סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
מגיע השבוע לקולנוע
אהבה בשחקים: מאווריק
קדימה, קדימה
יום האם
רדופה

מגיע בקרוב לקולנוע
ליגת סופר-פטס
הבורגרים של בוב - הסרט
התחרות הרשמית
שלום ולא להתראות
סופרנובה
עולם היורה: עולם חדש
טווח אפס
האדם הגרוע בעולם
לעבור לגור עם הבת שלי
חומוס פול טריילר
שנות-אור
שיעורים בפרסית
משני צידי החוק
בלאק-פון
בוטיק פריז
אלביס
לומדת לעוף
הכל עבר בשלום
הפנתר השחור 2: וואקנדה לנצח
תור: אהבה ורעם
אף פעם לא מאוחר
רכבת הקליע
שירת סרטני הנהר
Nope
מוקרן כרגע בקולנוע
אחוזת דאונטון: עידן חדש
אייפל
בת המלך
גברת האריס נוסעת לפריז
מערבולת
שעת נקמה
כלב מי שמנגן 2
אמה, הזאב והאריה הגדול
אפריקה
הורסת בלי חשבון
החיים המחשמלים של לואי וויין
משחקת באש
שדה פרג
איפה אנה פרנק
דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף
האיש שלא היה
קולות רקע
קיארה
גלגל המזלות
השורד
משחק המלכים
נקמה ללא מעצורים
סאמרלנד
שרלוט
הכול בכל מקום בבת אחת
מלך הצפון
משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק
איינבו ושומרי הג'ונגל
האמיצות
חיות הפלא: הסודות של דמבלדור
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
הכישוף (1996)
סרט נחמד, מתחיל כמו דרמת נעורים חלשה אבל לאט לאט מקבל תפנית קצת יותר מעניינת וככל שהוא מתקדם הוא משתפר.
אחלה קאסט ברשותה של פרוזה באלק.

6.5/10
  לפני 11 שעות
פוריוזה (2021)
כש"גרין סטריט חוליגנז" פוגש סרט אקשן בינוני..
מצד אחד יש פה סיפור מעניין, רעיון טוב ושחקנים לא רעים בכלל, אבל מרגיש שקצת "מרחו" אותו יותר מידי ואפשר היה לקצר ואז הסרט היה הרבה יותר זורם.
אבל יחסית לסרט פולני שנמצא בנטפליקס, אין יותר מידי תלונות.
6.5/10
  לפני יממה
התלבושת (2022)
ופתאום, משום מקום, נוחת עלינו הסרט הזה. מוזרם ב-Peackock הלא כל כך נודע לקהל הצופים בישראל ומדובר כאן ביופי של סרט. מארק ריילנס בהופעה מאופקת מאוד, אבל נהדרת, מתפקד בתור סוג של חייט או חותך, כפי שהוא מכנה את עצמו במעין סרט, שהוא יותר הצגת תיאטרון, מאשר סרט קולנוע מרובה כוכבים מדרגה שנייה.

הוא חותך ומייצר חליפות לאנשי העיר שיקאגו ובינם לאנשי המאפיה האירית המקומית, אשר משתמשים במקום שלו בתור תיבת דואר להעברת מסרים בין חבריה. בלילה אחד, כאשר הוא רוצה לחתוך לכיוון הבית, מגיעים אליו שניים מהם, עם סוד גדול וניסיון להימלט מהמשטרה ומעבריינים יריבים ומשם......הלילה ארוך, בלתי נגמר ומלא בתחבולות ועצבים.

הסרט מרגיש כמו סיפור של אגת'ה כריסטי, רק בלי הרקול פוארו או חוקר אמיתי, מכיוון שגם כאן יש סוד, אשר סופו להתגלות ולא ברור מי הוא האדם השומר על הסוד וכיצד הוא משרת את עצמו עם המשמר עליו. גראהם מור, אשר היה התסריטאי של "משחקי החיקוי" עם בנדיקט קמברבאץ', הוא גם התסריטאי וגם הבמאי של הסרט הזה ולו זו הופעת בכורה בתור במאי.

מארק ריילנס נפלא, כאמור ואיתו זואי דויטש היפיפיה, דילן אובריאן הצעיר וגם ג'וני פלין העולה. סרט שבאמת אין מושג למה לצפות ממנו והוא עדיין מצליח לענות על כל הציפיות. מותחן חודרני ונוקב, שמשאיר את הצופה במשחק, לכל אורכו ולכל רוחבו. לא מצליח להתעלות מעל מותחן פשע מיסתורי, מתוחכם ככל שיהיה, אבל בהחלט מותח עד השנייה האחרונה ומבוצע היטב.
  לפני 4 ימים
Bronx (2020)
סרט צרפתי שהוא בעצם הוליוודי, לא הוליוודי של מייקל ביי אבל הוליוודי כזה שבו האקשן והיריות יותר חשובות מהסיפור, זה מעניין, אבל זאת לא הצלחה גדולה.

