סרט במתנה!צפייה ישירהסרטים בקולנועבקרוב בקולנועבתי קולנועטריילרים חדשיםחדשותמצא לי סרטביקורות
סרטים
בתי קולנוע
צפייה ישירה
חדשות
טריילרים
סדרות
קהילות
התוכן שלי
נוספים
התחבר
חדש בקולנוע
עיון בביקורותתוצאות 1 - 20 מתוך 1,000
נוסף לאחרונה
מילת חיפוש
דירוג
שנת יציאה:
  עד  
מפלצת של מלון: הפוך על הפוך (2022)
האמת, שאחרי כל כך הרבה צפיות, כבדרך אגב עם הילדים, לא יכולתי שלא לחכות קצת לסרט הזה. הילדים חפרו, אני נעניתי ובסופו של דבר התיישבנו יחד לראות בטלוויזיה והאמת שלא היה רע כל כך, כמו שציפיתי.

הסרט הקודם היה די בלתי נסבל, גם בעברית וגם באנגלית. נמאס לי כבר מהדמויות והעלילה ואולי נמאס לי בכלליות כבר שהם רואים את זה בלי הפסקה. הייתי בטוח שזה היה הסוף ואיכשהו הסנדלרים הצליחו לסחוט עוד אחד מהמסחטה הבלתי נגמרת שלהם.

הפעם דר(ע)ק מתכונן לפרישה, בשעה טובה ומגלה כי כאשר הוא מעביר את המלון אל מייוויס, בתו, זה גם יגיע לידיו של החתן, ג'וני ולשם הוא עדיין לא מוכן שזה יגיע. יחסי האב והבן הללו נכנסים לפרק נוסף בחייהם והפעם, בשביל לרצות את דרק הבלתי ניתן לריצוי, ג'וני הופך למפלצת והאירועים גם משנים את דרק להפוך להיות בן אנוש. וגם את חבריו.

חייב לציין שצחקתי בקול כמה פעמים, בין אם מזה שהילדים צחקו ובין אם זה שסתם היה לי מצחיק. הסרט עובד. הלקחים נלמדים וכולם מסיימים את העסק מרוצים. גם בסרט, גם הילדים וגם ההורים. אין תלונות ונראה מה ירקח לנו הסנדלר בסרט הבא בתור, לא אם....כי מתי שיגיע....
  לפני 7 ימים
פריצה (2021)
רחוק מלהיות יצירת מופת אבל אפשר לצפות בלי לסבול יותר מידי. השעה הראשונה מפתיעה לטובה והחלק האחרון צפוי מידי. זוג שעובר לגור בבית חדש ומפואר בעיירה קטנה ונידחת וחווה פריצה לביתם. התוצאות של המקרה והגילויים בעקבותיו הם מטלטלים. סרט קצר יחסית, שמתאים לסגור פינה פנויה של שעה וחצי בניחותא במהלך היום, ללא צורך להתרכז יותר מידי. ציון 6.5.
  לפני שבוע
מצחיקונת (1968)
לבעלי נפש נוסטלגית ואוהבי מיוזיקלס באופן כללי. למען האמת לא מדובר בסרט גדול וגם בהשוואה למחזות זמר אחרים, לא בטוח שהוא עומד בשורה הראשונה עם הגדולים שבהם. מי שעושה את העבודה היא ברברה סטרייסנד בהופעה נדירה ובלתי נשכחת. שירים נהדרים שאהבנו ושנמשיך להאזין להם בחדווה.סיפורה של פאני ברייס, בחורה יהודייה מניו יורק בשנות ה-30 של המאה הקודמת. פאני היא בחורה ממוצעת מבחינת מראה. יש יפות ונאות ממנה, אבל באמתחתה תכונות ייחודיות ושובות לב. היא מצחיקה, קל לאהוב אותה ויש לה גם חוצפה חיובית שתעזור לה להגשים את חלומה הגדול והוא לשחק בברודווי ולהצליח שם. הצד הנאיבי באישיותה, בא לידי ביטוי כשהיא מכירה את ניק ארנסטיין. גבר שרמנטי ומחוספס, אך גם מהמר כפייתי. האהבה שלהם וחיי הנישואין עומדים במבחן לאחר הסתבכות קשה של ניק, למרות התמיכה הרבה שהיא מעניקה לו, כולל הכלכלית.מסוג הסרטים שכבר לא עושים כיום ואולי זו עוד סיבה לראות את הסרט.
  לפני שבוע
זכרונות (1973)
באמת שרציתי לאהוב מאוד מאוד מאוד ולהתחבר לסרט הזה בתור יצירת מופת על-זמנית והיו לא מעט רגעים שהצלחתי להתחבר היטב ולהבין את הקסם של הסרט הזה, אבל על-זמני הוא לא....לצערי הרב והוא בהחלט מייצג קסם של תקופה וקסם של עידן וקסם של במאי. יש לו פס-קול נהדר, וויזואליות ראויה, דמויות צבעוניות, מצחיקות וקסם של פעם והוא באמת הזכיר לי המון את "אלכס חולה אהבה", אשר בוודאות שאב השראה ללא מעט סיקוונסים, סצנות והתרחשויות.

