סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
The Passion Of Joan Of Arc (1928)
מבקרי קולנוע והיסטוריונים אולי יעשו סנסציה שהיא גדולה אפילו מתצוגת המשחק של פלקונטי או סנסציה יותר מהניצחון של באסטר דאגלס על מייק טייסון, אם יצליחו למצוא פיסת ארכיון של תצוגת משחק ברמתה, מה שכנראה שזה לא ייקרה.

פלקונטי בהופעה הכי כבירה שאני זוכר בטח בקולנוע האילם, נראה שיש ממנה כח ועוצמה של 500 אלים יווניים ואומץ של צבא רומאי, אבל ברצינות, מדובר במלך צרפת שעומד לצידה שחוץ ממנו, הסימפטיה אל האישה הזו היא תופעה שהיא ממש, אחת מתוך מיליארד.

דרמת בית משפט לפי דעתי המהדהדת והמטלטלת ביותר מאז ומעולם, מסיקוונס פתיחה של המשפט ועד עינוייים, הכל מתוזמן בגאוניות, סינמטוגרפיה סוחפת לא פחות מבחינה אומנותית, בהחלט שהיו לי ציפיות אחרות, סרט קשוח, כואב, מדכא אך כנה ועוצמתי, לא מתפשר או משמיט מכל צופה אשר יהיה שמץ של רגע כלשהו שעבר לשווא, פלקונטי בת אלמוות.

ציון שלי: 8 וחצי מתוך 10 (נוטה ל-9)
  לפני 3 שבועות
משפט האש (2018)
כנראה שיש סוגי סרטים שיותר קל לעשות אותם טוב מאשר לפספס איתם, סרטים שקשורים לבתי משפט, כלא ועורכי דין שמגינים על האזרח הקטן כמעט תמיד מצליחים לרתק ולרגש והסרט הזה לא יוצא דופן ומביא איתו עוד הצלחה.

ואולי אני משוחד כי אני מת על הסגנון הזה.
בכל מקרה בהחלט מומלץ.
8/10
  לפני חודשיים
המלך (2019)
הגעוגעים למשחקי הכס ממשיכים וכל מה שנותר לנו הוא לקבל סדרות בינוניות או סרטים שמנסים להיכנס לליבנו בשביל למלא את החור הבוער שחאליסי וחבריה השאירו בליבנו.

דוויד מיצ'אד וג'ול אדגרטון מצליחים להביא סרט לא רע על נסיך שלא ממש מעוניין לקבל את כתר המלכות אבל בסוף מקבל אותו וכמובן... יוצא לקרב מרתק.

הסרט מלא בשחקנים טובים כשטימוטי שאלמה, רוברט פטינסון ואותו ג'ואל אדגרטון מככבים בעיקר.

