כזה שלעיתים מרגיש גנרי מדי, התוצאה הסופית לא משתנה.

מומלץ לא לפספס את הסרט הזה. הוא יצר הייפ, הקים לעצמו המון אוהבים ושונאים, אבל הוא באמת סרט טוב, שפשוט שווה לראות.
7.5
  לפני 5 חודשים
סיפורים מפחידים שמספרים בחשיכה (2019)
עם שם ארוך כמו של הסרט הזה, לא יכולתי לוותר על בדיקת העניין. החיבה של במאים ויוצרים קולנועיים לסיפורי אימה, ששמים במרכזם חבורת ילדים דחויים, הפכה להיות התעסקות מרכזית בשנים האחרונות בז'אנר. גם הסרט הזה מרגיש בכל כך הרבה שלבים כמו IT שנותר רק לתהות בנוגע למקוריות שלו. דווקא הסרט הזה מתבסס על ספר, בעל אותו השם ומרחיב את הסיפור של הספר בהצלחה מרובה.

סטלה וחבריה החנונים פוגשים עוד אאוטסיידר וחוברים לטיול בבית רדוף וישן, שטומן בחובו ספר וסיפור מפחיד, שכמובן יחזור לרדוף אותם בהמשך. אנדרה אוברדל (״צייד הטרולים״, ״הנתיחה של האלמונית״) מלקט מספר סוגים של מפלצות, ממש כמו ב-IT, אשר מייצגות את פחדיהם של הילדים ומייצר חוט מקשר בין כולן, על מנת לא ליצור סתם אסופה גנרית של הפחדות ולמרות לא מעט ביקורות שטענו שהסרט כושל בלהפחיד, הבמאי הנורווגי בונה את המתח היטב ומעיק מאוד על הנשמה, עד שהוא מוציא הכל החוצה.

זה עובד הרבה יותר טוב בתחילת ואמצע הסרט ולקראת הסוף קצת נשחק, אבל הסיפור וקטעי ההפחדה, בסך הכל משביעי רצון ומצאתי את עצמי לא פעם מתכווץ עד הרגע שלו אני מצפה להיבהל במידת מה. סיפור עלילתו של הסרט גם כן מוצלח למדי וגם הסאבטקסט שלו, על ניקסון ושליחת טובי הילדים של אמריקה למלחמת וויטנאם עובד במידת מה.

יש לסרט הזה גם איכויות וגם תפניות עלילתיות המזכירות איזה מיקס שבין עלילת "הצלצול" לזו של "זה" וקאסט מוצלח למדי, המיוצג על ידי דין נוריס ("שובר שורות") וגיל בלאוס ("אלי מקביל" ו"חומות של תקווה") שמעטרים את הקאסט בחלק המבוגר שלו ואילו זואי מרגרט קולטי שכבר הוכיחה את יכולות המשחק שלה בזמן הקצר בתור שחקנית ("תמונה משפחתית" ו"סקין" הארוך) מובילה קאסט צעיר ומוצלח (בעיקר גבריאל ראש) לסרט עבור בני נוער ולא רק. כנראה שלא תפחדו ממש הרבה, אבל תקבלו בידור טוב למשך שעה וארבעים ומה צריך יותר מזה? בינינו.....
  לפני 5 חודשים
שחק אותה שוטר 2 (2016)
וואו! סוף סוף סרט קומדיה איכותי. ראיתי את הסרט רק עכשיו, 4 שנים אחרי שיצא.. ונהנתי מכל רגע. השילוב בין אייס קיוב לקווין הארט פשוט מושלם. לא הפסקתי לצחוק והלוואי וכל סרטי הקומדיה יהיו כך. אפשר לומר שהעלילה היא קצת בנאלית אבל הקומדיה האיכותית של הסרט לגמרי עושה את העבודה. 10/10. חייב לציין רק שהיה מיותר מאוד האובר מיניות שהכניסו לסרט בכח, בקטעים שזה היה לצורך הקומדיה כמו במכון יופי זה היה מדויק, במקרים האחרים פחות.
  לפני 5 חודשים
תיק 39 (2009)
תמיד נחמד להיתקל בסרטי אימה / מתח מהעבר שעדיין לא ראיתי והם גם טובים.
הסרט לא כל כך מפתיע לדעתי אבל עדיין מצליח לסקרן ולמתוח את הצופה, זלווגר לא רעה בכלל וגם הילדה עצמה ג'ודל פרלנד משחקת טוב (כבר מתחילה להיות מקושרת ללא מעט סרטי אימה כמו האיש הגבוה וסיילנט היל)

הסרט עצמו לא מכיל יותר מידי מקרי אימה והוא בעיקר מותחן, אבל כזה שלגמרי כדאי לראות.

