סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
גוד טיים (2017)
סרט די משוגע מבית היוצר של האחים ספדי (שאחד מהם גם משחק בסרט את האח).
אם אני לא טועה זה הסרט הגדול הראשון של הצמד (השני שלהם היה "יהלום לא מלוטש") וניכר בסרטים שלהם שיש לא מעט בלאגן, בסרט הזה דווקא זה יותר מעניין ומצליח להחזיק מאשר ביהלום לא מלוטש, לפחות לדעתי.

העלילה לא פשוטה בכלל, אבל אם אפשר לתאר אותה בקלילות, 2 אחים שודדים בנק, אחד האחים נתפס ונשלח לכלא, האח שנשאר בחוץ רוצה לחלץ את אחיו אבל כל דקה שעוברת מצליח להסתבך יותר ויותר, הסיפור מצוין וחוץ מהמוזיקה הנוראית כאילו הסרט נעשה בשנות ה-80 באמת שהכל טוב, השחקנים מעולים כמובן בראשות הבאטמן העתידי רוברט פטינסון, יש לא מעט קטעים הזויים ומיוחדים ובכלליות באמת ששווה צפייה, רק צריך להבין שלא מדובר בסרט אקשן.

7/10
  לפני 3 ימים
סליפרס (1996)
ללא ספק אחד מהסרטים "שנפלו בין הכיסאות", סרט מצוין שלא ברור איך לא שמעתי עליו עד שראיתי אותו ממש במקרה.

הסיפור מחולק ל-2 (מזכיר את ההחלפה של אנג'לינה ג'ולי במקרה הזה), מבלי לנדב יותר מידי מידע שיהרוס, החלק הראשון הוא על 4 ילדים שנכנסים למוסד עבריינים צעירים, שם הם עוברים התעללות פיזית ונפשית, החלק השני הוא מה קורה להם לאחר שהם יוצאים משם.

גם משחק טוב, גם עלילה טובה, מה אפשר לבקש יותר מסרט?

8/10
  לפני 3 ימים
הפירמה (1993)
מי שאומר שאין סרטים טובים בנטפליקס טועה..יש קצת סרטים חדשים טובים בנטפליקס, אבל הסרטים הישנים ברמה גבוהה במיוחד, בין היתר מופיע הסרט "הפירמה", משיטוט באתר נתקלתי בו ואז לחצתי ועברתי לנטפליקס ונהנתי מסרט מצוין כמו שרק בשנות ה-90 היו עושים, מעט פעלולים ואפקטים (אם בכלל), הרבה מחשבה בתסריט והרבה כוכבים עוד לפני שנהיו כוכבים (הנק מ"שובר שורות", טובין בייל "המסור" ועוד...).

הסרט על עורך דין צעיר שמחוזר ע"י כל החברות הגדולות, הוא בוחר בהצעה הכי טובה מבחינתו, אבל לאט לאט מגלה שכנראה הוא לא עשה את הבחירה הכי נכונה.

7.5/10.
  לפני 3 ימים
לב לא שפוי (2009)
שני דברים טובים: האחד, משחק מעולה של ג'ף ברידג'ס.השני, לקח חשוב לחיים לכל אחד מאיתנו. הסרט עצמו לא מיוחד או יוצא דופן, אך גם הפשטות שלו מצליחה לנגוע.סיפורו של באד בלייק, זמר ויוצר בתחום מוסיקת הקאנטרי שזהו שם הבמה שלו. ימי ההצלחה שלו הם זיכרון רחוק וכיום הוא תקוע בקריירה מדשדשת ומופיע במקומות קטנים וזניחים ומשתכר מעט. חוץ מזה, באד הוא שתיין ומעשן כבד והבעייה הכי גדולה שלו, שאף פעם הוא לא הצטיין בקבלת החלטות נכונה בחייו. לכן הוא גרוש 4 פעמים ולכן הוא לא לא נמצא היכן שצריך היה להיות בתחום המקצועי.ההזדמנות שלו לשינוי מגיעה, כאשר הוא פוגש ז'ן העיתונאית שבאה לראיין אותו. למרות שהיא צעירה ממנו בהרבה, הם מפתחים קשר ובאד גם מתקרב לבנה הקטן ומשמש לו כאב. אור נוסף בקצה המנהרה מגיע, כאשר הוא מקבל הצעה לעבוד יחד עם זמר צעיר ומצליח שעימו שיתף פעולה בעבר. כעת, כשהחיים מאירים את פניהם ואתה מקבל הזדמנויות לשינוי, השאלה היא מה אתה עושה עם זה. יכול להיות רלוונטי לכל אחד מאיתנו, כי בשלבים שונים בחיינו אנחנו חווים משברים שונים והדרך ליציאה מהם תלויה הרבה בנו. יש המגדירים "מזל" כ"כשהזדמנות פוגשת מוכנות". שווה לחושב על זה. לסיכומו של דבר, המסר הזה יחד עם מוסיקת הקאנטרי הנהדרת, הנופים היפים והניב הדרומי, וכמובן המשחק הנפלא, יוצרים חוויה נחמדה בסך הכל.
  לפני שבוע
להפליל את ג'ון דלוריאן (2019)
סרט נחמד שמלמד אותנו לא מעט על הדלוריאן המקורי שבזכותו כולנו מכירים את הדלוריאן מהסרט "בחזרה לעתיד".

