סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
להיפרד כל פעם מחדש (2013)
מדשדש, נמרח ולא מייצר עניין. מוצגים מספר נושאים שבמקום להתמקד באחד מהם ולהציגו כראשי, הכינו סלט תפל ללא תבלינים. יש כאן את הדילמה המוסרית שעומדת בפני צלם שמתעד מעשי טרור, מכשולים שעומדים בפני מערכת יחסים זוגית, יחסי הורים וילדים, התעלמות המערב מהזוועות שמבוצעות באזורים נידחים על פני כדור הארץ. רבקה נחשבת לאחת הצלמות הבכירות בעולם שמסקרת איזורי לחימה. לאחר פיגוע התאבדות באפגניסטאן שאותו צילמה ובו כמעט איבדה את חייה, היא חוזרת לביתה לחיק בעלה ושתי בנותיה. תוך כדי התאוששותה, בעלה מבהיר לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שעליה לעזוב את עיסוקה המסוכן. הוא אינו יכול לחיות כל פעם עם המחשבה, אם היא תחזור בחיים מעבודתה או לא. לאחר שהיא מתפטרת ממערכת העיתון שמעסיק אותה, רבקה נוסעת עם ביתה הבכורה לטיול בקניה. שם היא נחשפת לפעולת טרור של אחד השבטים והחיידק שבה מתעורר אצלה מחדש והיא יוצאת לצלם את המאורעות. תוך כדי היא נוטשת את ביתה במצב של סכנת חיים. המקרה מעמיד במבחן גדול את מערכת יחסיה עם בעלה ובנותיה. סצנת הסיום חזקה אבל זה לא מציל את הסרט מהשיממון הכללי. ארוך מידי, לא ממוקד וסתמי.
  לפני 3 ימים
עשה את הדבר הנכון (1989)
שובר את המבנה הקלאסי של סרט. אין כאן בדיוק עלילה סדורה ולינארית עם התחלה, אמצע וסוף. מה שיש, זה מקבץ של דמויות צבעוניות עם מפגשים אקראיים יותר או פחות שבאים לספר את סיפור הגזענות שקיימת בארצות הברית. הכל מתרחש באיזור אחד בברוקלין בו גרים בעיקר שחורים. במקום נמצאת הפיצרייה של סאל, גבר מבוגר ממוצא איטלקי שמנהל את המקום יחד עם שני בניו והוא מעסיק שליח שחור. בין היתר, המתיחות באה לידי ביטוי בין סאל ובניו ללקוחות השחורים שדורשים יחס של כבוד, לאחר שהם חשים שמתייחסים אליהם כאל נחותים. כך למשל יש דרישה לתלות על קירות הפיצרייה תמונות של דמויות אפרו אמריקאיות חשובות, במקום תמונות של אמריקאים לבנים ממוצא איטלקי. המתחים לא מתבטאים באלימות עד לחלק האחרון, שבו מתרחש אירוע של מפגש שוטרים כנגד גבר שחור שהתפרע בפיצרייה. אירוע זה מזכיר את המקרה של ג'ורג' פלויד בשנת 2020. המסר הוא שאלימות אינה עוזרת לפתור דבר. לסיכום: לא מיינסטרימי בסגנון ולכן לא מתאים לכל אחד.המשחק הטוב עושה את רוב העבודה אבל זה לא מספיק. ציון 6.5.
  לפני שבועיים
חדשות העולם הגדול (2020)
איטי אך מרתק, כשרואים את הטריילר או קוראים על הסרט זה מרגיש כאילו אין סיפור, אבל יש פה הרבה עלילה, מהסרטים שנבנים לאט לאט ומצליחים לרתק ולרגש.
עוד סרט טוב שהנקס מופיע בו, מצטרף לרשימה ארוכה שכזאת.