7/10
  לפני 6 חודשים
רמבו 5 (2019)
לא באתי לסרט הזה עם הרבה ציפיות ובכל זאת הוא הצליח לאכזב, אם האקשן עוד סביר כמעט כל השאר לא, הסיפור כל כך גנרי וזועק חוסר מקוריות שרמבו היה צריך לחסל אותו במכות, הטקסטים מגוחכים בטירוף וחלק מהשחקנים נכשלים גם בגלל הטקסטים הקלישאתיים והחבוטים וגם בגלל שהם לא באמת שחקנים טובים (חוץ מסטאלון כמובן) וזה כל כך חבל כי אפשר היה לתת כל כך הרבה יותר, קצת יותר להשקיע בתסריט, להביא קצת שחקנים טובים יותר שיצטרפו לסטאלון, טוויסט קטן בעלילה או אפילו רע שהוא קצת יותר מדמות גנרית.

אין עומק, אין עלילה, אין שפה...קשה קשה...

5/10 ולא מעט מהניקוד הוא בזכות זה שהסרט קצר ולא ולמעט ה-15 דקות הראשונות אין בו יותר מידי קטעים נמרחים.



  לפני 6 חודשים
רמבו 5 (2019)
בשנה שבה רמבו והטרמינייטור חוזרים לאקרנים....טיפה אחר כך תגיע הקורונה ותנסה לאתגר אותנו עוד קצת. רציתי להתעלם מכל המסביב ובגדול היה לי גוד טיים עם הסרט הזה, אבל הבעיה שזה היה יותר בקטע של צחוקים והגעלות. אם פעם רמבו היה דמות ייחודית שמייצגת את העולמות שקרסו לאחר השיבה מווייטנאם, הרי שעכשיו הוא הפך להיות שלוחה של "חטופה" והציג אפס גדול ושמנמן ליד המקוריות והמוטיבציה.

לא עוד לוחם מקולקל שבודק את נפשו ונשמתו אל מול קולות המלחמה, הקוראים לו לחזור בכל פעם מחדש, כי אם דוד מבוגר שיוצא למסע נקמה ואפילו מסע נקמה חפוז למדי, שאם היו חותכים את הסיקוונסים המביכים של גיבורת המשנה, הרי שהיינו נותרים עם שעה של סרט, שכוללת פיקים של דרמה אל מול פיקים של טבח מתבקש, כחלק מרידוד דמותו של ג'ון רמבו, בהמשך לכל סרט המשך שהיה לו אי פעם.

שליש סרט של הכנות מטופשות ועוד משהו באמצע שמכין את הקרקע ואז....פתאום חמישים דקות עברו ואתה הולך ומבין שלא נשאר יותר מדי זמן למערכה האחרונה והמכריעה, אבל כאשר היא מגיעה...זה סרט סלאשרים מהאלימים שראיתם ואין סוף טוב לאנטגוניסט. רמבו היה גיבור חשוב וסילבסטר סטאלון הצליח למתג את עצמו באייטיז והניינטיז בתור אחד מגיבורי הפעולה הגדולים בהיסטוריה והוא אפילו מצליח להמשיך ולתחזק את עצמו בתור כוכב סרטי אקשן מינוריים עד מיותרים בשנים האחרונות ולצידם מצליח למשוך את המותגים עליהם ביסס את שמו, מבלי לבייש - רוקי וקריד היו נפלאים והציגו את יכולות הדרמה של האיש, רמבו...הקודם היה טוב יותר וגם זה לא גרוע בצורה מחפירה, אבל הוא נותר סתם בינוני מינוס שממהר לסגור סיפור וזה טוב ורע....

טוב, כי זה נגמר מהר, כמו להוריד פלסטר ורע, בגלל שזה נגמר מהר מדי.....אפס פיתוח דמויות משנה, דחיסה עלילתית וחסרת היגיון ובאמת כתיבה מרושלת לחלוטין של תסריט שנסמך על מלמולים סטאלוניים מול האויב שמעבר לגבול של טראמפ. פעם היה אויב ברור של כל ארצות הברית, הפעם.....קצת פחות פוליטקלי קורקט והרבה יותר אלים, הרבה הרבה יותר........חסר ומשולל היגיון וכן, זה לא באמת רמבו, מלבד השחיטה והמאצ'ואיזם (שדווקא התרכך), הוא איבד את הנשמה והדרך ודווקא אחרי שבמרבית ההמשכונים הוא הצליח לסחוב...ולתת קצת אקסטרא חדשה - הפעם זה לא הסיפור ואולי ייטיב הסילבסטר ויסגור את הבאסטה הזו וינסה להמציא את עצמו מחדש, בסרטים שאינם מזוהים עם דמויות קלאסיות שלו.

