סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 950
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
בארי לינדון (1975)
הקורונה עוזרת להשלים פערים ואני לאט לאט מדביק לא מעט כאלו. לא מה שחשבתי, כאשר הסתכלתי בפעם הראשונה בפוסטר שלו ולא בכלל מה שציפיתי מסרט של קובריק ועם זאת, באתי כרגיל עם ראש פתוח וקיבלתי סרט נפלא, עשוי היטב ומצטיין בלא מעט תחומים, כפי שקובריק יודע להעניק בכל אחת מהיצירות שלו.

מבוסס על פי ספרו של ויליאם מאקפי ת'קרי ולפני כל סופרלטיב שאפשר להעניק לו, הוא מגיע בכדי לספר סיפור ובצורה הכי מעניינת שאפשר. כי בואו נודה על האמת, לא כל רגע וחלק בסרט מעניין במידה שווה כמו קודמו ועם זאת, אפשר לומר שעד שהוא מגיע לגבול השעתיים, הוא מרתק ואף משיכה לא מרגישה מיותרת.

כאשר קובריק מספר את סיפורו של נער מאוהב, שליבו מתרסק והוא נשבע לעצמו שיעשה את כל מה שצריך בשביל לעלות בסולם דרגות האצולה, אתם מבינים שהגעתם למסע מחייב, שלא בטוח שיסופר ויעניין באותו האופן ובאותה המידה. האיפור, התפאורה, הקריינות וכל אספקט בימוי וצילום שקובריק היה אחראי עליו - מושלם. למה זה לא משהו שחשבתי שאני הולך לראות מקובריק? התרגלתי ליותר טרלול וסיפור פחות קונסטרוקטיבי ועם זאת, במשך החלק הראשון של הצפייה, שמלווה את ימי המלחמה של בארי, לא יכולתי שלא להישאר מרותק.

החלק השני, של סיפורי ההימורים, ההוללות והעגינה בתחנה אחת, קצת התחיל להתרשל ולהימרח ועם זאת, עלייתו הייתה מרשימה, ייחודית ומעניינת, סיפור נפילתו קצת צרם, בדיוק כמו הנפילה עצמה. פס הקול, השחזורים החזותיים המדויקים והסצנות מעולם ז'אנר המלחמה היו נהדרים. הכי חשוב שהצלחתי לסמן בסופו של יום את ה-V המיוחל על עוד יצירה מכוננת בפילמוגרפיה העשירה של הבמאי הנפלא הזה. יאללה, ליעד הבא. סגרנו עם 7.5 וקו על עוד קלאסיקה על זמנית, שככל הנראה הייתה מרשימה אותי הרבה יותר באולם קולנוע ובצפייה רציפה.
  לפני 3 שבועות
המרד על הבאונטי (1962)
כמה זמן שהסרט הזה ישב אצלי על המדף הוירטואלי....מחכה להזדמנות הנכונה שאני אחליט להתייחס לשלושת השעות שלו בשיוויון נפש ולהיזכר למה אני כל כך אוהב קולנוע, אפילו אם הוא ארוך ומפורט מאוד מאוד. סרטים של שלוש שעות, שלא פורסים את מלחמות "הנוקמים" בת'אנוס נחשבים בדרך כלל לעניין מייגע, אבל לפני כמה עשורים אחורה (ולא יותר מדי) זו הייתה נחשבת נורמה ועניין די רגיל וגם לתוך כל העובי הזה היו יוצקים תכנים אינסופיים ונהדרים.

אז חיכה לו הסרט בסבלנות וניגשתי אליו ביראה מסוימת, של כבוד, אבל גם של........אוווווווף, שלוש שעות. ואלו היו שלוש שעות (מקוטעות אמנם) נפלאות, שלא שיעמם לי לרגע והפעמים היחידות שהסתכלתי על השעון, היו בכדי להבין כמה שעות נשארו לי עד שהבית מתעורר.

מרלון ברנדו בתפקיד נהדר, שאמנם קצת מעלה חשדות, עקב מבטאו המוזר, הבריטי והלא שייך, לעיתים זר מדי ועם זאת, היה בו קסם. את טרוור האוורד, שגילם את קפטן בליי, רציתי לחנוק במו ידיי וזה סימן טוב, שהוא תפקד באופן די מושלם והפירוט, כמה שאהבתי את הפירוט..... כל טקס או סערה קיבלו נתח מכובד, כל מרדף וכל סיטואציה נמתחה לגבולות היכולת שלה וזה היה עשוי טוב.