זה לא משחקי הכס אבל זה בהחלט לא רע ולגמרי שווה צפייה.
7/10
  לפני חודשיים
42 (2013)
סיפור שחשוב להכיר, אבל ההגשה שלו היא משעממת. יכול להיות שזה גם קשור לשפע הסרטים מהעשור האחרון שעסקו בנושא הגזענות נגד שחורים בארה"ב וההפרדה הגזעית. בשלהי מלחמת העולם השניה, ארה"ב מתחילה לחזור לחיי שיגרה וזה כולל את ענף הבייסבול שנקי משחקנים שחורים. בראנץ' ריקי הוא הבעלים של אחת הקבוצות מהליגה המקצוענית, שמחפש לצרף לקבוצתו שחקן שחור בעיקר מסיבות כלכליות.הוא סבור שהצעד ימשוך לקבוצה אוהדים מהקהילה האפרו אמריקנית.מי שמסומן הוא ג'ק רובינסון, בחור קשוח וגאוותן שלא מוכן לקבל את האפליה המקובלת בחברה האמריקנית אבל לא פחות חשוב, שחקן מוכשר. השידוך הזה בין שניהם והגיבוי של בראנץ' לג'ק, יביא את הקבוצה להצלחה מקצועית. זה יקרה לא לפני שג'ק, שהוא גם נשוי ואב טרי, יצטרך להתמודד עם דיעות קדומות, הצקות והתגרויות מצד חבריו לחדר ההלבשה וגם קבוצות יריבות. בסופו של דבר, מדובר בסרט ארוך ומעייף, עם יותר מידי דיאלוגים מיותרים ולכן יש כאן החמצה. ציון 6.5.
  לפני 4 חודשים
42 (2013)
סיפור שחשוב להכיר, אבל ההגשה שלו היא משעממת. יכול להיות שזה גם קשור לשפע הסרטים מהעשור האחרון שעסקו בנושא הגזענות נגד אפרו אמריקנים בארה"ב וההפרדה הגזעית. בשלהי מלחמת העולם השניה, ארה"ב מתחילה לחזור לחיי שיגרה וזה כולל את ענף הבייסבול שנקי משחקנים שחורים. בראנץ' ריקי הוא הבעלים של אחת הקבוצות מהליגה המקצוענית, שמחפש לצרף לקבוצתו שחקן שחור בעיקר מסיבות כלכליות.הוא סבור שהצעד ימשוך לקבוצה אוהדים מהקהילה האפרו אמריקנית.מי שמסומן הוא ג'ק רובינסון, בחור קשוח וגאוותן שלא מוכן לקבל את האפליה המקובלת בחברה האמריקנית אבל לא פחות חשוב, שחקן מוכשר. השידוך הזה בין שניהם והגיבוי של בראנץ' לג'ק, יביא את הקבוצה להצלחה מקצועית. זה יקרה לא לפני שג'ק, שהוא גם נשוי ואב טרי, יצטרך להתמודד עם דיעות קדומות, הצקות והתגרויות מצד חבריו לחדר ההלבשה וגם קבוצות יריבות. בסופו של דבר, מדובר בסרט ארוך ומעייף, עם יותר מידי דיאלוגים מיותרים ולכן יש כאן החמצה. ציון 6.5.
  לפני 4 חודשים
לפני כולם (2015)
B0B0 מעולם לא הייתי חובב ג'אז גדול והאמת שגם לא התחברתי יותר מדי לסרטים שהנושא המרכזי בהם הוא נגני ג'אז, אבל חשבתי שלא כדאי לפספס את דון צ'ידל בשיתוף פעולה עם יואן מקרגור, בסיפור כלשהו על מיילס דיוויס ובכך לתת לעצמי הזדמנות קצת להבין מי היה האיש, כי על פניו אין לי יותר מדי מושג מי הוא ומה היה.

הסרט מתחיל עם קול נמוך וחרישי של מיילס דיוויס מתחיל לספר את סיפורו וכיצד הוא מתאר אותו בכמה מילים - עובר לנגינה בחצוצרה ומיד אנחנו נזרקים לסיפור ערוב ימיו של דיוויס, כאשר כולם רוצים ממנו עוד משהו ובעיקר שזה יהיה חדש ואילו הוא...מעדיף להישאר בבית, להשתכר ולהסתמם ללא הכרה. ניכר כי צ'ידל עושה עבודה טובה, בעיקר כאשר אין לי מושג איך היה נראה ומתנהל דיוויס האמיתי. מקרגור בכימיה טובה איתו ומגלם תפקיד מצוין גם הוא והסיפור....מסופר לא רע, בהתחשב בכך שההתחלה די קשה ללעיסה ולעיכול.

מיילס דיוויס של ימי הכלום הוא אדם מריר ומרוחק וכאשר עיתונאי יומרני מגיע לראיין אותו, הם פוצחים במסע הזוי, על גבול הפסיכדלי, על מנת להציל חומרים שלא הופצו של דיוויס, מלהיות מופצים כלפי חוץ. בין לבין, חוזר דיוויס אל הימים היפים בהם למוזה שלו הייתה צורה, שם והיא אף ענדה טבעת על אצבעה.

הפלאשבקים לא תמיד מסתנכרנים עם הקצב של הסרט, אבל הם תורמים עוד טיפה להכרת דמותו של הנגן המחונן, שמוכיח פעם נוספת, שלצד כל גאונות מגיעה עלייה לאוויר, שקשה להוריד מבלי לדחוף סיכה.

דיוויס מצטייר בתור גאון מוזיקלי ועם זאת בתור אדם ששאף מספיק אוויר פסגות בשביל להבין שהוא בדיוק מה שאומרים עליו וזה לא מתקדם למקומות טובים, כאשר היוהרה עוברת את גובה האדם.