הסרט הזה אמור להיות מכוון למעריצים מבוגרים למדי, כאלו שגדלו או בגרו לצד הסרטים, אבל הוא מנסה להכניס כל מיני אלמנטים שיפנו אל הדור הצעיר ואולי חבל מאוד שכך.
5.5 ונצפה לראות את סליי מתפתח, בשלהי שנות השבעים שלו, למשהו חדש, אם זה בכלל אפשרי...
  לפני 6 חודשים
דיוקן של נערה עולה באש (2019)
לא ידעתי מה אני עומד בדיוק למצוא בסרט הזה והאמת...טוב שכך. ראיתי שעדת המבקרים הארצית והעולמית הרטיבה, קראתי מה היה לכולם (או לרובם) לומר ונשארתי עם הדעה הפרטית שלי, שמדובר בסרט נפלא, מבחינה וויזואלית ועלילתית. הוא לא מיועד לכל צופה, לא כולם אוהבים את סוג הקולנוע הזה, אבל מי שכן......בהחלט ימצא את עצמו מתמסר לשעתיים שלמות, בחסותן של שתי נערות וחצי.

אפשר להאמין לעיתים, שמאי הנשים הזה תצמחנה האמזנות הבאות, אבל מדובר בקצב אחר לחלוטין, סיפורים שונים ובעיקר מקום מפלט מעולם גברי, לוחץ ודוחק. ולריה גולינו (לנצח תיזכר בתור זוגתו של טום קרוז מ"איש הגשם") היא אם לבת צעירה ויפיפייה בשם אלואיז, אותה היא רוצה לשאת לבחור אמיד מאיטליה ומכיוון שאין הוא יכול לעמוד על טבעה (=יופייה), נדרשת תמונה.

מכיוון שבשנת 1770 מצלמות סלפי והודעות וואטסאפ עדיין היו בגדר חלום רחוק, הולכים על דיוקן. רק שאת הדיוקן צריך לצייר במשך כמה ימים והאחרון שעשה בייביסיטר לנערה המצוירת, כשל כישלון קולוסאלי והעביר את השרביט הלאה, למריאן הצעירה גם כן והיא בת של צייר נודע לשעבר וזוכה להזדמנות בעולם הגברי, לייצר את עבודתה בעצמה ולצייר את הדיוקן של אלואיז.

מריאן מצטרפת בתור בת לוויתה של אלואיז ומהר מאוד הקשר מתהדק והן מוצאות את עצמן במספר סיטואציות, שלא העלו על דימיונן, שאחת מהן כואבת במיוחד ודווקא קשורה לעוזרת הצעירה, אשר מתגוררת איתן ומשרתת את צמד הבנות.

זהו סרט פמיניסטי, עמוס בשלל מסרי ניגוח לעולם הגברי וחיזוק העולם הנשי, אבל מעל הכל הוא סרט יפיפייה, מדויק, שפשוט עשוי בצורה מעוררת התפעלות על ידי סלין סיאמה, הבמאית הצעירה שהייתה עד לא מזמן בת זוגתה של אדל האנל (המגלמת את אלואיז). סיאמה, בת הארבעים, בסרטה הרביעי בסך הכל, מפגינה כישורים יוצאי דופן, כאשר היא מצליחה לפנות לכמה פלחים של הקהל, על מנת לאחד תחת קונספט עלילתי ובמקביל גם לאחד תחת טיב הכלים שיוצרים יצירה מהפנטת מבחינה וויזואלית-רגשית.

זה סרט שלוקח את הזמן שלו בשביל לבנות את העלילה, אתם תקבלו לא מעט זמן מסך של בד הקנבס ושל נגיעות קטנות, לחישות ואפס תווים מוזיקליים וגם אפס גברים על האי, בו מתרחשת העלילה של הסרט, כאשר הם רק מקיפים את האזור ו"שומרים" על הנערות, לבצע את כל העולה על רוחן.