פליני יוצר קולאז' ילדות, אשר כולל גם מעבר בין תקופות, בין טיפוסים מעניינים, בין אווירה וכמובן ברגע הפשיזם המלווה את הכל ברקע ובאמצע. ראיתי את הסרט בשלושה חלקים כי התעייפתי, לא בגלל שהוא לא היה טוב, אבל זה גם הרס לי קצת ואולי בעתיד אהיה מוכן לצפייה נוספת, אבל בכל הנוגע לחוויה האישית שלי ואחרי ניפוח ציפיות לא הגיוני שאבא שלי ניפח בשבילי את הצפייה בו, אין ספק שהייתי יכול רק להתאכזב.

אחרי שכל כך אהבתי את "יד האלוהים" של סורנטינו הנפלא, שבהחלט מרגיש ששאב המון השראה מהסרט הזה של פליני, אני מרגיש שפליני, אשר ככל הנראה היה פורץ דרך באותו הזמן, לא יכול לחדש לי יותר מדי ובעיקר נוכח ההתיישנות והשובע הרגעי, לא היו לו הרבה סיכויים להצליח בתור סרט קאלט עבורי, באיחור של שנים רבות. סרט תקופתי, של עידן מסוים, שאם לא ראיתם בגיל או בסטטוס מסוים, בהחלט תסתכלו עליו באופן שונה כעת. היום, כאשר אתם בסטטוס, בעידן ובתקופה אחרת.

הוא לא לינארי, הוא מציג בעיקר חוויות ופחות קו עלילתי. הוא נסמך על אומנות רבה מאוד, שאני באופן אישי מתקשה להתחבר לקו הזה והוא פשוט לה ירד לי בגרון בתור מאסטרפיס. רציתי מאוד לחבק ולאהוב אותו. ובהחלט נהניתי ממנו ואהבתי לא מעט חלקים ממנו, אבל לא את כולו בתור שלם, בתור סרט שבאמת הציפיות שלי ממנו היו גבוהות מדי. וזה אני...בכל אופן. אולי אתם, בעזרת שנמוך הציפיות שלי, תצליחו ליהנות קצת יותר...
  לפני שבוע
שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות (2021)
האלגוריתם של מארוול נכנס לפעולה והפעם בסינית. הוא זכה להדים משוגעים בתחילת דרכו והתכווץ בחזרה למימדים יחסית סבירים, בכל הנוגע למונחים מארווליים. הציונים של אף אחד מהסרטים של מארוול ב-IMDB לא יכולים לשקף את המציאות כלפיהם - תמיד תורידו אותם בנקודה, כיוון שהמעריצים המושבעים לא מסוגלים לדרג נמוך. אבל הסרט הזה הוא חטיף מארוולי כיפי, קצת ארוך, אבל מבדר לחלוטין ונעדר כל הפתעה שהיא.

המסגרת ברורה וידועה לכל, הגיבור לא באמת מעניין ואינו עטוף בכוח על מיוחד, שאמור לייחד אותו, כפי שפעם היו מיוחדים גיבורי הקומיקס המארווליים או לפחות חלקם. שאנג צ'י בתור גיבור ובתור דמות ראשית ממש לא מעניינים וזה מה שכולנו עומדים לקבל במסגרת השלב הבא של יקום מארוול. הרבה גיבורים גנריים, משעממים וסתמיים, שנועדו לסתום חורים ולמלא את הסדקים שהותירו קודמיהם בתפקיד.

יש לו תסביך אב והוא גם הנציג של סין למארווליזיון, אז קצת כמו טצ'אלה ואפילו המקום שממנו הוא מגיע מזכיר בכמה אלמנטים את וואקנדה ועם זאת...זה קצת פחות זה. מודה שגם את פנתר שחור אהבתי פחות, כאשר הוא יצא לקולנוע ובצפייה שנייה ונדירה הצלחתי ללמוד להעריך אותו קצת יותר, אבל כאן אין הרבה שיניים ואין הרבה עניין. הוא כיפי, האפקטים נהדרים, הקרבות משובחים באמת ובאמת נעימים לעין, אבל ממרום גילי ההולך ומצטבר, מארוול לא מסוגלים כבר לגרום לי לרטוט כמו פעם ומעניין איך ספיידי-הבטוח-אובר-מוערך יגרום לי לחוש.

אין טעם להרחיב על העלילה או על הגיבורים. אקוופינה הפכה להיות סוג של ריאן ריינולדס באישה סינית והיא עושה את הקטע שלה בהצלחה מרובה בכל סרט שבו היא משתתפת, הסיני הגנרי שאין לי מושג מה שמו ומגלם את שאנג צ'י לא שווה אפילו שאבדוק איך קוראים לו ב-IMDB כי אני לא רואה אותו מתפתח למשהו מעבר לגיבור הגנרי הנחמד הזה וקצת כואב לי על במאים כמו דסטין דניאל קרטון (שהוא הכי רחוק מבמאי קרטוני, בסרט הכי קרטוני שיש), אשר ביים סרטים נפלאים בעבר, הולך והופך את עורו בשביל המפלצות של מארוול ואחריו קלואי ז'או, שגם רשמה כישלון עם (על פי מה שזכור וידוע לי ועוד לפני שראיתי את) "הנצחיים" שלה...