7/10
  לפני שבועיים
The Passion Of Joan Of Arc (1928)
מבקרי קולנוע והיסטוריונים אולי יעשו סנסציה שהיא גדולה אפילו מתצוגת המשחק של פלקונטי או סנסציה יותר מהניצחון של באסטר דאגלס על מייק טייסון, אם יצליחו למצוא פיסת ארכיון של תצוגת משחק ברמתה, מה שכנראה שזה לא ייקרה.

פלקונטי בהופעה הכי כבירה שאני זוכר בטח בקולנוע האילם, נראה שיש ממנה כח ועוצמה של 500 אלים יווניים ואומץ של צבא רומאי, אבל ברצינות, מדובר במלך צרפת שעומד לצידה שחוץ ממנו, הסימפטיה אל האישה הזו היא תופעה שהיא ממש, אחת מתוך מיליארד.

דרמת בית משפט לפי דעתי המהדהדת והמטלטלת ביותר מאז ומעולם, מסיקוונס פתיחה של המשפט ועד עינוייים, הכל מתוזמן בגאוניות, סינמטוגרפיה סוחפת לא פחות מבחינה אומנותית, בהחלט שהיו לי ציפיות אחרות, סרט קשוח, כואב, מדכא אך כנה ועוצמתי, לא מתפשר או משמיט מכל צופה אשר יהיה שמץ של רגע כלשהו שעבר לשווא, פלקונטי בת אלמוות.

ציון שלי: 8 וחצי מתוך 10 (נוטה ל-9)
  לפני 3 שבועות
יהלום לא מלוטש (2019)
אחת מהאסוסיאציות שמורידות לי בד''כ את החשק גם אם מדובר בסרטים הכי מרכזיים כמו "מלך הקומדיה" או כל סרט שבתוך התקשורת, מערבב טלויזיה ושידורים ישירים, זה שילוב שבו אני ניגש די מאולץ לראות למרות שזה סרט מצויין ואדם סנדלר מצויין פלוס.

על אף שהסרט עשוי מעל הממוצע, (ביחס לשנתיים שחלפו שפחות החמיאו) כך שמדובר בסרט מכובד, אבל עדיין יחסית להמון סרטים שגם ניסו להיות Hardcore, בעיקר סרטי פשע. גנגסטרים או הפקות נטפליקס שקפצו מעל הפופיק, זה סרט עדיף בהרבה וזה עדיין לא מעולה לטעמי ולא עפתי.
  לפני 4 שבועות
מבעד לזכוכית האפלה (1961)
אין פלא שהכל כאן נאמר בצדק על סרט שהוא על גבול 'סכיזו-דרמה', מוגזם וגועש מאין כמוהו שאני לא יודע איך לכנות, להגדיר או לקטלג, כמובן לא משתמע לשני פנים, כך שאם לא נראה כך, אני דווקא עוד יותר מעריך את הביקורת שקדמה של ידידי מסיבה סימבולית.

מה עוד שגם לטעמי זו בחירה הכי מוגזמת שאפשר לדמיין בהחלט מחוץ למעגל הנוחות, בתור סיפתח ברגמן הראשון לצפייה ועם כל זה, האיזון תמיד היה חי ותמיד יישאר קיים בסרטיו של אחד מגדולי הבמאים וביחס לכמה שהוא קומפלקס בפוטנציה, הדחיסות והתסריט, נוכחות אופיינית לאורך כל הסרט של מוטיבים קולנועיים ומרכיבים תיאטרליים, צילום נהדר ולוקיישנים והביצוע לפני הכל, חף מפומפוזיות ויומרות וגם כך מתברג במיינסטרים של הבמאי הזה שאני ממש לא צריך להוסיף כלום למי שכבר מכיר אותו.

תופעה לא מוסברת של פילוסוף שנדמה לפעמים כאילו יש כמה ברגמנים שאחראיים ליצירתו, (כמובן שלא יוצא בהצהרה שזה אחד מסרטיו הכי גדולים) כי ראיתי עוד מסרטיו שמצפייה ראשונה דעתי הייתה שונה מצפייה חוזרת פשוט, כמובן שיש לא מעט ב-Wishlist אבל יש ברגמן אחד שמנצח על התזמורת בכל זאת, מעל כולם, במאי על, אחד האהובים עלי ביותר ואחד המשפיעים ביותר, זה בטוח.

