סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
חצי נלסון (2006)
איטי אך מעניין. מה שחסר זה חידוד המסר וגם "חור שחור" בנוגע לסיבות שגרמו להידרדרות הגיבור הראשי.דן הוא מורה להיסטוריה בבית ספר שמאוד מחובר לתלמידיו ואהוב על ידם.הבעיה הגדולה שלו היא ההתמכרות לסמים. לאחר שסודו נחשף על ידי התלמידה הפייבוריטית שלו ששמה דריי, מתחילה ביניהם חברות אמיתית.דריי היא נערה חכמה ועצובה שבעצמה גודלת בסביבה בעייתית. היא גרה עם אימה בשכונת מצוקה, כאשר אחיה נמצא בכלא וסוחר סמים לוקח אותה תחת חסותו. דן מחפש נחמה ומטרה אמיתית בחיים, ודריי נואשת לדמות של אב ומנטור.זהו למעשה קשר שנוצר בין שני אנשים שבאים מעולמות שונים בלי שום דבר מחבר לכאורה, וזה הייחוד שלו.ההבדלים ביניהם הם מבחינת גיל, צבע עור, ורקע. ייתכן ורוצים לומר לנו להיזהר מסטיגמות, כי גם אם זה לא נראה כך, אפשר תמיד למצוא מכנה משותף בין אנשים. משחק מצויין של ריאן גוסלינג ושל השחקנית שמגלמת את הנערה. לא מדובר בסרט מבריק, אבל בהחלט שווה צפיה. ציון 7.5.
  לפני 5 ימים
הקרב על מידווי (2019)
בימים שכאלו, שאין בתי קולנוע, זה סרט שאני יכול להעריך את הצורך בקיום שלו באולמות הקולנוע בלבד. לראות אותו בטלוויזיות 50" ו-32" לא עושה לו חסד, כיוון שהוא מבוסס, רובו ככולו, על הביצועים הוויזואליים שלו. נוח אמריך הוא במאי של מחזות עיניים מפוצצים וכאחד שעשה קילומטראז' בשלל סרטים שכל מה שחשוב שם הוא עוצמת הפיצוץ וגודלו, הוא רושם אבן דרך נוספת והופך להיות גרסתה המודרנית של "פרל הארבור" והאחות המרשימה לא פחות בכל הנוגע לוויזואליות, כאשר בד בבד למחזה העיניים המרשים, גם הטקסט והעלילה דלים ודלוחים, בכל הנוגע לערך המוסף שיש להם בתור סרט עלילתי.

שיעור מאלף בהיסטוריה, גם אם מוגזם וכמובן מבליט את הצד האמריקאי. הצד היפני לא הופך לדמוני, כי אם מקבל את הכבוד הראוי לו, אבל מעבר לכך שיש כאן סיפור מעניין, שספק אם מישהו היה יושב לקרוא עליו, אלא אם הוא חובב היסטוריה אמריקאית ובכלל, אין כאן סרט מעניין יותר מדי, מעבר להיותו ספקטקל וויזואלי עתיר פיצוצים ומצבים מוגזמים, שאולי חלקם מגובה במציאות ואולי חלקם מונפץ ברמה כזו או אחרת.

קאסט עצום ועתיר כוכבי דרג ב' ו-א', שחלקם כבר לא כל כך מעניין, בתקופה האחרונה וקאסט שלא באמת מצליח להותיר רושם, בגלל הדלות הטקסטואלית והעלילתית שהם מקבלים. מעבר לסיפור האמיתי והמעניין, כל שאר המעטפת דביקה, לעוסה והאמת על גבול המביכה. כאילו אמריך נתקע בניינטיז ומנסה לחקות את ביי המצחין עם משפטים שילד בין 14 יכול לכתוב טוב יותר לעלילה סרט (ויסלחו לי קוראי האתר, בני ה-14 הכשירים לגמרי לתת כתף בתסריט של אמריך).

אם לפי היכולת והטמטום של מה שקורה בסרט הוא היה צריך לקבל ציון, הוא היה משיק לשלושה כוכבים (מתוך עשר), אבל באמת שהוא סרט מהנה, מעניין ואפילו שהוא שוטח את העובדות בצורה פשוטה למדי, הוא מצליח לספר סיפור אמיתי, מעניין וחשוב ללמידה ואת זה הוא מצליח לחלוטין לבצע בהצלחה.
  לפני 5 ימים
גדרות (2016)
מצטרף לאכזבה של 2 הביקורות שלפניי, ציפיתי להרבה יותר, הסרט בסופו של דבר מתבסס בעיקר על יכולות המשחק של של דנזל וושינגטון וקצת פחות על עלילה, אם הסרט היה קצר בחצי שעה ייתכן והוא היה מצליח להיות יותר מסקרן, אבל יותר משעתיים של סרט שנראה שרובו וכמעט כולו הוא למטרה אחת של כמה דקות.
אחרי 2 הצלחות עם "אנטואן פישר" ו"הווכחנים הגדולים" נראה שוושינגטון קצת ירד ברמה.

