סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
אנולה הולמס (2020)
נתחיל בטוב,
הנרי קאוויל. כריזמטי כתמיד, כמו כן גם הילדה מדברים מוזרים.
הרע הוא שזה סרט בלי נשמה, ולא, שבירת המימד הרביעי כמו דדפול לא עושה את הסרט למתוחכם יותר, במיוחד כאשר הוא מתיימר להיות חלק מהשושלת של שרלוק הולמס.

אין פה שום תעלומה שנפתרת ולכן אין שום מתח. כלומר התעמולה היא כל כך פשוטה שלא מרגישים אותה בכלל.

ניסו לעטוף את הסרט במסתורין של שרלוק הולמס, אבל קיבלנו סרט שהוא לנערות שיש להן קשה וריכוז נמוך מאוד.
  לפני יומיים
טוגו (2019)
כמה מחשבות על הסרט עוד לפני שראיתי אותו...ראיתי קודם כל את "קול קדומים", שדווקא יצא שנה אחריו - בערך. בתחילת הסרט, כשראיתי את הלוגו של "דיסני", חשבתי שאפשר היה לצפות בו עם הילדים וגם בשלבים יותר מתקדמים שלו, המחשבה לא זזה מראשי. הציפיות היו קצת בשמיים, כי קראתי איפה שהוא, שהוא הסרט שלימד את "קול קדומים" איך ללכת ובכלל שם היה כלב דיגיטלי ואילו כאן, אסופת כלבים שגילמה את אותו גיבור היסטורי.

המסקנה או המסקנות בסוף הצפייה - אפשר לראות עם הילדים ואולי גם רצוי. יהיו קטעים קצת מלחיצים לקטנים, אבל הם יצלחו אותם. אפשר גם לספר להם שזה מבוסס על סיפור אמיתי ושכלבים אמיתיים מרובים גילמו את אותו התפקיד של טוגו ואפשר גם להנמיך ציפיות, בשביל שלא תחשבו שאתם הולכים לצפות באיזה סופר סרט על סופר כלב.

בהחלט מדובר בסיפור מרגש, אמיתי ויוצא מן הכלל. הדרך שדיסני מגישה אותו היא נהדרת ונפלאה, אבל עדיין בגבולות הדיסני המקובלים וזה אומר שאין פה שום פריצת מסגרות. בשום שלב או בשום חלק של העלילה או המבנה שלה. יש פלאשבקים לאחור, לראות איך גדל סיפור האהבה בין הכלב לבין הבעלים ו-ווילם דפו מגלם דמות הכי בנאלית שלו מזה שנים, שזה מצד אחד פספוס ומצד שני נחמד לראות, שהוא מוריד הילוך ומגלם איש רגיל ונורמלי.

לאחר תום הצפייה בסרט לא הרגשתי שיש בינו לבין "קול קדומים" הבדל כזה מהותי, אפילו הקטע על כלבי מזחלות והקשר בינם לבין הבעלים - כמובן בין הבעלים לכלב המוביל שלו, היה מסופר באופן די דומה. לא נפלתי מהכסא ובהחלט חיבבתי את שני הסרטים במידה שווה, מבלי להפלות לטובת הכלבים האמיתיים או הכלב הממוחשב. זו תהיה צביעות מוחלטת להתחיל לומר שזה משפיע לי על מידת ההנאה מהסרט - אם השתמשו בבעלי חיים אמיתיים או ממחושבים.

זה יתחיל להציק רק אם שחקנים הוליוודיים יתחילו לאבד תפקידים בשביל כאלו ממוחשבים, לחלוטין. כמו ב"כנס העתידנים". עד אז אפשר לומר שאולי יש בזה משהו הומני, שמניחים לכלבים להיות כלבים ולא סוחבי מזחלות לעת מצוא ועבור סרטים, שדורשים מהם התשה ומאמץ פיזי כלשהו. סרט לכל המשפחה, בעיקר אם הילדים שלכם כבר בגיל בית ספר וגם לחובבי כלבים ובעלי חיות. עשוי טוב, מרגש, בדרך הידועה של דיסני.
  לפני 6 ימים
מלון מומבאי (2018)
אכן לא ברור איך אין יותר ביקורות על הסרט המדהים הזה, הסרט מזכיר את הוטל רואנדה וזאת מחמאה ענקית.