ציון שלי: 7 וחצי מתוך 10 (נוטה ל-8)
  לפני חודש
שתיקת הכבשים (1991)
אני רואה פה תגובות, "סרט גאוני"
"סרט פורץ דרך"
על מה לעזאזל אתם מדברים?
סרט סביר, להעביר את הזמן, אין שום טוויסט בעלילה, שום דבר ייחודי. סרט של פסיכים, סרט להעביר את הזמן.
זה ממש רחוק מלהיות סרט ברמה של "השבועה" של ג'ק ניקולסון, או "7 חטאים"
סרט נחמד ותו לא. ובאמת לא מובן לי ממה אנשים התלהבו בשנות ה-90 מהסרט הזה. אומנם סרט לא רע, אבל באתי וחשבתי שאני הולך לראות סרט עם עלילת עומק וטוויסטים.
כלום ושום דבר.
פשוט מביך איך האקדמיה בהוליווד מסמנת סרט "כיצירת מופת" ואז יש כת של עדר שפוט קונים את זה.
סרט יומית, רגיל וזהו.
6.5
  לפני חודש
נערות אבודות (2020)
סרט שמבוסס על אירועים אמיתיים, זה אומר שכנראה זה לא קרה באמת אבל זה לוקח בחשבון שיש מקרים דומים לזה, מדובר בנושא קשה לצפייה אבל כנראה אם כמה שהוא קשה הוא תמיד מעניין.
הסרט קצת איטי ולא פשוט לצפייה אבל בהחלט שווה את זה.
איימי ראיין ("נראתה לאחרונה") מובילה את הסרט עם משחק מצוין וביחד איתה גם גבריאל באיירן (החשוד המיידי), דין וינטרס (אוז), וטומאסין מקנזי (ג'וג'ו ראביט).

בIMDB הסרט קיבל ציון של 6.1, מפתיע לרעה, אני חושב ש-7 הרבה יותר מתאים לו, מומלץ לצפייה.
  לפני חודש
הכפר (2004)
הושמץ ללא הרף ובעיקר על ידי אחי (שכתב את התגובה בשמי, לפני שנים רבות) והנה אנחנו, אחרי שנים רבות וכאשר הקאסט המשוגע של מ.נ.ש רק מקבל חיזוקים, בחלוף השנים...צופים בסרט - מי בפעם הראשונה (אני) ומי בפעם השלישית (עם כל ההשמצות - אחי) והאמת. השד לא נורא בכלל.

כבר הספקתי לשכוח איך שאמאלאן ערך וביים סרטים בעבר ושכחתי שבאותם השנים הוא היה הדבר החם ולא אחד המושמצים שיש וקיבלתי תמורה נהדרת לאי שלם של חוסר ציפיות.

ברוכים הבאים לכפר של שאמאלאן. כפר ללא תקופה, ללא שנה וללא יקום מוגדר. זה היה מקור ללא מעט שאלות לאחי, שסירב לחשוף פרטים על הסרט וביקש ממני שאתאזר בסבלנות ובהחלט הסבלנות השתלמה, עם טוויסט לא רע בכלל ועם הביקורת הכפולה על אורכות חיים עירוניות מול כפריות.

לא מעט זוכי ומועמדי אוסקר, כיום, התקבצו בשביל להעניק הופעות סולידיות ואדריאן ברודי הפליא בגילום האיש בעל הפיגור השכלי. קשה לספר על מה הסרט מבלי לספיילר ולקלקל, אבל בגדול הוא מדבר על קהילה כלשהי, במקום כלשהו, שלא מעזה לצאת את גבולותיה מכיוון שיש לה הסכם עם יצורים מיתיים, אשר חיים ביער הסמוך.