חמוד, כיפי, שווה צפייה ונשכח לחלוטין. 6.5 טבעות יהלמו אותו טוב יותר..
  לפני שבועיים
האי של ברגמן (2021)
לולא הנופים היפיפיים והניסיון להכיר לצופים שגם פחות הכירו את מקום ההשראה ומגוריו של אינגמר ברגמן, ייתכן שהייתי מדרג את הסרט הזה נמוך יותר, אבל הוא נשען באופן כל כך חזק על אווירה ועל לוקיישנים, שקשה לנתק אותו מהתוכן הדלוח שהוא מציג. מיה האנסן-לאב, הבמאית הצעירה והמבטיחה פורשת את עלילתם של בני זוג במאים, המגיעים לאי פארו, האי בו התגורר ברגמן וקיבל השראה עבור סרטיו וגם חלק גדול מהם צולמו שם. צמד הבמאים עסוק, כל אחד בפינתו ובדיור המוגן ומלא ההשראה, בתכנים שהם אמורים לייצר.

כל אחד לוקח באופן אחר את הסביבה שבה הוא נמצא בשביל לקבל השראה ומי שבאמת מתקשה לבסס השראה מהלוקיישנים, בהם מצולם סרטה, היא הבמאית הצרפתייה עצמה, שליהקה קאסט טוב, אבל ללא שיניים וללא תוכן אמיתי בסרט, שלצפות בו דומה לחוויה של צפייה בפרח פורח (כי את דימוי הצבע מתייבש כבר לקחו לנו אנג'לינה ג'ולי ובראט פיט ב"ליד הים"), קשה לומר שהסרט הוא חוויה קולנועית כלשהי, מעבר לנופים, צילומים אמנותיים וארס פואטיקה בשנקל.

ההופעות של טים רות' והכוכבת הלוקסמבורגית - ויקי קריפס, שעדיין לא הבנתי מה הפך אותה לכזו להיט, הם סבירות. מיה וואסיקובסקה מעניקה הופעה פושרת למדי בעצמה וכל הסרט כולו, מעבר ליופי שהוא מציג, מתנהל בבינוניות לאורכן של כמעט שעתיים שמשאירות את הצופה משתומם, בעיקר, נוכח התוכן הנעדר שיש לסרט הזה להציע. הייתי מאשים את הבור ההשכלתי שיש לי בנוגע לסרטיו של ברגמן, אבל עם או בלי קשר, קשה לראות מה הייתה מטרת העל של יצירתו של הסרט, מעבר להפלת שמות ומיקומים, הקשורים לבמאי הדגול.

סרט שהוא לא לכל צופה ואולי לחובבי קולנוע של הבמאי השוודי וגם הם ימצאו את עצמם, בשלב מסוים, מגרדים בפדחת במבוכה עקב חוסר העניין והקצב האיטי והמתיש של הסרט.

5.5 שמתעגל לו ל-6 ולו רק לשם היופי החזותי שבו. אפשר לוותר לחלוטין.
  לפני שבועיים
שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות (2021)
סיפור מאוד מיוחד על מישהו שיש לו כוחות על והוא מסתיר אותם מכולם ביחד עם סיפור אפל ואז ביום אחד פתאום הוא צריך להשתמש בכוחות העל שלו ולחזור לעבר ולפתוח את כל הפצעים שלו, בעצם זה לא כזה מיוחד, בעצם זה בערך כל סרט/סדרה של מארוול.
אבל לשם שינוי יש שם קצת אומניות לחימה, קצת דרקונים ודמות משנית שמאוד תורמת לעלילה אז זה קצת מעבר לסרט מארוולי או די סי רגיל, אז הוא שווה צפייה, אבל אל תצפו למשהו מיוחד שלא ראינו עד עכשיו.
7/10
  לפני 3 שבועות
אל תסתכלו למעלה (2021)
סרט עם המון ביקורת כלפיי התרבות של היום, כמה ביקורת? כמו כוכב שביט בגודל 9 קילומטר או משהו בסגנון - בקיצור הרבה...כמעט כולם חוטפים שם ובגדול והאמת שדי בצדק, כי אמנם כרגע זה נראה שמה שקיים בסרט קצת מוקצן אבל מצד שני...הוא לא כזה מוקצן במיוחד עם לוקחים את הפוליטיקאים של היום (משני צידי המתרס ובכל המדינות) ואת הסלבריטאים של היום.
להבדיל מסרטים אחרים שהביקורת שם נוקבת וברורה אבל הם לא תמיד מצליחים לעניין, זה סרט שכן מצליח לעניין לכל אורכו וביחד עם זה שיש קאסט רחב ואיכותי, אין שום סיבה לא לצפות בסרט.