בעיקרון חוץ מזה שמדובר בסיפור אמיתי וכמובן שעצוב שיש סיפורים כאלו באמת, הכל טוב בסרט הזה.
הסיפור מעניין, הסרט עשוי בצורה מעולה, הוא מרתק, מלחיץ ומרגש, השחקנים מדהים, הבימוי מוצלח, חובה לצפייה.

9/10
  לפני שבוע
קדחת הג'ונגל (1991)
כנראה אחד הסרטים היותר אוברייטד בהיסטוריה של הקולנוע. עוד מעט חוגג שלושים לצאתו והחלטתי שהגיע הזמן להשלמת פער שהיה לי עם הסיפור הזה, למרות שזה ספייק לי ובכל סרט שהוא מוציא אני מתעב אותו עוד טיפה ועוד טיפה. האג'נדה שלו תמיד הייתה אחת - תיקון גזעי. בדרך כלל זה גם מגיע עם אמירה דידקטית ומעיקה, כאשר הוא דוחף את אותה אג'נדה לתוך הגרון של הצופים, במקרה של הסרט הזה אלו גם היו דחיפות ברמה נמוכה למדי.

הדיון סביב מין הוריד את ערכו של הסרט חמש דרגות למטה ומעל הכל, המשחק של 90 אחוז מהסובבים, חוץ מסמואל ג'קסון וג'ון טורטורו, היה ברמה בינונית עד מביכה מאוד. ספייק לי בעצמו מופיע בסרט, בתפקיד מניע עלילה, אבל מיותר כי לשחק הוא לא כל כך יודע, אבל זה בסדר, כיוון שכל הקאסט שהוא ליהק חוטא באובר אקטינג, כמעט כמו הבמאי שלו, שמנסה להתחכם עם זוויות צילום כאילו מהפכניות שנראות כאילו סטודנט בגיל העשרה לקולנוע ניסה את מזלו ופשוט שפך פנימה את כל מה שהוא למד לאחרונה.

השחור על גבי הלבן והאהבה האסורה נפגשים. איטלקיה ממשפחת צווארון כחול עם דעות גזעניות וקתולית עושה לילה אחד של כיף עם בחור משכיל, ארכיטקט ובן למשפחה בפטיסטית, שאביו הוא כומר לשעבר ואחיו הבכור הוא נרקומן (סם ג'קסון), שינסה בכל הזדמנות לקחת כסף ממשפחתו, בעזרת הקסם האישי שלו וההצקות הבלתי פוסקות.

הניסוי החברתי הזה מרים באז מטורף בהארלם והסביבה ונדמה שלכולם יש מה לומר בנידון. באף שלב של הסרט הזוג לא נראה כמו התאמה משמיים ובאף שלב זה לא מרגיש טבעי, כי אם מאולץ ועל מנת בעצם לייצר עלילה יש מאין. העובדה המאכזבת ביותר נעוצה בכך שהסרט הזה מציג קאסט, שכיום נחשב נוצץ ויוקרתי, אבל דאז, היה נראה כמו בדיוק כמו מה שזה היה אמור להיראות; חבורת שחקנים שרק פוסעים בתחילת הדרך ויהיו חייבים חוב גדול למר לי הפטפטן הבלתי נלאה (בבחינה קולנועית כמובן וגם מעבר).

כמובן שהוא מוצא דרך נהדרת למרוח את העלילה על פני שעתיים וקצת, כאשר באמת היה אפשר לחתוך אחרי שעה וחצי ולהיפרד מהסרט שהפך לחינם לאיזה שהוא קאלט או נקודת ציון משמעותית בדרכו של הקולנוען המתיש הזה.
  לפני שבוע
פרזיטים (2019)
"המלך הוא עירום". הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. לאחר חצי שעה של צפייה, הומור, עלילה וטקסטים מוזרים, שפה צורמת ודיאלוגים שלא היו מביישים את "מבט כואב" החלטתי שפרזיטים פשוט לא בשבילי. לחובבי דרום קוריאה בלבד
  לפני שבוע
מלון מומבאי (2018)
שחזור קולנועי מרגש למתקפת הטרור המצמררת שהתרחשה במומבאי לפני מספר שנים. בסרט משולבים קטעי וידאו מקוריים אשר שודרו במהדורות החדשות ברגעי האימה. אסור לפספס!
  לפני שבוע
דרור אדום (2018)
מותחן אלים מאוד, איטי ומעייף. הייתי ממליץ לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם מבזבזים עליו 2.2 שעות
  לפני שבוע
ילדי וינדרמיר (2020)
אמנם לא יום השואה לאחרונה, אבל הסרט הזה סיקרן אותי ולא בכדי. סיפורם של 300 ילדים, אשר שרדו את מלחמת העולם השנייה וכיצד הם מגיעים לסוג של מחנה חדש, בשביל לתת לעצמם מקדמה מסוימת לחיים שלאחר התופת. הפעם לא מדובר במחנה השמדה, כי אם בכזה של ריפוי והשבת צלם האנוש לעצמם ובעזרתם של צוות דואג ומסור, הילדים מתחילים להחזיר לעצמם הרבה ממה שאיבדו במלחמה, תוך כדי התמודדות יומיומית עם סיוטי המלחמה הטרייה, שזה עתה נסתיימה לה.