6/10
  לפני שבוע
כביש אבוד (1997)
תענוג מהרגע הראשון ועד האחרון ללא גארבג' טיים.מלאכת מחשבת של איך בונים מתח בצורה מיטבית. שילוב של מותחן אפל, עם אימה ואפילו במידה מסויימת מדע בידיוני.קיימים כל האלמנטים שהופכים את הסרט למעולה. הטריק המרכזי הוא לתעתע במוחו של הצופה ולתת לו לתהות לגבי מה הוא בעצם רואה.גם בסוף נשארים עם תשובות לא חד משמעיות.דמויות מעניינות ואניגמטיות וטוויסטים הם גם חלק בלתי נפרד מהתפריט.כיף לגלות שיש עוד סרטים טובים וישנים יחסית שעדיין לא צפיתי בהם.
  לפני 3 שבועות
אמצע שנות ה-90 (2018)
לא מספיק אפוי. מבוסס על אווירה ודיאלוגים ופחות על התפתחות עלילתית.קולנוע עצמאי קלאסי. שנות ה-90 בלוס אנג'לס. סטיב בן ה-13 גדל במשפחה קשת יום עם אימו החד הורית ואחיו הגדול שאוהב להתעלל בו. כאשר סטיב עדין הנפש והבודד, פוגש בחבורת נערים משולי החברה שתחביבם הוא לגלוש על סקייטבורד, חייו מקבלים תפנית. הוא סופג את הקשיחות שהייתה חסרה בו ונטמע היטב בחבורה שאוהבת גם לעשן, לשתות ולבלות עם בנות.לא מובן מה השורה התחתונה ומה המסר.לא סרט רע, אבל התחושה שיוצאים איתה בסוף היא, שמדובר בסרט מפוספס ולא שלם. ציון 6.5.
  לפני 3 שבועות
אנדרדוג אמריקאי (2021)
ממתין ליום שיגיע איזה סרט דרמת ספורט שלא יצליח לגעת בי בצורה כלשהי, על אף שזה הלך והתקרב להיות אחד כזה, ברגעים מסוימים, הוא בסופו של דבר התיישר על הקו המוכר והטוב של סרטי דרמת ספורט שפשוט עושים טוב על הלב, מרגשים ומרגישים כאילו הסיפורים בתוך הסרט פשוט נועדו לקרות, בכדי להיכתב ולהפוך לתסריטים של סרטי גיבורים אמיתיים מהחיים. וכזה גם הסיפור של קורט וורנר, אותו בוודאות לא מכירים צופים מקומיים, בארץ, כמו כותב שורות אלו, למשל.

כמו בכל דרמת ספורט טובה, הכל חייב להתחיל בחלום קטן, למרות שכאן הוא מתחיל בחלום ענק ולא מרפה. קורט וורנר היה מיועד לגדולות, אבל נתקל בלא מעט מחסומים וגם כאשר מצא את זו שאהבה נפשו, הוא ראה שגם במישור האישי, החיים לא זימנו לו קערת תותים וקצפת. הוא עובר דרך מספר מישורי גיהינום מקצועי וגם כזה אישי, על אף שלא תמיד ניכר ופשוט מנצח בכל פעם מחדש. גם קריאה על חייו, בכתבה ישנה ב-ynet, עת פרישתו, הדגישה כמה הסיפור המובא בסרט קרוב וצמוד למציאות.

ברור שאלמנטים דרמטיים נכנסו לתמונה וברור שהסרט לא נצמד לכל העובדות כמו דבק וגם אם אלמנט הדת, שככל הנראה היה חזק אצל וורנר, בחייו האמיתיים, לא נכנס אל תוך הסיפור עצמו, הסרט מצליח בעבודתו - לספר את סיפור חייו של וורנר וגם להוות השראה לעוד מיליונים, שינסו להיות כמוהו. תמיד יש קושי לסרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים, להחזיק מעמד, כאשר הסוף ברור וידוע מראש לכולם. תעשו לעצמכם טובה ואל תספיילרו בקריאת שום בדל מידע על האיש, לפני שאתם צופים בסרט - זה רק יקלקל, בכל הנוגע לפרטים הקטנים בנוגע אליו ואל הסיפור שלו.