7/10.
  לפני 3 שבועות
גופרית (2016)
חזק! מי שסובל מקיבה רגישה אז הסרט לא בשבילו. לא מעט סצינות קשות והציר המרכזי בסיפור הוא פרברטי לחלוטין. מקצועית, עומד באתגר הכי חשוב שזה לעניין ולרתק את הצופה למסך מהרגע הראשון ועד האחרון.כשמדובר בסרט מאוד ארוך, מדובר במשימה עוד יותר קשה. עלילה שמתחלקת ל 4 אפיזודות לא לפי ציר הזמן הכרונולוגי, כאשר תוך כדי צפייה הדברים מתחברים ומבינים את ההקשר.הקונספט הזה הוא לא חדש והיתרון בו אפקט ההפתעה, שקיים פחות כאשר נעים לינארית לפי סדר ההתרחשויות. המסר הוא חד ושם את אנשי הדת על המוקד. פרשנות מעוותת של כתבי הקודש יכולה להוביל למעשים מזעזעים.אנשים שנושאים את שם האל לשווא בעודם מבצעים חטאים נוראיים. זאת השורה התחתונה.
  לפני 3 שבועות
שבעה אסירים (2021)
אחד הטובים של נטפליקס שבסך הכל לקחו מתכון די מנצח של ברזיל, עוני והחיים הקשים שם ויצרו תבשיל מדהים שיורד בגרון בצורה לא פשוטה.
מצד אחד זה סרט מעניין מאוד שאי אפשר להפסיק לצפות בו לשנייה ומצד שני הוא קשה וזה סרט שאי אפשר לשכוח אותו אחרי שרואים אותו, בכל מקרה זה סרט מאוד מומלץ.
8/10
  לפני 3 שבועות
פינגווין בלום (2020)
אולי זה בגלל שנרדמתי לכמה דקות ברגעים קריטיים ואולי סתם בגלל שהרגשתי שהחלקים בסרט לא מתחברים, אבל משהו בסרט הזה לא זרם לי למעלה, כפי שחשבתי שאמור לזרום. הוא מציג סיפור אמיתי ומרגש, שילוב של בעל חיים בתור טריגר להחלמה נפשית ומעל הכל, בעל החיים הזה הוא עקעק, שאלוהים יודע איך גרמו לו להיות חלק פעיל ואמיתי כל כך בסרט.

מרגיש ביותר מדי רגעים שהסרט הזה רוצה קצת יותר מעצמו, מלהיות סוג של אינדי בהילוך נמוך ושאיפות נמוכות, אבל שם הוא נגמר למעשה. סרט טוב, אפילו נהדר, אבל חסר בו משהו בשביל להיות מיוחד, יוצא דופן וכזה שיגרום לכם להזיל דמעה.

נעמי ווטס מגלמת את תפקידה של סאם בלום, שהפכה להיות נכה אחרי חופשה משפחתית בתאילנד, אבל הסיפור שלה ושל ציפור המחמד שהיא עומדת לקבל לביתה הוא בכלל הסיפור של בנה ושל ציפור המחמד שלו. זה סיפור על קשיים אישיים ומשפחתיים, יש בו לא מעט דמויות מעניינות, אבל משהו שם נתקע ברמה הזו...ברמה הטובה והטובה מאוד, אבל לא מהרמה הנעלה והמשובחת, שסרטי דרמה, הנסמכים על סיפור אישי של נכות, מצליחים בדרך כלל לאסוף מהצופים.

ג'קי וויבר מתגברת את ווטס הנפלאה, כתמיד ואת הציפור, הקרויה בשם פנגווין, מגלמות לא פחות מעשר ציפורי עקעק, שאלוהים יודע איך גרמו לאחת מהם לבצע את מה שהיא מבצעת בסרט וכמה טייקים, סצנות וזמן לקח לב לבמאי גלנדין איווין לצלם את העניין הזה.

אם יש לכם הזדמנות לראות, אל תפספסו...הוא נהדר. רק באמת שחובה לצפות ממנו לבצע קצת יותר טוב, כי בתכלס מגיע לסיפור הזה...
  לפני 3 שבועות
אמא'לה (2020)
מותחן מעניין מאוד בכיכובה של שרה פולסן, נערה מתבגרת חולנית מאוד מגלה שהיא לא באמת חולנית וזאת שגורמת לה לחשוב כך היא בעצם זאת שאמורה לשמור עליה הכי הרבה - אמא שלה.
הסרט מעניין ומותח ולמרות כמה פאשלות תסריטאיות פה ושם הוא מצליח לרתק לכל אורכו ובהחלט שווה צפייה.

זה מבוסס על התופעה "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח" שבה אדם גורם לאדם אחר קרוב אליו להיות חולה על מנת לקבל אהדה וסימפטיה.

בקיצור, אחלה סרט ושווה צפייה.
7/10
  לפני 3 שבועות
האזוּרי: הדרך לוומבלי (2021)
סרט דוקומנרטי נחמד מאוד, קצר וענייני שמצליח לקחת את שחקני הנבחרת ולהציג אותם גם כבני אדם וגם להראות את הדרך שהם עשו.
שווה צפייה, במיוחד לאוהדי נבחרת איטליה.
  לפני 4 שבועות
מטריקס התחייה (2021)
באמת שלא ציפיתי להרבה, קשה להתעלות על הציפיות של אחת היצירות הגדולות בקולנוע.
יש פתגם שאומר: עדיף לשתוק ולהחשב כטיפש - מאשר לדבר ולהוכיח את זה.
אולי במקרה של לנה וואשובסקי היה עדיף לשתוק ולהיחשב כטיפשה או לא יצירתית.