נעמי מרלאן מגלמת את מריאן ואדל הנל את אלואיז, שתיהן בעלות יופי מהמם ומשכר וגם עם איכויות משחק יוצאות מן הכלל והן פשוט מרימות את הסרט, דרך מבטים, חיוכים ושאר מחוות. גולינו בתפקיד קטן מכדי שנצטרך לזכור אותה. לואנה באז'רמי בתפקיד סופי, העוזרת, תורמת את חלקה ומדובר בסרט שכאמור לא כולם ישרדו אותו במלואו, אבל מי שכן - הולך לקראת חוויה מרתקת ונפלאה.
  לפני 6 חודשים
אגדות מורטל קומבט: נקמתו של סקורפיון (2020)
מאז הסרט ההיסטורי של "מורטל קומבט", אי שם משנות התשעים (1995 ליתר דיוק) מבצבצים פה ושם כל מיני חידושים, סדרות מיניאטוריות וסרט המשך או כאלה המתיימרים להיות כאלו. אני לא באמת מצליח לעקוב אחרי כל הניסיונות למחזר ולשחזר את ההצלחה היחסית שחוויתי עם הסרט ההוא, אבל אם כבר אפשר למצוא משהו זמין עכשיו, אז למה לא?

הסרט אומנם קרוי על שמו של סקורפיון ונקמתו, אבל התוכן הוא סוג של חידוש לסרט ההוא משנת 1995 עם כל מיני תוספות ושינויים עלילתיים. סקורפיון מאבד את כל מה שיש לו בתחילת הסרט ומה טוב יותר מאשר העובדה הזו בשביל לנסות ולחפור את דרכו אל מחוץ השאול אל פני האדמה, על מנת לנסות ולהשיב לעצמו את מה שאיבד דרך נקמה ברוטאלית ואלימה.

לאחר אקספוזיציה מדממת וסופר אלימה, הסרט עולה על פסי הרכבת של שאר גיבורי מורטל קומבט, המקובצים על ידי ריידן ובכדי להגן על תושבי כדור הארץ מסיפוח לממלכה המרושעת של שואו קאן, בניהולו המרושע של שאנג טסונג. מעורבתו של סקורפיון הולכת ופוחתת באופן משמעותי, לאחר שג'וני קייג', סוניה וליו קאנג נכנסים פנימה, אבל יש עליו דגש, בכדי להראות בכל מקרה שזה סוג של סרט שהוא הכוכב שלו - והוא לא כל כך, כאמור, חוץ מדקות הפתיחה.

הסרט מציג אלימות גראפית ברמה אחרת, מסרטי אנימציה שהורגלתם אליהם, אבל די מיישר קו עם האלימות שעל פיה הושתת הסרט והכוונה היא למשחק ההוא...שהפציע אי שם בשנת 1992 ומאז הלך, התפתח וגדל לכדי עוד ועוד משחקים, סרטים וסדרות, בעודו מסרב להחזיר את המפתחות ולהיעלם מהמפה גם עבור דור ילדינו (ונראה איך נגיב בתור הורים לכך שהילדים משחקים בדבר הזה).

אישית, נהניתי והתחברתי לאנימציה הנהדרת (אנימה), לדמויות ששואבות ישירות את האופי שלהן מזה של המשחק ואפילו מהעלילה המחורטטת, שברובה היא כמובן פרי המצאת היוצרים, אבל משתדלת להישאר נאמנה, בצורה מסוימת, לזו של הסרט הראשון. מי שאוהב את מורטל קומבט ואת סוג האנימציה המדובר, יהנה לגמרי מהסרט האלים הזה.
  לפני 6 חודשים
אל קמינו: שובר שורות - הסרט (2019)
מאז אוקטובר מדגדג לי לראות את הסרט, כאשר הוא עלה בנטפליקס...אבל לא יצא, לא הרגשתי מוכן ועוד שלל תירוצים הרחיקו אותי מלגעת בדבר הזה.

האמת, גם קדושת הסדרה הייתה על הפרק, אבל כאשר חושבים על זה, יוצרי "שובר שורות" כבר ניסו להתגרות במזלם ויצא להם "סמוך על סול" המופתי, שעדיין ממשיך לרוץ ובהצלחה מרובה, אז למה לא בעצם? עשיתי הכנה קצרה עם איזה שני Recaps על הסדרה וייעודית עבור הסרט וניגשתי למלאכה, רק בשביל לראות שלא באמת הייתי צריך יותר מדי עבודת הכנה לסרט.