זאכארי לוי (הזכור כמובן מ"שאזאם") בתפקיד סולידי וטוב. אנה פאקווין כבר מרגיש מבוגרת יותר מימיה ב"דם אמיתי", פחות מושכת את העין ופחות מוצלחת בתור שחקנית ועל אף זאת היא ממלאת את התפקיד של אשתו באופן סביר. ישנם עוד כל מיני ממתקים הוליוודיים כמו ברוס מקג'יל שאיכשהו מצליח להתעכל, בניגוד למיאוס הנצחי שדובק בדניס קווייד, לא משנה באיזה תפקיד הוא משחק. איש של שטאנץ מעצבן ולא ברור איך הוא שרד כל כך הרבה שנים בהוליווד, בלי כישרון משחק ובלי כריזמה או נוכחות. אדם בולדווין מצטרף לצוות ובגדול אלו השמות שאתם עשויים להכיר, כל השאר לא שווים איזכור בגלל כישרון משחק או ביצוע כזה או אחר. גם לא הראשיים.

איכשהו, התסריט והבימוי של האחים ארווין מצליח להתגבר על לא מעט חסרונות אצל השחקנים וגם אצלם, בתור כותבים ובמאים, שממש רחוקים מלהרשים באופן שבו הם מתקשים להרים את הסיפור הזה קצת יותר. הסיפור של קורט וורנר פשוט מדבר בעד עצמו והוא לא צריך הרבה יותר מדי מעבר לכך, בשביל להפוך לסרט שפשוט כיף ומעניין לצפות בו.
  לפני 3 שבועות
שבע שנים בטיבט (1997)
גדלתי על הסרט הזה...כל מה שיפה וטוב בקולנוע ובאנושות מגולם כאן. מצד שני וממבט מפוכח של אדם בוגר יותר ובמיוחד בתקופה הנוכחית של המלחמה באוקראינה, הסרט הזה לא יכול להיות רלוונטי יותר. הוא מאחד בתוכו כל כך הרבה אלמנטים ובסופו של דבר ומעל הכל את סיפור החברות יוצא הדופן הזה, אשר מתעלה מעל כל כך הרבה קורקטיות, טקסיות ופערים בכלליות (גיל, מעמד, מה לא? בעצם). הסרט עצמו מבוים היטב, הוא דוחס לא מעט התרחשויות שלא תמיד מבשילות וגם חורה מאוד שחלקים רבים ממנו הם באנגלית ולא בשפה המקורית, כדי ליצור אותנטיות, אבל שום דבר לא יכול לפגום בחוויה המקורית של הסרט שראיתי בתור אדם צעיר הרבה יותר...