מצד אחד מדובר בסיפור חיים מעניין בטירוף, יש שם הכל בשביל לעשות את זה לסרט רגיל או לסרט דוקומנטרי, השילוב בין השניים בסרט אחד קצת יבש בחלק מהפעמים והקפיצות בין 2 הסוגים מרגישות קצת מאולצות ומפריעות לזרימת הסרט.

למרות זאת, הסיפור הכל כך מעניין של דה לוריאן מצליח להחזיק מים.

6.5/10
  לפני שבועיים
אדפטיישן (2002)
מה שמתחיל עם ציון גבוה, ציפיות גבוהות והתחלה בינונית מאוד של הסרט מתחיל להיבנות לאט לאט לכיוון הציון הגבוה שהסרט מקבל בIMDB והוא 7.7, תסריטאי מוכשר ומופנם לוקח על עצמו לכתוב תסריט מיוחד לסרט על פרחים, הוא לא יודע שהתסריט הזה ישנה את חייו.

יש 3 שחקנים מצוינים בסרט, צ'ארלי קופר שמשחק נהדר את לראוש, מריל סטריפ שכרגיל אדירה וניק קייג' שסוף סוף בחר תסריט הזוי אבל גם איכותי ומצליח בהצלחה (לא מפתיעה) לגלם תאומים.

סרט מהנה, לא עד כדי כך טוב כמו שעשו אותו בגלל ההתחלה שלו, אבל בהחלט שווה צפייה.
7/10
  לפני 3 שבועות
הבית שג'ק בנה (2018)
הוא חוזר. חמש שנים אחרי שני חלקיה של "נימפומנית", לארס פון טרייר חזר לזעזע את עוקביו בפסטיבל קאן של לפני שנתיים וגרם, כדרך הקודש, לחלק מסוים ולא מבוטל מהצופים לברוח מהקרנת הסרט שלו, לאחר שראו שם.......ובכן, מה לא? היוצר השנוי במחלוקת עם עוד פרק בדברי הימים שלו ולאחר שיצא בהצהרות שגרמו לאשכים ולקיבות של מעריציו להשלים את הפעולות מסרטיו, הפעם הוא מעלה את הרף של הקיצוניות הקולנועית למקומות נוספים, שאולי עדיין לא ביקר שם.

כרגיל, סרט מאוד גראפי, אשר מתאר את קורותיו ועלילותיו של רוצח סדרתי חולני ומחלק לפרקים את הנקודות המשמעותיות בחייו בתור רוצח. שונא נשים, חיות וטף. מה שתגידו נכון והוא מגבה זאת, עם יצירתיות כמעט אגבית ועם מיטב הכלים הקולנועיים העומדים לרשותו וגם עם לא מעט שמות גדולים, שמסכימים להפציע לתפקידים קטנים, כמו אומה טרומן למשל.

הקולנוע של פון טרייר לעולם לא היה ולא יהיה משעמם, אבל הוא בהחלט יודע מתי הוא רוצה לטרחן ומתי הוא רוצה לגרום לכם לברוח מהמקומות הנוחים שלכם ובהחלט כאן הוא מושך את הסבלנות של הצופים אל על. ישנם רגעים של הברקה חזותית ואפילו תסריטאית, אבל הם מועטים והולכים לאיבוד בין שלל דברי להג ותיאורים שמנסים להעשיר לפעמים ולהרדים בלא מעט פעמים אחרות.

סתם חשבתם שאתם הולכים לראות סרט אימה עם מאט דילון ואומה טורמן ואז קפץ לו השם של פון טרייר, עשה רוורס, נתקע בסלע והתהפך 59 פעמים באוויר, התרסק על הראש, שבר את המפרקת ודימם מהאף, שהגיע עד לנהר והטביע את הקורבן, עד שראותיו הוצפו והוא לא יכול היה לנשום יותר.

פון טרייר, על אף אמירותיו, הוא יוצר מרתק וגם הסרט הזה מנסה להתבלט בזכות היכולות הקולנועיות שלו ונופל לא פעם בגלל הקיצוניות, היהירות והרצון שלו שננסה לשמוע את קולו מבעד לחליפת הרוצח הסדרתי המענה, המעונה ששוחט ללא הפסקה, ללא סיבה אמיתית ולוקה ב-OCD שרק גורם לו להתנהג בצורה יותר ויותר קיצונית. זה היה יכול להיות סרט על דרכו של משוגע, אבל הסטיות הבלתי נגמרות, האלימות הדווקאית והמכוונת מדי והמסע המעייף של השעתיים וחצי, קצת עייפו ולקראת הסוף קצת נמאסו.


חזור אלינו עם קצת פחות שיגעון וקצת יותר פון טרייר של עשור ומעלה אחורה.
  לפני 3 שבועות
בארי לינדון (1975)
הקורונה עוזרת להשלים פערים ואני לאט לאט מדביק לא מעט כאלו. לא מה שחשבתי, כאשר הסתכלתי בפעם הראשונה בפוסטר שלו ולא בכלל מה שציפיתי מסרט של קובריק ועם זאת, באתי כרגיל עם ראש פתוח וקיבלתי סרט נפלא, עשוי היטב ומצטיין בלא מעט תחומים, כפי שקובריק יודע להעניק בכל אחת מהיצירות שלו.

מבוסס על פי ספרו של ויליאם מאקפי ת'קרי ולפני כל סופרלטיב שאפשר להעניק לו, הוא מגיע בכדי לספר סיפור ובצורה הכי מעניינת שאפשר. כי בואו נודה על האמת, לא כל רגע וחלק בסרט מעניין במידה שווה כמו קודמו ועם זאת, אפשר לומר שעד שהוא מגיע לגבול השעתיים, הוא מרתק ואף משיכה לא מרגישה מיותרת.