אין לי צורך לספיילר, חוץ מלומר שמדובר ביופי של זוג פרקים בפוטנציאל הזמן שלהם, שממשיכים את סיפורו של ג'סי פינקמן לאחר שברח לעתיד ורוד יותר ובתום הסדרה. הכל נגמר ופינקמן עצמו, שלא היה אמור לחיות לאחר העונה הראשונה והפך לאחד הגורמים לצפות בה, עם הזמן, לא קיבל מספיק זמן מסך עם תום הסדרה, לאור העובדה שוולט נגס במרבית הזמן של שניהם גם יחד.

הסרט הזה ממלא את כמעט השעתיים שלו בלא מעט פלאשבקים והתפתחות עלילתית מפוצלת, שבגדול נועדה להבטיח את עתידו, כפי שקיווינו שיקרה. אפשר לעשות עבודת הכנה מוקדמת, על מנת למלא מעט את החללים שנוצרו בחסות הזמן שעבר, אבל האמת....לא כזה חובה, למי שיש לו עוד טיפה זיכרון מסוים מהסדרה עצמה.

ישנה בעייתיות מסוימת בהצגת הפלאשבקים, כאשר מדובר בזמן שחלף ושינה את צורתם הפיזית של גיבוריו, אבל אם כבר כל כך התגעגנו, לא נוותר קצת ל-וינס גיליגאן על חיפוף כזה או אחר? לחובבי ומעריצי הסדרה, מדובר בפינוק וממתק נפלא, גם אם עבר לא מעט זמן מתום הסדרה (שש שנים בסך הכל, לא הרבה זמן, אבל מספיק זמן).

לאהרון פול, שהיה נהדר גם בעונה השלישית של "ווסטוורלד" וצריך לפעמים קצת בעיטה למעלה, על מנת להחזיר את עצמו לתודעה, זוהי הזדמנות נפלאה לרענן את הזיכרון הקולקטיבי של צופי הסדרה ולהשיב את עצמו לתודעה, בתקופה שלפני הקורונה. תענוג גדול לראות, להיזכר ופשוט להתמסר לעוד שעתיים של פינקמן ו(קצת)שות'.

אז על סול גודמן מסמנים "וי" להארכת תקופת כהונתו וגם על מייק וגאס, בתכלס. ג'סי מקבל Closer ועכשיו נותר רק לנחש את מי גיליגאן ירצה להשיב כעת מהנפתלין או לבצע ביקור קצר או ארוך מהדמויות שהסדרה המקורית יכולה להציע.

לחובבי הסדרה - תהנו. 7.5 ויופי של סרט.
  לפני 6 חודשים
מלחמת הכוכבים: פרק 3 - נקמת הסית' (2005)
סרט טוב
האפקטים טובים יותר מה הסרט הקודם,
הדמויות טובות יותר וכל דבר טוב יותר מהפרק הקודם.
אני הייתי שם לו 14 כי לדעתי הסרט הזה טרגי במיוחד.
  לפני 6 חודשים
לאלף מוסטנג (2019)
סיפור יוצא דופן ופחות מוכר שקשור לשיטת טיפול במסגרת תכנית לשיקום אסירים בארה"ב. רומן קולמן הוא אסיר קשוח ושתקן שמאחורי הכסות שלו מסתתרת נפש עדינה. הוא נבחר לעבור שיקום בחוות סוסי פרא שנמצאת בסמוך לכלא, תחת מנהל קשיש שהוא בעצמו אדם לא קל. המטרה שם היא לאלף את הסוסים ולמכור אותם במכירה פומבית. רומן מזהה בסוס בו הוא מטפל מאפיינים דומים לאלו שלו, בעיקר בכל מה שקשור לנירגנות ולכעס. על רקע ביקוריה של ביתו בכלא, אנו נחשפים להיפתחות שלו וליכולת שלו להביע אמפתיה, והכל בזכות הקשר המיוחד שנוצר בין רומן לבין הסוס. קשר בין אדם לחיות הוא תמיד דבר שעושה משהו בבטן. סרט איטי וקצר יחסית ששווה צפייה.
  לפני 6 חודשים
אנטמן והצרעה (2018)
סרט בסדר
  לפני 6 חודשים
האביר האפל (2008)
שמעתי אינסוף שבחים על הסרט, הוא ממוקם במקום הרביעי(!!) ב-IMDB ושבר קופות ועדיין לא התרשמתי בכלל מהסרט. הדמות של הג'וקר כמובן גאונית, אבל מבחינתי העלילה לא מרהיבה ובטח שלא גאונית או מתקרבת לזה ומה גם שהשנאה הכי גדולה שלי בסרטים מהסוג הזה היא ההתחמקות הלא הגיונית ממליון אנשים שמכוונים עלייך אקדח (גם הג'וקר וגם באטמן). ציון 6/10 כי זה העביר לי את הזמן בסבבה, לא יותר מזה.
  לפני 6 חודשים
השקט (2018)
סרט מתח עוצמתי ביותר. פועל על אותו הרעיון של הסרט "מקום שקט", שבו יצורים מסוכנים מגיעים והורגים אנשים על פי שמיעה. ההבדל בין הסרט הזה לבין "מקום שקט" הוא לגמרי העומק שהוסיפו כאן: קודם כל שחקנים מעולים, תסריט מצוין, מציאות אפוקליפטית ודרמות שלא נגמרות. מצחיק לומר שאין רגע של שקט בסרט, אין רגע אחד ללא מתח. ממליץ מאוד לראות את הסרט וללא ספק מחכה לסרט המשך (במידה ויהיה, מקווה) טיפה התבאסתי מהסוף שהיה מאוד קצר וקליל לטעמי, אני חושב שהיה צריך להיות יותר עוצמתי ומרגש אבל זה לא מוריד משעה וחצי של מתח וטירוף. ד"א למי שלא שם לב, מירנדה אוטו (אאווין משר הטבעות) משחקת בסרט.
  לפני 6 חודשים
מידסומר (2019)
ראשית כל אפתח שבמקרה של שני סרטי האימה של ארי אסטר הייתי די קלולס, בכל הנוגע לאינפורמציה בנוגע לסרטים. ככה נהניתי מ"תורשתי" (ואף כתבתי עליו ביקורת מורחבת - https://www.sratim.co.il/viewnews.php?id=2536) ולמרות שהיה די בלתי אפשרי להתחמק מההייפ המטורף סביב הסרט הזה, הצלחתי לחמוק בין הטיפות. לא לקרוא (חוץ מכותרות), לא לשמוע ולא לראות....עד ש..עד שקורונה ונשארתי לבד בבית יום שלם והתחלתי בצהריים, סיימתי בשעת לילה.