באמת שהוא אחד הסרטים האהובים עליי ביותר ואחת החוויות שאני אוהב לחוות פעם אחר פעם, בכל הנוגע לצפייה בטלוויזיה, כי בקולנוע כבר לא ייצא לי לראות אותו. הוא אוצר בתוכו נופים עוצרי נשימה, תצוגות משחק נהדרות ונושאים, שמסתבר ומתחוור לצער כולנו, רלוונטיים היום יותר מאי פעם. סיפור על חברויות, על בריתות, על שלווה נפשית אל מול סערה כזו, מהצד השני ובאמת מלחמה של טוב ברע מוחלט קלאסי. סיפור מרתק, שפשוט נבנה בצורה נפלאה ואחד הסרטים שבאמת תמיד כיף לחזור אליהם ולעולם לא ינוס ליחם. תודה לנטפליקס שהזכירו לכולנו כמה בלונדיני וילדון היה בראד פיט וכמה הסרט הנפלא הזה עדיין טוב ומהנה.
  לפני 4 שבועות
נגד הקרח (2022)
לא משהו שלא ראינו בעבר. לעיתים יש תחושה שיוצרי הסרט נאבקים להכניס תוכן על מנת להאריך את העלילה, שברוב הזמן קפואה כמו מזג האוויר.השנה היא 1909. שני דנים שיוצאים למרחבים העצומים של גרינלנד בעקבות משלחת שיצאה כמה שנים קודם לכן.האחד, קפטן ותיק והשני מכונאי ספינות צעיר. מטרתם היא למצוא מפה ששורטטה בידי הצוות הקודם, שמוכיחה שגרינלנד היא שטח רציף ולא מופרד על ידי תעלה כפי שטוענים האמריקאים.לנושא יש חשיבות בנוגע לויכוח לגבי תביעת הבעלות על המקום מצד שתי המדינות. המסע הארוך של שניים כופה עליהם להתמודד עם איתני הטבע, רעב, דובי קוטב אימתניים והזיות ודימיונות שהם מפתחים, ככל שהזמן חולף ולא באים לחלצם. לא סרט גרוע אבל גם לא מעניין במיוחד.
  לפני חודש
הסיפור המדהים של אי הוורדים (2020)
דאחקה חביבה שקשה להאמין שקרתה במציאות. השנה היא 1968, כשברקע מלחמת וייטנאם והפגנות של סטודנטים ברחבי העולם למען שלום וחופש תופסות את הפוקוס. ג'ורג'יו הוא מהנדס איטלקי שאוהב לבנות כל מיני דברים וגם קצת תמהוני. הוא מחליט בסיוע של שותפים, לבנות אי קטן מפלדה שהוא למעשה רציף, מחוץ למים הטריטוריאליים של איטליה. הרעיון הוא להקים מדינה אוטופית, שתייצג ערכים ליברלים של עצמאות וחופש. למדינה אמורים להיות חוקים וכללים משלה כולל ממשלה. המקום הופך מיד לאטרקציה ומארח מסיבות פרועות.לאחר שהוא פונה לאו"ם כדי שיכירו במדינה, הדבר יוצר משבר בינו לבין ממשלת איטליה. העימות מקצין עוד יותר כאשר ג'ורג'יו פונה למועצת אירופה בשטרסבורג, שתפקידה לברור בקונפליקטים בין מדינות.בין לבין הוא לא שוכח את האקסית היפה שלו שהיא גם עורכת דין ומנסה לגייס אותה למטרותיו.לסיכומו של דבר, סרט נחמד שלא מצליח לסחוף אבל ראוי לצפייה. הטמפרמנט והשפה האיטלקית הם תמיד בונוס.
  לפני חודש
חיים פרטיים (2018)
נושא רגיש וכבד משקל שמוצג בצורה מאופקת ואותנטית ואפילו מצחיק בנקודות מסויימות. זה לחיוב. מצד שני, מדובר בסרט איטי ומי שמחפש עלילה קצבית יתקשה למצוא את עצמו כאן, בעיקר בחלק הראשון. הדינמיקה משתנה בערך באמצע. רייצ'ל וריצ'ארד הם זוג מקסים בשנות ה-40 לחייהם. הם ניסו כמעט הכל כדי להפוך להורים. זה כולל טיפולי פוריות אינטנסיביים ומחשבות על אימוץ. כשהכל נכשל, הם מציעים לאחייניתם החורגת לתרום ביצית שתופרה עם הזרע של ריצ'ארד ורייצ'ל תהיה האם הפונדקאית.למרות שיתוף הפעולה והרצון הכן של האחיינית, העניינים לא מתקדמים כמצופה. דבר נוסף שאהבתי הוא, שהסוף נתון לפרשנות. אפשר להמשיך להיות זוג אוהב גם ללא ילדים ולנהל מערכת יחסים נהדרת. אפשר גם להמשיך לנסות למרות כל התסכולים מהכשלונות. אין כאן נכון ולא נכון.בשורה התחתונה, מדובר במוצר איכותי בעיקר מבחינת האופן בו הוא מוגש לצופה.
  לפני חודשיים
קלון (2021)
דרמה קודרת וטובה. לא שאין שאלות שעולות או חורים שמתגלים תוך כדי, אבל בסך הכל מדובר במוצר ראוי. רות סלאטר משתחררת מהכלא אחרי 20 שנה בגין רצח שוטר שבא לפנות אותה מביתה. כעת כשהיא בתקופת מבחן, היא יוצאת לחפש את אחותה הקטנה שהייתה איתה באותו היום ובינתיים אומצה על ידי משפחת אומנה.לעזרתה בא עורך דין שמתגורר באותו הבית בה גרה. היא מנסה לשקם את חייה ולחיות חיים נורמליים, בזמן ששני בניו של השוטר הנרצח רוקמים תכנית לסגור איתה חשבון.היא מגלה שלמעשים יש השלכות ושאי אפשר לברוח מהעבר. לקראת הסוף יש טוויסט שגורם לנו להסתכל על הדברים בצורה אחרת. משחק טוב של כל צוות השחקנים גם תורם את חלקו. ציון 7.5.
  לפני חודשיים
החדר (2003)
אז ראיתי לפני כמה שנים את "חי בסרט" של ג'יימס פרנקו על הביזאר שייצר טומי וויסו ואולי בעוד שנה בדיוק, כאשר ימלאו 20 שנים ליציאת הסרט הגרוע ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, אשב לבצע עליו תחקיר מעמיק יותר ואעלה בתור כתבה לאתר. בינתיים, אני מנסה לתרגם את מה שראיתי למילים כתובות מועטות, אשר יכולות לתאר את החוויה באופן שאפשר יהיה להבין מה בדיוק ראינו כאן.