כמה אני אוהב סרטים שגורמים לי לרוץ לאינטרנט, על מנת לשאול את הרב גוגל מה היה שם באמת... ואני מודה שמעבר לכך ששמעתי שיש סרט כזה, לא ידעתי על המקרה המפורסם והסרט נתן יופי של שיעור ומבוא לקריאה ואולי גם להאזנה, בנוגע לאחד ממקרי המרד המפורסמים בהיסטוריה של האנושות כולה.

אין מה לספר, כי אם ידעתם על המרד, זה מה שתקבלו ואם לא ידעתם או שמעתם (כמוני), אז למה שאספיילר לכם על המקרה? קלאסיקה על זמנית, שאי אפשר להפסיק לצפות בה ורצוי במקטע אחד, אם יש לכם איזה ערב פנוי ושלוש שעות להרוג, מבלי ליפול למלכודות שינה ונמנום. צילום נפלא לאותם השנים ובכלל, משחק נהדר ועבודת בימוי מהימנה, אמינה ומהוקצעת, שמביאה את הסיפור כמו שהוא למסך ורק מקריאה נוספת, לאחר מכן, אפשר להבין כמה הסרט נאמן למקור וגם משתמש בקמצוץ קומי ורומנטי, על מנת להגיש בתיבול נעים יותר לצופים.

לא לפספס, קלאסיקה שרק דחפה אותי ללכת עוד קצת אחורה בזמן, לגרסה המקוצרת עם קלארק גייבל וצ'ארלס לוטון - שאגיע, אגיע.
  לפני 4 שבועות
סרז'יו (2020)
לא ברור אם באמת אין הרבה "בשר" בסיפורו של סרג'יו דה מלו או שפשוט הבמאי גרג ברקר פספס משהו והצליח ליצור משהו בינוני ולא יותר מכך ממשהו שיכל להיות הרבה יותר גדול.

אין שום מילה רעה על ואגנר מורה או אנה דה ארמיס שכרגיל עושים עבודה טובה ויש להם כימיה לא רעה בכלל, אבל כמו לא מעט סרטים, אם היו מקצרים את זמן הסרט היו מקבלים תוצר יותר טוב, אך משום מה פעם אחרי פעם הבמאים/תסריטאים מתעקשים להאריך את סבלנו (בחלק מהמקרים) במקום לגלח כמה חלקים נכונים וליצור סרט טוב.

ה-6.1 אחד שהסרט קיבל ב-Imdb נראה כמו ציון הוגן.
  לפני 4 שבועות
סרז'יו (2020)
תודה לאל שאני מכיר את ואגנר מורה מסרטי "יחידת עילית" ולא בתור אסקובר של "נרקוס", אחרת הייתי משייך את עצמי לאלו שנסחפו אחריו רק בגלל תפקיד אחד. ואגנר מורה שאני מכיר וגם קראתי עליו, לא היה לוקח תפקיד כזה, בטח אחרי ההייפ שהיה מצוי בו בזכות הסדרה המצליחה של נטפליקס, אבל כנראה שהוא הרגיש שהוא חייב להם משהו וגם לבן ארצו, שנחשב לאחד הנציגים הבכירים שלהם באו"ם מאז ומתמיד ועל כן הוא הסכים לקחת על כתפיו תקפיד לטיני ועוד ברזילאי, דובר אנגלית ולצאת לדרך לשעמומון של שעתיים.

מורה מתפקד בתור סרז'יו ווירה דה מלו, נציג האו"ם בשנות האלפיים בעיראק והסרט מכניס את הצופים מיד לשעת כושר ודריכות, כאשר דה מלו מצוי בסכנה ומשם עובר לאלף פלאשבקים ממיליון ורבע תקופות, מה שיוצר רצף לא קוהורנטי ודי מתיש ומעייף. זה מרגיש כמו בזבוז של מורה ואנה דה ארמאס בתפקידים לא מאתגרים ולא כל כך מעניינים, בסרט שנעשה בשביל לעשות כבוד, אבל לא מספר סיפור מעניין ולא מושך.