לקית' סטנפילד ומייקל סטולברג מחזקים את צ'ידל ומקרגור בסרט מעניין לפרקים, אבל בגדול לא פורץ שום גבול ולא יוצר עניין עודף או שוקע לאחר מכן. אולי תרצו לקרוא על האיש לאחר הצפייה בסרט, אבל לא תזכרו את כל הסיפור כבר לאחר יום או יומיים, כיוון שהסרט לא מותיר רושם והשפעה חזקה על הצופה. בינוני קלאסי.
  לפני 4 חודשים
עד קצה העולם (2007)
סרט נדיר מאוד.
החבילה המושלמת- משחק, נופים משגעים, מתח, פסקול כובש.

סרט שראיתי 8 פעמים, התחברתי לפסקול שלו ולאדי וידר, לשחקן הראשי ולסיפור העוצמתי.
אחד הסרטים הכי אהובים עלי.
  לפני 6 חודשים
טוגו (2019)
יש לא מעט סרטי כלבים בשנים האחרונות, אין ספק שהם תמיד מצליחים לרגש, חלקם יותר וחלקם פחות אבל כולם מרגשים ועשויים טוב, טוגו לא שונה מידי מהאחרים, הוא לוקח שחקן מוכר ומוכשר מאוד כמו וילם דפו, כלב יוצא דופן וסיפור מרגש, להבדיל מהסרטים שנמצאים בטופ, טוגו מרגש אבל גם לא חף מחסרונות - לפעמים הוא קצת איטי, לפעמים קצת שקוף מידי וגם הוא מרגש אבל עדיין לא מצליח להגיע לרמות החנק של סרטים אחרים כמו - נשמה של כלב, האצי'קו וקול מיער.

אבל ללא ספק מדובר בסרט טוב ומרגש לכל המשפחה, במיוחד למשפחות שחובבות כלבים.

7/10
  לפני 6 חודשים
טוגו (2019)
כמה מחשבות על הסרט עוד לפני שראיתי אותו...ראיתי קודם כל את "קול קדומים", שדווקא יצא שנה אחריו - בערך. בתחילת הסרט, כשראיתי את הלוגו של "דיסני", חשבתי שאפשר היה לצפות בו עם הילדים וגם בשלבים יותר מתקדמים שלו, המחשבה לא זזה מראשי. הציפיות היו קצת בשמיים, כי קראתי איפה שהוא, שהוא הסרט שלימד את "קול קדומים" איך ללכת ובכלל שם היה כלב דיגיטלי ואילו כאן, אסופת כלבים שגילמה את אותו גיבור היסטורי.

המסקנה או המסקנות בסוף הצפייה - אפשר לראות עם הילדים ואולי גם רצוי. יהיו קטעים קצת מלחיצים לקטנים, אבל הם יצלחו אותם. אפשר גם לספר להם שזה מבוסס על סיפור אמיתי ושכלבים אמיתיים מרובים גילמו את אותו התפקיד של טוגו ואפשר גם להנמיך ציפיות, בשביל שלא תחשבו שאתם הולכים לצפות באיזה סופר סרט על סופר כלב.

בהחלט מדובר בסיפור מרגש, אמיתי ויוצא מן הכלל. הדרך שדיסני מגישה אותו היא נהדרת ונפלאה, אבל עדיין בגבולות הדיסני המקובלים וזה אומר שאין פה שום פריצת מסגרות. בשום שלב או בשום חלק של העלילה או המבנה שלה. יש פלאשבקים לאחור, לראות איך גדל סיפור האהבה בין הכלב לבין הבעלים ו-ווילם דפו מגלם דמות הכי בנאלית שלו מזה שנים, שזה מצד אחד פספוס ומצד שני נחמד לראות, שהוא מוריד הילוך ומגלם איש רגיל ונורמלי.

לאחר תום הצפייה בסרט לא הרגשתי שיש בינו לבין "קול קדומים" הבדל כזה מהותי, אפילו הקטע על כלבי מזחלות והקשר בינם לבין הבעלים - כמובן בין הבעלים לכלב המוביל שלו, היה מסופר באופן די דומה. לא נפלתי מהכסא ובהחלט חיבבתי את שני הסרטים במידה שווה, מבלי להפלות לטובת הכלבים האמיתיים או הכלב הממוחשב. זו תהיה צביעות מוחלטת להתחיל לומר שזה משפיע לי על מידת ההנאה מהסרט - אם השתמשו בבעלי חיים אמיתיים או ממחושבים.