ארי אסטר הוא תופעה, שייצרה שני סרטי קולנוע שמקבלים מעמד של פולחניים ושנויים במחלוקת במהירות מסחררת. "תורשתי" נכנס לקרביים ולפחדים העמוקים ביותר בלב והנשמה והסרט הזה....הוא, הוא....הוא משהו. אי אפשר להצביע עליו בדיוק ולומר באופן מובהק מה היתרונות ומה החסרונות, בצורה שלא תשתמע לשני פנים.

כלומר, היתרונות דווקא ברורים באור השמש השוודית, אבל החסרונות, מעורפלים משהו....זה סרט שמתיימר להיות סוג של אימה, אבל בתוך הז'אנר של האימה הוא טובע בין כאלו שרוצים להבהיל אותנו, להגעיל אותנו ולגרום לנו לשבת מוכנים לקפיצה הבאה. כאן זה משהו אחר, כי אם תחכו לאיזה קליימקס משוגע שכולל הבהלות והקפצות, תעברו הלאה, זה יצור כלאיים מעניין ומרתק, שמה שלא יאמרו עליו, אי אפשר להישאר אדישים אליו.

פתיחה של שעה שלמה ואינספור גישושים עד להגעה לאיזה שהוא תכלס והתכלס הזה נגמר לי בצהריים. עצרתי לענייני הילדים והמתנתי בסבלנות עד שכל הבית יעבור למצב דממה בשביל לראות את ההמשך ואיך שלחצתי play - בום, טראח! מה קרה? לא אגלה, כי ספויילר ענק יצוץ לו, אבל מה שחשוב הוא שהסרט מעלה הילוך ומתיימר לתת מענה לכל מחפשי הזוועות והוא עושה זאת בצורה הכי, הכי, הכי גראפית שאפשר.

טיול של חברים לשוודיה, חברה של אחד מהם משתחלת פנימה והמשך הסרט הוא טיפול בשוק, טיפול ליחסים, טיפול לאבל ובעיקר שינוי וכיפוף כמה מחוקי הז'אנר הקלאסי והמקובל כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. סרט אימה באור יום שוודי?! מי שמע על דבר כזה? מסתבר שדווקא היה אחד כזה, עם אותו שם ועם התפתחות עלילתית זהה, אבל אסטר אורג, תופר ומחבר קצת אלמנטים מכל מיני ז'אנרים ויוצר יצירה יפיפייה, עוכרת שלווה ומרתקת, שאפילו הייתה אמורה להיות ארוכה יותר, אבל כמעט שלוש שעות לא היו מקובלות אצל המפיצים והוא נאלץ לקצר את כל העסק לשעתיים וחצי (קצת פחות בתכלס).