הסרט חוזר לכל מיני תקופות בחייו של דה מלו, בלי אחיזה בתקופה אחת מסוימת, חוץ מזו שבה מצוי הקו העלילתי הכאילו מרכזי, אבל אני לא מאמין שעד לקראת סוף הסרט מישהו יידע לשים את האצבע ולומר מה הקו היותר דומיננטי, מרוב עומס של ענפים עלילתיים. סרז'יו היה בעל מגבלות רבות, אבל הוא מוצג בתור אוהב אדם, גם אם לא במיוחד את משפחתו.

זה מרגיש בשלבים לא מועטים כמו סרט מתייפייף, על אדם שהוביל (כמעט) ארגון די מתייפייף, שאנחנו הישראלים לא כל כך אוהבים בשנים האחרונות ובכלל. הסרט והאיש מוצגים ביותר מדי שלבים בתור מנותקים מהמציאות, כמו שאנחנו כאן בארץ רואים אותם וקשה להזדהות, בעיקר אם מדובר באוכלוסייה המקומית. נוצר סרט דוקומנטרי לפני 11 שנים ואותו לא ראיתי, אבל נראה שאם הייתי רוצה לדעת את סיפורו המלא של דה מלו, אולי עדיף כי הייתי צופה בדוקו.

הסרט הנוכחי לא מצליח להתמקד כמו שצריך בסיפור אחד ואם הוא מנסה לספר סיפור רחב, הוא כושל גם בזה. הוא חשוב לידיעה הכללית, בתור אזרח העולם, אבל לא מספיק ואם היה רוצה לספר סיפור בצורה מספקת, הרי שלפי הקצב שלו, הוא נזקק לפחות לשלוש שעות תמימות. הוא מובל על ידי שני שחקנים מאוד מוכשרים שהולכים לאיבוד ומתבזבזים בו בלא מעט שלבים. מעבר לכך מדובר בסרט בינוני פלוס שמצליח לרגש רק לקראת סופו ומעבר לכך הוא די משמים, לא אחיד וכמעט מיותר, מעבר לעובדה שהוא צריך לתת במה לאדם שהיה לו חלק חשוב בהיסטוריה של האו"ם.
  לפני 4 שבועות
קצין ומרגל (2019)
כמה מילים נשפכו על הסרט הזה, אבל לא בהכרח על תוכנו, כי יותר על היותו ניילון נצמד כחול, שעוטף את הבמאי שלו, בגין מעשים שבהם הואשם. הטרדות מיניות, כפייה וצרור עדויות ששמות רגע בצד את היותו ניצול שואה ואלמן, שאשתו (שרון טייט) נרצחה באכזריות אי שם בשלהי שנות השמונים על ידי חבורתו של צ'ארלס מנסון.

פולנסקי מביא את סיפור האשמתו והפללתו של דרייפוס, בתור סיפור רגע ואז מתמסר באופן טוטאלי לספר את סיפורו של הקצין שהציף את אותה הפרשה מעל המים ולמרות שהיה אנטישמי על אש קטנה, עשה את כל שביכולתו, בכדי להוכיח שעל אף אי חיבתו המובהקת ליהודים, כולם כולל כולם צריכים לקבל משפט הוגן ובלתי משוחד.

והסיפור שפולנסקי פורש בפנינו הוא סיפור ריגול ומשפט, בתוך חדרי חדרים ובתוך תככי התככים, שהקולונל פיקאר מצליח לחשוף פרטים שלו בכל צעד ושעל שהוא מתקדם בתפקידו. פולנסקי מכניס את הצופים לרחובות ולמפקדה המטונפת פיזית וגם ערכית, שבה מתחיל פיקאר לעבוד, במסגרת תקפידו החדש, שמצריך אותו לסדר ולרענן את השורות. התסריט כתוב היטב, הסרט מצולם נהדר והעלילה, על אף כבדותה, מעניינת ומרתקת.

הזדמנות מצוינת לכאלו ששכחו או לא הכירו את פרטי הפרטים של פרשת דרייפוס להתחבר להיסטוריה ולרוץ לקרוא לאחר מכן. הזדמנות מצוינת לנסות גם ולהבין האם פולנסקי רומז לנו ולמבקריו, שהוא כתב לעצמו כתב הגנה מאוד מתוחכם ושתל המון חומר בין דפי התסריט ובין שפמי השחקנים, שמגלמים כל כך הרבה דמויות בסרט.