כאשר קובריק מספר את סיפורו של נער מאוהב, שליבו מתרסק והוא נשבע לעצמו שיעשה את כל מה שצריך בשביל לעלות בסולם דרגות האצולה, אתם מבינים שהגעתם למסע מחייב, שלא בטוח שיסופר ויעניין באותו האופן ובאותה המידה. האיפור, התפאורה, הקריינות וכל אספקט בימוי וצילום שקובריק היה אחראי עליו - מושלם. למה זה לא משהו שחשבתי שאני הולך לראות מקובריק? התרגלתי ליותר טרלול וסיפור פחות קונסטרוקטיבי ועם זאת, במשך החלק הראשון של הצפייה, שמלווה את ימי המלחמה של בארי, לא יכולתי שלא להישאר מרותק.

החלק השני, של סיפורי ההימורים, ההוללות והעגינה בתחנה אחת, קצת התחיל להתרשל ולהימרח ועם זאת, עלייתו הייתה מרשימה, ייחודית ומעניינת, סיפור נפילתו קצת צרם, בדיוק כמו הנפילה עצמה. פס הקול, השחזורים החזותיים המדויקים והסצנות מעולם ז'אנר המלחמה היו נהדרים. הכי חשוב שהצלחתי לסמן בסופו של יום את ה-V המיוחל על עוד יצירה מכוננת בפילמוגרפיה העשירה של הבמאי הנפלא הזה. יאללה, ליעד הבא. סגרנו עם 7.5 וקו על עוד קלאסיקה על זמנית, שככל הנראה הייתה מרשימה אותי הרבה יותר באולם קולנוע ובצפייה רציפה.
  לפני 3 שבועות
הדרך חזרה (2020)
מצד אחד, חוץ מהתחלה של כמה דקות איטיות, הסרט בהחלט לא רע, מצד שני, לזכור את הטיטאנים ועוד 300 סרטים כאלה כבר בהחלט עושים את הסרט פחות מרגש, בעצם לא רק הם, משהו היה חסר בסרט שלא היה מספיק מרגש כמו קודמיו לז'אנר.

בסופו של דבר, אם צולחים את ה-10 דקות הראשונות בסך הכל יש סרט לא רע.

6.5/10
  לפני 3 שבועות
עד קצה העולם (2007)
תמיד הייתי בטוח שראיתי את הסרט הזה משום מה ואז הוא עלה לנטפליקס וזה לא היה נראה מוכר, אז החלטתי לתקן את העוול וראיתי את הסרט הכל כך מדובר של שון פן.

הבימוי טוב, אמיל הירש מצוין וקריסטן סטיוארט צעירה ויפה ובתפקיד משני מידי, אבל הסרט חוטא לדעתי דווקא במה שהוא הכי היה אמור להתבלט פה, במסר שיוצא קצת מבולבל ומעוות או שאולי הוא משאיר פשוט יותר מידי מקום לדמיון או לפרשנות אישית.

בסופו של דבר ההר הוליד גבעה נחמדה וטובה, אבל לא מעבר לזה.

6.5/10
  לפני 3 שבועות
נס בתא מספר 7 (2019)
אני חושב שזה סרט הבכורה שלי עם הדרמות הטורקיות ועכשיו אני מבין בדיוק למה אומרים על סרט טורקי שהוא "סרט טורקי". חיכיתי קצת שייגמר כל הבאז והייפ שנטפליקס הזריקה לכל אוכלוסיית צופיה ולאחר שהלהבה שככה ואחרי שסיימתי כמעט את כל רשימת הצפייה שצברתי עד הקורונה, הגיע זמנו של הטורקי.

לאחר שקצת שמעתי וקצת קראתי על הסרט, הכנתי את עצמי לכך שצריך להגיע עם ממחטות ומצב נפשי יציב יחסית וכל עבודת ההכנה הזו איבנה אותי במידה מסוימת, אולי, מפני הבאות. לינגו לינגו התחיל ואני זורם עם הסרט ועם כל מה שהיה לו להפיל עליי.

אז אין ספק שמדובר בסרט מרגש וכזה שבאמת לא בוחל באף אמצעי בשביל לגרום לכם לבכות אל מול המסך - כי זה ההייפ סביבו, לא? הסיפור כבר מוכר ומתוקצר היטב והאמת, שבייחוד לאחר שהכנתי את עצמי כל כך טוב, אי אפשר היה שלא להבחין במאמצים הרבים של מהמט אדה אוזטקין, הבמאי הטורקי של הסרט, לעשות כל מה שצריך בשביל לגרום לכם לבכות.

זה מתחיל בדמויות די מוגזמות, בתפקידים הראשיים וילדה אחת חמודה, שיודעת בדיוק מה לומר, בשביל לכנר לכם על הלב. האב, שמגולם היטב, אבל עם קורטוב של הגזמה חמודה וגם האסיר הראשי בכלא, אליו האב מועבר, שניהם הם גברים משני הקטבים השונים של הספקטרום, אבל המשותף להם הוא שהם עושים הכל בשביל לגרום לצופה להתחבר בכוח ולהזדהות איכשהו איתם.

הבמאי הטורקי, מעבר לתסריט שעושה מניפולציות, גם משתמש בכל האמצעים הכשרים כמו מוזיקה סוחטת דמעות והילוכים איטיים, כמעט בכל הזדמנות אפשרית והכל נעשה באופן מיומן ומקצועי, כזה שלא יותיר עין אחת (חוץ משלי) יבשה, בתום הצפייה וכמעט לאחר כל חזית אפשרית שהסרט מציג את האב וביתו מתמודדים עימן.