זה לא מסוג סרטי השואה שיגרמו לכם לרעוד במקום, זהו סרט פוסט שואתי, אבל אין זה אומר שזוועות המלחמה לא מתלווים לסרט ברקע. הקשיים שאיתם התמודדו אותם צעירים וכל מה שספגו ונטמע בהם דרש המון עבודה ומעבר לכך, דרש גם לא מעט סבלנות והבנה. הסרט עובר ברפרוף על כמה מאותם צעירים, אבל לא צולל לעומק, כי אם חולף ביעף ואולי זה מסביר גם את אורכו הקצרצר למדי.

הבימוי של סמואלס הוא אגבי והוא לא מצליח לייצר משהו ייחודי, מעבר לעובדה שהוא פשוט מצליח לספר את הסיפור כמו שהוא וזה בפני עצמו, נחשב להישג לא קטן, במיוחד בהתחשב במורכבות של הסיפור שהוא מאולץ לספר. ישנם מספר רגעים, שלא תוכלו להישאר אדישים להם, אבל השאר בעיקר מגיעים בשביל לספר סיפור, להיצמד לתהליך ההחלמה ולהבין שעל אף שהם סיימו עם התופת והזוועה ועל אף העובדה שהם קיבלו סיוע בלתי רגיל מהממשלה הבריטית, הזיכרון העולמי קצר ולבסוף הם עוזבים את הקן הזמני, במצב קצת פחות גרוע מזה שהגיעו אליו.

סיפור מעניין, מדויק וממצה. חובה לצפייה ולא רק בגלל שאנחנו חלק מהעם הזה. פשוט כי הוא מרתק ומתגמל, בתור סיפור ובתור סרט, לכשעצמו.
  לפני שבוע
1917 (2019)
צולם בטכניקה שנראית כאילו ומדובר בשוט אחד ארוך. צילומים מרהיבים. קצב איטי ואווירה קודרת. פשוט אסור לכם לפספס את הסרט הזה אם אתם מגיעים במצב הרוח הנכון.
  לפני שבועיים
אנולה הולמס (2020)
מדובר בסרט אקשן לא רע בכלל, הוא לא מנסה להתחכם יותר מידי למרות, לא מנסה להרשים ולפוצף יותר מידי, סתם סרט כייפי לצפייה, קחו פופקורן ותעבירו עוד קצת זמן מהסגר.

מילי בובי בראון (דברים מוזרים) ללא ספק ממשיכה להראות את הכישרון שלה ומתבלטת אפילו מעבר לשלישיית שחקנים מנוסים כמו בונהם קרטר, קאוויל וקלאפלין.

בקיצור, אל תצפו להרבה ותקבלו אחלה סרט להעביר את הזמן.
7/10
  לפני 3 שבועות
אמנות ההגנה העצמית (2019)
בהחלט הפתעה טובה, למרות שקראתי את הביקורות פה ובאתי עם ציפיות, לא התאכזבתי, הסרט אמנם קצת איטי ומוזר אבל זה רק תורם לאווירה, ג'סי אייזנברג במשחק מעולה וגם צמד השחקנים הראשיים האחרים משלימים שלישיית שחקנים שמעלה את הסרט רמה.
יש בסרט לא מעט דברים טובים מלבד המשחק, עלילה טובה שמפזרת פירורים כבר כמעט מתחילת הסרט, יש טוויסט לא רע ולמרות שהסרט נבנה די באיטיות הוא לא משעמם לדקה.