זה סרט שמתמקד ב-state of mind של בחורה ואלו שסביבה, החוויות שהיא חווה שהופכים בשלב מסוים למטאפיזיים ומאבדים קשר למציאות ואז מחברים אותה חזרה לשם. סינמטוגרפיה משכרת ומשחק יוצא דופן של פלורנס פיו - כוכבת על שרק מתחילה לבקוע מהגולם שלה וג'ק ריינור, שכל הסרט הזכיר לי גרסה רזה של סת' רוגן, בתפקיד עציץ אדיש ודושבאגי במיוחד. וויל פולטר הוא קישוט נהדר ואתנחתא קומית מופלאה והצוות, ההתמסרות והסרט הייחודי הזה מוכיחים שלמרות שאסטר חטא בזמן ארוך ואיבד המון המון אמינות בכל הנוגע לאימה קלאסית (זה יותר סוג של זוועתון, במלוא מובן הזוועה), מחזיר לסרט הרבה הרבה הרבה הרבה פסיכולוגיה, עומקים ורבדים, דרך מטאפורות ושלל מסרים תת הכרתיים והכרתיים, שצריך לשבת ולתת להשפעה של הסם הזה לפוג בשביל להתחיל ללקט אותם.

זו לא יצירה מושלמת, אבל היא ראויה כל כך לצפייה נוספת והבנה של עוד ועוד עומקים, אין לי מושג אם זה יקרה בגלגול הזה, אבל אסטר סטר לי ולרבים אחרים בפרצוף ברגע שהוא כתב וביים את פרי דימיונו וזה חתיכת דימיון עשיר ומשובח.
  לפני 6 חודשים
אחים חורגים (2008)
גרוע ביותר. משלם כסף למי שמצליח להעלות אפילו גיחוך מהסרט העלוב הזה. בזבוז זמן מוחלט.
  לפני 6 חודשים
האיש שהרג את דון קישוט (2018)
אדם דרייבר הורסטילי בוחר עוד תפקיד מעניין ומאתגר, בתור במאי פרסומות מבריק, שחוזר לסוג של כור מחצבתו, כאשר הוא מצלם פרויקט חדש בספרד, על דון קישוט. סרט הסטודנטים שלו עסק בדון קישוט והוא שב בעצם לעיירה הספרדית המרוחקת שאירחה אותו לפני עשור, בתור סטודנט צעיר ומלא תשוקה.

כעת הוא מנותק, מרוחק, עובד עבור תאבי בצע וגם טיפה שובב. יצירת הסרט וגם החיבור המחודש לכפר שבמסגרתו הוא גילה את תחילת דרכו בתור במאי, מאפשרים לו לבחון את דרכו מחדש ובמיוחד כאשר הוא מערבב את עולם המציאות עם עולם הדימיון, בחסות שחקן מבוגר שפעם היה דון קישוט שלו. וכמובן שיש דולסינאה בסיפור והיא כמובן דמות מייצגת גם כן, עבור כל השחקניות שאי פעם רצו לבחור בתהילה והאמת הווינשטנית התפוצצה להם בפנים.

הסרט הוא ערימה עמוסה לעייפה של בלאגן תסריטאי, עלילתי, שלא סובל לרגע אחד מחוסר יצירתיות או עניין. הוא לעיתים מורח קצת והעלייה מעבר לשעתיים סרט לא תמיד מוצדקת, אבל הוא מופרע, מצחיק, ממגנט ונדמה שגיליאם לא אחת שם את עצמו בנעלי הגיבור הראשי, על מנת להפוך את עצמו לכוכב הראשי של הסרט, אותו הוא חלם כל כך הרבה להוציא אל מחוץ לדפי התסריט וחומר הגלם המצולם.

דרייבר נפלא בסרט, כמו שהוא נפלא בכל סרט אחר. ג'ונתן פרייס יוצא מן הכלל ומוכיח שהגיל שלו לא קשור בשום פנים ואופן להגבלה בתפקידים טובים ועל הדרך גם תקבלו את סטלן סקארסגארד ואולגה קורילנקו בתפקידים נהדרים, כמו שרק יכולתם לצפות מהם..
  לפני 6 חודשים
האיש שהרג את דון קישוט (2018)
מוזר, מצחיק, מעניין לפרקים, מיוחד ובעיקר מבליט את צמד כוכביו אדם דרייבר וג'ונתן פרייס, אבל בעיקר בעיקר ארוך מידי וזאת הבעיה העיקרית שלו.