זה יתחיל להציק רק אם שחקנים הוליוודיים יתחילו לאבד תפקידים בשביל כאלו ממוחשבים, לחלוטין. כמו ב"כנס העתידנים". עד אז אפשר לומר שאולי יש בזה משהו הומני, שמניחים לכלבים להיות כלבים ולא סוחבי מזחלות לעת מצוא ועבור סרטים, שדורשים מהם התשה ומאמץ פיזי כלשהו. סרט לכל המשפחה, בעיקר אם הילדים שלכם כבר בגיל בית ספר וגם לחובבי כלבים ובעלי חיות. עשוי טוב, מרגש, בדרך הידועה של דיסני.
  לפני 6 חודשים
העורב הלבן (2018)
הבשורה המרכזית מהסרט הזה היא שרייף פיינס ממשיך לביים. הפעם השלישית שלו בסך הכל ונראה שהכוונות עדיין לא מאופסות במאה אחוז. פיינס מספר סיפור שאמור להיות די מרתק על הנייר, בצורה די דלילה, דלוחה ומשמימה ובעיקר חסרת קוהרנטיות ויציבות. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מתכווץ לכדי כדור שינה קטן (ככל שאני יכול להיות) נוכח העלילה והביצוע הבינוניים. הסיפור לכשעצמו מעניין מאוד, אבל הביצוע לא תפס ולא מצליח להחזיק, בטח לא שעתיים.

דמותו של נורייב לא מעוררת הזדהות ולו לשנייה ומשהו בסיפור חורק מאוד חזק עד לחצי שעה האחרונה. סיפור הרקע דווקא מעניין, אבל מובא בפלאשבקים, הסיפור עצמו נמתח ונמרח על יריעה של שעה וחצי שלא קורה בהן יותר מדי ובסופו של דבר הסרט מצליח להישען על רסיסי דרמה בהילוך גבוה למדי, על מנת שלא להפוך את הסיפור לבנאלי יתר על המידה.

פיינס דווקא מגלם היטב את מורהו של נורייב ואפילו הרוסית שלו נשמעת סבירה למדי, מרבית הסרט מזגזג בין שחקנים רוסיים לבין כאלו שהובאו לגלם כאלה והנושא של האמינות, בכל הנוגע למבטא והמחוות לוקה בחסר. סיפורו של אחד מרקדני הבלט המובילים ברוסיה אי פעם וכיצד הוא מצא את עצמו נע ונד בין הופעות, לבין תרבויות שאינן סובייטיות והפיתוי הגדול מכולם - לצאת מהמסגרת הנוקשה, כאשר הכל עטוף בסיפור מסגרת של ילד שנולד ברכבת וגדל בכפר קטן.

בוודאי לא עניין לשעתיים של סרט ובהחלט מדובר בסרט בעל נושא מעניין, שהריקודים בו תופסים חלק ניכר, שבעיקר יפנה לחובבי הריקוד והבלט וייתכן כי קהל נייטרלי יתקשה להתחבר אליהם, על אף הקלות, האלגנטיות והמלכותיות שמפגינים חברי הקאסט, שחלקם כמובן רקדני בלט מקצועיים.

בהחלט לא סרט שהיה חובה לרוץ לראותו בקולנוע בזמנו וגם לא נותן יותר מדי ערך מוסף לסיפורו של נורייב, מעבר לחובה לספר אותו, כאשר ברקע המלחמה הקרה, שניכר כי היא מכתיבה את הקצב העלילתי ואפילו מזיזה מעט את הגיבור הראשי ממסלולו בסרט עצמו.
  לפני 7 חודשים
יולי (2018)
פספסתי אותו בקולנוע והנה הוא הגיע ל-yes, רק כדי לומר לי שזה לא היה כל כך נורא שפספסתי אותו על המסך הגדול ושם (בקולנוע) צריך לראות סרטים שהמסך הגדול ייתן דרכם משהו נוסף לצופים. מדובר בסיפור כמעט נדוש, מרוב שהוא צפוי ועם זאת יש בו משהו מקסים, על אף הניסיונות של איסיאר בוליין, במאית הסרט, לבלבל אותנו עם הזמנים ובכלל עם הכוונות של גיבורי הסרט, אי אפשר שלא להישבות בדמות המרכזית ולא משנה כל כך מאיזו תקופה היא מגיעה.