בהחלט מומלץ!
8/10
  לפני 3 שבועות
השחקן (1992)
נהדר. קומדיה שחורה בסיגנון היצ'קוקי שמאמצת מספר אלמנטים מהיצירות שלו. ההתחלה עם התזוזות המהירות של המצלמה בין הדמויות היא רק הסנונית הראשונה, והמנה העיקרית היא העלילה כולל הסיום שלה. אבל מעבר לכך, יש גם ביקורת על תעשיית הסרטים של הוליווד. סיפורו של גריפין מיל, מפיק באחד האולפנים בהוליווד. גריפין מקבל לידיו כמות גדולה של סיפורים מאת כותבים, ומחליט מי מהם יהפוך לסרט. כוחו רב והוא למעשה "חורץ גורלות" של כותבים. חלק מאלו שהוא דוחה או שלא טורח אפילו לחזור אליהם, מאוד כועסים ורוצים לנקום בו. הוא מקבל מכתבים מאיימים שמטרידים אותו והוא מחליט למצוא את האדם שעומד מאחוריהם. הוא עושה תחקיר ובערב אחד מחליט לפעול. לאחר שיחת טלפון עם חברתו של האדם אותו הוא מחפש, גריפין מוצא אותו בבית הקולנוע. בהמשך הערב לאחר שהעניינים מתלקחים ביניהם, גריפין הורג את הבחור. עתה עליו להסתיר את סודו, בזמן שהמשטרה מרחרחת סביבו והוא מתאהב בבת זוגו של האיש אותו הרג.אבל, יש לגריפין בעיה נוספת, שהיא מפיק מתחרה שמאיים על מעמדו באולפן שמעסיק אותו. אותו מפיק הוא בעל תפיסה "קפיטליסטית" ו"מיינסטרימית". כלומר, לא אוהב לשלם לכותבים ומעדיף לפנות למכנה המשותף הנמוך ביותר של הצופים. החשיבות של דמותו, היא בחשיפת הצביעות של הוליווד. זאת אומרת, הם מחפשים את "הסוף הטוב" שהוא מה שהקהל רוצה, אפילו שהמציאות היא שונה. אבל כשזה נוגע אליהם, אין להם בעיה להתאים את סוף הסיפור לאינטרסים שלהם.הסוף מחדד את המסר הזה. שורה של כוכבים מתקופת צאת הסרט לאקרנים, מופיעים לפרקי זמן קצרים ומשחקים את עצמם. נותן עוד מימד שתורם לסך הכל. ללא ספק סרט מיוחד ומהנה.
  לפני 3 שבועות
חצי נלסון (2006)
איטי אך מעניין. מה שחסר זה חידוד המסר וגם "חור שחור" בנוגע לסיבות שגרמו להידרדרות הגיבור הראשי.דן הוא מורה להיסטוריה בבית ספר שמאוד מחובר לתלמידיו ואהוב על ידם.הבעיה הגדולה שלו היא ההתמכרות לסמים. לאחר שסודו נחשף על ידי התלמידה הפייבוריטית שלו ששמה דריי, מתחילה ביניהם חברות אמיתית.דריי היא נערה חכמה ועצובה שבעצמה גודלת בסביבה בעייתית. היא גרה עם אימה בשכונת מצוקה, כאשר אחיה נמצא בכלא וסוחר סמים לוקח אותה תחת חסותו. דן מחפש נחמה ומטרה אמיתית בחיים, ודריי נואשת לדמות של אב ומנטור.זהו למעשה קשר שנוצר בין שני אנשים שבאים מעולמות שונים בלי שום דבר מחבר לכאורה, וזה הייחוד שלו.ההבדלים ביניהם הם מבחינת גיל, צבע עור, ורקע. ייתכן ורוצים לומר לנו להיזהר מסטיגמות, כי גם אם זה לא נראה כך, אפשר תמיד למצוא מכנה משותף בין אנשים. משחק מצויין של ריאן גוסלינג ושל השחקנית שמגלמת את הנערה. לא מדובר בסרט מבריק, אבל בהחלט שווה צפיה. ציון 7.5.
  לפני 4 שבועות
הקרב על מידווי (2019)
בימים שכאלו, שאין בתי קולנוע, זה סרט שאני יכול להעריך את הצורך בקיום שלו באולמות הקולנוע בלבד. לראות אותו בטלוויזיות 50" ו-32" לא עושה לו חסד, כיוון שהוא מבוסס, רובו ככולו, על הביצועים הוויזואליים שלו. נוח אמריך הוא במאי של מחזות עיניים מפוצצים וכאחד שעשה קילומטראז' בשלל סרטים שכל מה שחשוב שם הוא עוצמת הפיצוץ וגודלו, הוא רושם אבן דרך נוספת והופך להיות גרסתה המודרנית של "פרל הארבור" והאחות המרשימה לא פחות בכל הנוגע לוויזואליות, כאשר בד בבד למחזה העיניים המרשים, גם הטקסט והעלילה דלים ודלוחים, בכל הנוגע לערך המוסף שיש להם בתור סרט עלילתי.