6/10
  לפני 5 ימים
גלנגרי גלן רוס (1992)
כשהסוף מגיע ואתה מאוכזב כי רצית שהסרט יימשך, זה אומר הכל. מפגש של ענקים שמתאר בצורה הכי חדה ומדוייקת את העולם המודרני של ה-30 שנים האחרונות. אתה מוערך ומתייחסים אלייך לפי הרווח הכלכלי שאתה מספק לחברה שמעסיקה אותך.כל מי שעבד או עובד במכירות בצורה כזו או אחרת, יתחבר בקלות. סוכנות נדל"ן שיוזמת תחרות מכירות בין אנשי המכירות שהיא מעסיקה במטרה להגדיל את נפח המכירות. המקום הראשון יזכה במכונית קדילאק, השני בסט סכיני מטבח, ואלו שיגיעו למקומות האחרונים יפוטרו. הלחם והחמאה בעסק הזה הם ההפניות, או "הלידים" בז'רגון המכירתי. זהו המאבק בין אנשי המכירות, כי ככל שיש יותר לידים וככל שהם יותר איכותיים, כך גם נפח העסקאות והשכר הנגזר מהם גדל. מי ששם ידיו על הלידים הטובים, דרכו לעבר ההצלחה סלולה.אנו נחשפים ל 4 אנשי המכירות כששניים מהם מקבלים את מירב תשומת הלב. האחד הוא הכי מבוגר מבין הארבעה. בעבר היה איש מכירות מצטיין אך מזה זמן רב משתרך מאחור ולא מצליח למכור, למרות שעובד קשה לשם כך. השני הוא איש המכירות הכי מצליח בסוכנות. אדם כריזמטי ואסרטיבי וגם חד לשון. לשלישי נמאס להיות כל הזמן מושפל על ידי מנהלי הסוכנות, וחושב על דרך לעשות כסף בצורה אחרת. הוא יוזם יחד עם איש המכירות הרביעי פריצה למשרד הסוכנות, כדי לגנוב את הלידים האיכותיים שמוחבאים שם, ולמכור אותן לסוכנות מתחרה ובנוסף גם לעבוד עם הלידים, מה שיגדיל עוד יותר את הרווח שלו. אין ספק שיש כאן מסרים ברורים וביקורת על הגישה הקפיטליסטית. בסופו של דבר, אתה חייב להביא קבלות ולדאוג לעצמך, כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך.גם אם איכשהו מוכנים לעזור לך, זה ממש לא בחינם ויש לכך תמורה שעלייך לתת. בכלל, יש כאן מקום לדיון סוציאלי-כלכלי שאף פעם לא ייגמר.הדגש ההולך ומתחזק על האינדיבידואליזם. מה זה אומר עלינו כחברה? כבני אדם? חלפו 28 שנים מצאת הסרט לאקרנים, אך השאלות והדיון בעקבותיהן עדיין רלוונטיים, אפילו יותר מאז. המשחק של כולם מעולה, אבל זה של ג'ק למון ממש נגע, באחד מסרטי הקולנוע האחרונים בהם השתתף.
  לפני 7 ימים
העורב הלבן (2018)
הבשורה המרכזית מהסרט הזה היא שרייף פיינס ממשיך לביים. הפעם השלישית שלו בסך הכל ונראה שהכוונות עדיין לא מאופסות במאה אחוז. פיינס מספר סיפור שאמור להיות די מרתק על הנייר, בצורה די דלילה, דלוחה ומשמימה ובעיקר חסרת קוהרנטיות ויציבות. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מתכווץ לכדי כדור שינה קטן (ככל שאני יכול להיות) נוכח העלילה והביצוע הבינוניים. הסיפור לכשעצמו מעניין מאוד, אבל הביצוע לא תפס ולא מצליח להחזיק, בטח לא שעתיים.

דמותו של נורייב לא מעוררת הזדהות ולו לשנייה ומשהו בסיפור חורק מאוד חזק עד לחצי שעה האחרונה. סיפור הרקע דווקא מעניין, אבל מובא בפלאשבקים, הסיפור עצמו נמתח ונמרח על יריעה של שעה וחצי שלא קורה בהן יותר מדי ובסופו של דבר הסרט מצליח להישען על רסיסי דרמה בהילוך גבוה למדי, על מנת שלא להפוך את הסיפור לבנאלי יתר על המידה.