הבמאי טרי גיליאם שהביא לנו כבר כמה דברים משוגעים כמו "12 קופים" וכמובן "מונטי פייטון" ממשיך לנסות לדפוק לנו את הראש ומצליח, אבל הפעם זה קצת פחות איכותי ממה שזכרנו לטובה.
  לפני 6 חודשים
טווח קצר 12 (2013)
הלכתי אחורה, בשביל לחזות בשיתוף פעולה קודם בין דסטין דניאל קרטון וברי לרסון, אחרי הצפייה ב"רק רחמים" וגיליתי סרט לא פחות טוב מההוא והוכחה ניצחת שמדובר בבמאי מוכשר מאוד שפשוט מחליט, שעל אף הכישרון שהשפריץ אצלו בקאסט בסרט, הוא היה צריך סיפור טוב ותנועות מצלמה כמעט בנאליות, על מנת ללכוד את הכאב והצער שבחייהם של מספר אנשים.

תחילת הסרט אוספת את ג'ון גלאגר ג'וניור, ברי לרסון ורמי מאלק בחצר אחורית של בית שגרתי לגמרי והם מקשיבים לסיפור שקרה. מיד עם תום הסיפור מתרחש מקרה, שמאלץ אותם להציג את פועלם ומשם העלילה תתגלגל לה באיטיות עד לסוף הסרט.

אין פה שום דבר שלא ראיתם או הכרתם בסרטי דרמה אינדיים, אבל יש כאן המון לב, משחק משובח ובימוי עדין ומהוקצע, שפשוט חודר עמוק אל תוך נפשותיהם הפצועות של גיבורי הסרט. חבורת ילדים שזקוקים לחום ואהבה, בעודם נמלטים או נמסרים מבתים הרוסים, פגומים ומרוסקים וכאלה הם בדיוק אותם הילדים - פגומים במידת מה ובסך הכל רוצים להיות נאהבים.

כאלו הם גם המטפלים שלהם, שמתברר לאט לאט שהגיעו גם מרקע לא פשוט ורוצים להחזיר תודה לסביבה ולאלו שלא שפר עליהם מזלם. דסטין דניאל קרטון בסרטו השני בלבד, בזמנו, השתמש בשירותיהם של כוכבים בצמיחה, שהיום כבר אוחזים בשני פסלונים, כאשר מחברים אותם יחד ואני מדבר על ברי לרסון (אוסקר על "חדר") ורמי מאלק (אוסקר על "רפסודיה בוהמית" בתור פרדי מרקיורי, בהופעה בלתי נשכחת).

גם לקית' סטנפילד, שהיה עד אז אלמוני ופרץ בטירוף וג'ון גאלגר ג'וניור הם רק חלק מהמפותחים, אבל באמת שמעל הכל - עלילה נוגעת ללב, סרט מרתק, מרגש ועשוי נפלא. תנברו קצת אחורה ועשו לעצמכם טובה ואל תפספסו.
  לפני 6 חודשים
סרטים בקולנוע
לא זמן למות, להציל את חג המולד 2, יומני האפלצ'ים, הנצחיים, הבית שלו, הולידייט, בוראט 2, שיער רע, רבקה, משפט השבעה משיקגו, Halloween Kills, המכשפות, פוטו אהבה, מוות על הנילוס, יובִּי יציל את האלווין, על הקרשים, ערפדים מול הברונקס, ריאלטו, דייוויד אטנבורו: על פני האדמה, קינגס מן: ההתחלה, Magic Arch 3D, אנולה הולמס, משפחה ברשת, תמיד השטן, לזמן את הרוע 3, השמרטפית מכה שנית, אני חושבת לגמור עם זה, Rogue, ועכשיו כולם ביחד, סופרמן: איש המחר, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, להציל את ההורים, פרויקט פאוור, איוון, האחד והיחיד, הוילה, מחנה הקסם, לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, ההשתקה, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי
בקרוב בקולנוע
שמי חצות, קרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, הבלוז של מא רייני, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, הבאטמן, יחידת המתאבדים, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,446 סרטים, 2,959 סדרות, 7,004 עונות, 119,427 פרקים, 388,061 אישים, 551,840 משתמשים, 267,086 הודעות, 28,739 ביקורות, 93,998 תמונות, 6,647 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020