אז מצד אחד מדובר באחד הסרטים המרגשים שכנראה מרביתנו ראינו לאחרונה ומצד שני, מדובר בעבודה מאוד מאוד מקצועית באיך לגרום לקהל לבכות בכוח וזה קצת מעכיר על כל העניין, כי בשורה חדשה ויוצאת דופן לא תמצאו בסרט, מעבר לכך שהוא משתמש בלא מעט אלמנטים מסרטים שראיתם בעבר, ממזג אותם ופורש תחת הכותרת המפוצצת: "סרט טורקי".

לינגו, לינגו לכולם ונחזור בטורקי הבא, שיגרום לנו לבכות באופן מובהק פחות.
  לפני 4 שבועות
ברזיל (1985)
כל כך רלוונטי לימינו אנו וכמה חבל שכאשר רואים את העתיד, בעבר, אף אחד לא לומד ומנסה לשנות משהו. שנה לאחר יציאתו של הסרט, מבוסס סיפורו של ארוול - "1984", הגיח טרי גיליאם עם גרסה משלו לקונספירציות "אח גדול", המנטר כל פעילות, דרך מיליוני צינורות תקשורת ותשתיות ביתיות.

לאחר טעות סופר פטאלית, נגרר כלאחר כבוד, מר באטל ומואשם במעשי טרור, כנגד המדינה. ברקע מתבצעות פעילויות חתרניות ופיגועי טרור כנגד "משרד המידע" של המדינה, שמתפעל את כל ענייני הצנרת ועל כן כל פעילות שחורגת במעט ממה שהותווה על ידי המדינה, מצריך גרירה עיקשת אל עבר מתקני הענישה, ללא שאלת שאלות מיותרות.

סאם לאורי, פקיד שמתעקש להיוותר זוטר, על אף היותו נצר למשפחת "מלוכה" פקידותית, עולה על טעות של "משרד המידע" ומנסה לצאת לחשיפת האמת, כאשר הוא מבחין כי עוד מעורבת בסיפור נהגת משאית מסתורית, שאותה הוא מזהה מחלומותיו. סאם נע ונד בין עולם חלומותיו, המלא באייקונים מרובים של לחימה בממסד ובין עולם המציאות של "ברזיל", שם הפקידים שולטים בכל הנעשה ומכתיבים קצב ביורקרטי מלחיץ.

גיליאם טווה בעצמו את חיזיון העולם הדיסטופי שכולנו חוששים ממנו, אך מתקרב בצעדי ענק, בטח ובטח בתקופה הנוכחית. עולם שבו אנחנו מנוטרים וכל חריגה מהכללים שהומלצו על ידי ממשלה שעסוקה בעצמה ובחוקיה חסרי ההיגיון. הסרט אמנם מתנהל בתור סאטירה גרוטסקית, שמרבית דמויותיה נעות בין ההזויות לביזאריות, אבל המסר שלו הוא חד, נוקב ולא משתמע לשני פנים.

ג'ונתן פרייס, שהסרט הזה שימש עבורו כאחד מאלו שהחדירו אותו לתודעה ולמיינסטרים, בתפקיד נהדר ואיתו כוכבים ענקיים כמו רוברט דה נירו, ג'ים ברודבנט, מייקל פאלין וגם כאלו שכבר אינם עימנו איאן הולם, בוב הוסקינס, קת'רין הלמונד, פיטר ווהן ואיאן ריצ'ארדסון המנוחים.

מי שאוהב את הסגנון המטורלל של גיליאם, יקבל מנה גדושה של קלאסיקה רלוונטית ועכשווית, על אף שכבר עברו 35 שנים מצאת הסרט.
  לפני 4 שבועות
המרד על הבאונטי (1962)
כמה זמן שהסרט הזה ישב אצלי על המדף הוירטואלי....מחכה להזדמנות הנכונה שאני אחליט להתייחס לשלושת השעות שלו בשיוויון נפש ולהיזכר למה אני כל כך אוהב קולנוע, אפילו אם הוא ארוך ומפורט מאוד מאוד. סרטים של שלוש שעות, שלא פורסים את מלחמות "הנוקמים" בת'אנוס נחשבים בדרך כלל לעניין מייגע, אבל לפני כמה עשורים אחורה (ולא יותר מדי) זו הייתה נחשבת נורמה ועניין די רגיל וגם לתוך כל העובי הזה היו יוצקים תכנים אינסופיים ונהדרים.

אז חיכה לו הסרט בסבלנות וניגשתי אליו ביראה מסוימת, של כבוד, אבל גם של........אוווווווף, שלוש שעות. ואלו היו שלוש שעות (מקוטעות אמנם) נפלאות, שלא שיעמם לי לרגע והפעמים היחידות שהסתכלתי על השעון, היו בכדי להבין כמה שעות נשארו לי עד שהבית מתעורר.

מרלון ברנדו בתפקיד נהדר, שאמנם קצת מעלה חשדות, עקב מבטאו המוזר, הבריטי והלא שייך, לעיתים זר מדי ועם זאת, היה בו קסם. את טרוור האוורד, שגילם את קפטן בליי, רציתי לחנוק במו ידיי וזה סימן טוב, שהוא תפקד באופן די מושלם והפירוט, כמה שאהבתי את הפירוט..... כל טקס או סערה קיבלו נתח מכובד, כל מרדף וכל סיטואציה נמתחה לגבולות היכולת שלה וזה היה עשוי טוב.