הייתי יכול להגיד שהסרט לא טוב בגלל הציפיות אליו, אבל הוא פשוט לא טוב, הוא ארוך מידי, הוא לא מיוחד, הטקסטים חלשים מאוד וגורמים לשחקנים להיראות רע למרות שאנחנו יודעים שהם טובים ובכלליות ובצורה אובייקטיבית הוא לא שווה יותר מ-6 וגם זה בזכות ההתחלה הסבירה שלו.

חבל שבהוליווד לא לומדים שקודם יש רעיון ואז עושים סרט ולא הפוך, כי זה מה שקורה שעושים את ההפוך.

הייתי אומר שאל תראו את הסרט אבל לכולם ברור שאת הבינוניות הזאת כולנו נראה.
6/10
  לפני 4 שבועות
גלים (2019)
עשוי מכל החומרים הנכונים, במילה אחת:נפלא. היה אפשר לפתח למיני סדרה נהדרת אבל גם כסרט הוא מוצלח. בנוי יפה, משוחק לעילא ולעילא, מצולם באופן מיוחד ומעביר את המסרים החשובים בצורה מיטבית. מתחלק לשני חלקים שקו מחבר ביניהם. בחלק הראשון אנו מתוודעים לטיילר בן ה-18. תלמיד תיכון שמתאבק במסגרת הנבחרת של בית הספר בו הוא לומד. אנו גם לומדים את להכיר את משפחתו שהיא ממעמד הביניים הקלאסי. אימו היא בעל עסק וקרייריסטית שמרוכזת בעבודתה. אביו מנהל עבודה, איש כריזמטי שמנהל מערכת יחסים קשוחה עם טיילר.האחות היא גם תלמידה בבית הספר בו הוא לומד, ילדה שקטה ומופנמת. תוך פרק זמן קצר עולמו של טיילר מתהפך עליו. הוא מתבשר על ידי רופא שעליו לעבור ניתוח שלמעשה ימנע ממנו להתחרות בעתיד בענף הספורט האהוב עליו. חברתו של טיילר מבשרת לו שהיא בהיריון לא מתוכנן וכעת ניצת ביניהם ויכוח האם לבצע הפלה. לאחר מריבה היא עוזבת אותו. החלק הזה מסתיים בטרגדיה גדולה. החלק השני נושא אופי איטי יותר עם דגש פילוסופי והוא לא פחות מרשים ומעניין. כאן המשפחה מנסה לאסוף את השברים. במרכז עומדת האחות שמכירה בחור והם מתאהבים. כל זה קורה על רקע ההתרחקות בין שני הוריה שמתקשים בזוגיות בעקבות מה שקרה. בסופו של דבר, כעסים ושנאות לא מובילים למקומות טובים. אדם צריך לדעת למחול וגם לעשות חשבון נפש עם עצמו היכן הוא טעה. דבר נוסף, זה החשיבות של המשפחה והיכולת שלנו לדבר אחד עם השני ולנסות להבין ולהכיל. זה אולי הלקח שמשפחתו של טיילר למדה מהמקרה שלו. השם של הסרט מלמד על כך שבחיינו יש עליות ומורדות, ימים ותקופות של התרוממות רוח לצד זמנים שכוללים משברים וקשיים. מה שחשוב הוא לנסות לקום, להתאושש ולהמשיך הלאה. לסיכום: מלאכת מחשבת, אהבתי כל רגע. ציון 8.5.
  לפני 4 שבועות
הדו-קרב האחרון (2021)
ידעתי שאצטער על פספוס הקרנת טרום הבכורה של הסרט הזה, אבל מכבי חיפה ניצחו באותו היום, ככה שלפחות התאזנה אצלי תחושת ההחמצה עם טעם מתקתק. במקום לראות את הסדר הכרונולוגי של סרטי רידלי סקוט ולהתפעם בתחילה, רק בשביל להגיב בנחרת "סתם" בפעם השנייה, הלך לי סדר העניינים הפוך וצפיתי קודם ב"בית גוצ'י" ורק חודשיים כמעט לאחר צאת הסרט הזה, הגעתי לצפות בו, כאשר אני מצפה לגדולות ונצורות, למרות שאני יודע שהוא די התרסק על הפרצוף בקולנועים ברחבי העולם.

אבל המבקרים אהבו ולא סתם. בהחלט מדובר באחד מהסרטים המרשימים שנעשו בשנה החולפת והיו לא מעט כאלו. הסרט הזה בהחלט נכנס לרשימה עם ביצוע פשוט מרשים ל-MeToo הקדום ביותר שאפשר היה למצוא והכל גם על בסיס סיפור אמיתי. מה יכול להיות לא טוב? רגע, שכחתי להוסיף שאפלק, דיימון, אדם דרייבר וג'ודי קומר יושבים תחת המטרייה של רידלי סקוט. וכן, אפלק ודיימון גם כתבו את התסריט וזה לא קרה בערך מאז שהם כתבו תסריט זוכה אוסקר "בסיפורו של וויל האנטינג" והתוצאה...מרשימה ביותר.