הכל משתנה ביום שבו אחד מתושבי המקום עושה קולות של פריצת הגבולות ואז כל הכפר צריך לחשב מסלול מחדש וכל הסודות שרצו להישמר, מתחילים להתעופף אל מחוץ למשוואה. ישנו סיפור אהבה אשר מוביל את הסרט קדימה ואחרי ערפל עלילתי די כבד, הסרט מתחיל להיכנס לקצב ולתכלס.

הגעתי נטול ציפיות לחלוטין ובהחלט אפשר לומר שנהניתי. על אף שהיו לא מעט רגעים מתים או תלושים בסרט, אי אפשר שלא להנות מקאסט כזה ומבימוי מותח ואפקטיבי כמו של מ.נ.ש. הסיקוונסים המותחים, מערבים את הצופה היטב ומבוימים היטב וסרט מרתק עד סופו, גם אם אינו עומד בתנאי הז'אנר הפשטניים יותר.

זהו מותחן מסוגנן, שבוער לאט אל עבר המטרה, עשוי טוב ומשוחק היטב על ידי ערימה מטורפת של שחקנים ובמאי אחד, שגם אם השתן עלה לו פעם לראש, הרי שתמיד היה בכותרות ונתן לנו להנות ממנו.
  לפני חודשיים
החותם השביעי (1957)
לא הקשבתי לעצמי והמשכתי עם ברגמן, כמעט ברצף, כאשר שני הגיבורים שלו מהסרט הקודם שלו, בו צפיתי ("מבעד לזכוכית אפלה", שהגיעה בתכלס כמה שנים לאחר הסרט הזה) - מקס פון סידוב (שהלך לעולמו לפני שנה, כמעט בדיוק) וגאנר ביורנסטד מופיעים גם כאן בתפקידים ראשיים למדי, כאשר הפעם ישנו קאסט נרחב סביבם.

מתחיל להבין את התמה סביב סרטיו של ברגמן. כבדים, איטיים ואייקוניים להפליא, במסגרתם הוא שב וחוקר את עניין האמונה לאל, הדת והאהבה, אם אפשר לייחס גם אליה נישה בסרט הנוכחי.

המוות מגיע לקטוף את חייו של אביר, אשר נמצא לקראת תום מסע הצלב שלו, במסגרתו נטל חיים ובעיקר הציל את חייו ואת חיי נושא כליו. רגע לפני שהמוות לוקח את חייו של האביר, הוא מקבל הצעה מאותו אביר לשחק שח-מט ולנסות לדחות את הקץ, עד ש.......עד שימצא משמעות לחייו, מעבר למסע הצלב, שהתברר עבורו בתור משימה כוזבת.

קשה לשים את האצבע על מטרה מדויקת של הסרט, כפי שידידי כתב בביקורת מתחת. זה סרט פילוסופי במשקל כמה טונות והוא מנסה לחקור לא מעט נושאים כבדי משקל והמשמעויות שלהם. הוא מתהדר בצילום יוצא מן הכלל וכמובן במשחק נפלא ושם במרכז הסרט משחק שח בלתי נשכח בין נציג האל הספקן ובין יריב האל, שבטוח במשימתו.

אפשר לשפוך המון מילים על הסרט, אבל הוא גם נותן את החופש לצופה לתהות בעצמו וכמובן גם ללכת ולהתחיל לפרוש מפת פרשנות של לא מעט טובים ומוכשרים יותר. ברגמן ככל הנראה לא העז להקל מעולם על צופיו, כאשר גם בסרט עם עלילה די ברורה, הוא מנסה להסוות בין הסצנות משמעויות וגם יוצק לדמויותיו תפקידים בעלי סאבטקסט ושלל מטאפורות.