כמה אני אוהב סרטים שגורמים לי לרוץ לאינטרנט, על מנת לשאול את הרב גוגל מה היה שם באמת... ואני מודה שמעבר לכך ששמעתי שיש סרט כזה, לא ידעתי על המקרה המפורסם והסרט נתן יופי של שיעור ומבוא לקריאה ואולי גם להאזנה, בנוגע לאחד ממקרי המרד המפורסמים בהיסטוריה של האנושות כולה.

אין מה לספר, כי אם ידעתם על המרד, זה מה שתקבלו ואם לא ידעתם או שמעתם (כמוני), אז למה שאספיילר לכם על המקרה? קלאסיקה על זמנית, שאי אפשר להפסיק לצפות בה ורצוי במקטע אחד, אם יש לכם איזה ערב פנוי ושלוש שעות להרוג, מבלי ליפול למלכודות שינה ונמנום. צילום נפלא לאותם השנים ובכלל, משחק נהדר ועבודת בימוי מהימנה, אמינה ומהוקצעת, שמביאה את הסיפור כמו שהוא למסך ורק מקריאה נוספת, לאחר מכן, אפשר להבין כמה הסרט נאמן למקור וגם משתמש בקמצוץ קומי ורומנטי, על מנת להגיש בתיבול נעים יותר לצופים.

לא לפספס, קלאסיקה שרק דחפה אותי ללכת עוד קצת אחורה בזמן, לגרסה המקוצרת עם קלארק גייבל וצ'ארלס לוטון - שאגיע, אגיע.
  לפני חודש
סרז'יו (2020)
לא ברור אם באמת אין הרבה "בשר" בסיפורו של סרג'יו דה מלו או שפשוט הבמאי גרג ברקר פספס משהו והצליח ליצור משהו בינוני ולא יותר מכך ממשהו שיכל להיות הרבה יותר גדול.

אין שום מילה רעה על ואגנר מורה או אנה דה ארמיס שכרגיל עושים עבודה טובה ויש להם כימיה לא רעה בכלל, אבל כמו לא מעט סרטים, אם היו מקצרים את זמן הסרט היו מקבלים תוצר יותר טוב, אך משום מה פעם אחרי פעם הבמאים/תסריטאים מתעקשים להאריך את סבלנו (בחלק מהמקרים) במקום לגלח כמה חלקים נכונים וליצור סרט טוב.

ה-6.1 אחד שהסרט קיבל ב-Imdb נראה כמו ציון הוגן.
  לפני חודש
סרז'יו (2020)
תודה לאל שאני מכיר את ואגנר מורה מסרטי "יחידת עילית" ולא בתור אסקובר של "נרקוס", אחרת הייתי משייך את עצמי לאלו שנסחפו אחריו רק בגלל תפקיד אחד. ואגנר מורה שאני מכיר וגם קראתי עליו, לא היה לוקח תפקיד כזה, בטח אחרי ההייפ שהיה מצוי בו בזכות הסדרה המצליחה של נטפליקס, אבל כנראה שהוא הרגיש שהוא חייב להם משהו וגם לבן ארצו, שנחשב לאחד הנציגים הבכירים שלהם באו"ם מאז ומתמיד ועל כן הוא הסכים לקחת על כתפיו תקפיד לטיני ועוד ברזילאי, דובר אנגלית ולצאת לדרך לשעמומון של שעתיים.

מורה מתפקד בתור סרז'יו ווירה דה מלו, נציג האו"ם בשנות האלפיים בעיראק והסרט מכניס את הצופים מיד לשעת כושר ודריכות, כאשר דה מלו מצוי בסכנה ומשם עובר לאלף פלאשבקים ממיליון ורבע תקופות, מה שיוצר רצף לא קוהורנטי ודי מתיש ומעייף. זה מרגיש כמו בזבוז של מורה ואנה דה ארמאס בתפקידים לא מאתגרים ולא כל כך מעניינים, בסרט שנעשה בשביל לעשות כבוד, אבל לא מספר סיפור מעניין ולא מושך.

הסרט חוזר לכל מיני תקופות בחייו של דה מלו, בלי אחיזה בתקופה אחת מסוימת, חוץ מזו שבה מצוי הקו העלילתי הכאילו מרכזי, אבל אני לא מאמין שעד לקראת סוף הסרט מישהו יידע לשים את האצבע ולומר מה הקו היותר דומיננטי, מרוב עומס של ענפים עלילתיים. סרז'יו היה בעל מגבלות רבות, אבל הוא מוצג בתור אוהב אדם, גם אם לא במיוחד את משפחתו.

זה מרגיש בשלבים לא מועטים כמו סרט מתייפייף, על אדם שהוביל (כמעט) ארגון די מתייפייף, שאנחנו הישראלים לא כל כך אוהבים בשנים האחרונות ובכלל. הסרט והאיש מוצגים ביותר מדי שלבים בתור מנותקים מהמציאות, כמו שאנחנו כאן בארץ רואים אותם וקשה להזדהות, בעיקר אם מדובר באוכלוסייה המקומית. נוצר סרט דוקומנטרי לפני 11 שנים ואותו לא ראיתי, אבל נראה שאם הייתי רוצה לדעת את סיפורו המלא של דה מלו, אולי עדיף כי הייתי צופה בדוקו.