סיפור המסגרת ועיקר העלילה מספר על שני אבירים, אשר להם אדון אחד, שמעדיף אחד מהם על השני והמועדף מואשם על ידי עמיתו (אם אפשר לקרוא לאביר נוסף קולגה) באונס אשתו. הם יוצאים לדו קרב על כבוד האישה (בטח, נחרתי בבוז) כבר עם תחילת הסרט ואז סקוט מעביר את הצופים לשלב הגרסאות, מבלי לומר ולהוכיח מי בעיניו הוא הצודק (כלומר, הוא רומז על כך, אבל אם תשאלו אותו...הוא כנראה יבקש מכם להחליט לבד). ישנה הטיית בכל הנוגע לאמת של הסרט מצידו של הבמאי, אבל הוא עוטף את הכל בבקשה אל הצופים להבין שהם אלו שצריכים להיות אלו שמתפתחים עם הסרט ולא הדמויות, אשר נטועות במקומן וכבולות לתכתיבי מציאות עקומה ומיושנת.

כל אביר מקבל שלושת רבעי שעה בכדי לספר את סיפורו, דרך ראות עיניו ולבסוף הגרסה הנשית, אשר כבר מתערבבת עם ההווה ומעבירה אותנו, הצופים, כצפוי, אל שדה הקרב. סקוט לא מצליח לייצר דרך לגרום לצופים להאמין במשהו אחר מעבר לאמת אבסולוטית אחת, אבל הוא מציג את מעמד האישה, הנחות כל כך, בעיניי סביבה גברית פטריארכלית ורעילה, שמתעניינת אך ורק בכבוד הגבר והאישה...מושא המריבה בלבד, אבל שקופה במקרה הטוב וסובלת במקרה הרע מאוד.

דרך מאלפת להציג את מה שידעתם כבר מזמן בעידן מודרני, שמנסה לתקן את עוולות העבר, אבל אין כמו שעתיים וחצי, שעשתה להם טוב העובדה שחילקתי את הצפייה בדיוק על פי חלוקת הסיפורים, שמורידים מספר פטישים של בדיקת מציאות עכשוויות אל מול המחדל שהיה פעם. בימוי נפלא, מחושב וארוג היטב. תצוגות משחק נפלאות ועל אף הבלונד המוזר של אפלק, השיער הארוך מדי והמאוס, כרגיל של אדם דרייבר והמולט!!! של מאט דיימון, אי אפשר שלא להתרשם מצמד השחקנים שהולכים ראש בראש בסרט וגם בתצוגת המשחק וכן, משתווה להם גם קומר הנפלאה, שעבורי בתור צופה סרטים בעיקר ופחות בסדרות, היא תגלית פנטסטית לשנה האחרונה (הייתה ב"לשחרר את גיא" הנהדר).

הספקתי לשכוח את "בית גוצ'י" כבר והסרט הזה, בניגוד אל ההוא, ממש לא מש ולא זז מהראש כבר הרבה אחרי שצפיתי בו. מרתק לראות אם הנפילה באקרנים תקבל ציפוי זהוב בקרוב...לא לפספס.
  לפני חודש
מצור ג'דוטוויל (2016)
לא מתעלה לרמות הגבוהות ובמבט על אפשר לומר עליו שהוא "בסדר". החלק המלחמתי הוא מישני למשחק הפוליטי הציני שמשוחק בידי פוליטיקאים, דיפלומטים וסתם שכירי חרב. השנה היא 1961 בקונגו שנמצאת אחרי הפיכה צבאית. במקום בו נמצאים מכרות נחושת אשר כל העולם רוצה לשים את ידיו עליהם, מתרחשת מלחמה בה מעורבות המעצמות והרודן המקומי שתפס את השילטון בכח, כשהוא מגובה בשכירי חרב זרים. האו"ם שולח לשם כח שלום שכולל חיילים איריים חסרי ניסיון. בראשם עומד מפקדם האמיץ ובעל התושייה. אחרי שהשליט המקומי רואה בהם איום, הוא תוקף אותם ומטיל עליהם מצור. הכח נלחם על חייו תוך שהוא פונה לאו"ם לקבלת עזרה, אך זו ממאנת להגיע. תוך כדי אנו נחשפים לשחקנים שקובעים את המהלכים ואילו אינטרסים מניעים כל אחד מהם.בסופו של דבר הדילמה היא האם למות במלחמה שלא קשורה אלייך או להיכנע ולהרוויח את חייך. או שבעצם בכלל אין כאן דילמה. מיקרוקוסמוס לעולם האכזר והצבוע בו אנו חיים.זה מה שלוקחים מהסרט. אפשר לראות ואפשר גם לא.
  לפני חודש
יארה (2021)
זה מתחיל כמו עוד סרט על פשע מזוויע, שנאחז במציאות. זה ממשיך כמו עוד דרמה משפטית, עם אחיזה בפשע שנאחז במציאות ומסתיים...בערך כמו המשפט של זדורוב בתיק תאיר ראדה. דרמה משפטית ומזעזעת, המבוססת על מקרה אמיתי מגיעה לנטפליקס ועל אף שהיא לא מצליחה באף שלב להפוך להיות מסמך אנושי נוקב ויוצא דופן, היא עושה עבודה מספיק טובה בכל הנוגע בדרך שלה לספר את הסיפור, אשר זעזעה את איטליה לפני קצת יותר מעשור ויותר מכך, סלל דרך מרתקת למציאת האשם, אשר לחלוטין מתכתבת עם המציאות הישראלית והנוכחית של משפט זדורוב.