שיעור מאלף בהיסטוריה, גם אם מוגזם וכמובן מבליט את הצד האמריקאי. הצד היפני לא הופך לדמוני, כי אם מקבל את הכבוד הראוי לו, אבל מעבר לכך שיש כאן סיפור מעניין, שספק אם מישהו היה יושב לקרוא עליו, אלא אם הוא חובב היסטוריה אמריקאית ובכלל, אין כאן סרט מעניין יותר מדי, מעבר להיותו ספקטקל וויזואלי עתיר פיצוצים ומצבים מוגזמים, שאולי חלקם מגובה במציאות ואולי חלקם מונפץ ברמה כזו או אחרת.

קאסט עצום ועתיר כוכבי דרג ב' ו-א', שחלקם כבר לא כל כך מעניין, בתקופה האחרונה וקאסט שלא באמת מצליח להותיר רושם, בגלל הדלות הטקסטואלית והעלילתית שהם מקבלים. מעבר לסיפור האמיתי והמעניין, כל שאר המעטפת דביקה, לעוסה והאמת על גבול המביכה. כאילו אמריך נתקע בניינטיז ומנסה לחקות את ביי המצחין עם משפטים שילד בין 14 יכול לכתוב טוב יותר לעלילה סרט (ויסלחו לי קוראי האתר, בני ה-14 הכשירים לגמרי לתת כתף בתסריט של אמריך).

אם לפי היכולת והטמטום של מה שקורה בסרט הוא היה צריך לקבל ציון, הוא היה משיק לשלושה כוכבים (מתוך עשר), אבל באמת שהוא סרט מהנה, מעניין ואפילו שהוא שוטח את העובדות בצורה פשוטה למדי, הוא מצליח לספר סיפור אמיתי, מעניין וחשוב ללמידה ואת זה הוא מצליח לחלוטין לבצע בהצלחה.
  לפני 4 שבועות
גדרות (2016)
מצטרף לאכזבה של 2 הביקורות שלפניי, ציפיתי להרבה יותר, הסרט בסופו של דבר מתבסס בעיקר על יכולות המשחק של של דנזל וושינגטון וקצת פחות על עלילה, אם הסרט היה קצר בחצי שעה ייתכן והוא היה מצליח להיות יותר מסקרן, אבל יותר משעתיים של סרט שנראה שרובו וכמעט כולו הוא למטרה אחת של כמה דקות.
אחרי 2 הצלחות עם "אנטואן פישר" ו"הווכחנים הגדולים" נראה שוושינגטון קצת ירד ברמה.