פיינס דווקא מגלם היטב את מורהו של נורייב ואפילו הרוסית שלו נשמעת סבירה למדי, מרבית הסרט מזגזג בין שחקנים רוסיים לבין כאלו שהובאו לגלם כאלה והנושא של האמינות, בכל הנוגע למבטא והמחוות לוקה בחסר. סיפורו של אחד מרקדני הבלט המובילים ברוסיה אי פעם וכיצד הוא מצא את עצמו נע ונד בין הופעות, לבין תרבויות שאינן סובייטיות והפיתוי הגדול מכולם - לצאת מהמסגרת הנוקשה, כאשר הכל עטוף בסיפור מסגרת של ילד שנולד ברכבת וגדל בכפר קטן.

בוודאי לא עניין לשעתיים של סרט ובהחלט מדובר בסרט בעל נושא מעניין, שהריקודים בו תופסים חלק ניכר, שבעיקר יפנה לחובבי הריקוד והבלט וייתכן כי קהל נייטרלי יתקשה להתחבר אליהם, על אף הקלות, האלגנטיות והמלכותיות שמפגינים חברי הקאסט, שחלקם כמובן רקדני בלט מקצועיים.

בהחלט לא סרט שהיה חובה לרוץ לראותו בקולנוע בזמנו וגם לא נותן יותר מדי ערך מוסף לסיפורו של נורייב, מעבר לחובה לספר אותו, כאשר ברקע המלחמה הקרה, שניכר כי היא מכתיבה את הקצב העלילתי ואפילו מזיזה מעט את הגיבור הראשי ממסלולו בסרט עצמו.
  לפני שבועיים
הפצוע האנגלי (1996)
סרט רחוק מאוד מלהיות האגדה שהוא, הרעיון ממש טוב וגם השחקנים מעולים, אבל שעתיים ו-40 לסרט הזה זה באמת מוגזם ויוצר יותר מידי סצינות ארוכות שאפשר לוותר עליהן.

סרט נחמד אבל בהחלט לא מצדיק את ההייפ המטורף שהיה סביבו.
  לפני שבועיים
אמנות ההגנה העצמית (2019)
אי אפשר להימנע מהמחשבה שמדובר בסרט חריג, אולי אפילו טיפה ביזארי. שילוב של כמה ז'אנרים. אפשר למצוא כאן מכל דבר: דרמה, מתח, קומדיה. החלק הראשון איטי אבל החלק השני מקבל תפנית והוא דינמי יותר. קייסי הוא גבר בן 36, מנהל חשבונות רווק עדין וחסר ביטחון עצמי.אחרי שהוא מותקף ומוכה, הוא פונה לסדנה לקארטה על מנת ללמוד להגן על עצמו. שם הוא פוגש את המדריך הכריזמטי סנסיי. מעבר להתמחותו באמנות הליחמה, סנסיי הוא גם מנטור ומדריך לחיים, וגם בעל תפיסת עולם מאוד מגובשת לגבי מושג הגבריות. ההשפעה של סנסיי על קייסי היא גדולה, וגורמת לקייסי לפתח עמוד שידרה אבל גם להיות אלים בעצמו. עם הזמן, קייסי מגלה שסנסיי הוא לא בדיוק מי שהוא נראה, אלא מסתיר סודות אפלים. לקראת הסוף יש טוויסט שנותן זווית נוספת על כל הסיפור.בגלל הצילום, קשה להאמין שמדובר על סרט מ 2019. נראה יותר כמו סרט משנות ה-90 או אפילו ה-80. אולי יש כאן קריצה לסרט "קארטה קיד"? ייתכן. מי שלא יבוא עם ציפיות מוגזמות יוכל להנות.
  לפני שבועיים
The Occupant (2020)
סרט מעניין מאוד שלוקח לקיצוניות את האובססיה של אדם אחד שמצליח לקחת נפילה בחייו ולהפוך אותה למשבר עמוק ומוקצן פי 100. משחק טוב של השחקנים ועלילה מעניינת ומותחת.