מעבר למגלומניה והביזאר הפרטי, מאחורי הקלעים, של טומי וויסו, הבמאי, התסריטאי והמפיק של הסרט, מדובר בסרט שהוא מופע ביזאר ושיר הלל לקולנוע הגרוע ולא באפס מאמץ. כאילו, השותפים לא התאמצו לייצר קולנוע גרוע, זה פשוט נפלט להם, אבל הם ככל הנראה כן התאמצו לייצר כאן סרט. אפילו סרט רציני וכעת הוא מתויג בתור דרמה.

יש כאן משולש דרמה רומנטי אירוטי ובכנות ואחרי צפייה בהמון המון סרטי קולנוע אמיתיים וגם בכל מיני מקטעים [המון המון גם :-) ] מסרטים למבוגרים בלבד, זה נראה שתסריט של סרט פורנו השתרבב לכדי הפיכתו לסרט קולנוע לגטימי. או לא.

ישבנו לנו כמה חבר'ה, שלא נפגשו זמן מה והנושא עלה. מפה לשם, הסרט הוזרם לו לטלוויזיה ומשם, השאר הוא אגדה... רציתי לראות ולהשלים את הפער המוזר הזה מתי שהוא, אבל ממש לא היה לי לחוץ או נחוץ ומסתבר, שאחרי שחזרתי עם כאב בטן (לא רק בגלל בוטנים אמריקאים) וראש (ובלי קשר למזג האוויר המשתנה), אי אפשר היה לזנוח את הסרט הזה בצד.

כל כך גרוע שהוא טוב. נקרענו מצחוק. כמו שנראה שאין קשר הדוק בחיווט של מוחו של וויסו, כך גם אין קשר בין מרבית השורות בתסריט לעלילה, בין השחקנים למשחק, בכלליות וסתם ככה, הכל נראה שם מפוזר באוויר, אבל עם טוויסט של אידיוטיזם טהור. כאילו היה שם מאמץ לא מכוון לקרוע את הקהל מצחוק, אבל במסווה של דרמה רצינית. לא האמנתי שזה מה שאני רואה ואולי באמת בעוד שנה...אחזור עם תובנות וסיכום מורחב יותר...

עד אז, אלוהים ישמור....ראיתי אתמול את הסרט הכי גרוע בהיסטוריה ובמקום לבכות - צחקתי המון. אבל ממש....
  לפני חודשיים
מינכן, על סף מלחמה (2021)
עשוי טוב בסך הכל למרות שהיה רצוי לקצר מעט. בניגוד לסרטים הגדולים שראינו על מלחמת העולם השנייה שמתארים קרבות עקובים מדם, כאן אנו מקבלים דרמה שהיא איטית יחסית ומרובת דיאלוגים אבל מעניינת. סיפורם של שני חברים שלמדו יחד באוניברסיטת אוקספורד. אחד אנגלי והשני גרמני. שנים לאחר מכן, הם נפגשים שוב ב 1938 במינכן, ערב הועידה המפורסמת. לגאט האנגלי הוא איש צוות שמקיף את ראש ממשלת בריטניה צ'מברלין. פון הארטמן הגרמני הוא איש שירות החוץ שסולד מהיטלר. הארטמן, תוך שהוא מסכן את עצמו, מנסה דרך לגאט להגיע לצ'מברלין לפני החתימה על ההסכם, כדי להציג לו מסמך על כוונותיו האמיתיות של היטלר. הוא לא יסתפק בצ'כוסלובקיה ולכן הוא מבקש ממנו שלא יחתום. הלקחים ההיסטוריים מאותה ועידה הם ברורים וכאן זה לא המקום להזכיר ולנתח אותם. ראוי לציין גם את המשחק הנהדר.
  לפני חודשיים
המפרץ הכחול (2021)
סרט טוב ומרגש על תושב ארצות הברית שמגלה פתאום שהוא לא אזרח ואיך הוא אישתו והילדה שהם מגדלים (שלא שייכת לו) מתמודדים עם הסיטואציה, בסך הכל סרט טוב ומעביר את המסר בצורה חדה וברורה ועדיין..קצת חסר לו בשביל להיות קצת מעבר לסרט טוב, לא ברור אם יש יותר מידי סצנות שאפשר לוותר עליהן או צילומים קצת יותר טובים אבל חסר משהו בשביל שהסרט ידורג (לפחות מבחינתי) כ-8 מ10 ולא 7.