סיפורו של רקדן הבלט - קרלוס אקוסטה, שניכר כי הוא זה שהזין את בילי אליוט, רק במהופך מעט. אקוסטה היה אחד מרקדני הבלט השחורים הראשונים, שעשו ממש מהפכה בעולם המחול. קשה לומר כי זה ניכר בסרט, כיוון שהתסריט והרצף העלילתי מצליחים לבלבל ולהסיח את הדעת, בדיוק להיפך ממה שבמאית של סרט זקוקה לו. באופן אישי, היה לי קשה להתחבר אל הגיבור ואל הדרך שבה הוא הוצג, גם קטעי הבלט, שהתמזגו היטב דווקא בסרט, הוסיפו עוד רובד, אשר באופן אישי לא קסם לי, מעבר להערכתי את האלגנטיות והחינניות בה ניחנו כוכבי ושחקני המשנה של הסרט.

באף שלב לא הרגשתי הזדהות עמוקה וחוצת גבולות עם כוכב הסרט ועל אף גילום דמות אביו למופת, קשה לומר שהרגשתי הזדהות וחיבור לאף אחת מהדמויות. עם זאת, מדובר בסיפור סינדרלה מרתק, שאי אפשר להתעלם מעצם קיומו ומדובר על ניסיון מעניין לשדר את הרעיון דרך סרט שמדלג על זמנים ומדינות בצעדי בלט קלילים. יש פה גם לא מעט צדדים פוליטיים, אשר מציגים את קובה בתור יעד שמצד אחד רוצים לברוח ממנו מרבית יושביו ומהצד השני, יש את התושב החוזר, שלא מוכן לעזוב את מכורתו.

קרלוס אקוסטה מגלם את עצמו היטב, בשלבים בהם הוא מהרהר ממרום גילו על עברו וגם צמד השחקנים שמגלמים אותו בגילאים של ילד ובחור עושים עבודה טובה. זה היה סרט טוב, אבל באף שלב שהוא, הוא לא הרגיש כמו כזה שיכול, רוצה או מסוגל לעשות את הצעד המרהיב כלפי מעלה, כמו זינוקי הריקוד של אקוסטה. סרט שהיה לי נעים לראותו, בוודאי לא היה חובה לצרוך אותו בקולנוע, אבל כן לצפות בו בבית, כיוון שעל אף שהוא לא נותן פולסים רגשיים, מדובר בסרט פשוט מהנה ומעניין.
  לפני 7 חודשים
להפליל את ג'ון דלוריאן (2019)
סרט נחמד שמלמד אותנו לא מעט על הדלוריאן המקורי שבזכותו כולנו מכירים את הדלוריאן מהסרט "בחזרה לעתיד".

מצד אחד מדובר בסיפור חיים מעניין בטירוף, יש שם הכל בשביל לעשות את זה לסרט רגיל או לסרט דוקומנטרי, השילוב בין השניים בסרט אחד קצת יבש בחלק מהפעמים והקפיצות בין 2 הסוגים מרגישות קצת מאולצות ומפריעות לזרימת הסרט.

למרות זאת, הסיפור הכל כך מעניין של דה לוריאן מצליח להחזיק מים.

6.5/10
  לפני 8 חודשים
עד קצה העולם (2007)
תמיד הייתי בטוח שראיתי את הסרט הזה משום מה ואז הוא עלה לנטפליקס וזה לא היה נראה מוכר, אז החלטתי לתקן את העוול וראיתי את הסרט הכל כך מדובר של שון פן.

הבימוי טוב, אמיל הירש מצוין וקריסטן סטיוארט צעירה ויפה ובתפקיד משני מידי, אבל הסרט חוטא לדעתי דווקא במה שהוא הכי היה אמור להתבלט פה, במסר שיוצא קצת מבולבל ומעוות או שאולי הוא משאיר פשוט יותר מידי מקום לדמיון או לפרשנות אישית.

בסופו של דבר ההר הוליד גבעה נחמדה וטובה, אבל לא מעבר לזה.

6.5/10
  לפני 9 חודשים
סרז'יו (2020)
לא ברור אם באמת אין הרבה "בשר" בסיפורו של סרג'יו דה מלו או שפשוט הבמאי גרג ברקר פספס משהו והצליח ליצור משהו בינוני ולא יותר מכך ממשהו שיכל להיות הרבה יותר גדול.