7/10
  לפני שבועיים
מיראז' (2018)
סרט לא רע בכלל, עוד פנינה ספרדית ועוד בנטפליקס ועוד עם הפרופסור ממשחקי הכס.
סרטים של משחקים בזמן (חזרה בזמן) לא תמיד קלים לצפייה אבל יחסית הסרט הזה זורם, המשחק לא רע והסרט מעניין ולא מטרחן כלא מעט סרטים אחרים, בהחלט שווה צפייה.
  לפני שבועיים
החיים למעלה (2018)
מאז "רק אלוהים סולח" לא זוכר שנתקלתי בסרט עם כל כך הרבה יומרות וחשיבות עצמית, אבל לפחות בסרט של ניקולס וינדינג רפן זה היה נדמה כי הוא השקיע מחשבה במסר שמעבר, שאולי מישהו יצליח להבין אותו. כאן? אל אלוהים...מה דני רצתה מאיתנו? למה לדחוף את פטינסון ואת בינוש אל תוך הקלחת הזו? הבמאית הצרפתית המוזרה, שככל הנראה אני לא אמשך לפרויקט נוסף שלה בקרוב, השתמשה בשירותיהם של שחקני העל הללו וגם בשירותיהם של אנדרה בנג'מין (אנדה 3000 מ-outkast) ומיה גות' הצעירה והמבטיחה בשביל למרוח יצירה קולנועית פומפוזית ויומרנית ששוב מוכיחה לי, באופן אישי, שסרטי חלל ומסרים עמומים המתחבאים מאחוריהם פשוט לא עושים לי את זה, באופן אישי ויסלחו לי כל אלו שניסו ולא הצליחו, בסוף הלכתי על הבנאליים, המובנים והקוהרנטיים.

משהו על אסיר בחלל, שמגדל את בתו כנגד כל הסיכויים ומסע בזמן אחורה, קדימה ולאמצע, על מנת לומר משהו לצופים. על בדידות, על מהלכים מעוותים בגיל צעיר אל מול התשלום בהמשך הדרך, קחו את זה לאן שתרצו, רק תייצרו איזו אמירה מהסרט הזה של קלייר דני, שממש היה חשוב לה שתראו חלל, את רוברט פטינסון מתענה ואת עצמכם מחכים שהדרעק הזה ייגמר. זה נראה טוב, מצולם טוב ויש שם שחקנים טובים, שלא מצליחים לסחוב את הסרט הזה, בלי פיתוח עלילתי, בלי פיתוח לדמויות ובלי יותר מדי אמירה ברורה. אם לעשות את זה מרומז, כדאי שתעשי את זה טוב וברור.

הסרט, איך לא? כלל סצנות אלימות מכוונות, סצנות מיניות גראפיות ומוגזמות, כדי שאם לא תזכרו כלום מהעלילה, תוכלו לקחת איתכם משהו "מזעזע" ממנו, אבל באמת שאין כאן שום דבר שהיה צריך לגרום לכך שהמבקרים יתעלפו ממנו, כפי שהיה צפוי, לפחות מעבר לים. פה בארץ לא ראיתי שמישהו אמר משהו טוב מבלי לטנף על הסרט הזה על הדרך, בצורה מרומזת. סרט פסטיבלים קלאסי, שעושה מעצמו הרבה יותר ממה שהוא באמת.


הלאה לאתגר הפסטיבלים הבא...
  לפני 3 שבועות
מועדון הנשים השקופות (2018)
סרט מקסים נוסף, אשר מגיע מצרפת ומתאר בראליסטיות ובלא מעט הומור מקבץ סיפורים של נשים, אשר לא שפר עליהן מזלן והן נאלצות לנדוד מבית מחסה יומי לבית מחסה לילי, ללקט דמי נסיעה, להתקלח במוסד ולקבל הקצבת סבון. עובדות סוציאליות, אשר אחראיות על מעון היום, לוקחות על עצמן משימה שיוצאת מגדר הרגיל עבורן ומנסות לא רק לשקם את הנשים, אשר מחפשות עבודה ולא מוצאות, אלא גם דואגות להן לבית חם ומסגרת, שתאפשר להן להגיע מוכנות לתהליך מציאת העבודה.

מצאתי את עצמי צוחק בקול רם מלא מעט סיטואציות ויש לכך סיבה מרכזית אחת - הצרפתיות של הסרט. ההומור הצרפתי יודע תמיד לדלג באלגנטיות מעבר לסיטואציות קשות ותמיד איכשהו זה עובד. החן, השפה והטקסט השנון והמושחז תמיד יוציא נחרת אושר ואף קצת יותר מכך. הנשים הן כל כך אמיתיות, עד שלא היה לי ברור אם הן שחקניות מקצועיות או טיפוסים שנאספו באקראי ופשוט מגלמות את עצמן ומספרות את סיפורן, כחלק מתסריט כתוב מראש.