הסרט הנוכחי לא מצליח להתמקד כמו שצריך בסיפור אחד ואם הוא מנסה לספר סיפור רחב, הוא כושל גם בזה. הוא חשוב לידיעה הכללית, בתור אזרח העולם, אבל לא מספיק ואם היה רוצה לספר סיפור בצורה מספקת, הרי שלפי הקצב שלו, הוא נזקק לפחות לשלוש שעות תמימות. הוא מובל על ידי שני שחקנים מאוד מוכשרים שהולכים לאיבוד ומתבזבזים בו בלא מעט שלבים. מעבר לכך מדובר בסרט בינוני פלוס שמצליח לרגש רק לקראת סופו ומעבר לכך הוא די משמים, לא אחיד וכמעט מיותר, מעבר לעובדה שהוא צריך לתת במה לאדם שהיה לו חלק חשוב בהיסטוריה של האו"ם.
  לפני חודש
פישר קינג (1991)
פתאום קלטתי שיש כל מיני סרטים של טרי גיליאם שאני צריך להשלים ועוד עם שני ענקי הקולנוע הללו....זה מתחיל כמו סרט הזוי בהנהגתו של גיליאם, נמשך דרך ציון נוסף בנוגע לגביע קדוש (כי איך הוא יכול בלי?) ומסתיים דווקא בצורה די בנאלית, שמתאימה להלך הרוח ולגיבור המשנה של הסרט - רובין וויליאמס.

יש פה התרסה באורך חייו הראוותני של גיבור הסרט וגם מסר די ברור, שגיליאם די דוחף לגרון ובשלבים לא מועטים, הסרט עולה על מסלולים עלילתיים די צפויים ועם זאת, יש בסרט הזה ובשחקנים שלו המון המון קסם אישי.

ההתחלה של ג'ף ברידג'ס בתור שדרן רדיו יאפי ומנותק, היושב באולפן שמרגיש כמו בית סוהר, מבוימת היטב, ההמשך וזוויות הצילום המיוחדות, של המצלמה שמלווה את הגיבורים מלמטה, מעניקים לסרט נופך קצת שונה, אבל בסופו של דבר, שמחברים את רובין וויליאמס, ברידג'ס וגם מרסדס רוהל (שזכתה באוסקר על תפקידה), מקבלים סרט ניינטיז די טיפוסי בעלילה שלו.

מחמם לב, מעורר מעט מחשבה ובהחלט מדובר בסרט נהדר של גיליאם שמצליח לחבר שני סופרסטארים של אותה תקופה ליופי של יצירה, מהנה ומרגשת. מי שלא ראה, אין זמן לסרט הזה, הוא נהדר וכמו שהוא מחמם לב, הוא גם מרתיע לעיתים, בתכניו. מגיע לו בדיוק הציון ב-IMDB: 7.5.
  לפני חודש
קצין ומרגל (2019)
כמה מילים נשפכו על הסרט הזה, אבל לא בהכרח על תוכנו, כי יותר על היותו ניילון נצמד כחול, שעוטף את הבמאי שלו, בגין מעשים שבהם הואשם. הטרדות מיניות, כפייה וצרור עדויות ששמות רגע בצד את היותו ניצול שואה ואלמן, שאשתו (שרון טייט) נרצחה באכזריות אי שם בשלהי שנות השמונים על ידי חבורתו של צ'ארלס מנסון.

פולנסקי מביא את סיפור האשמתו והפללתו של דרייפוס, בתור סיפור רגע ואז מתמסר באופן טוטאלי לספר את סיפורו של הקצין שהציף את אותה הפרשה מעל המים ולמרות שהיה אנטישמי על אש קטנה, עשה את כל שביכולתו, בכדי להוכיח שעל אף אי חיבתו המובהקת ליהודים, כולם כולל כולם צריכים לקבל משפט הוגן ובלתי משוחד.

והסיפור שפולנסקי פורש בפנינו הוא סיפור ריגול ומשפט, בתוך חדרי חדרים ובתוך תככי התככים, שהקולונל פיקאר מצליח לחשוף פרטים שלו בכל צעד ושעל שהוא מתקדם בתפקידו. פולנסקי מכניס את הצופים לרחובות ולמפקדה המטונפת פיזית וגם ערכית, שבה מתחיל פיקאר לעבוד, במסגרת תקפידו החדש, שמצריך אותו לסדר ולרענן את השורות. התסריט כתוב היטב, הסרט מצולם נהדר והעלילה, על אף כבדותה, מעניינת ומרתקת.

הזדמנות מצוינת לכאלו ששכחו או לא הכירו את פרטי הפרטים של פרשת דרייפוס להתחבר להיסטוריה ולרוץ לקרוא לאחר מכן. הזדמנות מצוינת לנסות גם ולהבין האם פולנסקי רומז לנו ולמבקריו, שהוא כתב לעצמו כתב הגנה מאוד מתוחכם ושתל המון חומר בין דפי התסריט ובין שפמי השחקנים, שמגלמים כל כך הרבה דמויות בסרט.

ז’אן דוז’ארדן מוביל את הסרט באופן נפלא, במשחק נהדר ואמין ועל אף שדמותו לא חפה במעשיה ולא מוצגת כדמות חיובית ופרוטוגוניסטית קלאסית, דווקא מעצם העובדות הללו, הדמות של פיקאר הופכת אותו לגיבור שלם יותר, בזכות פגמיו ובזכות אנושיותו, שאת כל אלו מייצג השחקן, זוכה האוסקר, הצרפתי בצורה כל כך טובה.