ז’אן דוז’ארדן מוביל את הסרט באופן נפלא, במשחק נהדר ואמין ועל אף שדמותו לא חפה במעשיה ולא מוצגת כדמות חיובית ופרוטוגוניסטית קלאסית, דווקא מעצם העובדות הללו, הדמות של פיקאר הופכת אותו לגיבור שלם יותר, בזכות פגמיו ובזכות אנושיותו, שאת כל אלו מייצג השחקן, זוכה האוסקר, הצרפתי בצורה כל כך טובה.

אם לפולנסקי מגיעה הצפייה שלכם, אתם תחליטו לבדכם. לייצר סרטי קולנוע מצוינים הוא לא הפסיק מעולם ולמרות שזה לא אחד מהכי טובים שלו, בהחלט מדובר בסרט מעניין, חשוב וגם אם הוא מנסה לרמוז לנו משהו - הבמאי המואשם, אפשר לכבות את רעשי הרקע ולהתמקד בסרט המצוין הזה - 7.5.
  לפני חודש
פרספוליס (2007)
מודה, לא יצא לי לצפות בסרט הזה המון שנים מכל מיני סיבות ודווקא הסרט הכי פחות טוב של מרג'אן סטראפי ("מארי קירי") הזכיר לי שיש לי עוד חובות צפייה לסרט שעשה ממנה מי שהיא. סטראפי, מנקודת מבטה בתור ילדה צעירה, שמתבגרת לאורך השנים, מספרת כיצד היא ראתה וחוותה הפיכה שלטונית באיראן, חיים במדינה זרה, תחת החשש לשוב לאיראן ולבסוף החזרה למולדתה.

זה סרט שאמנם אורז בתוכו מגוון מסרים פוליטיים ופמיניסטיים, אבל זה לא העיקר ולא הקו המנחה של הסרט. הקו המנחה הוא חייה של סטראפי וכיצד היא עוצבה נוכח התקופה וכיצד היא הושפעה מהאירועים, איזה צד היא לקחה ומתי היה לה טוב יותר וטוב פחות.

משפחתה של סטראפי הייתה משפחה מלומדת וממעמד יחסית גבוה, אשר הקנתה לה חינוך וערכים ועם ארגז הכלים הזה היא הייתה כשירה לשפוט מגיל צעיר את המצב שאליו נקלעה המדינה שלה. האנימציה היא דרך נפלאה להעניק דרור לדימיון ולצד מחזות מאוד מאוד ריאליסטיים, סטראפי נותנת לאנימציה הפשטנית יחסית, את הכוח לצייר תמונה של מה שהתחולל בנפשה, במקביל למצב במדינה שלה.

גרוטסקה מתערבבת עם הומור שחור ועם הומור בכלל, סטראפי מאפשרת לצופים לקבל הצצה על מהלך חייה, דרך דמויות מצוירות, שמציירות לנו את ילדותה והתבגרותה. הסרט אמנם קצר יחסית, אבל החזיק אותי מרותק לסיפור חייה המעניין וכמובן לתובנות הכל כך נכונות שסטראפי מציבה בפנינו הצופים.

במדינה כמו שלנו, שהיא גם נחשבת מדינת אויב לאיראן, חשוב פי כמה לספר שהתושבים האיראנים הם כנראה עם שוחר שלום, שלא מתעניין בגחמות של מנהיגיו, שמוביל חלק מסוים מהמדינה באופן עדרי למדי, על מנת לשלוט בהם בצורה טובה יותר ותמונה זו מהווה גם תמונה מראה עבורי, בתור יהודי שחי במדינת ביביסטן, לגבי איך אנחנו לפעמים משתקפים מבפנים כלפי חוץ ולהפך.

סרט חשוב. מעניין, שעשוי נהדר ומסופר נפלא וגם דרך אנימציה שמנסה להיות סוג של דרך לספר את הסיפור, מבלי לנסות למשוך את הצופה לטכנולוגיה וויזואלית, אלא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. אני ראיתי את הגרסה המדובבת לאנגלית (עם שון פן וקת'רין דנב) והבנתי כי הגרסה המרכזית היא דיבוב צרפתי, מה שחיזק אצלי את השאלה - למה לא בשפת האם והמקור?