אין שום מילה רעה על ואגנר מורה או אנה דה ארמיס שכרגיל עושים עבודה טובה ויש להם כימיה לא רעה בכלל, אבל כמו לא מעט סרטים, אם היו מקצרים את זמן הסרט היו מקבלים תוצר יותר טוב, אך משום מה פעם אחרי פעם הבמאים/תסריטאים מתעקשים להאריך את סבלנו (בחלק מהמקרים) במקום לגלח כמה חלקים נכונים וליצור סרט טוב.

ה-6.1 אחד שהסרט קיבל ב-Imdb נראה כמו ציון הוגן.
  לפני 9 חודשים
סרז'יו (2020)
תודה לאל שאני מכיר את ואגנר מורה מסרטי "יחידת עילית" ולא בתור אסקובר של "נרקוס", אחרת הייתי משייך את עצמי לאלו שנסחפו אחריו רק בגלל תפקיד אחד. ואגנר מורה שאני מכיר וגם קראתי עליו, לא היה לוקח תפקיד כזה, בטח אחרי ההייפ שהיה מצוי בו בזכות הסדרה המצליחה של נטפליקס, אבל כנראה שהוא הרגיש שהוא חייב להם משהו וגם לבן ארצו, שנחשב לאחד הנציגים הבכירים שלהם באו"ם מאז ומתמיד ועל כן הוא הסכים לקחת על כתפיו תקפיד לטיני ועוד ברזילאי, דובר אנגלית ולצאת לדרך לשעמומון של שעתיים.

מורה מתפקד בתור סרז'יו ווירה דה מלו, נציג האו"ם בשנות האלפיים בעיראק והסרט מכניס את הצופים מיד לשעת כושר ודריכות, כאשר דה מלו מצוי בסכנה ומשם עובר לאלף פלאשבקים ממיליון ורבע תקופות, מה שיוצר רצף לא קוהורנטי ודי מתיש ומעייף. זה מרגיש כמו בזבוז של מורה ואנה דה ארמאס בתפקידים לא מאתגרים ולא כל כך מעניינים, בסרט שנעשה בשביל לעשות כבוד, אבל לא מספר סיפור מעניין ולא מושך.

הסרט חוזר לכל מיני תקופות בחייו של דה מלו, בלי אחיזה בתקופה אחת מסוימת, חוץ מזו שבה מצוי הקו העלילתי הכאילו מרכזי, אבל אני לא מאמין שעד לקראת סוף הסרט מישהו יידע לשים את האצבע ולומר מה הקו היותר דומיננטי, מרוב עומס של ענפים עלילתיים. סרז'יו היה בעל מגבלות רבות, אבל הוא מוצג בתור אוהב אדם, גם אם לא במיוחד את משפחתו.

זה מרגיש בשלבים לא מועטים כמו סרט מתייפייף, על אדם שהוביל (כמעט) ארגון די מתייפייף, שאנחנו הישראלים לא כל כך אוהבים בשנים האחרונות ובכלל. הסרט והאיש מוצגים ביותר מדי שלבים בתור מנותקים מהמציאות, כמו שאנחנו כאן בארץ רואים אותם וקשה להזדהות, בעיקר אם מדובר באוכלוסייה המקומית. נוצר סרט דוקומנטרי לפני 11 שנים ואותו לא ראיתי, אבל נראה שאם הייתי רוצה לדעת את סיפורו המלא של דה מלו, אולי עדיף כי הייתי צופה בדוקו.

הסרט הנוכחי לא מצליח להתמקד כמו שצריך בסיפור אחד ואם הוא מנסה לספר סיפור רחב, הוא כושל גם בזה. הוא חשוב לידיעה הכללית, בתור אזרח העולם, אבל לא מספיק ואם היה רוצה לספר סיפור בצורה מספקת, הרי שלפי הקצב שלו, הוא נזקק לפחות לשלוש שעות תמימות. הוא מובל על ידי שני שחקנים מאוד מוכשרים שהולכים לאיבוד ומתבזבזים בו בלא מעט שלבים. מעבר לכך מדובר בסרט בינוני פלוס שמצליח לרגש רק לקראת סופו ומעבר לכך הוא די משמים, לא אחיד וכמעט מיותר, מעבר לעובדה שהוא צריך לתת במה לאדם שהיה לו חלק חשוב בהיסטוריה של האו"ם.
  לפני 9 חודשים
פרספוליס (2007)
מודה, לא יצא לי לצפות בסרט הזה המון שנים מכל מיני סיבות ודווקא הסרט הכי פחות טוב של מרג'אן סטראפי ("מארי קירי") הזכיר לי שיש לי עוד חובות צפייה לסרט שעשה ממנה מי שהיא. סטראפי, מנקודת מבטה בתור ילדה צעירה, שמתבגרת לאורך השנים, מספרת כיצד היא ראתה וחוותה הפיכה שלטונית באיראן, חיים במדינה זרה, תחת החשש לשוב לאיראן ולבסוף החזרה למולדתה.