עכשיו מבטיח לקחת הפסקה מברגמן ולנסות לדוג את הבא בתור שלו בצורה יותר מסודרת. אולי מתי שהוא גם עם הכנה ראויה יותר, שתרים בהחלט את חוויית הצפייה. מרתק, יוצא דופן וכמובן אבן דרך קולנועית שעזרה להגדיר גבולות קולנועיים לסרטים קאלסיים. לא לכל חובב קולנוע, אבל בהחלט יצירה שחובה לצרוך בגיל ושלב מסוים של החיים, אם אתם חובבי קולנוע.
  לפני חודשיים
חדשות העולם הגדול (2020)
טום הנקס עובר למסך הקטן של נדפליקס....
סרט חמוד, נפתח די טוב, נתקע קצת בהמשכו
מתרום בסופו והתוצאה סרט טוב, אבל לא מהסוג סרטים שאני רגיל לראות מטום הנקס...
אבל זה עדיין אולי הסרט הכי טוב שראיתי ב2020.
בסופו של דבר הסרט הזה עושה את העבודה.
  לפני חודשיים
מבעד לזכוכית האפלה (1961)
המפגש הראשון שלי עם סרט של אינגמר ברגמן יוצא דופן לחלוטין. פגשתי בו באופן אקראי לגמרי, מבלי לדעת מי היוצר עד לדקות הפתיחה, באיזו שפה או מי אחד הכוכבים הראשיים. בחסות הלילה והעייפות, שלאחרונה פוקדת אותי באופן קבוע, החלטתי להיכנס לצפייה הזו ונמוגתי לאיטי...

זה סרט כבד! 800 טון של תובנות ובערה איטית. דיונים תיאוסופיים ותיאולוגיים, חדירה אל תוך עולם מחלות הנפש וכמובן חקר תא משפחתי יוצא דופן, המורכב מארבע צלעות, כאשר כל אחת ואחת מרתקת בפני עצמה ומייצגת עולם ומלואו.

הייתי זקוק לצפייה שנייה, ברסיסים של השלמות למה שפספסתי בזמן שהתעפצתי. יש לי עוד סרט של ברגמן בקנה, אבל הפעם אני אדע לבצע הכנה נאותה לעניין הזה.
אין ספק שהסרט מצריך לא מעט הסברים על כוונת המשורר, אבל כאשר מחברים את כל חלקי הפאזל הוא באמת יוצא דופן, נפלא ועמוס משמעויות ורבדים, אשר מרכיבים פאזל יוצא מן הכלל, שיכול רק לרמוז במעט על המורכבות של ברגן, אמונותיו והרגליו.

צילום נהדר ומשחק פשוט נפלא של ארבעת השחקנים, המופיעים בסרט. זהו סרט שזקוק לתשומת הלב שלכם ולמלוא הקשב וההבנה. הוא לא פשוט לצפייה ועל אף אורכו הקצרצר, הוא עמוס רגשית ובאופן כללי דורש המון מהצופים בו.

אני אמתין עוד קצת לסרט הבא של ברגמן ובהחלט אגיע מוכן יותר, לשיפור חוויית הצפייה האישית.
  לפני חודשיים
הרע והיפה (1952)
יאאאאאאאאאאאאאאאאא...............איזה סרט!!! ממש לא מזמן ראיתי את "הרי הסיירה הגבוהים" עם בוגי והתלוננתי על יכולות המשחק של אותה התקופה. אז עשור לאחר מכן (וקצת) מגיע קירק דאגלס המנוח, שעזב אותנו בדיוק לפני שנה ומעלה את הרמה. בכמה רמות.

אני לא יודע אם זו האהבה שלי לסרטים על קולנוע ותעשיית הקולנוע, אבל יש בסרט הזה משהו שלא יצא לי לראות באף סרט אחר שאני זוכר לאחרונה. הדרך שבה וינסנט מינלי פורט את הסיפור ואת העלילה היא מהפנטת ומרתקת בעיניי.

זה מתחיל בחמש - עשר דקות של זמן רציף ואז בפלאשבקים וזכרונות מהעבר. שלוש דמויות, שלושה אנשים ואדם אחד שמקשר בין כולם וכיצד נקשרו ונכוו ממנו.