7/10
  לפני חודשיים
הפסנתר (1993)
טלנובלה מכווצת לתוך קצת פחות משעתיים. לטעמי השנים שעברו לא עשו חסד עם הסרט. לא שהוא לא טוב, אלא שהוא מרגיש לא מיוחד בגלל שהוצפנו ב 30 השנים מאז צאתו לאקרנים, בסרטים וסדרות על בגידות ומשולשים רומנטיים בסגנון כזה או אחר. מי שגונבת את ההצגה זו הילדה הקטנה והחמודה. העלילה בהחלט מעניינת, הצילום והשחקנים הם פלוס נוסף ובשורה התחתונה שווה צפייה. ציון 7.5.
  לפני חודשיים
הלגונה הכחולה (1980)
נתחיל מהסוף, מדובר על סרט ברמה נמוכה. נכון שעשה רעש בזמנו ועד היום נחשב לאייקוני מטעמים מובנים, אבל לא הרבה מעבר לזה.יש גם דברים שלא מסתדרים בסיפור. בקושי יש כאן עלילה, המשחק חובבני והדיאלוגים ברובם מטופשים. אומנם יש טוויסט בחלק האחרון אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.מה שאפשר לציין לחיוב, זה את הצילום והנופים עם הצבעים החזקים והיפים, שיוצרים סינרגיה מצויינת עם המסר המרכזי שהוא היופי שבנעורים.החברה הוותיקים שבינינו ייזכרו וודאי בנשיקה ובאהבה הראשונה. גם גורם לך לחשוב על הזמן שחולף.ואיך אפשר בלי ברוק שילדס המהממת. גם לחובבי בעלי החיים יהיו כמה רגעי נחת, בזכות צילומי תקריב יפהפיים של חיות שונות. ציון 6.5.
  לפני 3 חודשים
כלואה (2022)
האמת שממש לא ידעתי מה לצפות מהסרט הזה, מעבר לזה שהוא קיבל אחלה של ציון. לא מכיר את הקאסט ולא את הבמאי, אבל אחלה פוסטר ואחלה ציון ויאללה...צללתי פנימה.

הסרט מתחיל עם ילדה קטנה שמביאה תפוח רקוב לאמא שלה, לאכול והן מתכוננות למעבר דירה, מהבית המט לנפול, בו הן גרות ביחד עם התינוק הקטן. מפה לשם, אביהם של הילדים והחבר לשעבר של האישה מגיע והוא מסטול ועם חבר שמשפיע לרעה והוא עומד לנעול את האקסית שלו ואם ילדיו במזווה, קצת לפני שהיא מתכננת לצאת והסרט מתחיל.

לא הרבה קורה, בדיוק כמו שקורה בלא מעט סרטים בהם יש גיבור או גיבורה שמתמודדים עם חלל סגור ולבפנים נכנס הטוויסט שהגברת צריכה לתפעל את בתה הקטנה, על מנת שתאכל ותטפל באחיה התינוק וכמובן שלקלחת ייכנס גורם נוסף, שיסכן את עצם קיומה של המשפחה, במצב הלא שגרתי הזה.

די. ג'יי קארוסו, שביים בעיקר סרטים נחותים למדי ואת "דיסטרביה" הזכור לי לטובה, מצליח לנהל סרט שלם כאשר המפקדה שלו היא המזווה הסגור והחשוך. חלל קטן, במסגרתו הגיבורה צריכה לגלות את עצמה בתור שורדת ובתור מתפעלת. בלא מעט רגעים זה מרגיש שהסרט מתקשה להמריא, אבל לסופו הוא יגיע במלוא העוצמה והכוח ואפילו ייראה כמעט סביר, בכל הנוגע להיגיון העלילתי שלו.

אין כאן יותר מדי, מעבר למותחן אפקטיבי עם נגיעות של אימה. אבל כל מה שקארוסו מייצר שווה פרוטה ואף יותר, כיוון שהוא פשוט מצליח להחזיק מעמד במשך השעה ועשרים וחמש הדקות שהוא מקצה לעצמו. מותחן טוב, שמחזיק עד הרגע האחרון ומתגבר על לא מעט דקות מתות, שמרגישות ומורגשות היטב בכל אלמנט אימה ומתח שזורק הבמאי על הצופים.

בסך הכל הפתעה נעימה וסרט נהדר, שהעביר לי את הזמן היטב ונתן לי תמורה לציפייה, עקב הציון הטוב שהוא קיבל. לחובבי הז'אנר - מומלץ מאוד. גראפי היכן שצריך, אלים ולא מתפשר ועשוי היטב.
  לפני 3 חודשים
טיטאן (2021)
רציתי לכתוב שאין לי מושג מה דה פאק ראיתי כאן עכשיו, אבל האמת...אחרי עיכול מסוים, הבנתי. מדובר בסרט שהגיע לזעזע ולתפוס את כל המבקרים הפלצנים עם שאיפת האדים של הנפיחות של עצמם. נראה כאילו ז׳וליה דוקורנו מסתלבטת על כולנו כאן. היא פמפמה לכל העולם ולפסטיבל קאן שיש לה כאן איך לזעזע ובהחלט היא יודעת את העבודה, בסרט אימת גוף, שמקדש כל רגע ורגע בשביל לטמטם לצופים את השכל. יש כאן כל כך הרבה רגעים שנועדו מראש לזעזע את הקהל, שזה כבר נראה מאולץ, מאולץ מדי.