ילדה נורמטיבית, משפחה נורמטיבית ובלי שום כיוון להפוך להיות הקורבן הבא. בערב לילה אחד יארה גמבריזו הלכה ולא שבה עוד לבית משפחתה. אחרי גישוש בתחנת המשטרה החלה הדרמה הגדולה וכן, עשו בנושאים מסוג זה מטעמים קולנועיים וטלוויזיוניים. כאן זה ממש לא המקרה, אבל בהחלט מדובר בסרט שמאיר עם זרקור גדול על השיטות, שאיתן ניסו לאתר את האשם. זוהי דרמה, שהחוזק שלה הוא במספר דמויות, גם אם לעיתים היא מרגישה מעט הולמרקית במידה מסוימת וכמובן בניחוח איטלקי.

דרמה שלא תוציא אתכם מגדרכם וכזו שאפילו לא מותחת את עצמה יותר מדי ולא נמרחת, מסתפקת בשעה וחצי וסוגרת עניין. פרולוג, עלילה ואפילוג, בכל אחד מהם אין יותר מדי זמן למשחקים ולבזבוזי זמן; הכל באווירת "לעסק, לעסק" וכך מרגיש הסרט במרבית שלביו, על אף רוחב היריעה האמיתית שעל פניה נמתחת העלילה במציאות, הסרט לא מתעכב יותר מדי בשביל לדוש בפרטים ולהפוך אותם מבפנים החוצה. הוא מציג גיבורה ראשית - החוקרת המובילה, אשר עברה דרך חתחתים בשביל לנסות ולהביא בדלי מידע, להתרת קשר המסתורין והיא נמצאת במרכז, משפחתה של יארה ויארה עצמה נדחקים איכשהו לשוליים.




לפני ארבע שנים יצא הסרט הדוקומנטרי "רצח באיטליה" ולקח את סיפורה של עיירה קטנה - ברמברטה, אשר די בדומה לסיפורה של עיירת החוף הקטנה של "ברודצ'רץ'" התעוררה ביום בהיר אחד לסערה, שגם הציתה את המדינה, בניסיון לפענח את המקרה האיום והנורא. הסרט הנוכחי מנסה לשים על מזלג קצת מכל מקום בשביל להאיר אור על כל מה שנוגע לחלקים הטכניים של הסיפור. סיפורה של יארה נמצא בפרולוג והאפילוג, סיפורה של החקירה, הדרכים להגיע לאמת וכמובן תסכוליה והקשיים הביורוקרטיים אותה חווה החוקרת הראשית, הם לב ליבו של הסרט ומצליחים להשאיר אותו מעניין.
  לפני חודש
מחתרת השישה (2019)
אם יש סרט כלשהו שיכול להציל את מייקל ביי מעצמו ומערימת הגרוטאות הקולנועית שהוא קרא לה; סדרת סרטי הרובוטריקים, זה הסרט הזה. על פניו מדובר בכישלון ידוע מראש, כאשר מייקל ביי חובר לריאן ריינולדס בסרט אקשן. אתם יודעים בדיוק למה לצפות כאשר מייקל ביי אוחז בשרביט הבימוי, אבל באמת שהמון זמן לא נהניתי, באופן אישי, מסרט שמייקל ביי הוא הבמאי שלו. הוא החליט לשים את כל מה שהוא טוב בו בתוך הסל ולשווק אך ורק את זה. כמו סרט שהוא פרסומת ארוכה למשהו, זה סרט שהוא פרסומת ארוכה ליכולות הווירטואוזיות של מייקל ביי לביים סרטי אקשן משובחים.

הוא מכיר את העבודה, הוא יודע לביים אקשן...בכל הנוגע לעלילה - פחות. אין פה באמת עלילה והאמת, הפעם זה גם לא מעניין וקשה לשרוף את ביי על כך, הוא באמת באמת מפצה בערימות של אקשן איכותי והרבה זמן לא ראיתי איכות של ביי במחלקת האקשן, כי זה היה קבור תחת ערימות של חלקי מתכת ועלילה בזויה. אז הפעם העלילה יותר גנרית, החורים נפערו קצת פחות ועדיין...מרהיב.

הילוכים איטיים מרשימים, כניסה לפרטי הפרטים, ברמה של התהפכות המכוניות, באופן הרבה יותר מרשים מכל מכונית ומכונית של סדרת סרטי "מהיר ועצבני" וגם המון אלימות גראפית מפתיעה, יחסית, בכל מה שנוגע לסרטים של מייקל ביי. כל אלו ועוד נמצאים בסרט שאף אחד לא מרשים באופן אישי, בתור שחקן קולנוע, אבל בהחלט מרשימים כחלק מאנסמבל של ניצבים עם קצת שורות. מעל כולם, באופן רגיל יחסית ותואם לרמת הסרט - ריאן ריינולדס, אשר העניק לנו הופעת ריינולדס נוספת.