סיפורו של ג'ונתן שילדס - מפיק על, שמצליח לגרום לכולם להסתובב סביבו ולעשות כרצונו. דאגלאס היה מועמד לאוסקר על תפקידו המלהיב והפסיד לגארי קופר, שזכה על תפקידו המופלא ב"בצהרי היום". איזו שנה הייתה 1952 לקולנוע.

דאגלאס הוא שילדס, המפיק הכל יכול שאפילו את הסיפור טווים עבורו שלושת הדמויות שמתפקדות בתור גיבורי המשנה. הסרט ממגנט מהשנייה הראשונה בסיפור ובעלילה הנפלאה שלו, המשחק מדהים והצילום פנטסטי.

הסרט זכה בחמישה אוסקרים, כאשר רק אחד היה אישי (גלוריה גראהם - תפקיד משנה לשחקנית) ולא בכדי. חבל לספר יותר מדי על הקלאסיקה העל זמנית והנפלאה הזו וזאת על מנת לא לקלקל ולא לספיילר.

סרט שאי אפשר שלא להנות ממנו, אם אתם חובבי קולנוע. סרט שמגיע מאהבה לקולנוע ומציג אותה, פרושה בכל מחלקה. עלילה הפכפכה, שפשוט שואבת ומושכת מהרגע הראשון ועד האחרון והצטיינות יתרה בכל מחלקה, הקשורה ליצירת הסרט. מהבמאי, הצילום הנהדר ועד למשחק המופלא, כאשר בראש דאגלאס...יוצא מן הכלל!
  לפני חודשיים
משפט האש (2018)
כנראה שיש סוגי סרטים שיותר קל לעשות אותם טוב מאשר לפספס איתם, סרטים שקשורים לבתי משפט, כלא ועורכי דין שמגינים על האזרח הקטן כמעט תמיד מצליחים לרתק ולרגש והסרט הזה לא יוצא דופן ומביא איתו עוד הצלחה.

ואולי אני משוחד כי אני מת על הסגנון הזה.
בכל מקרה בהחלט מומלץ.
8/10
  לפני חודשיים
הרי הסיירה הגבוהים (1941)
כמו שידידי, The Dude, כבר כתב בביקורת לפניי...לא מגדולי הסרטים של בוגי ובהחלט סרט חובה למעריצים. מרגיש לי שלא מחזיק במבחן הזמן, על אף העלילה המעניינת. היה בי משהו שציפה לאיזו אקסטרא, אבל אולי זה רק אני, שמחפש כבר גירויים חדשים.

אפשר לומר מה שרוצים על בוגארט, הוא היה שחקן של תקופה. תצוגת המשחק שלו ושל אלו הסובבים אותו הן תצוגות משחק ייחודיות לתקופה של שנות הארבעים. היום זה לא עובר ואפילו די צורם.

אבל אין מה לעשות, יש משהו קסום בתקופה הזו. המילים שונות, הצילום שונה, התסריט מרגיש מקורי, כי זה התרחש לפני פאקינג שמונים שנים ועידן שונה לחלוטין מוצג.

הדבר היחיד שלא משתנה הוא האופי האנושי. איך שלא תסובבו את העוגה הזו, היא תהיה טעימה בכל מקום ממנו תנגסו בה. בוגי הוא בוגי, תענוג לראות אותו תמיד ולהתגעגע.

הוא שודד ידוע לשמצה. יש לו לב זהב, יש בחורות שמסובבות אותו ושהוא מסובב אותן ואיך אומרים? הבנות רוצות אותו והבנים רוצים להיות כמותו.

הרבה חלקים בעלילה לא תמיד מרגישים קשורים היטב, ראול וולש ייצר התכתבויות רופפות ולא כל כך מעניינות בין חלקי העלילה, אבל הקשר החזק שמדביק את כולם הוא האיש, השפתיים ושתי הסטירות ללחיים.