אם לפולנסקי מגיעה הצפייה שלכם, אתם תחליטו לבדכם. לייצר סרטי קולנוע מצוינים הוא לא הפסיק מעולם ולמרות שזה לא אחד מהכי טובים שלו, בהחלט מדובר בסרט מעניין, חשוב וגם אם הוא מנסה לרמוז לנו משהו - הבמאי המואשם, אפשר לכבות את רעשי הרקע ולהתמקד בסרט המצוין הזה - 7.5.
  לפני חודש
ג'וקר (2019)
מסכים עם שאר המבקרים שהסרט מאוד איטי, העלילה שבקושי מתקדמת ונמרחת. עם זאת, חייב לציין שהדמות מאוד מעניינת והשחקן חואקין פיניקס נכנס לדמות בצורה מושלמת. חבל שמרחו הרבה זמן את הסרט בלי הרבה תסבוכת ורק לקראת סוף הסרט בעצם מתחיל ה"אקשן". בהחלט נהנתי מהצפייה בסרט וחושב שכדאי לראות, אני מאוד מחכה ומקווה שיהיה סרט המשך כי שם אני מניח שהדברים "יתחילו להסתבך" ויעניינו עוד יותר. 7/10.
  לפני חודשיים
פרספוליס (2007)
מודה, לא יצא לי לצפות בסרט הזה המון שנים מכל מיני סיבות ודווקא הסרט הכי פחות טוב של מרג'אן סטראפי ("מארי קירי") הזכיר לי שיש לי עוד חובות צפייה לסרט שעשה ממנה מי שהיא. סטראפי, מנקודת מבטה בתור ילדה צעירה, שמתבגרת לאורך השנים, מספרת כיצד היא ראתה וחוותה הפיכה שלטונית באיראן, חיים במדינה זרה, תחת החשש לשוב לאיראן ולבסוף החזרה למולדתה.

זה סרט שאמנם אורז בתוכו מגוון מסרים פוליטיים ופמיניסטיים, אבל זה לא העיקר ולא הקו המנחה של הסרט. הקו המנחה הוא חייה של סטראפי וכיצד היא עוצבה נוכח התקופה וכיצד היא הושפעה מהאירועים, איזה צד היא לקחה ומתי היה לה טוב יותר וטוב פחות.

משפחתה של סטראפי הייתה משפחה מלומדת וממעמד יחסית גבוה, אשר הקנתה לה חינוך וערכים ועם ארגז הכלים הזה היא הייתה כשירה לשפוט מגיל צעיר את המצב שאליו נקלעה המדינה שלה. האנימציה היא דרך נפלאה להעניק דרור לדימיון ולצד מחזות מאוד מאוד ריאליסטיים, סטראפי נותנת לאנימציה הפשטנית יחסית, את הכוח לצייר תמונה של מה שהתחולל בנפשה, במקביל למצב במדינה שלה.

גרוטסקה מתערבבת עם הומור שחור ועם הומור בכלל, סטראפי מאפשרת לצופים לקבל הצצה על מהלך חייה, דרך דמויות מצוירות, שמציירות לנו את ילדותה והתבגרותה. הסרט אמנם קצר יחסית, אבל החזיק אותי מרותק לסיפור חייה המעניין וכמובן לתובנות הכל כך נכונות שסטראפי מציבה בפנינו הצופים.

במדינה כמו שלנו, שהיא גם נחשבת מדינת אויב לאיראן, חשוב פי כמה לספר שהתושבים האיראנים הם כנראה עם שוחר שלום, שלא מתעניין בגחמות של מנהיגיו, שמוביל חלק מסוים מהמדינה באופן עדרי למדי, על מנת לשלוט בהם בצורה טובה יותר ותמונה זו מהווה גם תמונה מראה עבורי, בתור יהודי שחי במדינת ביביסטן, לגבי איך אנחנו לפעמים משתקפים מבפנים כלפי חוץ ולהפך.

סרט חשוב. מעניין, שעשוי נהדר ומסופר נפלא וגם דרך אנימציה שמנסה להיות סוג של דרך לספר את הסיפור, מבלי לנסות למשוך את הצופה לטכנולוגיה וויזואלית, אלא לשים את הדברים על השולחן כמו שהם. אני ראיתי את הגרסה המדובבת לאנגלית (עם שון פן וקת'רין דנב) והבנתי כי הגרסה המרכזית היא דיבוב צרפתי, מה שחיזק אצלי את השאלה - למה לא בשפת האם והמקור?

בכל מקרה, לא לפספס.
  לפני חודשיים
קופסת הציפורים (2018)
נכון, "מקום שקט" יצא כחצי שנה לפניו ונכון, שהחלוקה לחובבי הסרט הזה הולכת בין אוהבים ושונאים, אבל "קופסת הציפורים" הוא פשוט נפלא, גם אם הוא סובל מלא מעט בעיות, שפשוט מטושטשות בצורה מסוימת מהמסך, נוכח העובדה שהסרט הזה ממגנט ולא מאפשר לצופה לקחת רגע אחד להתחיל לחשב את הבעיות וכמה אפשר היה לשפר אותן.

התיישבתי לצפות בסרט הזה בסביבות השעה 00:00 בליל אמש ואמרתי לעצמי שאני אצפה בחצי שעה או שעה ואז למיטה.....שעתיים מאוחר יותר, כמעט בלי עצירות. סיימתי.
היה טוב. מותח, מרתק והפלאפון לא היה בקרבת מקום בכלל (רק אולי בשביל להגביר ולהנמיך את הווליום). מה זה אומר מבחינת הסרט? עשה את העבודה שלו ומצוין. אי אפשר היה לעזוב אותו ומבחינתי זה ניצחון ענק לסרט.