אם תשימו את כל הדרעק הזה מסביב, כנראה שתגיעו ללב ליבו של הסרט שהוא ממש בסדר ומספר בסך הכל על בחורה סדוקה שלא אהבו אותה מספיק בחיים. בערך דומה לזה שגילמה קייט בקינסייל ב"מחשמלת" המיותר שלה, רק שכאן (וגם קאן) זה עובד קצת יותר טוב. יש כאן מסע לגילוי עצמי ולהתבגרות. ז׳וליה דוקורנו מתעקשת להעביר את הדמות שלה מעין ויה דולורוזה, על מנת שהיא תקבל את עצמה המחודשת וזה כולל את הרשימה הבלתי אפשרית: תאונה, מין עם מכונית, היריון ומעין שינוי מיני ומי שמחפש היגיון מינימלי, שיילך לחפש משהו אחר.

בליבתו של הסרט יש סיפור אהבה כמעט משולש, שבעיקר נובע מהמחסור של הדמות המרכזית באהבה. היא לא יודעת איך לאהוב ולא ידעה איך זה להיות נאהבת וזה שרט אותה ואולי גם את הבמאית שלה, שבסופו של דבר מתרגמת את כל הפעולה הפשוטה להצגה הזו לכדי יצירה שחורטת על כל צופה וצופה עמוק, כאשר הביצוע היה יכול להיות פשוט יותר.

אגת'ה רוסל, הכוכבת הראשית נראית מעמיקה, אבל בגדול כמעט ולא משנה את הבעת פניה - מעין ריאן גוסלניג נשית. אם אתם אוהבים את הז'אנר של האיש, תאהבו אותה גם כן. ז׳וליה דוקורנו מציגה סרט חי כל כך, עם צבעים חמים ועמוקים, עם גיבורים שהם בעיקר פגומים עד לכאב ועם המון המון טירוף תסריטאי שמאז "צמיג" ו"עור צבי" של קוונטין דופייה לא נראה לאחרונה.

אני לא יודע אם הוא היה ראוי לזכות בפרס דקל הזהב, אני לא יודע אם הוא היה ראוי לריור המבקרים או להקאות ואיבוד הכרה בבתי הקולנוע, עת הופעת הבכורה שלו, אבל הוא סרט מוזר, מלא דימיון וכישרון ונועד לזעזע בכדי לזעזע ולמשוך תשומת לב ומסתבר שדוקורנו ידעה בדיוק מה היא עושה, כיוון שתשומת הלב נמשכה. הוא עשוי נפלא ורואים שיש כישרון, אבל האומנות הגדולה לא פחות של דוקורנו היא אומנות הפיתוי ומשיכת המיקוד של מי שצריך. הצליח לה.

6.5 עם נטייה לעגל לשבע. לא יצירת אומנות חד פעמית או אחד מסרטי השנה, אבל מאחורי כל המטאפורות והסימבוליזם האומנותי-גורי-גראפי, מסתתר יופי של סרט והמון כישרון בימוי.

לנרמל, לנרמל....
  לפני 3 חודשים
הקול האנושי (2020)
מה יכול להיות רע בשילוב של שני ענקים? מהצד הראשון אלמדובר, ששנייה לפני שראיתי את הסרט הזה, גם ראיתי את "אימהות מקבילות" שלו ומהצד השני טילדה...טרלולילדה. חולה עליה ועליו. שני ענקים בתחומם, באקסצנטריות שלהם ובביצוע השואף לשלמות בכל פעם מחדש והפעם אלמודובר אפילו הגדיל (או יותר נכון הקטין) בכל הנוגע לזמן ויצר סרט קצר, מיני-סרט, שבו מככבת סווינטון לבדה.

היא הולכת בתחילת הסרט לקנות גרזן. היא תמשיך עם פרסומת קצרה למכונת קפה של נספרסו ולאחר מכן תעבור לפרסומת קטנה לאוזניות אלחוטיות ומשם תשייט בשיחה בלתי פוסקת ובלתי נגמרת עם אהוב שנטש אותה. היא תעשה זאת בייאוש, כזה שהוא כמעט ארס פואטי, של סרט בתוך סרט או הצגה בתוך סרט קצר ואלמודובר אכן מייצר אווירה שכזו, במהלך כל הסרט.