לחיים בוגי! למה שהיו חייך!
  לפני חודשיים
פחד ראשוני (1996)
כנראה הסרט הטוב ביותר של גרגורי הובליט והסרט הראשון של אדוארד נורטון ואיזה סרט לפתוח איתו את הקריירה של השחקן הכל כך מבריק הזה.

הסיפור מצוין, מרתק ומלא טוויסטים, השחקנים מדהימים בראשותם של אורטון והסרט לא משעמם לדקה.

חובת צפייה.
8.5/10
  לפני חודשיים
המלך (2019)
הגעוגעים למשחקי הכס ממשיכים וכל מה שנותר לנו הוא לקבל סדרות בינוניות או סרטים שמנסים להיכנס לליבנו בשביל למלא את החור הבוער שחאליסי וחבריה השאירו בליבנו.

דוויד מיצ'אד וג'ול אדגרטון מצליחים להביא סרט לא רע על נסיך שלא ממש מעוניין לקבל את כתר המלכות אבל בסוף מקבל אותו וכמובן... יוצא לקרב מרתק.

הסרט מלא בשחקנים טובים כשטימוטי שאלמה, רוברט פטינסון ואותו ג'ואל אדגרטון מככבים בעיקר.

זה לא משחקי הכס אבל זה בהחלט לא רע ולגמרי שווה צפייה.
7/10
  לפני חודשיים
מחלק 13 (2005)
סרט מצוין, זכור לי מאוד לטובה ולאחרונה ציפית בו שוב בנטפליקס ולא התאכזבתי.
  לפני 3 חודשים
Spirit Of The Beehive (1973)
אפשר להצהיר כבר כמעט בפה מלא ולאחר שגיליתי יצירות פאר לא הוליוודיות, די מאסתי בהוליווד לפחות בתקופה הזו, כל סרט קליפורני מלוקק או כמעט 100% מהקולנוע האמריקאי שלא עצמאי הפך למתועב בעיניי ברוב המקרים, מה שגרם לי "לנדוד" לבונואל יותר, קולנוע לטיני או דובר ספרדית.

דבר והיפוכו, אולי הסרט הכי ייחודי שנתקלתי בו, בעת ובעונה אחת שזה גאוני, התסריט היסודי שלו, נראה שאלוהים נגע באריסה וליטף את הילדות המדהימות בעשיית הסרט שהוא גם מבהיל, (הרבה יותר הורים לילדים), מלחיץ, מיסתורי ומטריף את הצופה מציפייה כמה שנראה באותו רגע מכונן שפוטנציאלית זה הולך להיות סרט אימה קלאסי ענקי, מה שהוא לא ובכל זאת מקיים מה שהבטיח מאותו רגע שזה פשוט מדהים.

אנה טורנט עושה כישופים על המסך, יש משהו קוסמי כנראה בכל מה שקשור לילדות מהפנטות ומולטי מוכשרות שבשנת 1973 זו הייתה החותמת גם שלה וגם של טייטום אוניל, סרט משובח ואני חוזר שוב על אותה מילה, אין סרט שהייחודיות הקונספטואלית שלו עושה חסד עם הצופים מלאי הציפייה לקולנוע במיטבו ועם כל זה, האיזון נשמר כמו בצמר גפן וזה בדיוק מה שקורה ועל כך כל הקרדיט ומירב הנקודות שהוספתי לו.

ויקטור אריסה חתום על אחד מסרטי המופת לטעמי בז'אנר Low Fantasy, בימוי מאוד מרגש, חוויית צילום שבהחלט ממש לא רואים בכל סרט והפס-קול קסום, בהחלט סחף אותי לעולם רחוק, אין מילה אחרת. שורה תחתונה, ממליץ לראות את סרטי "פרנקנשטיין" לפני שניגשים ומקבלים את הבוסט מהסרט הזה. יהיה אשר יהיה מי שסולד ויקרא לזה Slow Cinema וכל אלו ששוחים במים לא מוכרים, אך אם לכם / ן אין תלונות, רוצו לראות ותגלו זהב, טהור.