קצת לפני או שאפילו במקביל לסרט הזה, יצא סרטם של צמד הבמאים - נקש וטולדנו שהביאו לעולם את "מחוברים לחיים" - שם הסרט היה "יוצאים מן הכלל" והוא סיפר את סיפורם המאוד אמיתי, עד להכעיס, של ילדים בעלי מוגבלויות קשות, שהממסד בוחר להותיר אותם מאחור, זו הייתה מנת ראליזם גדושה ומהולה בהומור ואין ספק, שהסרט הנוכחי מרגיש כמו המקבילה הנשית של סרטם של צמד הבמאי המוצלח ואולי עצם העובדה שראיתי את האחד לפני השני, גרמה לי להעריך את ההוא קצת יותר או להתרגש ממנו קצת יותר, אבל אין הדבר מוריד מאומה מההנאה שלי מהסרט הזה.

קו העלילה הרגיש קצת מבולגן ומבורדק, לעתים. הייתה חוסר קוהרנטיות או שפשוט חוסר עניין בשלבים מסוימים ועם זאת, הראליזם והנושא המרכזי הם אלו שבנו את העלילה והעניין שבה ותוסיפו לכך את התיבול ההומוריסטי וקיבלתם שילוב מנצח, לסרט שלא כדאי לפספס.
  לפני 3 שבועות
יולי (2018)
פספסתי אותו בקולנוע והנה הוא הגיע ל-yes, רק כדי לומר לי שזה לא היה כל כך נורא שפספסתי אותו על המסך הגדול ושם (בקולנוע) צריך לראות סרטים שהמסך הגדול ייתן דרכם משהו נוסף לצופים. מדובר בסיפור כמעט נדוש, מרוב שהוא צפוי ועם זאת יש בו משהו מקסים, על אף הניסיונות של איסיאר בוליין, במאית הסרט, לבלבל אותנו עם הזמנים ובכלל עם הכוונות של גיבורי הסרט, אי אפשר שלא להישבות בדמות המרכזית ולא משנה כל כך מאיזו תקופה היא מגיעה.

סיפורו של רקדן הבלט - קרלוס אקוסטה, שניכר כי הוא זה שהזין את בילי אליוט, רק במהופך מעט. אקוסטה היה אחד מרקדני הבלט השחורים הראשונים, שעשו ממש מהפכה בעולם המחול. קשה לומר כי זה ניכר בסרט, כיוון שהתסריט והרצף העלילתי מצליחים לבלבל ולהסיח את הדעת, בדיוק להיפך ממה שבמאית של סרט זקוקה לו. באופן אישי, היה לי קשה להתחבר אל הגיבור ואל הדרך שבה הוא הוצג, גם קטעי הבלט, שהתמזגו היטב דווקא בסרט, הוסיפו עוד רובד, אשר באופן אישי לא קסם לי, מעבר להערכתי את האלגנטיות והחינניות בה ניחנו כוכבי ושחקני המשנה של הסרט.

באף שלב לא הרגשתי הזדהות עמוקה וחוצת גבולות עם כוכב הסרט ועל אף גילום דמות אביו למופת, קשה לומר שהרגשתי הזדהות וחיבור לאף אחת מהדמויות. עם זאת, מדובר בסיפור סינדרלה מרתק, שאי אפשר להתעלם מעצם קיומו ומדובר על ניסיון מעניין לשדר את הרעיון דרך סרט שמדלג על זמנים ומדינות בצעדי בלט קלילים. יש פה גם לא מעט צדדים פוליטיים, אשר מציגים את קובה בתור יעד שמצד אחד רוצים לברוח ממנו מרבית יושביו ומהצד השני, יש את התושב החוזר, שלא מוכן לעזוב את מכורתו.

קרלוס אקוסטה מגלם את עצמו היטב, בשלבים בהם הוא מהרהר ממרום גילו על עברו וגם צמד השחקנים שמגלמים אותו בגילאים של ילד ובחור עושים עבודה טובה. זה היה סרט טוב, אבל באף שלב שהוא, הוא לא הרגיש כמו כזה שיכול, רוצה או מסוגל לעשות את הצעד המרהיב כלפי מעלה, כמו זינוקי הריקוד של אקוסטה. סרט שהיה לי נעים לראותו, בוודאי לא היה חובה לצרוך אותו בקולנוע, אבל כן לצפות בו בבית, כיוון שעל אף שהוא לא נותן פולסים רגשיים, מדובר בסרט פשוט מהנה ומעניין.
  לפני 4 שבועות
פרזיטים (2019)
אז עכשיו אנחנו יודעים מי הבמאי הכי אוברייטד בדרום קוריאה.
אני אוהב סרטים קוריאנים ונחשפתי לתעשייה שלהם לפני שהעולם ידע שהם קיימים - סרטים כמו i saw the devil הם מאסטרפיס. פרזיטים לא.
סרט מוזר מאוד, ללא עלילה אמיתית שאפשר להשען עליה, כלומר אין התפתחות לכיוון מסוים, אין גיבור שאפשר להזדהות איתו.
הסרט התחיל טוב ואז הדרדר למשהו אחר בלתי מובן. אני נשארתי עד הסוף למרות כל נורות האזהרה שנדלקו לי כי אני יודע מתי סרט הולך מהפח אל הפחת, אבל בגלל ההילה סביב הסרט, לא יכלתי לפרוש באמצע.
  לפני 4 שבועות
מסיבת הפרידה של ריצ'ארד (2018)
"הפרופסור", שהיה בתחילה "ריצ'ארד אומר שלום" ולבסוף הגיע בתור "מסיבת הפרידה של ריצ'ארד", הוא הזדמנות נוספת של ג'וני דפ לחזור לתודעה של הצופים, אם כי באופן קצת צולע.הוא מגלם את תפקידו של פרופסור באוניברסיטה יוקרתית ומפונפנת, אשר מתבשר בדקה הראשונה של הסרט על היותו חולה ומקבל דיאגנוזה של שנה וחצי עם טיפולים וחצי שנה ללא שום טיפול.