בכל מקרה, לא לפספס.
  לפני חודשיים
זעקה לחופש (1987)
למרות הנושא המעניין והמרגש ולמרות הציון הגבוה בIMDB, נראה ש"זעקה לחופש" לא מצטרף לשאר הדרמות ההיסטוריות כסרט מצוין שהוא חובה לצפיה, הוא ארוך ומייגע מידי ויש בו לא מעט סצנות שניתן להוריד, גם המשחק עצמו של חלק גדול מהשחקנים נטון לשיפור (בכל זאת 1987).

מה כן טוב, קודם כל הנושא החשוב ולא מעט קטעים במהלך הסרט (במיוחד לקראת הסוף) וכמובן דנזל לראות פתאום את דנזל וושינגטון צעיר.

6.5/10, יש סרטים מהסוג הזה שהם הרבה יותר מוצלחים.
  לפני 3 חודשים
ארץ המוקשים (2015)
מאוד מרשים מבלי להיכנס להשוואה של האמת ההיסטורית לעומת ההתרחשויות בסרט, למרות שהבסיס העובדתי די מדוייק. עם תום מלחמת העולם השניה, שבויים גרמנים אולצו לפרק מוקשים שנטמנו על ידי הנאצים בחופה המערבי של דנמרק, כדי למנוע הגעה לשם של חיילי בעלות הברית. העלילה מתמקדת ביחידה אחת שמפקדה הוא קצין דני בשם קארל, והגרמנים הם כולם נערים.הדינמיקה בין קארל לשבויים מעניינת. מעבר למעטה החיצוני הקשוח שלו, קארל הוא אדם שמנסה לשמור על אנושיותו בסיטואציה קשה. הנערים הגרמנים שמצידם מסכנים את חייהם וחלקם מאבד אותם, גם מנסים לשמור על נורמליות ורוקמים חלומות על העתיד כאשר יחזרו לגרמניה. בעלילה מתמקדת בשניים מהם שהם אחים תאומים. הדרך שבה מוצגים האירועים, גורמת לאמפתיה כלפי הנערים, למרות הדברים הנוראיים שמדינתם ביצעה. ייתכן שאפשר להעביר על כך ביקורת וזה פותח עוד מקום לדיון. הצילום נהדר, המשחק מצויין וכמובן הנושא מרתק. היה אפשר בקלות גם להאריך אותו.התוצאה הסופית היא טובה.
  לפני 4 חודשים
המלחמה על הכוח (2017)
זה לגמרי הרגיש לי כאילו מישהו ריסן את הסוס המוצלח הזה שנקרא "היוקרה" ועל אף קאסט, שהוא לא פחות ממדהים, הוציא מעט מדי מהמון פוטנציאל. סרט לימודי עם יריבות עקובה מברקים ונורות שרופות, שפשוט לא מצליח להתרומם וזאת בגלל שהוא חש עמוס בלימודיות, מונחים טכניים וסוחב אחריו יריבות לא סקסית בכלל, בין שני גיבורים שהצופה בעיקר מנסה להבין באיזה צד של המפה הם היו בכל הנוגע להתפתחות החשמל בארצות הברית ובעולם כולו.

תומאס אדיסון נלחם אל מול ג'ורג' ווסטינגהאוס על הבכורה של אספקת החשמל לארצות הברית של אמריקה ואם זה נשמע לכם די מתיש או משעמם, הרי שאתם צודקים, כיוון שהסרט לא מצליח להתעלות כמעט באף שלב מעבר לבינוני והידוע מראש וזה זולג לאט ובזהירות אל עבר השחקנים הראשיים.

בנדיקט ק. לא מצליח להוציא מעצמו יותר מהופעה שרלוקית מינוס, כאשר הוא שוב מגלם גאון אקסצנטרי שנהנה להציג חוסר אנושיות יחסי אל מול גאונות שופעת. מייקל שאנון עצור ומרוסן, בתפקיד לא לו בכלל וכזה שלא מעניק לו את היכולת להביא לידי ביטוי את יכולותיו המוכרות מסרטים אחרים וסביבם, בהופעות אורח דלות ולא מספקות בכלל - קת'רין ווטרסטון, ניק הולט בתפקיד טסלה (ממש זעיר וממש לא מצדיק מיקום בפוסטר) וטום הולנד משופם, שלא ממש תורם לסרט.