ציון סופי: 8 וחצי מתוך 10 (נוטה ל-9)
מדהים, ללא ספק.
  לפני 3 חודשים
קווין וסלים (2019)
נתחיל מזה שלא הייתי מבזבז את כספי כדי לקנות כרטיס לקולנוע עבור הסרט הזה. לא מדובר ביצירה גרועה, אבל היא נמרחת יותר מידי, ובייחוד החצי השני. סיפור בסגנון של "בוני וקלייד" עם כל ההבדלים. מותחן רומנטי עם דגש על נושא הגזענות נגד שחורים בארה"ב. קווין וסלים הם גבר ואישה אפרו אמריקנים שנפגשים לדייט בפעם הראשונה.היא בחורה נאה ועורכת דין במקצוע. הוא גבר פשוט שמתפרנס ממכירת נעליים. בדרכם חזרה הביתה, עוצר אותם שוטר לבן שמחפש להתנכל להם. העניינים מסתבכים וסלים יורה בשוטר.עתה עליהם להימלט ולחיות מיום ליום כשהסיפור תופס כותרות ברחבי במדינה והמשטרה בעקבותיהם. לצורך מנוסתם הם נעזרים באנשים שונים, כשבאותו הזמן המקרה גורם להזדהות עימם מצד התושבים השחורים וגם מוציא אנשים לרחובות למחאות כנגד האלימות המשטרתית. תוך כדי גם קווין וסלים לומדים להכיר זה את זו ומתאהבים.הסוף טראגי. אפשר גם למצוא מסרים דתיים ופילוסופיים בשיחות שקווין וסלים מנהלים ביניהם. למה דברים קורים כמו שהם קורים? האם זהו גורל או לא? לא בטוח שהם היו ממשיכים לדייט שני אילולא קרה מה שקרה, אבל הנסיבות המצערות גרמו להם להיות יחד.
  לפני 3 חודשים
סרטים בקולנוע
כוח רעם, מסעות, מהיר ועצבני 9, קאובוי של אספלט, קיץ של אהבה, ליגת הצדק של זאק סניידר, סתם אחד, יום הכּן, ראיה והדרקון האחרון, ביגי: יש לי סיפור לספר, ממשלת ארה״ב נגד בילי הולידיי, אכפת לי, המאוריטני, יהודה והמשיח השחור, לכל הנערים: לעולם ועד, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מלקולם ומארי, בספירת לשלוש, החפירה, פאלמר, ראמבל, הדברים הקטנים, הצלף, שטח קרב, קרעים של אישה, מוות ל-2020!, חדשות העולם הגדול, חנוכה, האב, חולית, הבלוז של מא רייני, סיפור הפרברים, מגלה את אמריקה 2, קרודים 2, שמי חצות, הסיפור המדהים של אי הוורדים, אהבה חתונות ואסונות אחרים, דוב שחור, צלילי המטאל, לא זמן למות, סטארדאסט, דוד פרנק, להציל את חג המולד 2, יומני האפלצ'ים, פריקי, ג'ונגלנד, הנצחיים, הבית שלו, Nobody Sleeps In The Woods Tonight, הולידייט
בקרוב בקולנוע
הנוסע הסמוי, דברים ששמענו וראינו, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, מיינסטרים, ביחד ביחד, חמצן, עד במנוסה, ספיריט: לחופש נולד, קרואלה, הבאטמן, ספייס ג'אם: אגדה חדשה, יחידת המתאבדים, בייבי בוס 2: עסק משפחתי, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,523 סרטים, 2,971 סדרות, 7,020 עונות, 119,513 פרקים, 390,509 אישים, 568,171 משתמשים, 267,176 הודעות, 28,785 ביקורות, 94,499 תמונות, 6,720 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2021