בהינף יד הוא מחליט שהדרך שבה הוא חי את חייו עד כה הייתה שגויה ומסובב את הכל במאה שמונים מעלות ומתחיל סשן של חיי פיצוי. הוא מגלה שאשתו בוגדת בו ומחליט שגם הוא יכול, הוא משחרר את מרבית תלמידי כיתתו, שפחות מתעניינים במה שיש לו להציע ומבטיח להם ציון סביר ומשאיר ליבה של אמיצים, איתם הוא שותה, מעשן ומהרהר על מהות החיים ומאמץ בכיף את העובדה שבתו יוצאת מהארון.

חברו הטוב, פיטר, הוא היחיד שמודע לסוד וכל השאר פשוט מקבלים אותו מחופף לחלוטין. זו קומדיה שחורה, שבמרבית הזמן היא גרוטסקית ואפופה אווירה צינית ועם זאת יש כאן ניסיון להעניק תקווה, באופן קצת מזויף לכל המסלול של הסרט וכמובן שהוא מקנח במלודרמה גדולה ובעצם בשלבים רבים קשה לומר מה הסרט הזה בדיוק רוצה מהצופים. דפ מפגין יכולות די בנאליות ורגילות, טרום תפקידי הכיסוי שלו ושומר על קול נמוך וטון סרקסטי במהלך כל הסרט, כמעט לא מפגין רגשות רבים ורק גורם להרהר בנוגע למתי ימצא את דרכו בחזרה לבמה המרכזית, מעבר לשערוריות הנקשרות לשמו השכם וערב.

בתוך שעה וחצי של סרט, אפשר לשאוב מעט הנאה, כי יש לא מעט חלקים מבדחים בסרט, שמעלים חיוך. זה סרט שכאילו מנסה לגרום לנו להרהר, אבל לא באמת מעמיק, בכדי לגבות את עצמו. דני יוסטון, רון ליווינגסטון, זואי דויטש ורוזמרי דה-וויט לצידו של דפ, בסרט שיעביר לכם את הזמן ובסך הכל לא רע, אבל גם לא יותר מדי טוב.

6.5 ונמתין לג'וני שיחזור להיות Good. או שעדיף שיהיה Very Good.
  לפני חודש
אמה. (2020)
לומר שחיכיתי שהדבר הזה יגיע לקולנוע? לא...לא...אבל הוא היה בתכנון וסתם סקרן אותי לצפות בו, אז עשיתי את זה. קצת לפני שמגיע לטלוויזיה, בכל מיני פורמטי VOD למיניהם. והאמת....יש כל מיני סוגים של רעשים שעושים בשביל לתאר איך שהסרט הזה הרגיש עבורי. אחד מהם מתלבש בול לנסות ולומר את שם המשפחה של ביל ניי, רק שצריך להאריך את שם המשפחה שלו בעוד כמה יודים.

אחרי שגם קצת קראתי עליו, כי לא ידעתי יותר מדי על הסיפור והעלילה, זה עזר לי לשפוך קצת אור על השעמומון הבריטי החמוד ומתקתק הזה. מסתבר שהפעם זו גרסה מספר XX לספרה המאוד מפורסם (מודה, לא הכרתי) של ג'יין אוסטן, כאשר המפורסם בהם, עבורי, היה האדפטציה לשנות התשעים - "קלולס", אותו מאוד אהבתי בזמנו ועדיין אוהב וזאת למרות שאני לא ילדה קטנה עם קוקיות ברבי אסופות היטב.