כן, יש שם המון עובדות שלא היו יכולות להתקיים במציאות, אבל במיוחד בעידן שמרגיש קצת כאילו נכרת מתוך תסריט בלהות, פוסט אפוקליפסה היא מנת חלקנו וקונספט מסוג זה שובה, גם אם פוספס באופן אישי, במשך כמעט שנה.

חסר עוד קוף אחד בשביל שאפשר יהיה להשלים את התמונה - לא מדבר ("מקום שקט"), לא רואה ("קופסת הציפורים") ורק ההוא שלא שומע עוד לא הגיע (אלא אם כן שכחתי או פספסתי משהו...מוזמנים לתזכר אותי...) ואכן הסרט הזה משתייך לז'אנר מתח-אימה (ממש מעט) פוסט אפוקליפטי המבוסס על אחד מהחושים וזה יוצר עניין גדול, מתח ומשיכה חזקה לסרט.

בולוק מגלמת את מלורי, אישה שמנסה להעביר את ילדיה לאורך נהר, על מנת להגיע לגאולה בעידן שבו מבט בישות מסוימת גורמת לבן אדם להתאבד. נשמע מטומטם? אולי, עובד? בטח. הסרט מתחיל בנקודה הקרובה לסיומו ואז חוזר לאחור בזמן, בשביל ללמד על המסע שעברה דמותה של בולוק, בכדי להגיע לאן שהיא הגיעה...

חורים בעלילה? כן, דמויות שכמעט ולא מתפתחות - נכון מאוד (ועדיין זה סוג של אימה, דמויות כמעט ולא מתפתחות, אם משמידים את רובן בזו אחר זו) ועלילה שמרביתה ידועה מראש. כן! אז למה בעצם זה כל כך טוב?

אולי בגלל שאין רגע לנוח, אולי בגלל שמדובר בסרט שכמו "מקום שקט" שם את המשפחה על המוקד, החרדות מאיומים לא מוכרים וכאלו שאי אפשר להתמודד איתם ואולי אנחנו הולכים אליהם עם עיניים עצומות, באופן כמעט מודע, בשביל לשרוד. הסרט הזה מעורר המון רגשות, המון מתח והוא בכלל סרט שאי אפשר לוותר עליו, לחובבי הז'אנר וחובבי סנדרה בולוק שמפליאה במשחק נהדר, גם אם לעיתים קבוע ובנאלי - היא נהדרת.

לצידה של בולוק קאסט עצום שכולל את ג'ון מלקוביץ', טראוונטה רודס ("אור ירח"), שרה פולסון ("אימה אמריקאית"), דניאל מקדונלד ("פאטי קייקס"), רוזה סלזאר "אליטה: מלאך קרב"), ליל רל האוורי ("תברח") וטום הולנדר ("שודדי הקאריביים: סוף העולם") - כולם בתפקידים קטנים כאלו ואחרים ומהווים צוות משלים מצוין, גם אם כזה שלעיתים מרגיש גנרי מדי, התוצאה הסופית לא משתנה.

מומלץ לא לפספס את הסרט הזה. הוא יצר הייפ, הקים לעצמו המון אוהבים ושונאים, אבל הוא באמת סרט טוב, שפשוט שווה לראות.
7.5
  לפני חודשיים
סרטים בקולנוע
פרויקט פאוור, איוון, האחד והיחיד, הוילה, מחנה הקסם, לגעת בכוכבים, ניו יורק על הגובה, פיטר ראביט 2, Tenet, מורביוס, אפליקציה סוף, קרוז בג'ונגל, זהות זרה, רומן גורלי, משמר האלמוות, דוליטל, חלון אחורי, חתונה על תנאי, מהומה בהונג קונג, מכסחי השדים: החיים שאחרי, סקובי דו!, פאלם ספרינגס, מיואשת במקסיקו, המיניונים 2: עלייתו של גרו, לשחרר את גיא, סוכנת במלכוד, ללא מעצורים, לפני הסערה, הכפר של ברברה, אהבה בשחקים: מאווריק, תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של FIRE SAGA, נשמה, היית צריך להשאיר, The King Of Staten Island, בלוז ערבי, הזהב של נורמן, קנדימן, גמביט, הכי רחוק שאפשר, הפשע האחרון, וונדר וומן 1984, ארטמיס פאול, בובספוג הסרט: מבצע הצלה, האביר הירוק, הסוד של הנרי פיק, האישה בחלון, המסור: המעגל נסגר, ירושה, מיסי מסתבכת, קפונה, המשלוח
בקרוב בקולנוע
ביל וטד מתמודדים עם המוזיקה, געגועים מתוקים, לזמן את הרוע 3, משפחה ברשת, Magic Arch 3D, קינגס מן: ההתחלה, המכשפות, פוטו אהבה, Halloween Kills, הנצחיים, לא זמן למות, הקרודים 2, 2 אמריקה, סיפור הפרברים, חולית, חנוכה, ראמבל, שאנג צ'י והאגדה של עשר הטבעות, מהיר ועצבני 9, דוקטור סטריינג' ביקום השיגעון, קרואלה, באטמן, פנתר שחור 2, מיינקראפט

TOP 500
סטטיסטיקות
28,405 סרטים, 2,951 סדרות, 6,991 עונות, 119,321 פרקים, 386,163 אישים, 537,068 משתמשים, 267,003 הודעות, 28,666 ביקורות, 93,582 תמונות, 6,598 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2020