6/10
  לפני 4 שבועות
גלנגרי גלן רוס (1992)
כשהסוף מגיע ואתה מאוכזב כי רצית שהסרט יימשך, זה אומר הכל. מפגש של ענקים שמתאר בצורה הכי חדה ומדוייקת את העולם המודרני של ה-30 שנים האחרונות. אתה מוערך ומתייחסים אלייך לפי הרווח הכלכלי שאתה מספק לחברה שמעסיקה אותך.כל מי שעבד או עובד במכירות בצורה כזו או אחרת, יתחבר בקלות. סוכנות נדל"ן שיוזמת תחרות מכירות בין אנשי המכירות שהיא מעסיקה במטרה להגדיל את נפח המכירות. המקום הראשון יזכה במכונית קדילאק, השני בסט סכיני מטבח, ואלו שיגיעו למקומות האחרונים יפוטרו. הלחם והחמאה בעסק הזה הם ההפניות, או "הלידים" בז'רגון המכירתי. זהו המאבק בין אנשי המכירות, כי ככל שיש יותר לידים וככל שהם יותר איכותיים, כך גם נפח העסקאות והשכר הנגזר מהם גדל. מי ששם ידיו על הלידים הטובים, דרכו לעבר ההצלחה סלולה.אנו נחשפים ל 4 אנשי המכירות כששניים מהם מקבלים את מירב תשומת הלב. האחד הוא הכי מבוגר מבין הארבעה. בעבר היה איש מכירות מצטיין אך מזה זמן רב משתרך מאחור ולא מצליח למכור, למרות שעובד קשה לשם כך. השני הוא איש המכירות הכי מצליח בסוכנות. אדם כריזמטי ואסרטיבי וגם חד לשון. לשלישי נמאס להיות כל הזמן מושפל על ידי מנהלי הסוכנות, וחושב על דרך לעשות כסף בצורה אחרת. הוא יוזם יחד עם איש המכירות הרביעי פריצה למשרד הסוכנות, כדי לגנוב את הלידים האיכותיים שמוחבאים שם, ולמכור אותן לסוכנות מתחרה ובנוסף גם לעבוד עם הלידים, מה שיגדיל עוד יותר את הרווח שלו. אין ספק שיש כאן מסרים ברורים וביקורת על הגישה הקפיטליסטית. בסופו של דבר, אתה חייב להביא קבלות ולדאוג לעצמך, כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך.גם אם איכשהו מוכנים לעזור לך, זה ממש לא בחינם ויש לכך תמורה שעלייך לתת. בכלל, יש כאן מקום לדיון סוציאלי-כלכלי שאף פעם לא ייגמר.הדגש ההולך ומתחזק על האינדיבידואליזם. מה זה אומר עלינו כחברה? כבני אדם? חלפו 28 שנים מצאת הסרט לאקרנים, אך השאלות והדיון בעקבותיהן עדיין רלוונטיים, אפילו יותר מאז. המשחק של כולם מעולה, אבל זה של ג'ק למון ממש נגע, באחד מסרטי הקולנוע האחרונים בהם השתתף.
  לפני 4 שבועות
העורב הלבן (2018)
הבשורה המרכזית מהסרט הזה היא שרייף פיינס ממשיך לביים. הפעם השלישית שלו בסך הכל ונראה שהכוונות עדיין לא מאופסות במאה אחוז. פיינס מספר סיפור שאמור להיות די מרתק על הנייר, בצורה די דלילה, דלוחה ומשמימה ובעיקר חסרת קוהרנטיות ויציבות. מצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מתכווץ לכדי כדור שינה קטן (ככל שאני יכול להיות) נוכח העלילה והביצוע הבינוניים. הסיפור לכשעצמו מעניין מאוד, אבל הביצוע לא תפס ולא מצליח להחזיק, בטח לא שעתיים.

דמותו של נורייב לא מעוררת הזדהות ולו לשנייה ומשהו בסיפור חורק מאוד חזק עד לחצי שעה האחרונה. סיפור הרקע דווקא מעניין, אבל מובא בפלאשבקים, הסיפור עצמו נמתח ונמרח על יריעה של שעה וחצי שלא קורה בהן יותר מדי ובסופו של דבר הסרט מצליח להישען על רסיסי דרמה בהילוך גבוה למדי, על מנת שלא להפוך את הסיפור לבנאלי יתר על המידה.

פיינס דווקא מגלם היטב את מורהו של נורייב ואפילו הרוסית שלו נשמעת סבירה למדי, מרבית הסרט מזגזג בין שחקנים רוסיים לבין כאלו שהובאו לגלם כאלה והנושא של האמינות, בכל הנוגע למבטא והמחוות לוקה בחסר. סיפורו של אחד מרקדני הבלט המובילים ברוסיה אי פעם וכיצד הוא מצא את עצמו נע ונד בין הופעות, לבין תרבויות שאינן סובייטיות והפיתוי הגדול מכולם - לצאת מהמסגרת הנוקשה, כאשר הכל עטוף בסיפור מסגרת של ילד שנולד ברכבת וגדל בכפר קטן.