אמה היא, כמו שרבים ינהגו לכנותה במילניום הנוכחי, בוחשת. סוג של לוביסטית עתיקה, שרוצה לכנות את עצמה שדכנית, אבל מעבר לכך היא רכילאית על שמסובבת את מרבית יושבי עיירת ההייבורי (ואין לזה שום קשר לארסנל), היא גרה אצל אביה החרדתי והמטורף קלות ומתרועעת בחוגים החברתיים הגבוהים. יש לה חברה טובה, אותה היא מנסה לשדך או להפריד מכמה גברים ובעצמה אינה מרשה לאף גבר לסדוק את חומות האדישות היחסית שלה לגברים צעירים.

הקומדיה התקופתית הבריטית הזו מתהדרת בחידודי לשון וכל מיני פאנצ'ים ישנוניים, עיצוב תקופתי מרשים מאוד ומשחק סולידי, של מרבית הסגל. זה מוציא אותנו, בתור צופים אובייקטיביים ולא חובבי הסגנון, עם הלשון בחוץ והעיניים נעצמות בשלבים לא מועטים של הסרט. מי שלא בקיא בפרטים העלילתיים ואיבד ריכוז לכמה שלבים, יצטרך לבדוק עם הצופה לידו מי התחיל עם מי ומי סירב למי, כי קצת קשה להתחבר לדמויות ולהילה שסביבן.

אנה טיילור ג'וי בתפקיד לא רע בכלל, אבל גם לא סוחף ויוצא דופן, ביל ניי נפלא, כהרגלו ומעבר להם ישנו סגל אפרורי למדי, שחלקם עושה עבודה טובה יותר וחלקם קצת פחות. הסרט הזה מנומנם לכל אורכו, לא שובה ולא מרשים בעלילה, אבל מדייק בכל כך הרבה אופנים אחרים, כמו המשחק, המבטא, השפה וכמובן הלוקיישנים והביגוד. לקראת סופו, כאשר הקצוות מתחילים להתהדק והעננים מתפזרים להם, יש תחושה חמימה כזו, כאילו שראינו סרט יותר טוב ממה שהוא, אבל בינינו.......אני מעדיף את "קלולס" בכל יום.
  לפני חודש
גוד טיים (2017)
סרט די משוגע מבית היוצר של האחים ספדי (שאחד מהם גם משחק בסרט את האח).
אם אני לא טועה זה הסרט הגדול הראשון של הצמד (השני שלהם היה "יהלום לא מלוטש") וניכר בסרטים שלהם שיש לא מעט בלאגן, בסרט הזה דווקא זה יותר מעניין ומצליח להחזיק מאשר ביהלום לא מלוטש, לפחות לדעתי.

העלילה לא פשוטה בכלל, אבל אם אפשר לתאר אותה בקלילות, 2 אחים שודדים בנק, אחד האחים נתפס ונשלח לכלא, האח שנשאר בחוץ רוצה לחלץ את אחיו אבל כל דקה שעוברת מצליח להסתבך יותר ויותר, הסיפור מצוין וחוץ מהמוזיקה הנוראית כאילו הסרט נעשה בשנות ה-80 באמת שהכל טוב, השחקנים מעולים כמובן בראשות הבאטמן העתידי רוברט פטינסון, יש לא מעט קטעים הזויים ומיוחדים ובכלליות באמת ששווה צפייה, רק צריך להבין שלא מדובר בסרט אקשן.

7/10
  לפני חודשיים
סליפרס (1996)
ללא ספק אחד מהסרטים "שנפלו בין הכיסאות", סרט מצוין שלא ברור איך לא שמעתי עליו עד שראיתי אותו ממש במקרה.

הסיפור מחולק ל-2 (מזכיר את ההחלפה של אנג'לינה ג'ולי במקרה הזה), מבלי לנדב יותר מידי מידע שיהרוס, החלק הראשון הוא על 4 ילדים שנכנסים למוסד עבריינים צעירים, שם הם עוברים התעללות פיזית ונפשית, החלק השני הוא מה קורה להם לאחר שהם יוצאים משם.

גם משחק טוב, גם עלילה טובה, מה אפשר לבקש יותר מסרט?

8/10
  לפני חודשיים
הפירמה (1993)
מי שאומר שאין סרטים טובים בנטפליקס טועה..יש קצת סרטים חדשים טובים בנטפליקס, אבל הסרטים הישנים ברמה גבוהה במיוחד, בין היתר מופיע הסרט "הפירמה", משיטוט באתר נתקלתי בו ואז לחצתי ועברתי לנטפליקס ונהנתי מסרט מצוין כמו שרק בשנות ה-90 היו עושים, מעט פעלולים ואפקטים (אם בכלל), הרבה מחשבה בתסריט והרבה כוכבים עוד לפני שנהיו כוכבים (הנק מ"שובר שורות", טובין בייל "המסור" ועוד...).