קיבלתי הארה (אה, אה.? איזה משחק מילים) קלה על התקופה, על ההיסטוריה, היריבות ועוד תזכורות לפרי יצירתו הבלתי נגמרת של אדיסון וזה החזיק יותר מקריאת ערך בגוגל, אבל למשוך סרט שלם בשביל להחזיק רעיון יריבות על מכירת נורות ואספקת חשמל? עם כאלו כוכבים? אפשר לגמרי לדלג.
  לפני 4 חודשים
גיבורים במצולות (2018)
האמת שהציפיות היו נמוכות, אולי בגלל הציונים ברחבי הרשת ואולי סתם בגלל הקאסט, אבל כאשר מסתכלים רגע על הבמאי של הסרט, אפשר אולי להרים ציפיות חזרה והאמת שבסך הכל מדובר בסרט מצוין, שעובד.

סיפורה של הצוללת הרוסית "קורסק", שגורלה אולי ידוע לחלקנו ולחלק השני לא בוודאות. הסרט מעביר לצופים את החוויה המפוקפקת שחוו אנשי צוות ה"קורסק" - שהייה בבטנה של צוללת שקועה בלב הים.

בינתיים, מחוץ ללב ים הביורוקרטיה הרוסית חגגה והרצון לשמור על סודות מדינה התעלה על רצונם של מנהיגי המדינה לחלץ את צוות הצוללת שהצליח לשרוד עד עתה. מה שהסרט לא מספר, הוא שבהנהגה ישב אחד בשם ולדימיר פוטין וייתכן שציון שמו היה מהלך נועז שעשוי אפילו לחרחר רוחות מלחמה.

עם זאת, הסרט עדיין מותח ביקורת די נוקבת על התפקוד של הממשלה הרוסית בסיטואציה שהרגישה בשלבים רבים כאילו התרחשה בזמן המלחמה הקרה. הבמאי הדני - תומאס וינטרברג, שביים את "ניצוד" ואת "הרחק מהמון מתהולל" עושה עבודה טובה במעברים שבין הצוות שבלב הצוללת לבין משפחותיהם שממתינות בעיירה.

וינטרברג ממחיש דרך מטאפורות את אחדות הצוות של האונייה בלב ים ואת שותפות הגורל ודרך משחק משובח של הבלגי - מתיאס שואנארטס ("חלודה ועצם") וחבריו לקאסט - אוגוסט דיהל ("חיים נסתרים", "ממזרים חסרי כבוד" ו"הזייפנים"), מקס פון סידוב וקולין פירת' בתפקידים קטנים יחסית, אי אפשר להניח את הסרט הזה בצד ולהתעלם ממנו, מהמסר שלו ומאיכותו.

בסך הכל מדובר בסרט נהדר, שייתכן ופוספס ואפשר ואפילו רצוי לצפות בו. 7.5 - מומלץ.
  לפני 4 חודשים
אויבי הציבור (2009)
הביקורות על הסרט הזה הלכו בצורה קיצונית, או שקטלו אותו או שאמרו שהוא מדהים, בסופו של דבר הוא איפשהו באמצע עם נטייה לכיוון העליון - בסך הכל סרט טוב, מבוסס על סיפור אמיתי, דפ ובמיוחד בייל במשחק טוב, אבל כמו שאמרו פה מרגיש שמייקל מאן (הבמאי) החטיא קצת במטרה בעיקר עם מעט מידי סצינות של קרבות יריות וגם כשהיו כאלה הם היו פחות טובים מהמצופה.
אבל בסופו של דבר זה סרט שכדאי לראות.
7/10
  לפני 4 חודשים
דנקרק (2017)
סרט ממש טוב שמציג את מה שקרה בצורה מעולה, בלי הרבה טקסטים ובלי הרבה מוזיקה מוגזמת, אבל האווירה פשוט גורמת לך להרגיש ממש בתוך האירוע
  לפני 4 חודשים
ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן (2007)
סיפור עם המון פוטנציאל לא מצליח להמריא בגלל עריכה ובימוי איטיים מידי, במקום לספר את הסיפור עצמו הבמאי מתמקד יותר מידי בשיחות בין הדמויות שכחלקן של הדמויות לא ממש ברור, הסיפור מבולגן מידי ורק השחקנים ההטובים (פיט, אפלק, רוקוול ועוד..) מצליחים להרים את הסרט לרמה הבינונית, אך לא מעבר.