הוא הולך ומגלה שהוא הופך לסוג של ג'ים קארי, בלי השאיפות להיות יותר מבדרן ומה שעבד בתור גאגים נפלאים בערימות של סרטים, מתחיל להיות טחון דק דק. אישית, אני מת עליו וגם מת שיתקדם, כי הוא מגביל את עצמו ואולי יש בו משהו מעבר להומור מופלא. אולי הוא יכול לעשות מתי שהוא את הקפיצה.

לצד הריינולדס - מלאני לורן המופלאה והיפיפיה בתפקיד עייף, בן הארדי (שלצערו, אין שום קשר לטום הארדי האגדי ומעבר לכך הוא מוכר בעיקר בתור רוג'ר טיילור של "רפסודיה...") בתפקיד מגניב למדי, קורי הוקינס (ד"ר דרה של "קומפטון") ומנואל גרסיה-רולפו הזניח למדי ובתפקיד של שני אחים בעלי משמעות עלילתית חשובה בסרט: ליאור רז, בתור הארכי-נבל הלא משכנע במיוחד ומולו פיימן מעאדי הנפלא, שמאז "פרידה" הספיק לכבוש גם לא מעט יעדים הוליוודיים. והוא איראני. כלומר, ניו יורקי ממוצא איראני. זה גם משהו, לא?

אז מעבר לשמות מרשימים למדי, בחלקם ולאקשן מרהיב ביופיו...אין הרבה על מה לספר והעלילה הזו, שאין מה לספר עליה הרבה, לא באמת מתקיימת מעבר להדי הפיצוצים והאיברים הנכרתים. למזלו ולמיומנויותו של ביי, הוא לא טרח להשקיע בטקסט, עלילה או כל דבר אשר עשוי לרמז לקהל הצופים שמדובר בסרט קולנוע אמיתי.

נטפליקס אמרו: יש מכות! בואו לראות....
מטופש, דבילי ויפיפה...כמו בלונדינית קלאסית.
  לפני חודשיים
הטיול (2021)
סרט אימה קומי לא רע בכלל, בדרך כלל השילוב של הקומדיה והאימה יוצרים סרטים בינוניים מינוס ומטה, הסרט הזה מצליח לעניין, להפחיד קצת ובעיקר להיות מהנה.
7/10
  לפני חודשיים
סרטים בקולנוע
בואו כמו שאתם, בת המלך, החיים המחשמלים של לואי וויין, מיה ובוני החלומות, נסיעה ממולכדת, אימהות אמיתיות, בלתי נתפס, החלק הטוב שבי, לאן את הולכת אאידה, לילה בחיפה, עץ המשאלות, צעקה, הטרגדיה של מקבת, טנדר בר, יחידה 355, מהומה בהונג קונג, מחברות שחורות-רונית, געגועים מתוקים, ליקריץ פיצה, נאום החתונה, קינגס מן: ההתחלה, שטני, מטריקס התחייה, תמונת הנצחון, הזוג ריקרדו, אלין, בשם האח, הבת האפלה, מישהו יאהב מישהו, ספיידרמן: אין דרך הביתה, יד האלוהים, אל תסתכלו למעלה, מחיר החיים, סיפור הפרברים, צל בענן, שעתו האחרונה של מר קול, הכרוניקה הצרפתית של הליברטי, קנזס איבנינג סאן, המתרגמים, השליח האנגלי, לשיר 2, משפחת אדמס 2, אנקאנטו, בית גוצ'י, הצלף, לא לשכוח, מכסחי השדים: החיים שאחרי, תקווה, אתמול בלילה בסוהו, לילה שטוף שמש, מחשמלת
בקרוב בקולנוע
הועידה, מאסר בית, המשימה, בוטיק פריז, סמטת הסיוטים, מין חסר מזל או פורנו משוגעים, שרלטן, מורביוס, שערוריה: סיפורו של עיתון, אלמה, הזאב והאריה הגדול, להתאהב בפיגארו, הספירה לאחור, אין רשע בעולם, ויהי בוקר, בלפסט, סנולנד, משחק השנאה, חתונה בהפתעה, ספנסר, מוות על הנילוס, סוכן הצללים, דוג טריפ, אמהות מקבילות, אנצ'רטד, פריז, הרובע ה-13, לב שקט, ראמבל, הנה אנחנו, סיראנו, אהבה, חתונות ואסונות אחרים, נגד הקרח, באטמן, הדוכס, הבית באיטליה, אדומה אש, מתחתנת, לברוח, לא ממושמעות, 100% זאב, אחוזת דאונטון: עידן חדש, מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה, העיר האבודה, אל תחכי לי, אמבולנס, סוניק הסרט 2, שאיפה לחיים, לא רעים בכלל, רכבת הקליע, חיות הפלא: הסודות של דמבלדור, הבריחה מפרטוריה

TOP 500
סטטיסטיקות
28,819 סרטים, 3,008 סדרות, 7,102 עונות, 120,501 פרקים, 398,485 אישים, 587,208 משתמשים, 267,284 הודעות, 28,988 ביקורות, 98,570 תמונות, 7,101 וידאו
מידע כללי ועמודים נוספים
שפה
סרטים © 2022