הסרט על עורך דין צעיר שמחוזר ע"י כל החברות הגדולות, הוא בוחר בהצעה הכי טובה מבחינתו, אבל לאט לאט מגלה שכנראה הוא לא עשה את הבחירה הכי נכונה.

7.5/10.
  לפני חודשיים
לב לא שפוי (2009)
שני דברים טובים: האחד, משחק מעולה של ג'ף ברידג'ס.השני, לקח חשוב לחיים לכל אחד מאיתנו. הסרט עצמו לא מיוחד או יוצא דופן, אך גם הפשטות שלו מצליחה לנגוע.סיפורו של באד בלייק, זמר ויוצר בתחום מוסיקת הקאנטרי שזהו שם הבמה שלו. ימי ההצלחה שלו הם זיכרון רחוק וכיום הוא תקוע בקריירה מדשדשת ומופיע במקומות קטנים וזניחים ומשתכר מעט. חוץ מזה, באד הוא שתיין ומעשן כבד והבעייה הכי גדולה שלו, שאף פעם הוא לא הצטיין בקבלת החלטות נכונה בחייו. לכן הוא גרוש 4 פעמים ולכן הוא לא לא נמצא היכן שצריך היה להיות בתחום המקצועי.ההזדמנות שלו לשינוי מגיעה, כאשר הוא פוגש ז'ן העיתונאית שבאה לראיין אותו. למרות שהיא צעירה ממנו בהרבה, הם מפתחים קשר ובאד גם מתקרב לבנה הקטן ומשמש לו כאב. אור נוסף בקצה המנהרה מגיע, כאשר הוא מקבל הצעה לעבוד יחד עם זמר צעיר ומצליח שעימו שיתף פעולה בעבר. כעת, כשהחיים מאירים את פניהם ואתה מקבל הזדמנויות לשינוי, השאלה היא מה אתה עושה עם זה. יכול להיות רלוונטי לכל אחד מאיתנו, כי בשלבים שונים בחיינו אנחנו חווים משברים שונים והדרך ליציאה מהם תלויה הרבה בנו. יש המגדירים "מזל" כ"כשהזדמנות פוגשת מוכנות". שווה לחושב על זה. לסיכומו של דבר, המסר הזה יחד עם מוסיקת הקאנטרי הנהדרת, הנופים היפים והניב הדרומי, וכמובן המשחק הנפלא, יוצרים חוויה נחמדה בסך הכל.
  לפני חודשיים
להפליל את ג'ון דלוריאן (2019)
סרט נחמד שמלמד אותנו לא מעט על הדלוריאן המקורי שבזכותו כולנו מכירים את הדלוריאן מהסרט "בחזרה לעתיד".

מצד אחד מדובר בסיפור חיים מעניין בטירוף, יש שם הכל בשביל לעשות את זה לסרט רגיל או לסרט דוקומנטרי, השילוב בין השניים בסרט אחד קצת יבש בחלק מהפעמים והקפיצות בין 2 הסוגים מרגישות קצת מאולצות ומפריעות לזרימת הסרט.

למרות זאת, הסיפור הכל כך מעניין של דה לוריאן מצליח להחזיק מים.

6.5/10
  לפני חודשיים
סרטים בקולנוע
דייוויד אטנבורו: על פני האדמה, קינגס מן: ההתחלה, Magic Arch 3D, אנולה הולמס, משפחה ברשת, תמיד השטן, לזמן את הרוע 3, השמרטפית מכה שנית, אני חושבת לגמור עם זה, Rogue, ועכשיו כולם ביחד, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, להציל את ההורים, פרויקט פאוור, איוון, האחד והיחיד, הוילה, מחנה הקסם, לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה, הכפר של ברברה, אהבה בשחקים: מאווריק, תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של FIRE SAGA, נשמה, היית צריך להשאיר, The King Of Staten Island, בלוז ערבי, הזהב של נורמן, קנדימן
בקרוב בקולנוע
יובִּי יציל את האלווין, מוות על הנילוס, המכשפות, פוטו אהבה, Halloween Kills, משפט השבעה משיקגו, רבקה, הולידייט, הבית שלו, הנצחיים, לא זמן למות, קרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, הבאטמן, יחידת המתאבדים, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,422 סרטים, 2,956 סדרות, 6,997 עונות, 119,377 פרקים, 386,992 אישים, 544,032 משתמשים, 267,043 הודעות, 28,697 ביקורות, 93,718 תמונות, 6,629 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020