זה סרט שאמנם אורז בתוכו מגוון מסרים פוליטיים ופמיניסטיים, אבל זה לא העיקר ולא הקו המנחה של הסרט. הקו המנחה הוא חייה של סטראפי וכיצד היא עוצבה נוכח התקופה וכיצד היא הושפעה מהאירועים, איזה צד היא לקחה ומתי היה לה טוב יותר וטוב פחות.

משפחתה של סטראפי הייתה משפחה מלומדת וממעמד יחסית גבוה, אשר הקנתה לה חינוך וערכים ועם ארגז הכלים הזה היא הייתה כשירה לשפוט מגיל צעיר את המצב שאליו נקלעה המדינה שלה. האנימציה היא דרך נפלאה להעניק דרור לדימיון ולצד מחזות מאוד מאוד ריאליסטיים, סטראפי נותנת לאנימציה הפשטנית יחסית, את הכוח לצייר תמונה של מה שהתחולל בנפשה, במקביל למצב במדינה שלה.

גרוטסקה מתערבבת עם הומור שחור ועם הומור בכלל, סטראפי מאפשרת לצופים לקבל הצצה על מהלך חייה, דרך דמויות מצוירות, שמציירות לנו את ילדותה והתבגרותה. הסרט אמנם קצר יחסית, אבל החזיק אותי מרותק לסיפור חייה המעניין וכמובן לתובנות הכל כך נכונות שסטראפי מציבה בפנינו הצופים.

במדינה כמו שלנו, שהיא גם נחשבת מדינת אויב לאיראן, חשוב פי כמה לספר שהתושבים האיראנים הם כנראה עם שוחר שלום, שלא מתעניין בגחמות של מנהיגיו, שמוביל חלק מסוים מהמדינה באופן עדרי למדי, על מנת לשלוט בהם בצורה טובה יותר ותמונה זו מהווה גם תמונה מראה עבורי, בתור יהודי שחי במדינת ביביסטן, לגבי איך אנחנו לפעמים משתקפים מבפנים כלפי חוץ ולהפך.

סרט חשוב. מעניין, שעשוי נהדר ומסופר נפלא וגם דרך אנימציה שמנסה להיות סוג של דרך לספר את הסיפור, מבלי לנסות למשוך את הצופה לטכנולוגיה וויזואלית, אלא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. אני ראיתי את הגרסה המדובבת לאנגלית (עם שון פן וקת'רין דנב) והבנתי כי הגרסה המרכזית היא דיבוב צרפתי, מה שחיזק אצלי את השאלה - למה לא בשפת האם והמקור?

בכל מקרה, לא לפספס.
  לפני 10 חודשים
השמיים הם הגבול (2019)
עוד סרט שלוקח נושא שלא ממש חושבים עליו או מכירים אותו ומעניק לו את אור הזרקורים - הפעם זה מצליח קצת פחות.
עוד סרט שלוקח את צמד השחקנים פליסיטי ג'ונס ואדי רדמיין ומעניק להם דקות רבות ביחד - הפעם זה מצליח פחות.

יש לא מעט קטעים טובים בסרט אבל גם לא מעט כאלה שאפשר היה לחוך באווירה ולהפריח אותם בכדור פורח, בסך הכל סרט נחמד שמרגיש שדי מיצה את הפוטנציאל שלו כיוון שלא היה כל כך הרבה מההתחלה.

6.5/10
  לפני 11 חודשים
זעקה לחופש (1987)
למרות הנושא המעניין והמרגש ולמרות הציון הגבוה בIMDB, נראה ש"זעקה לחופש" לא מצטרף לשאר הדרמות ההיסטוריות כסרט מצוין שהוא חובה לצפיה, הוא ארוך ומייגע מידי ויש בו לא מעט סצנות שניתן להוריד, גם המשחק עצמו של חלק גדול מהשחקנים נטון לשיפור (בכל זאת 1987).