6/10
  לפני 5 חודשים
נאום המלך (2010)
סרט נחמד בסך הכל, סיפור חמוד ושחקנים סבבה, אבל הטריילר עשה לי רושם טוב וציפיתי לקצת יותר
  לפני 5 חודשים
הקרב על מידווי (2019)
סרט אקשן ברובו עם הרבה אפקטים במחשב חלקם לא מרשימים למבינים בתחום. מומלץ לחובבי היסטוריה, קרוב מאוד למציאות, וסרטי מלחמה. הסרט בוחר להציג את היפנים בחלקים כבני אדם ולא רעים בלי מטרה בשונה מרוב סרטי מלחמה אמריקאים שבוחרים לעשות כך. סה"כ סרט מלחמה טוב עם מספר קרבות אוויר וים מעולים, שיפור מעט באפקטים ובסצנות שלא נוגעות במלחמה היו מרימות את הסרט הזה עוד. ציון 7 יאאלה חברים אני חתכתי.
  לפני 5 חודשים
מבצע פינאלה (2018)
סרט בסדר, לא מי יודע מה, פוטנציאל שקצת לא מתממש בסרט כי הוא היה יכול להיות ממש מעניין, אבל התסריט שטחי והמשחק מוגזם, חוץ מבן קינגסלי
  לפני 6 חודשים
הארייט: הדרך לחופש (2019)
כרגיל ההיסטוריה מספקת יצירות קולנועיות כשהפעם על המוקד לוחמת זכויות האדם הארייט טאבמן אשר שיחררה את עצמה ועוד רבים אחרים מעבדות, סרט מעניין שמידי פעם נופל קצת לכמה דקות משעממות או קלישאתיות, אבל ברובו מצליח להכניס להנציח את טאבמן בצורה הראויה לה.
זה לא יגרוף אוסקר כי יש פשוט יותר מידי סרטים טובים השנה, אבל זה בהחלט סרט ראוי וחשוב לצפיה.

8/10
  לפני 6 חודשים
הקרב על מידווי (2019)
לא מבין את זה שכתב מלפני אולי זה לא 1917 אבל זה לא 0/10 ולא קרוב לזה, יותר קרוב ל7/10 שנתתם לו באתר
  לפני 7 חודשים
הקרב על מידווי (2019)
אחד הסרטים הגרועים ביותר שיצא לי לראות השנה...
סרט משעמם ואיטי, בימוי נוראי, סרט עייף ומת.
והאקשן פשוט מביך. לא אהבתי בכלל. סרט נוראי. 0/10
  לפני 7 חודשים
דנקרק (2017)
נולאן מצליח לעשות עוד סרט מצוין, נתנו לחלק מהאנשים שהיו בקרב עצמו לראות את הסרט והם ציינו שהסרט מדויק וממש הזכיר להם את מהלך הקרב, גם מבלי להיות בקרב אפשר להרגיש שככה הוא התרחש, עבודת בימוי אדירה של נולאן ביחד עם זה שיש שחקנים טובים כמו קנת בראנה, קיליאן מרפי ובעיקר טום הארדי המצוין, בהחלט אחד הסרטים הטובים שהיו בשנת 2017 וממש שווה צפייה.

8.5/10
  לפני 9 חודשים
סרטים בקולנוע
לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה, הכפר של ברברה, אהבה בשחקים: מאווריק, תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של FIRE SAGA, נשמה, היית צריך להשאיר, The King Of Staten Island, בלוז ערבי, הזהב של נורמן, קנדימן, גמביט, הכי רחוק שאפשר, הפשע האחרון, וונדר וומן 1984, ארטמיס פאול, בובספוג הסרט: מבצע הצלה, האביר הירוק, הסוד של הנרי פיק, האישה בחלון, המסור: המעגל נסגר, ירושה, מיסי מסתבכת, קפונה, המשלוח, הציור, האלמנה השחורה, לאחר מעשה, לשקר ולגנוב
בקרוב בקולנוע
הוילה, מחנה הקסם, איוון, האחד והיחיד, פרויקט פאוור, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, לזמן את הרוע 3, משפחה ברשת, Magic Arch 3D, קינגס מן: ההתחלה, המכשפות, פוטו אהבה, Halloween Kills, הנצחיים, לא זמן למות, הקרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, באטמן, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,405 סרטים, 2,951 סדרות, 6,991 עונות, 119,321 פרקים, 386,088 אישים, 536,638 משתמשים, 267,003 הודעות, 28,663 ביקורות, 93,582 תמונות, 6,598 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020