רצה הגורל וגם באותו הערב ראיתי את פרק הפרידה (הראשונה או השנייה או לא משנה איזו) בין רוס לרייצ'ל בחברים - זה שהם היו בהפסקה במהלכה. הם בסלון, השאר בחדר השינה של מוניקה ורוס נלחם על חייו ועל הזוגיות שלו עם רייצ'ל וזה נראה שהם רוצים לתקן, אבל אי אפשר.

החבר'ה בצד לא יכולים להתערב. רק להקשיב בעצב ואפילו בלי לפרוץ החוצה עם משפט מצחיק או עצה מועילה. ככה אנחנו, הצופים, בסרט הזה...זבוב על הקיר ואפילו שומעים רק צד אחד. את הצד הפסיכי של סווינטון. את הצד נוטל הכדורים, מתאפר, מתלבש בשלל בגדים ובעיקר האובדני, שכל ניתוק קטן בשיחה עשוי לגרום לה לסיים את חייה מידיה שלה.

זה סרט צבעוני, מעוצב היטב וכזה שלעיתים נותן לנו לצאת רגע מהחדר ולראות במבט מלמעלה שמדובר לא בבית, כי אם בבמה מאובזרת היטב או באולפן צילומים. ושם גם אלמודובר מנסה לייצר עקמומיות בנוגע למיקום של הגיבורה שלו. היא שחקנית וזה ידוע על פי חלק מהשיחה ומרבית מהזמן היא מייצרת תחושה שהיא מתאמנת על טקסט. לעולם לא נדע.

שוב גיבורה נשית במרכז סרט של הבמאי הספרדי, שוב צבעים עזים ועשירים ושוב בימוי וצילום מוקפדים עד מאוד. מבוסס על מחזה ובאמת ששווה את הזמן של הצפייה, בייחוד לחובבי האיש והאישה, אשר אמונים על המיני סרט הנהדר הזה, שהוא בעיקר תצוגת תכלית של אותם שניים וכזו שנעים לראות ולהנות ממנה.
  לפני 3 חודשים
סרטים בקולנוע
אחוזת דאונטון: עידן חדש, אייפל, בת המלך, גברת האריס נוסעת לפריז, מערבולת, שעת נקמה, כלב מי שמנגן 2, אמה, הזאב והאריה הגדול, אפריקה, הורסת בלי חשבון, החיים המחשמלים של לואי וויין, משחקת באש, שדה פרג, איפה אנה פרנק, דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף, האיש שלא היה, קולות רקע, קיארה, גלגל המזלות, השורד, משחק המלכים, נקמה ללא מעצורים, סאמרלנד, שרלוט, הכול בכל מקום בבת אחת, מלך הצפון, משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק, איינבו ושומרי הג'ונגל, האמיצות, חיות הפלא: הסודות של דמבלדור, שלוש קומות, אבו עומאר, אבן המים הקסומה, אימהות מקבילות, איקס, אמבולנס, הבריחה מפרטוריה, הסיפור שלנו, לב של אש, סוניק 2 הסרט, שאיפה לחיים, הטוב עוד לפנינו, מורביוס, סיראנו, אל תחכי לי, בחורה נחמדה שכמוך, הועידה, הנהגת של מר יוסוקה, העיר האבודה, נשים מתות מהלכות
בקרוב בקולנוע
אהבה בשחקים: מאווריק, קדימה, קדימה, יום האם, רדופה, ליגת סופר-פטס, הבורגרים של בוב - הסרט, התחרות הרשמית, שלום ולא להתראות, סופרנובה, עולם היורה: עולם חדש, טווח אפס, האדם הגרוע בעולם, לעבור לגור עם הבת שלי, חומוס פול טריילר, שנות-אור, שיעורים בפרסית, משני צידי החוק, בלאק-פון, בוטיק פריז, אלביס, לומדת לעוף, הכל עבר בשלום, הפנתר השחור 2: וואקנדה לנצח, תור: אהבה ורעם, אף פעם לא מאוחר, רכבת הקליע, שירת סרטני הנהר, Nope, אדם השחור, חיה, Salem's Lot, כרטיס לגן עדן, אל תדאגי יקירתי, החתול של שרק: משאלה אחת ודי, ספיידרמן: ממד העכביש 2, האלווין סוף, הפלאש, משחק הניצודים, אווטאר: דרכם של המים, אקוומן 2 הממלכה האבודה, מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם, ג'ון וויק: פרק 4, שומרי הגלקסיה: חלק 3, רובוטריקים: עליית החיות, משימה בלתי אפשרית 7

TOP 500
סטטיסטיקות
28,919 סרטים, 3,035 סדרות, 7,171 עונות, 121,449 פרקים, 401,041 אישים, 593,546 משתמשים, 267,334 הודעות, 29,043 ביקורות, 100,020 תמונות, 7,227 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2022