מה כן טוב, קודם כל הנושא החשוב ולא מעט קטעים במהלך הסרט (במיוחד לקראת הסוף) וכמובן דנזל לראות פתאום את דנזל וושינגטון צעיר.

6.5/10, יש סרטים מהסוג הזה שהם הרבה יותר מוצלחים.
  לפני 11 חודשים
למען הצדק (2019)
כמו לא מעט סרטים אחרים המבוססים על סיפורים אמיתיים, גם פה מדובר בהצלחה לא קטנה, "רק רחמים" מצליח להיות ב2019-2020 אבל לגרום לי לחשוב שאני רואה סרט ישן ואיכותי בגלל שהוא מסתמך בעיקר על סיפור טוב ואיכותי מבלי להישען על אפקטים זולים ומיותרים או רגעי שיא מאולצים.

החיסרון היחיד של הסרט (וזה מפתיע) הוא דווקא מייקל בי ג'ורדן, בדרך כלל אין על מייקל ג'ורדן (גם בכדורסל וגם בקולנוע), אבל משהו פה חרק וג'ורדן הזכיר לי יותר מידי פעמים במהלך הסרט שהוא משחק, לעומתו ג'יימי פוקס ענק כהרגלו וגם טים בלייק נלסון (רלף מיירס) משחק לא רע בכלל.

בקיצור, מומלץ ביותר.
8/10
  לפני 11 חודשים
חינוך רע (2019)
בסוף אי אפשר להימנע מההשוואה למקרה של אהוד אולמרט ושולה זקן מכל מיני אספקטים. הסרט מתחיל בעצלתיים אבל חיש מהר תופס כוון מעניין. פרנק טסון הוא מפקח איזורי מצליח של בתי ספר שזוכה להערכה בשל הישגיו. חייו האישיים לוטים בערפל ומשכורתו הצנועה אינה מספקת אותו. הוא מנהל יחסים הומוסקסואליים שאותם הוא מסתיר ואת הפערים הפיננסיים שיספקו אותו, הוא מוצא דרך לסגור.בזכות הכריזמה והמניפולציות שלו, הוא מוצא דרכים להוציא במרמה סכומי כסף גדולים ששייכים לבית הספר. המעילה הגדולה מתגלית הודות לתלמידה חרוצה ונחושה שעובדת על כתבה לעיתון של בני נוער. בהונאה מעורבת גם העוזרת של פרנק, שמאפשר לבני משפחתה לחגוג על חשבון כספים שלא שייכים לה.העלילה מרתקת ולא נמרחת, הקצב טוב וגם המשחק. בסך הכל שווה צפייה.
  לפני 11 חודשים
סרטים בקולנוע
כוח רעם, מסעות, מהיר ועצבני 9, קאובוי של אספלט, קיץ של אהבה, ליגת הצדק של זאק סניידר, סתם אחד, יום הכּן, ראיה והדרקון האחרון, ביגי: יש לי סיפור לספר, ממשלת ארה״ב נגד בילי הולידיי, אכפת לי, המאוריטני, יהודה והמשיח השחור, לכל הנערים: לעולם ועד, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מלקולם ומארי, בספירת לשלוש, החפירה, פאלמר, ראמבל, הדברים הקטנים, הצלף, שטח קרב, קרעים של אישה, מוות ל-2020!, חדשות העולם הגדול, חנוכה, האב, חולית, הבלוז של מא רייני, סיפור הפרברים, מגלה את אמריקה 2, קרודים 2, שמי חצות, הסיפור המדהים של אי הוורדים, אהבה חתונות ואסונות אחרים, דוב שחור, צלילי המטאל, לא זמן למות, סטארדאסט, דוד פרנק, להציל את חג המולד 2, יומני האפלצ'ים, פריקי, ג'ונגלנד, הנצחיים, הבית שלו, Nobody Sleeps In The Woods Tonight, הולידייט
בקרוב בקולנוע
הנוסע הסמוי, דברים ששמענו וראינו, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, מיינסטרים, ביחד ביחד, חמצן, עד במנוסה, ספיריט: לחופש נולד, קרואלה, הבאטמן, ספייס ג'אם: אגדה חדשה, יחידת המתאבדים, בייבי בוס 2: עסק משפחתי, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,523 סרטים, 2,971 סדרות, 7,020 עונות, 119,513 פרקים, 390,509 אישים, 568,259 משתמשים, 267,177 הודעות, 28,785 ביקורות, 94,505 תמונות, 6,720 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2021