בוודאי לא עניין לשעתיים של סרט ובהחלט מדובר בסרט בעל נושא מעניין, שהריקודים בו תופסים חלק ניכר, שבעיקר יפנה לחובבי הריקוד והבלט וייתכן כי קהל נייטרלי יתקשה להתחבר אליהם, על אף הקלות, האלגנטיות והמלכותיות שמפגינים חברי הקאסט, שחלקם כמובן רקדני בלט מקצועיים.

בהחלט לא סרט שהיה חובה לרוץ לראותו בקולנוע בזמנו וגם לא נותן יותר מדי ערך מוסף לסיפורו של נורייב, מעבר לחובה לספר אותו, כאשר ברקע המלחמה הקרה, שניכר כי היא מכתיבה את הקצב העלילתי ואפילו מזיזה מעט את הגיבור הראשי ממסלולו בסרט עצמו.
  לפני חודש
הפצוע האנגלי (1996)
סרט רחוק מאוד מלהיות האגדה שהוא, הרעיון ממש טוב וגם השחקנים מעולים, אבל שעתיים ו-40 לסרט הזה זה באמת מוגזם ויוצר יותר מידי סצינות ארוכות שאפשר לוותר עליהן.

סרט נחמד אבל בהחלט לא מצדיק את ההייפ המטורף שהיה סביבו.
  לפני חודש
אמנות ההגנה העצמית (2019)
אי אפשר להימנע מהמחשבה שמדובר בסרט חריג, אולי אפילו טיפה ביזארי. שילוב של כמה ז'אנרים. אפשר למצוא כאן מכל דבר: דרמה, מתח, קומדיה. החלק הראשון איטי אבל החלק השני מקבל תפנית והוא דינמי יותר. קייסי הוא גבר בן 36, מנהל חשבונות רווק עדין וחסר ביטחון עצמי.אחרי שהוא מותקף ומוכה, הוא פונה לסדנה לקארטה על מנת ללמוד להגן על עצמו. שם הוא פוגש את המדריך הכריזמטי סנסיי. מעבר להתמחותו באמנות הליחמה, סנסיי הוא גם מנטור ומדריך לחיים, וגם בעל תפיסת עולם מאוד מגובשת לגבי מושג הגבריות. ההשפעה של סנסיי על קייסי היא גדולה, וגורמת לקייסי לפתח עמוד שידרה אבל גם להיות אלים בעצמו. עם הזמן, קייסי מגלה שסנסיי הוא לא בדיוק מי שהוא נראה, אלא מסתיר סודות אפלים. לקראת הסוף יש טוויסט שנותן זווית נוספת על כל הסיפור.בגלל הצילום, קשה להאמין שמדובר על סרט מ 2019. נראה יותר כמו סרט משנות ה-90 או אפילו ה-80. אולי יש כאן קריצה לסרט "קארטה קיד"? ייתכן. מי שלא יבוא עם ציפיות מוגזמות יוכל להנות.
  לפני חודש
The Occupant (2020)
סרט מעניין מאוד שלוקח לקיצוניות את האובססיה של אדם אחד שמצליח לקחת נפילה בחייו ולהפוך אותה למשבר עמוק ומוקצן פי 100. משחק טוב של השחקנים ועלילה מעניינת ומותחת.

7/10
  לפני חודש
סרטים בקולנוע
רבקה, משפט השבעה משיקגו, Halloween Kills, המכשפות, פוטו אהבה, מוות על הנילוס, יובִּי יציל את האלווין, ערפדים מול הברונקס, דייוויד אטנבורו: על פני האדמה, קינגס מן: ההתחלה, Magic Arch 3D, אנולה הולמס, משפחה ברשת, תמיד השטן, לזמן את הרוע 3, השמרטפית מכה שנית, אני חושבת לגמור עם זה, Rogue, ועכשיו כולם ביחד, ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, להציל את ההורים, פרויקט פאוור, איוון, האחד והיחיד, הוילה, מחנה הקסם, לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, ההשתקה, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה
בקרוב בקולנוע
בוראט 2, הולידייט, הבית שלו, הנצחיים, יומני האפלצ'ים, להציל את חג המולד 2, לא זמן למות, קרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, הבלוז של מא רייני, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, הבאטמן, יחידת המתאבדים, אדם השחור, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,435 סרטים, 2,959 סדרות, 7,000 עונות, 119,400 פרקים, 387,473 אישים, 547,293 משתמשים, 267,057 הודעות, 28,711 ביקורות, 93,854 תמונות, 6,638 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020